המרגלים שבים מתור הארץ מקץ ארבעים יום. רש״י מקשה: והלוא הארץ ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, ומהלך אדם בינוני עשר פרסאות ליום, שהם מהלך ארבעים יום מן המזרח למערב בלבד, וכיצד הספיקו להקיף את כל הארץ בארבעים יום? ומתרץ שהקדוש ברוך הוא קיצר להם את הדרך בנס. אבן עזרא מבאר ש״מקץ״ יכול להורות על תחילת הזמן או על סופו, וכאן ייתכן שהוא ראש הארבעים. כך הפסוק מסמן את סיום מסע הסיור ומכין את הקורא לשיאה הדרמטי של הפרשה, דיווח המרגלים.
