בְּמִדְבַּר א׳ · מ״ט

אך את מטה לוי לא תפקד. כְּדַאי הוּא לִגְיוֹן שֶׁל מֶלֶךְ לִהְיוֹת נִמְנֶה לְבַדּוֹ (תנחומא); דָּ"אַ, צָפָה הַקָּבָּ"ה שֶׁעֲתִידָה לַעֲמֹד גְּזֵרָה עַל כָּל הַנִּמְנִין מִבֶּן עֶשְֹרִים שָׁנָה וָמַעְלָה שֶׁיָּמוּתוּ בַמִּדְבָּר, אָמַר אַל יִהְיוּ אֵלּוּ בִכְלָל, לְפִי שֶׁהֵם שֶׁלִּי, שֶׁלֹּא טָעוּ בָעֵגֶל (שם; בבא בתרא קכ"א):

בְּרַם יָת שִׁבְטָא דְלֵוִי לָא תִמְנֵי וְיָת חֻשְׁבַּנְהוֹן לָא תְקַבֵּל בְּגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

אך את מטה לוי. פירוש לא התפקדו כי השם צוה כן:

ואת ראשם לא תשא. כללם כאשר פירשתי:

ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל שהרי אין מנינם שוה שאלו נמנין מבן עשרים שנה ומעלה והלויים מבן חודש ומבן שלושים שנה כמו שמפרש בפרשה זו ובפרשת נשא. ד״‎א לפי שאין מהם יוצא צבא אלא השומרים וחונים סביב למשכן כדרך שיושב על הכלים.

אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וְגוֹ׳. אִם לֹא יִפְקֹד אוֹתָם פְּשִׁיטָא שֶׁלֹּא יְקַבֵּל סְכוּם מִנְיָנָם, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וּמָה הָיָה הַמִּקְרָא חָסֵר בְּאָמְרוֹ ״אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״? וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י בְּסָמוּךְ שֶׁהָיָה הַמִּנְיָן עַל פִּי ה׳, כִּי הַשְּׁכִינָה מַקְדֶּמֶת לְפָנָיו וּבַת קוֹל יוֹצֵאת מִן הָאֹהֶל וְאוֹמֶרֶת: כָּךְ וְכָךְ תִּינוֹקוֹת יֵשׁ בָּאֹהֶל, נוּכַל לוֹמַר שֶׁ״בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ הָאָמוּר אֵינוֹ מוּסָב כִּי אִם עַל ״וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא״, כְּאִלּוּ אָמַר: אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִּפְקֹד כְּלָל, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָל אַךְ לְמַעֵט בָּא, כָּךְ בָּא לְמַעֵט וְלוֹמַר דַּוְקָא אַתָּה לֹא תִּפְקֹד אוֹתָם לְבַדְּךָ, אֲבָל בְּצֵרוּף הַשְּׁכִינָה וְהַבַּת קוֹל תִּפְקְדֵם. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי״, הַיְינוּ עַל יְדֵי הַשְּׁכִינָה, אֲבָל אַתָּה לְבַד לֹא תִּפְקְדֵם. וּמִדְּסָמַךְ לָזֶה צִוּוּי ״וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם עַל מִשְׁכַּן הָעֵדוּת״, נִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהִזְכִּיר שְׂאוּ, נָשֹׂא, כִּי תִשָּׂא, הַכֹּל הוּא לְשׁוֹן מַעֲלָה וּנְשִׂיאוּת רֹאשׁ הַנִּרְאֶה בַּנִּסְפָּרִים בְּיֶתֶר שְׂאֵת עַל זוּלָתָם, כִּי כָּל דָּבָר חָשׁוּב וְסָפוּן יֵשׁ לוֹ מִסְפָּר.

וּבָזֶה רָאִיתִי לְתָרֵץ הַרְבֵּה שִׁנּוּיִים, כִּי בְּיִשְׂרָאֵל נֶאֶמְרוּ שְׁנֵי הַלְּשׁוֹנוֹת: ״שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ״ וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״תִּפְקְדוּ אוֹתָם לְצִבְאוֹתָם״, וּבַלְוִיִּם לֹא הִזְכִּיר כִּי אִם לְשׁוֹן פְּקִידָה - ״פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי״; וּבַבְּכוֹרוֹת חָזַר וְהִזְכִּיר שְׁנֵיהֶם: ״פְּקֹד כָּל בְּכוֹר וְגוֹמֵר, וְשָׂא אֵת מִסְפַּר שְׁמוֹתָם״; וְאֵצֶל בְּנֵי קְהָת וְגֵרְשׁוֹן הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״נָשֹׂא״ וְלֹא אֵצֶל מְרָרִי, וְזֶה לְפִי שֶׁהַפְּקִידָה הַיְינוּ הַמִּסְפָּר וּ״שְׂאוּ״ הַיְינוּ לְשׁוֹן נְשִׂיאוּת הַמַּעֲלָה, אֲשֶׁר יִשְׂרָאֵל הָיוּ צְרִיכִין לָזֶה לְהַרְאוֹת חִבָּתָן נֶגֶד כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְקַשׁ שֶׁאֵין לוֹ מִסְפָּר, אֲבָל הַלְוִיִּם אֵין צֹרֶךְ לָהֶם לְהַרְאוֹת הִתְנַשְּׂאוּתָם עַל יְדֵי הַמִּסְפָּר, כִּי בְּלָאו הָכֵי יֵשׁ לָהֶם נְשִׂיאַת רֹאשׁ בְּמַה שֶׁעֲשָׂאָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פְּקִידִים עַל בֵּיתוֹ הַקָּדוֹשׁ. לְכָךְ אָמַר אַחַר ״וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא״ וְגוֹ׳ - ״וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם״, לוֹמַר לְךָ שֶׁמִּצַּד שֶׁנַּעֲשׂוּ פְּקִידִים יֵשׁ לָהֶם נְשִׂיאוּת זוּלַת הַמִּסְפָּר שֶׁבְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי לִגְיוֹן מֶלֶךְ הֵמָּה וְכָל רוֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה׳. אֲבָל הַבְּכוֹרִים שֶׁנִּפְסְלוּ מִן הָעֲבוֹדָה עַל יְדֵי מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, הֻצְרְכוּ לִנְשִׂיאַת רֹאשׁ עַל יְדֵי הַמִּסְפָּר, לְכָךְ פֵּרַט אֶצְלָם שְׁנֵיהֶם. וּמַה שֶּׁכָּתַב לְשׁוֹן ״נָשֹׂא״ אֵצֶל בְּנֵי קְהָת וּבְנֵי גֵרְשׁוֹן, הַיְינוּ לִתֵּן לָהֶם נְשִׂיאוּת רֹאשׁ כְּנֶגֶד בְּנֵי מְרָרִי, כִּי עֲבוֹדַת שְׁנֵיהֶם יוֹתֵר מְקֻדָּשִׁים מִמַּשָּׂא בְּנֵי מְרָרִי, עַל כֵּן לֹא הִזְכִּיר ״נָשֹׂא״ אֵצֶל בְּנֵי מְרָרִי.

לֹא תִפְקֹד וְגוֹ׳ לֹא תִשָּׂא. פֵּרוּשׁ, בֵּין עַל יְדֵי כֹּפֶר נֶפֶשׁ בֵּין שֶׁלֹּא עַל יְדֵי כֹּפֶר נֶפֶשׁ. וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת כִּי תִשָּׂא.

עוֹד יְכַוֵּן לוֹמַר, שֶׁהֲגַם שֶׁיָּבֹא לְיָדְךָ מִסְפָּר שֶׁל נְשִׂיאוּת וּמַעֲלָה שֶׁהוּא מִסְפַּר הַדְּגָלִים, אַף עַל פִּי כֵן לֹא תִשָּׂא.