שו״ת מהרי״ק · חלק קכ״ו סימן ב׳

ועוד שכתב המרדכי בפ' זה בורר וז"ל והמקבלים בתקנה לתת מס ושוב נודע שעברו כשרים לעדות ולשבועה דכיון דבשעת קבלת השבועה אפשר דלא הי' דעתם לעבור אע"פ שאחר מכאן עברו וכן מוכח בפ' כל הנשבעין וכן פסק ריב"א וכן בכל התקנות שמקבלין על העתיד עכ"ל הרי לך דאע"ג שעובר על תקנה בשביל ממון שאינו רוצה לפרוע אפי' שהוא עובר על ד"ת אפ"ה לא חשיב עד חמס ליפסל לערות ואפי' נאמר דר"ת דפליג לענין שבועה בפ' כל הנשבעין (שבועות דף מו) בד"ה אבל שבועת בטוי מתוך ההלכות גדולו' ה"ה דפליג לענין עדות ופסול לעדות פשיטא דהיינו דוקא היכא שעובר על שבועת בטוי דלהבא דאיכא לאו ומלקות ותדע דכן הוא שהרי מביא ראיה מתוך מה שפי' ה"ג גבי ההיא איתתא דאמרה עלה בת רב חסדא דחשדא אשבועתא דהיינו משום שהיתה נשבעת ומבטלת שבועתה כגון שבוע' שלא אוכל ואכלה והתם לא שייך לתלות הטעם משום פסול דחמס אלא משום רשע עד אם נאמ' דפסולה לעדות ואם יקשה לך הא דאומ' בפ' זה בורר (סנהדרין דף כז) מומר אוכל נבילות לתאבון ד"ה פסול לעדו' ואע"ג דרבא בעי רשע דחמס הא נמי חשיב כמו רשע דחמס כיון דמשום ממון קא עביד והיה שכיח בזול טפי כדפי שם רש"י אלמא דאע"ג דאין לוקח ממון שאינו שלו חשיב רשע דחמס נלע"ד דודאי לרב' דלא סגיא ליה ברשע דמלקו' אם אינו דחמס בחמס כל דהוא סגיא כיון שכבר הוא רשע למלקות דע"כ לא פליג עליה דאביי אבל היכא דאין רשע למלקו' ואינו באים לפוסלו משום רשע דחמס גרידא אז בעינן חמס גמור דהיינו לוקח ממון שאין שלו כדכ' ר' משה ונלע"ד דרבא דבעי עד חמס דהיינו משום דדריש ליה מסיפא דקרא דאל תשת ידך דמסיים להיות עד חמס וא"כ ע"כ צ"ל דבחמס כל דהוא קאמר דאל"כ מאי אריא רשע דהיינו חייב מלקות כדפירש ר' משה ת"ל דגזלן הוא ופסול מקרא דכי יקום עד חמס וגו' כמ"ש ר' משה ולשתוק מקרא דאל תשת אלא ודאי אתא לרבויו חמס כל דהוא אפי' לרבא וכדפי'.