שו״ת מהרי״ק · חלק קל״ב סימן ג׳

ועוד פשיטא דגרע הא מההיא דעני המהפך בחררה משום דהוי כמו יורד לאומנותו ושייך למימר ביה קא פסקת לחיותאי כדכתבו התוספות בפ"ב דב"ב (שם) וזה לשונו והא שמעתי לא קשה אף על גב דהוי דבר של הפקר מכל מקום בכמה מקומות ימצא שיוכל לפרוס מצודתו ועוד דהכא אומנותו בכך עכ"ל. הרי לך דהיכא דאומנותו בכך מצי אידך לעכב לשנוייא בתרא דתוס' וגם מעט משינוייא קמא דתוספות יש ראייה לנדון שלפנינו כדפירש לעיל. ועוד דמצינו למימר דשינויי' קמא מתוספות לא פליג אעיקר הדין דשינוי' בתרא דודאי מודה הוא דהיכא דאומנותו בכך דמצי לעכב אלא דלא בעי לאוקומ' ההיא דמרחיקין מן הדג כו' דווקא באומנותו בכך. ואם כן הוא דכ"ע מודו היכא דאומנותו בכך פשיטא דה"נ קרינ' ביה אומנותו בכך כלומר להלוות ברבית לעע"ג שהוא עיקר אומנות היהודים השוכנים בארצות האלה. וכמעט שאין להם אומנות אלא הוא וא"כ מצי ראובן לעכב על שמעון וכ"ש לדברי האומ' דרב הונא ברי' דרב יהושע לא פליג אדרב הונא ואית ליה דמודה רב הונא בריה דרב יהושע לרב הונא דאמר האי בר מבואה דאוקי' ריחיא כו' דמצי מעכב משום דאומר ליה קא פסקת לחייותאי משום דהוי דבר בקביעות. והא דאומר רב הונא בריה דרב יהושע פשיטא לי בר מבואה דלא מצי מעכב דהיינו דוקא במידי דלאו קביעות כגון בסחורה דוודאי לדידיה דהוה מילתא דקביעותא לית דין לית דיין שלא יכול ראובן לעכב על שמעון אלא אפילו לדברי רוב המפרשים דאית להו דפליג אדרב הונא הכא מודי כדפי'. וכ"ש אם נתפרש בתוך התנאים שלו שלא יוכל שום יהודי לדור שם מבלעדי רשותו כמו שמצאתה בהגהות גדולות מהסמ"ק בשם התו' דפרק האומר וז"ל מכאן מדקדק ר"ת וכו' עד אינו מדבר בחררה של הפקר כו' עד והתלמוד מפרש כמה מלא ריצת דג שצריך להרחיק מהכ' משמע שאם קנה אדם עיר אחת מן השר ע"מ שלא יבא שם שום אדם לדור עמו בעיר שיוכל לעכב עליו שלא יבא שום אדם לדור עמו שהרי יורד עמו לחייו עכ"ל. הרי לך בהדיא דאם קנה היישוב מן השר שיכול לעכב עליו ועל אשר טוען שמעון כי לא יקרא המהפך בחררה אלא היכי שקונהו לעצמו אבל לא היכא שהוא צריך למוכרה וכו'. טענה של הבל הוא חדא דמי יודע ומאן מפיס שיצטרך זה למוכרה שמא מעות טמונות יש לו או דילמא מציאה אשכח ומה לו לשמעון בהדי כבשו דראובן. ועוד אפי' יצטרך למוכרה מ"מ ברשותיה קיימא ועלה הוציא מעותיו. ואדרבה עדיף ממהפך בחררה אפי' לצורך עצמו דהתם לא הוציא מעותיו והכא הוציא וכדפי' לעיל. ואשר הבאתה ראייה מדינא דבר מצרא דאמר התם דאי לא אמיד לא נטרינן ליה אפי' את"ל דיש להוכיח משם דאין שומעין לו ומוכרה לאחר מ"מ פשיטא דלא דמי כלל שהרי אין לו שום צד זכייה בשדה זו אלא שאמרו חכמים שיקדים הוא לכל הלוקחים משום ועשית הישר וכו' דודאי מן הראוי הוא שיקדום לאחר דלדידיה שוויה טפי מלאחר והיינו דוקא כי בעי' ליה צרכו אבל כי בעי לזבוני לאחריני הרי נסתלק דינא דבר מצרא מכל וכל דמה לי לוקח זה הראשון ומה לי לוקח מבעל המצר סוף סוף לאו בידו דבר מצרא קיימא אבל גבי עני המהפך בחררה שעשו חכמים כאילו זכה בה בהיפוך זה כיון דמשום זכיי' נגע בה גם הוא יכול למוכרה וזה פשוט למבין. ואשר כתבת כי אין לו לשמעון להמתין עד שיעשיר ראובן והבאת ראייה מהא דאומר התם דלא נטרינן ליה אי לא אמיד מה ראייה יש מכאן אם אמרו שלא לעכב על המוכר מלמכור את שלו אשר מסתמא מוכר מחמת דוחקו לא נאמר לו המתין עד שיעשיר חבירך או יעשה לו ארובות בשמים יאמרו בשביל כך להוציא אדם מביתו או מדבר שהוחזק בו. ועוד אפי' יבא אליהו ויאמר שאין ידו משגת להפיק רצונו מי הוא זה ואיזהו שאמר שבשביל כך יוכרח להכנס חבירו תחתיו וגם לא יוכל למחות בידו מלבא בגבולו ואשר כתבת דאפילו נדמהו לעני המהפך בחררה דאין להוציא שמעון מהמקום ההוא אמת הוא דאי משום דין עני המהפך כו' לחודא דאין לכופו אלא דרשע מיקרי דאלת"ה יקשה לך לפי' רבי שמואל דפי' בפרק חזקת הבתים גבי ובא אחר והחזיק כו' דרשע מיקרי משום עני המהפך כו' א"כ למאי הילכתא אומר שמואל נכסי העע"ג הרי הן כמדבר ועוד מאי כל המחזיק בהם זכה בהם כיון דסוף מוציאים אותו מידו משום עני המהפך בחררה וכו'. אלא ודאי דמשום כך אין מוציאין אלא דנקרא רשע. ומ"מ מטעמים אחריני דכתבתי לעיל נראה דמוציאין כדמשמע לישנא דברייתא בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כא) כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב. רשב"ג אומר אף לשכנו כופהו מדנקט לישנא דכפייה פשיטא דמוציאי' מידו וה"ה לנדון הזה לפי שאר הטעמים המפורשים למעלה וכן משמע גם מלשון ההגהות הגדולות מסמ"ק שכתבתי מדקאמר שיוכל לעכב עליו כו' דאי אין מוציאין לא ה"ל למינקט לישנא דעכב' אלא לישנא דאיסורא דאסור לישראל חבירו לדון עמו מבלתי רשותו אלא ודאי דמשום הכי נקט לישנא דעכבה לאשמעינן דמעכב עליו בדין: זאת התשובה שייכא למהר"ר אברהם זאכש ז"ל: