תלמוד בבלי - מסכת בבא בתרא · דף פ״ו עמוד א

ר"ש ד"ה במשיכה. שמושכן לרשותו. עמש"כ לעיל (ע"ו ב') בדבריו וכאן י"ל דר"ל בכליו דמוכר:

ר"ש ד"ה והא כיס. אי לאו משום איסור שבת כו'. בפשוט הל"ל מדקאמר שהרי כו' וגניבה באין כאחד:

תד"ה ומדכליו. וא"ת כו' דילמא מתורת משיכה קנה כו'. מרשב"ם נראה דמפרש פסק עד שלא מדד אין שניהם כו' היינו בפסק אחר שפירקן והכניסן א"כ המשיכה אינה כלום כיון דעדיין לא פסק. אבל התוס' מפרשי פסק כו' היינו קודם וכדמוכח ג"כ בדבור הקודם:

תד"ה אבל. הא דפריך כו' והא לא משך כו'. עי' לעיל (ע"ז) תד"ה אמר:

ומדכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה כו'. וא"ת מנא ליה דמתורת רשותו קנה דלמא מתורת משיכה קנה דהא משיכה מועלת בכליו של מוכר כדמפרש לעיל וי"ל דהכא דייק דמתורת רשותו קנה כדפירש לעיל בקונטרס דפירקן והכניסן לתוך ביתו משמע בין מוכר בין לוקח וא"ת בלא פירקן נמי כיון שהכניסן ליקני דליבטיל אגב רשות לוקח ואור"י דדוקא כלי הוא דבטיל אגב הרשות אבל בהמה לא:

אבל דברים שדרכן בהגבהה אין נקנים אלא בהגבהה. והא דפריך במי שמת (לקמן בבא בתרא דף קנא.) גבי מלוגא דשטרי והא לא משך ודוחק לומר שהיה כל כך הרבה שטרות שלא היה דרכן להגביה אלא לאו דוקא נקט משך אלא כלומר והא לא הגביה:

והא כיס דבר הגבהה הוא כו'. לא פריך להאי לישנא דמשני בריש אלו נערות (כתובות דף לא:) כשצירף ידו למטה מג' וקבלה דלא קנה מטעם משיכה אלא מטעם חצר וידו כחצרו אלא לההוא לישנא דהתם דקני משום משיכה פריך וא"ת והיכי ס"ד דמיירי בכיס דבר הגבהה הוא א"כ היכי מיחייב לענין שבת הא אין דרך הוצאה בכך כדדייק בריש אלו נערות (שם) אי בזוטרי אין דרך הוצאה בכך אלא במיצעי ויש לומר דיש דברים שדרך הוצאה בכך לענין שבת ואפי' הכי לענין קנין אין נקנין אלא בהגבהה שדרכן להגביה אי נמי במגרר דרך מחתרת דהוי דרך הוצאה אי נמי הוה ליה למימר וליטעמיך:

לצדדין קתני. תימה לרשב"א אמאי לא מוקי לה בכלים שאין דרכן להגביה שגם הן נקנין בהגבהה כדמשמע לעיל דאוקמינן במידי דבעי מיתנא וקתני הגונב כיס בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה דהיינו בהגבהה: