שו״ת מהרי״ק · חלק קכ״א סימן ב׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

אמנם נראה לע"ד דבכל מקום שהדבר מוכיח שאין הגוי מתכוין לא להתיר ולא להעיד דודאי מיקרא מסיח לפי תומו ושריא איתתא כדמשמע התם בהדיא דעד כאן לא פליג רבי יוחנן עלה דריש לקיש אלא במתכוין להעיד אבל באין מתכוין אפילו להעיד מודה הוא לריש לקיש דאיתתא שריא והא דפריך תלמודא והא איה חבירינו קא אמרי לה היינו משום דפשיטא לה לתלמודא דכל ששואלין אותו והוא משיב יש לומר שמתכוין להעיד אבל היכא דפשיטא לן שאינו מתכוין להעיד כי הכא דאנן סהדי דאם היה יכול לכפור ולהשמט לומר שלא הרגו שהיה עושה דפשיטא הוא שאם לא היה אמת שהרגו לא היה מודה שהרגו כדי לחייב את ראשו למלכות ומדהודה בכך ודאי קושטא קאמר ואין לך מסיח לפי תומו גדול מזה דהא ליכא לספוקי כלל במתכוין לא להתיר ולא להעיד. אם כן לא נוציאו מתורת מסיח לפי תומו. ועוד דאפשר לומר דעדיף האי מכותי מסיח לפי תומו ויש להתיר אפילו בלא טעמא דאשה דייקא ומנסבא וגם בלא טעמא דמשום עיגונא אקילי בה דהא אפילו אחזקה שצריך עדות גמור כגון להוציא ממון מחזקתו דבעינן שני עדים סמכו אחזקה דלא מרעי נפשייה גבי שטרות העולים בערכאות של כותים בשטרי מכר אף בלא טעמא דדינא דמלכותא דינא כדמוכח בהדיא בפרק קמא דגיטין ואף על גב דאם היה משקר לא היה מגיע לו היזק רב כי אם מעט זלזול אפילו הכי אמרינן כיון שהוא דיין לא היה מעיד שקר ופוגם את כבודו ואפילו לענין ערוה להתיר אשת איש לעלמא הוה סמכינן אחזק' זו אי לאו דלאו בני כריתה נינהו כדמוכח שם בהדי' כל שכן וכל שכן קל וחומר וקל וחומר דאיכא למימר הכא דאי לאו דקושטא קאמר שהרגו לא הוה מרע נפשיה להתחייב בנפשו דהא פשיטא דאין לך ריעותא לנפשיה גדולה מזו ואפילו אם תימצי לומר שסמך המרצח הזה על דברי השופט שאמר לו שלא יגיע לו היזק בדבר רק שיאמר האמת מכל מקום למה היה לו לשקר ולומר שהרגו אם לא הרגו ועוד דלכל הפחות למיחש מיהא בעי פן יכזב בו השופט כאשר היה האמת כי ידוע הוא שכן דרך הדיינים שלהם להחליק בדברים כדי שיודה הלה האמת ועוד אפילו היה סומך מכל וכל על דברי השופט מכל מקום למה לו לשוויי' נפשיה רוצח נפש בכדי אם כן הוא שלא הרגו הא אין לך מרע נפשיה גדול מזה לפי הנראה לעניות דעתי. ועוד שיש כאן הרבה הוכחות שהוא הוא שראו היהודים שנמצא חלל באותו דרך אשר אמר בינפוי' נ"ע ללכת בה בהפרידו מעיר ובאותו מקום אשר אמר מרצח הזה וגם נמצאו כליו וספריו בביתו דדמי לההיא דזה מקלו וזה תרמילו. ועוד בר מן דין ובר מן דין נראה מתוך דברי העדות שלא היה נחבל בפניו וגם היה גופו שלם בלא חסרון שום דבר אלא שנפצע בגרונו וכנגד החזה או בשאר מקומות ומכל מקום נשאר הגוף שלם והרי הכירוהו בסימניו וגם בטביעת עין לפי הנראה וכן כתבת ואם כן הוא לא מבעיא לרבינו תם שפסק דהיכא שהגוף שלם דמעידים עליו אפילו לאחר כמה ימים גם בלא פדחת וחוטם וכן הכריע הר"ר עזריאל בתשובה וכן כתב גם רבינו מאיר בצד אחד באותה תשובה שהבאת אלא אפילו לדברי החולקים עליו נראה דהיינו דוקא היכא שהוא נחבל בפנים ואין לו פדחת וחוטם אבל אם אינו נחבל בפנים וגם כל הגוף שלם נראה לע"ד דלדברי הכל מעידין עליו אפילו לאחר כמה ימים דסברא הוא לומר דע"כ לא פליגי וכן כתבו שם התוספות וז"ל אין מעידין אלא על פרצוף פנים ואין מעידין אלא עד שלשה ימים כו'. אומר רבינו תם דהיינו דוקא כשאין אלא פרצוף אבל אם כל הגוף שלם אפילו אין כאן פדחת וחוטם ניכר הוא הטיב על ידי סימני הגוף.
נחלת הכלל · Responsa Maharik, Warsaw 1884

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת מהרי״ק, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.