שו״ת מהרי״ק · חלק קל״ג סימן ג׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ועוד בר מן דין ובר מן דין נראה לע"ד דאפילו אונס לא חשיב בכה"ג מאחר שראובן לא כפה שמעון ליתן לו מעות אלא שלא היה רוצה לטרוח בעבורו אם לא יתן לו. ולא דמי להא דתלוה דזבין דהתם כופהו ומכריחו וכן גבי ההוא מעשה דפרדיסא היה רוצה לכבוש השטר ולגזול לו הקרקע אבל הכא לא היה עושה עמו דבר אלא שהיה בשב ואל תעשה ולא היה טורח בעבורו וראייה לדבר שלא חשוב אונס בכה"ג שהרי ר"ת הפליג לדבר בענין מורדת דמאיס עלאי ואומר שכל הכופה לגרש בטענה זו טועה גמור הוא ומרבה ממזרים בישראל ואפילו הכי נמצא בשם ר"ת וז"ל גם אומר ר"ת שאם קדש אדם אשה כדת משה וישראל ולבסוף אין האשה חפיצה בו אין לכופו לא בישראל ולא בגוים אך אם נחבש בידי גוים בשביל מס או דבר אחר יכולים לומר לו לא נעזוב אותך להתיר מהתפיסה אם לא תגרש פלונית בגט כשר ואין זו כפיה כיון שאין עושים לו דבר רע כי אם מלמנוע מלעזור לו. הרי לך דלא חשיב אונס מניעות עשיית הטובות ואף ע"ג דפשיטא דכל אדם מצוה ועומד להוציא ישראל חבירו ממסגר בהיות לאל ידו א"ה לא חשיב אונס במניעת ה"נ לא חשיב אונס מניעותההשתדלות ואפילו את"ל שעל ראובן היה מוטל לגמור ההשתדלות מאחר ששמעון הוציא מעותיו על סמך שלו דלא עדיף מהוציא ממסגר אסיר דלא חשיב אונס אפילו לענין איסור אשת איש החמור כדפירשתי לעיל. ועל (ג) הפודה בכור אם צריך להוסיף חומש אני בעניותי לא שמעתי בלתי היום והדבר זר מאד לכמה טעמים:
נחלת הכלל · Responsa Maharik, Warsaw 1884

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת מהרי״ק, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.