שו״ת מהרי״ק · חלק קכ״ט סימן ב׳

ועוד נבהלתי מאי מספקא לך בהא שהרי כל המתלאות שכתבת להאמינה מעידות על הרצון ולא האונס ומאיזה צד נאמר שתהא אשה נאמנת לומר אנסת אותי בלא שום ראיה ומנין ובלא שום אמתלא לדבריה ואדרבה איכא אמתלא טובא דברצון נבעלה ועוד שהרי כבר פסק רבינו משה מיימון וז"ל כל הנבעלת בשדה הרי זה בחזקת אנוסה ודנין בו דין אונס עד שיעידו עדים שלרצונ' נבעלה וכל דנבעלת בעיר הרי זו בחזקת מפותה מפני שלא צעקה עד שיעידו שהיתה אנוס' כגון ששלף חרבו כו' עכ"ל הרי לך בהדיא שהנבעלת בעיר בחזקת מפות' ולא מצי למימר ישנה הייתי ולכך לא צעקתי ואע"ג דתליית שינה ראויה יותר מתליית העלוף וכ"ש לפי מה שכתב עליו הראב"ד וז"ל חזקה זו איני יודע מה תועל' יש בו אם יש עדים יבאו ויעידו ואם אין עדים אין שם קנס ואם לענין ג' דברים דאם יש טענ' ביניהם כלל גדול אמרו בדין המע"ה והעיר והשדה שוין הן עכ"ל הראב"ד הרי שכתב בהדיא דאפילו בשדה אומר המע"ה ולא אמרינן דמהימנה למימר דבאונס היה וכ"ש בעיר ועוד שהרי שנינו בפרק מי שמת (בבא בתרא דף קמו קנג) הוא אומר שכיב מרע הייתי וכו' עד וחכמים אומרי' המע"ה ולא מבעי' לדברי רב אלפס והסמ"ג שפסקו כחכמים דלא אמרינן משום דבריא הוא עכשיו שהיה בריא גם בשעת המתנה אלא אמרינן אוקי ממונא בחזקת מריה והמע"ה וכ"ש הכא דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מרא והמע"ה אלא אפילו לדברי רבינו מאיר שפסק כרבי נתן דברייתא בגמרא דאומר אם בריא הוא עליו להבי' ראיה שהיה שכיב מרע וכו' מכל מקום בנדון זה דעתים מתעלפת ועתים אינה מתעלפת ופשיטא דרוב הזמן אינה מתעלפ' פשטא ופשיטא דלא שייך הכא טעמא דרבי נתן כו' ואדרבה ניזול בתר רוב הזמן דהשתא שגם אחר אותו מעשה ברוב הימים אינה מתעלפת ואיכא לדמויי להא דפרק שני דכתובות (דף ב) דאומר אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי נכסי בחזקת בר שטיא ואע"ג דעתים הוא חולי אומר המע"ה כל שכן ובל שכן הכא ופשיטא דאין ליפות כחה מטעם תעמידנה בחזקת צדקת ונימא דלא לבעל לרצונה דהא מוד' היא שנבעל' לאחר מכאן לרצונה ועוד שהרי יצתה מחזקת בנות ישראל הצנועות ועוד דאדרבה נעמיד הגוף על חזקתו ונימא דלא נבעלה עד שעת הרצון אשר היא מודה בו ואשר היא טוענת שהבטיחה לישאנה ועל מנת כן מחלה לו ונתפתה. לעניות דעתי נראה דאף אם נאמר דבכי האי גוונא לא תועיל המחיל' דחשיב כמחיל' בטעות מכל מקום היינו דוקא היכא שהתנה כן עמו בשעת בעילה ממש אבל אם קודם לכן הבטיח' כן ולאחר זמן בא עליה סתם ולא הזכירה לו באותו שעה שישאנה בכי האי גונא לא אמרינן דאדעתא דהכא מחלה כדמוכח בפרק שני דקידושין דף כ') גבי ההוא דזבין לנכסי אדעתא למיסק בא"י ופירשו התוס' שמתחילה גלה דעתו שהיה מוכר ע"מ כן ואפ"ה אמרינן התם דמאחר שלא הזכיר בשעת מכירה חשיב דברים שבלב ולא נתבטל המקח ואע"ג דלא סליק ואין נראה לומר דהתם מיירי שמתחיל' לא גלה אל הלוקח עצמו אלא אומר כן בפני עדים ומשום הכי לא אמרינן דעל דעת כן מכר שלא פירש בשעת מעשה ללוקח עצמו אבל הכא סמכה אהא דקאמר איהו גופיה דהא אין הלשון משמע כן ועוד בר מן דין ובר מן דין נראה לע"ד ואפילו התנה עמה בשעת מעשה ממש אפי' הכי אינו משלם לא קנס ולא בושת ופגם כיון דמ"מ מדעתה עבד שהרי בפרק שני דקדושין (דף מו) מוכיח דעיקר קרא דמפת' מיירי בפתה לשם אישות אליבא דרב הונא או חייא בר רב וכן רב יוסף לשיטת רש"י ולשיטת הערוך וגם רוב ספרים דגרסינן שם אלא אומר רב נחמן בר יצחק לומר שמשלם קנס במפותה כו' הכי הוה מסקנא דסוגיא דהתם דחויא דרב דהויא בנוי לאוקמי בפתה שלא לשם אישות לא קאי התם לפי אות' גירס' ואם כן יש לדקדק דאם איתא דהיכא דמטעה אותה לישא דלא מהניא מחילתה ויתחייב כשלא יכנוס בקנס אם היא נערה אף ביתומה בבושת ופגם בבוגרת אם כן מאי פריך בכתובות בריש נערה (כתובות דף מב) מאי קא משמע לן תנינא וכו' ומשני לאביה איצטריכא לי' דלא תנא והדר פריך לאביה נמי פשיט' מדקח יהיב מפתה וכו' והלא בסיפ' דמתניתן דהתם דהמפתה נותן שלש' דברי' כו' מסיים בהדיא דאין המפתה נותן אלא כשלא יכנוס כדמפרש ליה תלמודא בפרק אלו נערות (כתובות דף ל"ט) ואם איתא דהויא כמחילה בטעות כשאמר לה לכונסה ואין כונס אם כן היכי ידעינן ממתניתין דאלו נערות (שם) דלאביה הוי מדקא יהיב מפתה כיון דלא יהיב אלא לכשלא יכנוס אע"ג דהוי לעצמה בדין הוא דיהיב אפי' מפתה לכשלא יכנוס דהא הויא מחילה בטעות דפשיעא דיש להעמיד משנתינו בפתה לשם אישות דהא עיקר קרא בהכי מיירי להני אומראי שהזכרתי למעלה. וגם לפי המסקנא דהתם לפי שיטת הערוך וגירסת רוב ספרים כדפי' שם התוספות ואם כן למה הוצרך לדחוק שם ריש פרק נערה ולשנויי דעמדה בדין איצטריכא ליה אלא ודאי כיון דמדעתה עבד אע"ג דקא מטע' לה לא מתחייב ואף על גב דפשיט' דבעלמא אמרינן דמחילה בטעות לא הויא מחילה כדמצריך בההיא דפ' חזקת הבתים רב ענן שקיל בדקא בארעיה כו' יש לומר דשאני הכא שנבעלה שלא ע"י גליא דעתה דלא איכפת לה בבשת ופגם ולא נתכוונה זו אלא להנאות בעילה דהא פשיטא דאפילו פתה לשם אישות אינה מקודשת כיון שלא נתרצה האב וכל שכן בפתוי זה שאנו עומדין עליו שנבעלה לו דרך זנות בלא עדים גם יש לחלק בין מחילה זו לשאר מחילות דעלמא אלא שלא חשתי להאריך כל כך דהא פשיטא כביעותא בכותחא דבר מן כל הלין טעמא דלעיל אי אפשר לחייב הנטען הזה מאחר שהוא כופר מכל וכל ואומר שלא בא עליה מעולם ואם (ב) כי כתבת שיש אמתלאות רבות מראות על הענין הלא ידוע הוא שפסקו רב אלפס ורבינו משה מיימון והסמ"ג דאין הלכה כרבי אחא אלא כרבנן דאומרי' דאפילו זה מנוגח וזה מועד ליגח זה מנושך וזה מועד לישך אין לומר בידוע שזה נגחו כו' אלא אמרינן המע"ה והוא הדין בכל אמתלא שבעולם ואפילו כגון כביוצא דההיא דשמעון בן שטח דאמר אראה בנחמה אם לא ראיתי שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתי אחריו ומצאתי חרב בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר דבכי האי גוונא לא מחייבינן ליה כדמוכח בסנהדרין פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לז) דפריך עליה דההוא ות"ל דמאומד ומשני חדא ועוד קאמר משמע דפשיטא ליה לתלמודא דהכי הלכתא ואין לומר דהיינו דוקא בד"נ משום דכתיב ושפטו העד' והצילו אבל בד"מ באומדנא רבה כי האי דשמעון בן שטח אזלינן בתריה דאם כן יקשה לך הא דגרסינן פרק שבועות העדות (שבועות דף לד) אמר ליה רב פפא לאביי לימא רב יוסי הגלילי לית ליה דר' אחא כו' עד דאי אית ליה בדיני נפשות נמי משכחת לה כדרבי שמעון בן שטח וכו' ואם איתא דיש לחלק בין דיני נפשות לדיני ממונות לענין אומדנא ונימא דבדיני נפשות לא אזלינן בתר אומדנא ואפילו באומדנא רבה כי ההיא דשמעון בן שטח. דרץ אחר חבירו כו' מ"מ לענין דיני ממונות אזלינן בתר אומדנא רבה כי האי אם כן מאי פריך רב פפא לימא רבי יוסי הגלילי לית ליה דרבי אחא וכו' והיכי משני ליה אביי דבשלמא ידיעה בלא ראייה משכחת לה כו' הוי ליה למימר דעד כאן לא פליג רב אחא על רבנן אלא דוקא לענין דיני ממונות אבל לענין דיני נפשות מודה הוא דלא אזלין בתר אומדנא אלא ודאי דאין לחלק ומדחזינן דבדיני נפשות לא אזלינן בתר אומדנא אפילו באומדנא רבה כי האי דשמעון בן שטח דרץ אחר חבירו כו' ואע"ג דפשיטא שאין לך אומדנא דמוכח גדול מזה הוא הדין בדיני ממונות לרבנן דפליגי אדרבי אחא והלכתא כוותייהו לפי דברי הנך רברבתא שהזכרתי למעלה. ואף על גב דבפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לז) הוה בעי למימר דאף על גב דרבי אחא אזל בתר אומדנא בדיני ממונות מודה הוא בדיני נפשות מדהוה בעי לאוקמי מתניתין דהתם כר' אחא כו' הא פירשו התוספות בשבועות (דף לד) דהיינו דוקא מקמי דתיסיק אדעתין דאף על גב דפסילי בדיני ממונות אמרי' לה בדיני נפשות כו' אבל לבתר דמסיק דמתניתין אתיא אפילו כרבנן מצינו למימר דר' אחא מיירי אפי' בדיני נפשות וכיון דסוגיא דסנהדרין לא מוכח לפי המסקנ' דיש לחלק בין דיני ממונות לדיני נפשות וסוגי' דשבועות מוכח בהדיא דאין לחלק לא לרב פפא ולא לאביי פשיטא דבתריה אית לן למיזול: