וְכִפֶּ֣ר הַכֹּהֵ֗ן עַל־הַנֶּ֧פֶשׁ הַשֹּׁגֶ֛גֶת בְּחֶטְאָ֥הֿ בִשְׁגָגָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה לְכַפֵּ֥ר עָלָ֖יו וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃

התורה קובעת: וכיפר הכהן על הנפש השוגגת בחטאה בשגגה לפני ה׳, לכפר עליו ונסלח לו. הפסוק משלים את דין קרבן היחיד על שגגת עבודה זרה: הכהן מכפר על היחיד שחטא בשגגה, ובכך נסלח לו. על פי הפשט, לאחר שקבעה התורה את סוג הקרבן - שעירה בת שנתה - היא מתארת את תוצאת הבאתו: כפרה וסליחה על השגגה. תרגום אונקלוס מוסר את הפסוק כלשונו. כך הפסוק מבטיח שגם היחיד שנכשל בשגגה בעבודה זרה יכול לזכות בכפרה מלאה על ידי הבאת הקרבן הנדרש. הדגש על ״בשגגה״ חוזר ומלמד שהכפרה מיועדת דווקא למי שחטא בטעות ולא במזיד, שכן החוטא במזיד דינו שונה לחלוטין, כמפורט בפסוקים הבאים.