7 קטעי גמרא, ולצידם פסקי תוספות ורש״ש וחידושי הרשב״א ורא״ש ותוספות לפי מהדורת וילנא. טקסט התלמוד הבבלי לפי מהדורת ויקיטקסט, בעברית.
בבא בתרא · דף פ״ו עמוד ב
א׳
תא שמע המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד קני והא פירות דבני הגבהה נינהו וקתני דקני במשיכה
ב׳
הכא במאי עסקינן בשליפי רברבי אי הכי אימא סיפא הלוקח פשתן מחבירו לא קנה עד שיטלטלנו ממקום זה למקום אחר אטו פשתן בשליפי רברבי מי לא עבדי שאני פשתן דמשתמיט
ג׳
א"ל רבינא לרב אשי ת"ש בהמה גסה נקנית במסירה והדקה בהגבהה דברי ר"מ ור"ש בן אלעזר וחכ"א בהמה דקה במשיכה והא בהמה דקה דבר הגבהה היא וקתני דקני במשיכה שאני בהמה דסרכא
ד׳
רב ושמואל דאמרי תרוייהו כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה האחרונה כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה
ה׳
ת"ש אם היתה מדה של אחד מהן ראשון ראשון קנה ואע"ג דלא נתמלאה המדה
ו׳
כגון דאמר ליה הין בשנים עשר סלעים לוג בסלע אני מוכר לך וכדאמר רב כהנא שנתות היו בהין ה"נ שנתות היו במדות
גמרא כור בשלשים סאה בסלע כו' ראשון ראשון קנה. נראה דוקא בכה"ג דהוי כמו חזרה עי' (לקמן ק"ה) אבל בא"ל אני מוכר לך כל התבואה כור בשלשים (או סאה בסלע) הלשון האחרון אינו אלא הודעת המקח ויכול לחזור בו עד מדידה האחרונה. ולפ"ז הברייתא דד' מדות דמיירי בכזה כדפי' הרשב"ם שם בד"ה כיון שקבל עליו מוכר וכן כאן בד"ה מצאתי בסופו "דהתם כשהקנה לו כה"ת איירי". המקשה דבסמוך ה"מ להקשות גם מרישא משנתמלאה מדה ללוקח. אלא דעדיפא פריך דאפי' תימא דגם בכגון זה הוי כמו חזרה מ"מ בלא נתמלאה אמאי קנה. ובתירוצו כגון דא"ל הין כו' לוג כו' מיושב הכל. אך כ"ז הוא היכא דמעשה הקנין לא הוה אלא במה שמדד דהמדה שלו קנתה לו אבל היכא דמעשה הקניה היה בכולה בכל גווני קנה והמדידה לא מעלה ולא מורדת וזהו שכוון הרשב"ם במש"כ דמסיפא דקתני ברשות לוקח כיון שקבל כו' לא פירכא היא כו'. והמהרש"א שכ"ע דלא הוה דומיא דרישא ל"ד במחכ"ת:
ב׳
ר"ש ד"ה דסרכא. מלשון שרוך נעל. נראה דזה צ"ל אחר פי' הראשון:
ג׳
ר"ש ד"ה מצאתי (בסופו). אפי' אם מדד לו הין בי"ב לוגין כו'. אולי צ"ל בי"א לוגין:
ד׳
תד"ה כדאמר. תימה כו'. עמש"כ בזה בגיטין (מ"ב ב') דבר נכון בס"ד:
אטו פשתן בשליפי רברבי מי לא עבדי ליה. בשלמא אי מוקמינן רישא בשליפי זוטרי וכן פשתן בשליפי זוטרי ובעינן ביה בהגבהה משום שאין דרכו במשיכה כלל אבל שאר דברים אע"פ שדרכן בהגבהה נקנית נמי במשיכה אבל השתא דמוקמינן בשליפי רברבי אמאי פשתן אינו נקנה אלא עד שיטלטלנו דהיינו בהגבהה והא אורחיה במשיכה כיון שהוא בשליפי רברבי:
ד׳
ראשון ראשון קנה. פ"ה דלא מצי למיפרך מסיפא דקתני ברשות לוקח כיון שקיבל עליו מוכר קנה דאיכא לאוקומי כשנתמלאה המדה ואין נראה לר"י דלא מצי למימר דאיירי כשנתמלאה המדה דא"כ ליתני בהדי' בבא דסרסור ולתני ברה"ר ובחצר שאינו של שניהן וברשות לוקח כו' ומיהו לא ניחא ליה למיפרך מסיפא כיון דמצי פריך מרישא:
ו׳
כדאמר רב כהנא שנתות היו בהין. תימה לרבינו חיים והלא לא רב כהנא אמרה אלא משנה היא בפ' ב' מדות (מנחות דף פז:) ואר"י דבפ' המוציא יין (שבת דף עח:) תנן סיד כדי לעשות אנדיפי ומפרש רב כהנא (שם פ:) מאי אנדיפי שנתות כדתנן שנתות היו בהין כו' הלכך מביא הכא רב כהנא דאשמעי' דאפילו במדות של חול עושין ולכך מיחייב המוציא סיד כשיעור לעשות בו שנתות אבל ממתניתין דמנחות לא חזינן שיש שנתות אלא במדות של קודש:
ז׳
דינר ליום כו'. נראה לרשב"א דהא דתנן באיזהו נשך (ב"מ דף סה.) מרבין על השכר ואין מרבין על המכר האי דשרי להרבות על השכר כגון שנכנס מיד לתוך הבית דבענין אחר לא שרי להרבות דמיחזי כאגר נטר כדאמרינן הכא:
תלמוד בבלי בבא בתרא פ״ו ע״ב, מתוך מסכת בבא בתרא. התלמוד הבבלי הוא יצירת היסוד של התורה שבעל פה - דיוני האמוראים על המשנה, ערוכים דף אחר דף. הטקסט מוצג לפי מהדורת ויקיטקסט החופשית, ולצידו פסקי תוספות ורש״ש וחידושי הרשב״א ורא״ש ותוספות ממהדורת וילנא - שני הפירושים שנדפסו מאז ומעולם משני צידי הגמרא בדף.
