בְּמִדְבַּר י״ג · כ״ד

לְאַתְרָא הַהוּא קְרָא נַחְלָא דְאִתְכָּלָא עַל עֵסַק אִתְכָּלָא דִקְצוֹ מִתַּמָן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

קרא. הקורא כמו אשר ילדה אותה ללוי:

לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל. כִּי מִיָּמִים רַבִּים הָיָה נִקְרָא מָקוֹם זֶה ״אֶשְׁכּוֹל״ כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה (קב כג) וּבְפָרָשָׁה זוֹ (תשמג יג), וְעַל יְדֵי מַעֲשֶׂה זֶה קְרָאוּהוּ ״נַחַל אֶשְׁכּוֹל״, הוֹסִיפוּ לוֹ שֵׁם ״נַחַל״, וְהוּא לְשִׁבְחוֹ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי עִקַּר הַגֶּפֶן הַטּוֹב הוּא הַצּוֹמֵחַ בֶּהָרִים כִּי הֵמָּה מִתְבַּשְּׁלִים בְּיוֹתֵר עַל יְדֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹלֶטֶת יוֹתֵר בֶּהָרִים מִבַּנְּחָלִים, וְהֵמָּה לָקְחוּ אֶשְׁכּוֹל מִן הַנַּחַל בָּעֵמֶק וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה גָּדוֹל וּמְעֻלֶּה, וְקַל וָחֹמֶר לְאַשְׁכְּלוֹת הֶהָרִים. וּבָזֶה מְִתוֹרָץ לָמָּה לֹא קְרָאוּהוּ סְתָם ״אֶשְׁכּוֹל״. וּלְמַעְלָה פָּרָשַׁת נָשֹׂא (ה יז) בְּמֵי הַמָּרִים פֵּרַשְׁתִּי שֶׁמֵּי מָרָה הָיוּ מְתוּקִים וּבְפִיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׁבוּ לִהְיוֹת מָרִים, וְעַל כֵּן הֻצְרַךְ לוֹמַר שָׁם ״עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה״, שֶׁלֹּא יוּבַן מִשֵּׁם מָרָה שֶׁהָיוּ קֹדֶם לָכֵן מָרִים. כָּךְ בָּעֲקֵדָה פֵּרֵשׁ שֶׁהֻצְרַךְ לְהוֹדִיעַ לָנוּ שֶׁנִּקְרָא ״אֶשְׁכּוֹל״ עַל אוֹדוֹת אֶשְׁכּוֹל זֶה שֶׁכָּרְתוּ מִשָּׁם, שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁנִּקְרָא מֵעוֹלָם אֶשְׁכּוֹל עַל שֵׁם שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֶשְׁכּוֹלוֹת מֻבְחָרִים, וְיִהְיֶה זֶה עֵדוּת עַל גְּנוּת הָאָרֶץ שֶׁאֵין בְּכָל הָאָרֶץ כְּמוֹתָם, עַל כֵּן אָמַר שֶׁבְּכָל הָאָרֶץ הָיָה כֵן וְהֵמָּה לָקְחוּ בְּמִקְרֶה מִמָּה שֶׁנִּזְדַּמֵּן לְיָדָם, וּמַה שֶּׁנִּקְרָא ״נַחַל אֶשְׁכּוֹל״ זֶהוּ עַל אוֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל. וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ שֶׁנִּקְרָא אֶשְׁכֹּל עַל שֵׁם ״לָמָּה אֶשְׁכַּל שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד״, כִּי מָקוֹם זֶה גָּרַם לָהֶם שֶׁנַּעֲשׂוּ שְׁכוּלִים, כִּי אָמְרוּ כְּשֵׁם שֶׁפִּרְיָהּ מְשֻׁנֶּה כָּךְ עַמָּהּ, וְעַל יְדֵי זֶה כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי כֻלָּם נִכְרְתוּ סָפוּ תַּמּוּ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״.

לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹדֶם לָכֵן כָּתַב ״עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל״ עַל שֵׁם הֶעָתִיד, כִּי הוּא מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית.

וְאָמְרוֹ אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, וְאִם תֹּאמַר וַהֲלֹא כַּמָּה אֶשְׁכּוֹלוֹת נִכְרְתוּ מֵהַמָּקוֹם, לָזֶה אָמַר הַפְלָאַת אֶשְׁכּוֹל זֶה שֶׁנִּקְרָא הַמָּקוֹם עַל שְׁמוֹ ״עַל אוֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל וְגוֹ׳ אֲשֶׁר כָּרְתוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, פֵּרוּשׁ, כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל כָּרְתוּ אֶשְׁכּוֹל זֶה, וַהֲגַם שֶׁלֹּא הָיוּ אֶלָּא שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים, לְצַד הֱיוֹתָם שְׁלוּחֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ כָּרְתוּ כָּל יִשְׂרָאֵל, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (שמות יב:ו) ״וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל״: