בְּמִדְבַּר י״ד · ט״ז

מבלתי יכלת וגו'. לְפִי שֶׁיּוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ חֲזָקִים וְגִבּוֹרִים, וְאֵינוֹ דוֹמֶה פַרְעֹה לִשְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, זֹאת יֹאמְרוּ עַל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת - מִתּוֹךְ שֶׁלֹא הָיָה יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לַהֲבִיאָם - שְׁחָטָם:

יכלת. שֵׁם דָּבָר הוּא:

מִדְלֵית יוּכְלָא קֳדָם יְיָ לְאָעָלָא יָת עַמָא הָדֵין לְאַרְעָא דִי קַיֵם לְהוֹן וְקַטְלִנוּן בְּמַדְבְּרָא

יכלת. שם כמו עד יבושת המים ואיננו לשון מדה כדרך הדרש:

וישחטם במדבר. הטעם ויהרגם ואמר וישחטם בעבור המדבר כי שם ירעו הצאן:

אבל עכשיו מפרש תחלה למה יאמרו מצרים כן, כי שמעו שאתה הוצאתם בכח גדול ובעמוד אש ובעמוד ענן הכל דרך אהבה יתירה וחיבה. ולבסוף תהרגם כאיש אחד?! ואמרו מצרים לא מתוך שנאה עשה להם כך, אלא מבלתי יכולת להלחם עם שלשים ואחד מלכים. ועתה שוב מחרון אפך. למען שמך שלא יתחלל.

מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה׳ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אוֹ שֶׁאֵין בּוֹ כֹּחַ חָס וְשָׁלוֹם כְּנֶגֶד יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, אוֹ עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהילים י״ד:א׳) ״אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים״, פֵּרוּשׁ, שֶׁאָפֵס הַיְּכוֹלֶת שֶׁהָיָה קוֹדֶם לָזֶה חָס וְשָׁלוֹם, וְיֵשׁ בָּזֶה חִלּוּל הַשֵּׁם גָּדוֹל.

הָעָם. בָּא מַאֲמָר זֶה לִסְתּוֹר טַעֲנַת הַכְנָסַת זַרְעוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וְאָמַר כִּי חִלּוּל הַשֵּׁם יִהְיֶה גַּם בָּזֶה, כָּל שֶׁלֹּא מַכְנִיס הָעָם הַזֶּה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק ״וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם״ (במדבר יד:יג). וְכֹחַ טַעֲנַת מֹשֶׁה הִיא שֶׁהֲגַם שֶׁהֵם מְנַאֲצִים אוֹתוֹ, אִם יַהַרְגֵם בְּבַת אַחַת יֵשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם גָּדוֹל בְּכָל הָעוֹלָם. וְאוּלַי כִּי הוּא זֶה שֶׁרָמַז הַכָּתוּב בִּתְחִלַּת דִּבְרֵי מֹשֶׁה שֶׁאָמַר וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה׳, פֵּרוּשׁ אֲמִירָה זוֹ הָיְתָה לְסִבַּת דְּבָרִים הַנּוֹגְעִים אֶל ה׳ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּל שְׁמוֹ חָס וְשָׁלוֹם.

וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר. טַעַם שֶׁדִּבֵּר בְּלָשׁוֹן זֶה, לִרְמוֹז אֶת אֲשֶׁר יַגְשִׁימוּ הַדְּבָרִים בֵּאלֹהֵי עוֹלָם, וְהַטַּעַם כִּי כְּשֶׁתִּהְיֶה הַסִּבָּה כִּי חָס וְשָׁלוֹם הֻגְבַּל בְּכֹחַ הִנֵּה הוּא בְּגֶדֶר הַגֶּשֶׁם חָס וְשָׁלוֹם.