בְּמִדְבַּר ט״ו · כ״ו

התורה חותמת: ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם, כי לכל העם בשגגה. הרמב״ן מבאר שהזכיר ״ולגר הגר״ לפי שהגרים בחטא זה של עבודה זרה מוכשלים תמיד ומכשילים את ישראל, שכן באו מרקע של עבודה זרה. כך הפסוק מרחיב את הסליחה גם אל הגר: הכפרה על שגגת עבודה זרה חלה על כל העדה, אזרחים וגרים כאחד, שכן החטא נעשה בשגגה של כלל העם. הזכרת הגר במיוחד מלמדת על רגישותו של תחום זה, שכן הגר, שהגיע ממסורת של עבודה זרה, עלול להיכשל בו ביתר קלות. הפסוק מבטיח שאף הוא נכלל בסליחה הכללית על השגגה.