שו״ת מהרי״ק · חלק קצ״ג סימן ז׳

ועוד נלע"ד דדוחק הוא לומר שיתרץ אביי אליבא דרבנן ורבא אליבא דר' ישמעאל ולא יפרש התלמוד וגם כי לעניית דעתי אין נראה סברא כלל לומר דמשום דבפרהסיא אסור בכל עניין שיצטרך לומר דצינעה אסור בלהעביר על דת מיהא כמו שכתבת בכתבך הראשון ואדרבא איכא למימר דע"כ לא קא מפלגי רבנן עליה דר' ישמעאל אלא בפרהסיא דהנאת עצמו אבל בצנעה אפי' רבנן מודו דשרי בכל ענין. ואף אני לא אמרתי אלא מכח סברא שדמיתי מתכוין להעביר על דת לעניות דעתי: ומשום כך יש להעמיד קרא דלא תחללו דמרבה פרהסיא ע"כ אפילו בהנאת עצמו דבמתכוין להע"ד אפילו בצנעה אסור גם בלא קרא דלא תחללו. וגה עיקר הענין שתלית קולת רבא אפילו בפרהסיא דהנאת עצמו משום דסבר ר' ישמעאל לא הבנתי וכן ממה שכתבת כר"י דמייתי הסמ"ק לדבריו ראייה מדברי רבא דמדרבא נשמע לאביי נבהלתי עליך דדבר פשוט הוא שלא היה מביא ראיה מרבא אשר פשט ההלכה מורה להפך דבריו מכל וכל כדי שנסמוך על השיקולי' שכתבת וזה רחוק מן הדעת לפי הנלע"ד. גם מה שהוספת' בכתבך השני להביא ראייה מיבמות לא הבנתי דמה שרצית לדקדק דעל כרחך סבירא ליה לאביי דבצנעה יעבור בהנאת עצמו מדנסתפק אביי כ"כ המניה להדיא דפשיטא שהיה מסתפק בדברי רבא עצמו אי אמרינן להפחידו קא מכוין או לא: וכן משמע לישנא דקאמר ופשט לה מהא דתניא וכו'. ומדוע תרחיק אביי מצד האמת כ"כ עד שתאמר שנתלה ספקתו בדברים שאין בהם צריך ולא נתלה בצד האמת זה דבר זר לשמוע ולהבין וכ"ש שלא נאמר שיביא הסמ"ק ראייה מזה וחלילה גם נבהלת. למה יצטרך הסמ"ק להביא ראייה מיבמות ובצנעה יעבור בהנאת עצמו דמילתא דפשיטא היא כדאיתא בהדיא בכל יעבור ואל יהרג וכו' כמו שדקדק מה בעצמו. גם את אשר שמת חק וגבול למידת החסידות באמרך שלא תגיעו אל שתי מעלות לא נתיישב על לבי כלל דאף אם יהיה הדין דכל בצנעה יעבור למה יגרע כח מדת החסידות שלא יהרג בשום ענין ומאחר שמכריחו לעבור על דברי תורה. גם מה שכתבת דאף כי טועה במעלה אחת אין לנו לומר שיטעה בשנים. אין נראה לעניית דעתי כלל דאינו ירד הסמ"ק לסוף דעת הטועים עד שיאמר ע"כ יטעו ולא יותר ואשר רצית ליישב למה הוצרך רבא לפשוט מן הברייתא לפי דבריך דאין להרבות מדת חסידות משתי מעלות וכ"ש מג' לרבא: ואמרת דאין הכי נמי אלא דניחא ליה להביא מן הברייתא: