שו״ת מהרי״ק · חלק קכ״ה סימן א׳

על אודות ראובן שתובע משמעון הבחור ק"ק "ניסא על שלשה משכנות שנתן לו כי טל י"ט באנו אבא בקצרה ואומר כי נראה לע"ד שמאחר שמודה שמעון שהיה רוצה להשתמש במשכונות ראובן הנ"ל ללות עליהם חלוף משכנותיו שהשאיל לראובן בשביל חיובו מנוטלי הקהל דדמי הוא להשאילני ואשאילך דנעשה (א) שומר שכר כדאמרינן בפ' האומנים (בבא מציעא דף פ פא) שמור לי ואשמ' לך השאילני ואשאילך כו'. כולן נעשו שומר שכר זה לזה והא דפריך עלה שמירה בבעלי' הוא והוצרך לשנויי דאומר ליה שמור לי היום ואשמר לך למחר הא פי' רש"י דלא קאי אלא אאשמור לי ואשמו' לך וכן פסק רבי' מאיר והביאו המרדכי בפרק האומנים ואפילו לדברי הרמ"ה שכתב דכולהו הוו שמירה בבעלים אפילו השאילני ואשאילך כמו שכתב בשמו בעל הטור חשן משפט מכל מקום דבר פשוט הוא דהיינו דוקא היכא שהוא עצמו שומר כלי חבירו השאול בידו וכמו שפיר' שם בספר חושן משפט אבל הכא שמשכונות שמעון אינם ביד ראובן אלא שהושמו בשביל חיובו ביד הנוצרי המלוה לא שייך האי טעמא ופשיט' דלכולי עלמא לא חשוב שאלה בבעלים אלא דינא כשומ' שכר וכדפי' ומאח' שכן הוא יש לחקו' ולדעת אם כן הוא שלא נאבד ביד הקומשר"ייש מכל מה שהושם באיוונטר"ייא נמצא ששמעון פשע במה שאומר שלא היו המשכונו' שלו וגרם שלא הושמו באוונטר"י ומתוך כך נגנבו ואע"ג שכדין מזיק אין לחייב שמעון על כך שהרי שמעו' יכול לומ' שלא נתכוין להזיק אלא מדאגתו פן יעלילו עליו ובכי האי גוונא אין לחייבו כיון דלא הוי אלא גרמא בעלמ' ולא שייך לחייבו מדין מסור כיון שלא נתכוין וכדפי' מ"מ מאחר שנעש' עליו שומר שכר הדעת מכרע' שהוא חייב שהרי מצינו ששומ' שכר מתחיי' בדבור בעלמא כדאית' שילהי פ' הפועלי' (דף צג צד) אמר ליה אביי לרבה אשכחי' ואמ' ליה גנבא סריא בדוך פלניית' יתבינן כך וכך גברא איכא בהדין כו' ושקול מיניה מאי אמר ליה הרי הוליכ' למקו' גדודי חיו' ולסטין הרי לך בהדיא דמחייב ליה בדבור' בעלמ' ואע"ג דפשיט' שלא נתכוון הרוע' אלא להעמיד הלסטין וכמו שכתב רבינו משה מיימון פרק שלישי דהלכות שכירות וז"ל רועה שמצא גנב והתחיל להתגרות בו ולהראותו שאינו חושש ממנו כו' עד הרועה חייב כאחד המוליך את הבהמה למקום גדודי חיות ולסטים כו' הרי לך בהדיא שאפילו כוונת הרועה כדי להראו' לו שאינו חושש ממנו וכן משמע שם גם מתוך פי' רש"י למבין ואפ"ה מחייב ליה כ"ש הכי דאי בעי הוה שתיק ומסתמא היה הקומשריי"ה מחזיק הכל בחזקת שמעון והיה כתבו עם השאר וגם לא היה יכול להעליל על שמעון בשתיקתו וזה פשוט לפי הנראה לע"ד אמנם אם כן הוא שגם ממה שנכתב באוונטר"ייא נגנב מבית שמעון הנז' או מבית שאר מאנשי הקהל דבר פשוט היא שאין לחייב שמעון מספק ולומר דאולי לא היה נגנב אם הי' נכתב כדאמר בשלהי פ' הפועלים (שם) רועה שהניח עדרו ובא לעיר ובא ארי ודרס זאב וטרף אין אומרי' אלו הי' שם הי' מציל אלא אומדי' אותו אם היה יכול להציל חייב ואם לאו פטור. ה"נ נלע"ד שאין לחייב שמעון אלא א"כ יהיה ברור לנו שהיה יכול להציל בשתיקתו מפני שהיה נכתב וכדפי'. ומה שטען ראובן לחייב שמעון באומרו שלא נתן משכנותיו אלא על מנת שימשכנם ביד הכותי ולא שיעכבם בידו איני רואה את דבריו כלל דאדרב' ידוע הוא טוב ונוח שיהיו ביד שמעון מהיותו ביד כותי אנס הוא כדאמרי' בפרק חזקת הבתים: