בְּמִדְבַּר ט״ו · כ״ה

וְכִפֶּ֣ר הַכֹּהֵ֗ן עַֽל־כׇּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וְנִסְלַ֣ח לָהֶ֑ם כִּֽי־שְׁגָגָ֣ה הִ֔וא וְהֵם֩ הֵבִ֨יאוּ אֶת־קׇרְבָּנָ֜ם אִשֶּׁ֣ה לַֽיהֹוָ֗ה וְחַטָּאתָ֛ם לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה עַל־שִׁגְגָתָֽם׃

במילים פשוטות

התורה קובעת: וכיפר הכהן על כל עדת בני ישראל ונסלח להם כי שגגה היא, והם הביאו את קרבנם אישה לה׳ וחטאתם לפני ה׳ על שגגתם. רש״י מבאר ש״הביאו את קרבנם אישה לה׳״ מכוון לפר העולה שנאמר בו ״אישה לה׳״, ו״חטאתם״ הוא השעיר. כך הפסוק מתאר את השלמת הכפרה: הכהן מכפר על העדה כולה, ונסלח להם משום שהחטא היה בשגגה. הבאת שני הקרבנות - פר העולה ושעיר החטאת - משלימה את תהליך הכפרה על השגגה הכללית. הפסוק מדגיש שהסליחה תלויה בכך שהמעשה נעשה בשגגה ולא במזיד, ובכך שהעדה קיימה את חובתה והביאה את הקרבנות הנדרשים לכפרה על טעותם.
מבוסס על רש״י · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

הביאו את קרבנם אשה לה'. זֶה הָאָמוּר בַּפָּרָשָׁה, הוּא פַר הָעוֹלָה שֶׁנֶּאֱמַר "אִשֶּׁה לַה'" (ספרי):

וחטאתם. זֶה הַשָּׂעִיר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וִיכַפַּר כַּהֲנָא עַל כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִשְׁתְּבֵק לְהוֹן אֲרֵי שָׁלוּתָא הִיא וְאִנוּן אַיְתִיאוּ יָת קֻרְבַּנְהוֹן קֻרְבָּנָא קֳדָם יְיָ וְחוֹבַתְהוֹן קֳדָם יְיָ עַל שָׁלוּתְהוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וחטאתם. היא השעיר ובעבור שהוא סמוך אל עזים הוא קטן והעתיד הפך:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וְטַעַם וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם אִשֶּׁה לַה' - עַל פַּר הָעוֹלָה הַנִּזְכָּר, וְחַטָּאתָם עַל שְׂעִיר הַחַטָּאת. וְהִזְכִּיר כֵּן לְגֹדֶל הַחֵטְא שֶׁהוּא בְּכָל מִצְוֹת הַשֵּׁם, לֵאמֹר כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהַחֵטְא גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד, כֵּיוָן שֶׁהוּא שְׁגָגָה וְהֵם הֵבִיאוּ עָלֶיהָ קָרְבָּנָם עוֹלָה וְחַטָּאת, רָאוּי לְכַפֵּר לָהֶם. וּבְסִפְרֵי (שלח קי״א) דָּרְשׁוּ הַכָּתוּב לְיִתּוּרוֹ: רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר, כָּל שֵׁבֶט שֶׁעָשָׂה עַל הוֹרָאַת בֵּית דִּינוֹ וְעָשׂוּ שְׁאָר שְׁבָטִים, מִנַּיִן שֶׁהָיוּ מְבִיאִים עַל יָדָם? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם אִשֶּׁה לַה'״. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר וְכוּ'. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת כְּבָר הוֹדַעְתִּיךָ כִּי כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "ה'" בְּמִדַּת רַחֲמִים, וְ"לִפְנֵי הַשֵּׁם" כְּמוֹ ״עַל פָּנַי״, וַהֲרֵי זוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הוּא וּבֵית דִּינוֹ. וְהִנֵּה אָמַר כִּי הֵם הֵבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם לַשֵּׁם הַמְיֻחָד וְחַטָּאתָם לְפָנַי, וְהִנֵּה הַחֵטְא מְכֻפָּר בְּמִדַּת רַחֲמִים וּבְמִדַּת הַדִּין. וְהִזְכִּיר זֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה, אֲבָל בְּסֵדֶר וַיִּקְרָא בִּשְׁאָר הַמִּצְוֹת הִזְכִּיר פְּעָמִים רַבִּים ״לִפְנֵי ה'״ וְזֶה מְבֹאָר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל