שו״ת מהרי״ק · חלק קל״ג סימן א׳

את מי נועצת ויבינך ילמד באורח משפט יודיעך דרך תבונות והרי חסר לפניך חסרון לא יוכל להמנות וכל יקר ראתה עיניך ומאחר שכן גזירת ענותיך למלאות מצותיך יצאתי לקראתיך בוצינא דנהורא דמטמרא ליה גלויין מרי אברהם תלוי תניא בדלא תניא שדר ליה גמלי טעונים ספקי ומני' זקוקים דנורא ואודין דאשא ומני' בוקי' סריקי מידי דלית ביה מששא. ראשונה על השטר שכתוב בו וקבל עליו פלוני מצד פלוני מצד הכח שיש לו מרבי פלוני לקיים ולאשר כל מה דכתב לעיל עכ"ל. ונסתפק מר דאם חל השעבוד הזה ונשתעבד מדין ערב או לא. נראה (א) לע"ד דבר פשוט דמשום כך לא משתעבד שהרי הלשון מוכיח ואומדנא דמוכח הוא שלא נתכוון זה אלא לשעבד משלחו שנתן לו כח לעשות בעבורו כדמשמע לישנא דקאמר מצד הכח שיש לו מצד פלוני משמע שכוונתו היתה לשעבד פלוני משלחו מצד הכח שנתן לו. דאלת"ה מה לו להזכיר מצד הכח שיש לו אם לשעבד עצמו נתכוון ולא יהא אלא לשון מסופק פשיטא דמספק לא נחייב את זה משום ערב דהמע"ה וגדולה מזו כתב רבינו אלפס בתשובה והביא בטור ח"מ וז"ל תשובה לרב אלפס ישראל שהיה ערב לחבירו בשביל כותי ונטל הערב משכון מהכותי ונתנו למלוה ובא לו הכותי אצל הערב בע"ש בין השמשות ואומר לו יהא ערב בשבילי לזה שנתחייבתי לו שיחזור לי משכוני שאני צריך לו ואומר לו הערב כבר נכנס שבת ואיני עושה שום ערבות פייסו הכותי לערב עד שאומר לו הריני כמו שהייתי והחזיר המלוה המשכון לכותי לאחר זמן תבע המלוה לערב טען הערב כשאמרתי הריני כשהייתי לא היה בדעתי כקודם שבא המשכון לידך אלא כמו שהייתי לאחר שבא המשכון לידך שלא הייתי משועבד לך. וראיה לדברי שכבר ראית סרבנותי כנגד הכותי מלהכנס ערב בשבילו ותליתי הדבר באיסור שבת הדין עם הערב שהיה לו למלוה לפרש ערבותו עכ"ל. הרי לך שפטר הערב משום שלא פירש הערבות יפה ואף על גב שהיו הדברים מוכיחים קצת שנעשה לו ערב כ"ש הכא לפי הנלע"ד דהא אדרבה הלשון מוכיח שלא נתכוין להיות ערב וגם הדברים מוכיחים שהרי אין דרך מורשים להכנס ערבות וגם בלא דברי רב אלפס שהבאתי למעלה מילתא דפשיטא היא דכל היכא שיש להסתפק בלשון דיד בעל השטר על התחתונה ואפילו היכא שהלשון מוכיח קצת כדברי בעל השטר מכל מקום ידו על התחתונה לפי הנראה לעניות דעתי כדמשמע בכתובות (פרק הכותב דף פג) גבי מתניתין דהכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסייך הרי זה אוכל פירות בחייה. ופריך תלמודא ותימא ליה מכל מילי סלקת נפשך. ומשני אביי יד בעל השטר על התחתונה ואף על גב דפשיטא לפי הנראה לע"ד דריהטא דלישנא הוו משמע דכי כתב לה דין דין ודברים אין לי בנכסייך דמכל וכל סילק עצמו מנכסים ואפילו הכי משני אביי דאוכל פירות בחייה ואם מתה יורשה ומפרשינן דהאי דין ודברים כו' דהיינו דוקא לענין שאם מכרה ונתנה קיים דיש לנו לגרוע כח בעל השטר ואף על גב דמשני רב אשי התם שינוייא אחרינא ואומר בנכסייך ולא בפירותייך כן נראה לע"ד שלא בא לחלוק על אביי שלא נאמר יד בעל השטר על התחתונה אלא משום דקשיא ליה ואימא מפירי כו' ואימא מירושה וכו' דלא סבירא ליה שינויי דמשני התם בוצינא טב מקרא כו' מיתה דשכיח כו' אבל לענין דינא דיד בעל השטר על התחתונה מודה הוא לדברי אביי לפי הנלע"ד: