בְּמִדְבַּר י״ד · ט״ו

וְהֵמַתָּ֛ה אֶת־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֑ד וְאָֽמְרוּ֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־שָׁמְע֥וּ אֶֽת־שִׁמְעֲךָ֖ לֵאמֹֽר׃

במילים פשוטות

משה טוען: והמתה את העם הזה כאיש אחד, ואמרו הגויים אשר שמעו את שמעך לאמר. רש״י מבאר ש״המתה את העם הזה כאיש אחד״ עניינו פתאום, ומתוך כך יאמרו הגויים אשר שמעו את הדברים שבהמשך. אבן עזרא מבאר ש״הגויים אשר שמעו את שמעך״ הם מצרים וגם כנענים וגם אחרים. כך משה מוסיף נדבך לטיעונו: מיתה פתאומית של העם כולו כאיש אחד תתפרש בעיני האומות כאות של חולשה אלוקית ולא של עונש צודק. הפסוק ממשיך את קו הטיעון של חילול השם, ומכין את המסקנה שהגויים יסיקו על מגבלת יכולתו של ה׳ להביא את עמו אל הארץ.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

המתה את העם הזה כאיש אחד. פִּתְאֹם, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ וְגוֹ':

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּתְקַטֵּל יָת עַמָא הָדֵין כְּגַבְרָא חָד וְיֵימְרוּן עַמְמַיָא דִי שְׁמָעוּ יָת שְׁמַע גְבֻרְתָּךְ לְמֵימָר

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך. מצרים גם כנענים גם אחרים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְהֵמַתָּה וְגוֹ׳ כְּאִישׁ אֶחָד וְגוֹ׳. גִּלָּה דַּעְתּוֹ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בָּזֶה שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ שֶׁיִּסְלַח ה׳ עַל הַחֵטְא, אֶלָּא שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי חִלּוּל הַשֵּׁם, וְרָמַז בִּדְבָרָיו כִּי הַהֶרְגֵּשׁ שֶׁמִּמֶּנּוּ יֻמְשַׁךְ הָאָמוּר בִּדְבָרָיו הוּא דַּוְקָא אִם יְמִיתֵם כְּאִישׁ אֶחָד, אֲבָל מְעַט מְעַט לֹא יֻרְגַּשׁ הַדָּבָר, וְכֵן מָצִינוּ שֶׁעָשָׂה ה׳.

וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לֹא מִצְרַיִם לְבַד אֶלָּא כָּל הַגּוֹיִם שֶׁשָּׁמְעוּ שִׁמְעֲךָ, לֵאמֹר פֵּרוּשׁ, לְשׁוֹן מַעֲלָה וְרוֹמְמוּת רוּם יְכוֹלֶת ה׳, עַתָּה יֹאמְרוּ ״מִבִּלְתִּי״ וְגוֹ׳, וְיִתְהַפֵּךְ קִדּוּשׁ הַשֵּׁם לְחִלּוּל חָס וְשָׁלוֹם בְּפִי כָל הָעַמִּים. וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר וְאָמְרוּ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, לוֹמַר כִּי מִלְּבַד מִצְרַיִם וְכוּ׳ גַּם כָּל הַגּוֹיִם. עוֹד טַעַם אָמְרוֹ לֵאמֹר, לְצַד שֶׁאֵין יָדוּעַ מִבְטָא הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים מֵהַגּוֹיִם וְסִדְרָן, לָזֶה אָמַר ״וְאָמְרוּ״ אֲמִירָה שֶׁהַכַּוָּנָה בָּהּ לוֹמַר ״מִבִּלְתִּי״ וְגוֹ׳. עוֹד אָמְרוֹ לֵאמֹר פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁלֹּא יַצְדִּיקוּ הֵם עַצְמָן הַדְּבָרִים בְּדַעְתָּן, אַף עַל פִּי כֵן יֹאמְרוּ הַמִּתְחַיֵּב מֵהַמַּעֲשֶׂה, וְזֶה הוּא שִׁיעוּר הָעִנְיָן ״וְאָמְרוּ״ וְגוֹ׳, וְדָבָר זֶה אֵין בּוֹ אֶלָּא אֲמִירָה לְבַד וְלֹא הַצְדָּקַת הַדְּבָרִים בְּדַעְתָּם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל