בְּמִדְבַּר א׳ · נ׳

ואתה הפקד את הלוים. כְּתַרְגּוּמוֹ "מַנִּי", לְשׁוֹן מִנּוּי שְׂרָרָה עַל דָּבָר שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עָלָיו, כְּמוֹ "וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים" (אסתר ב'):

וְאַתְּ מַנִי יָת לֵוָאֵי עַל מַשְׁכְּנָא דְסַהֲדוּתָא וְעַל כָּל מָנוֹהִי וְעַל כָּל דִּי לֵהּ אִנּוּן יִטְלוּן יָת מַשְׁכְּנָא וְיָת כָּל מָנוֹהִי וְאִנוּן יְשַׁמְשֻׁנֵהּ וּסְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁכְּנָא יִשְׁרוּן

ואתה הפקד את הלוים. באר למה לא התפקדו כי פקודת המשכן עליהם על כן לא יצאו בצבא:

משכן העדת. הוא אהל מועד והמשכן לארון ששם העדות:

ועל כל כליו. כמנורה והשלחן והמזבחות:

ועל כל אשר לו. הם כלי הכלים:

המה ישאו. הם הם הנושאים בנסוע המחנה והם המשרתים בחנותם וסביב המשכן יחנו:

המה ישאו בנסוע המחנה.

והמה ישרתהו בהקמתו.

וסביב למשכן יחנו. מד׳‎ רוחותיו בחנותן להזהיר ולשמור שלא יקרב זר אליו.