שו״ת מהרי״ק · חלק ק״ט סימן ב׳

והרי לך דבתביעה בעלמא אם רואה הדיין אמתלא בדברי התובע שמצווה הדיין לעכב ממון הנתבע ואף על גב דאפשר שנתפשט המנהג גם בלא ראיית אמתלא מכל מקום קרוב הוא הרבה לההיא דרבי' אשר מאשר הוא לדברי ספר האגוד' וזה פשוט. ואשר שאלת אם התובע מעכב והנתבע (ב) יודע ואין בא לבית דין לעמוד על שורו מה תהא מן הממון לע"ד נרא' דבר פשוט דאין מחליטין הממוו כלל לתובע עד שיבא הנתבע לפנינו ויתחייב בדין כאש' יפה כתבת דאפילו מי שנתחייב ועמד בדין כבר כמה יגיעות יש קודם שירדו בית דין לנכסיו ועל האומר להחליט הממון לתובע אם לא יבא הנתבע תוך שלשים יום נבהלתי ואומר אני דכל דיינא דדאין כי האי גוונא לאו דיינא הוא דגדולה מזו כתבו התוספות פרק הגוזל בתרא (בבא קמא דף קיב) גבי ההיא דמקבלים עדות שלא בפני בעל דין וז"ל ושלחו ולא בא אומר ר"י דמשמע דבעי ושלחו לו ולא בא בהדי שהיו עידיו חולי' או שהיו מבקשי' לילך למ"ה מדלא קאמר או שלחו כדקאמר או שהיה ומיהו בסמוך משמע דבעי למימר או שלחו כו' עד ויש לדחות דשאני התם דפתחו ליה בדיניה עכ"ל וכן כתב המרדכי שם וז"ל כגון שהיה הוא חול' או עידיו חולי' ושלח לו ולא בא בכולהו גרסינ' או אבל גבי שלחו לו לא גרסינן או מכאן משמע דמשום דשלחו לו גרידא אין מקבלין. ובאלפס ובאביאסף כתבו ושלחו וכן נמצא בספר ישן וכן פר"ח משמע דאין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין עד שיהיה הוא חולה או עדים חולים ופתחו ליה בדיניה ושלחו ולא בא דכל שלשתן בעינן עכ"ל והרי לך (ג) בהדיא דאין מקבלים עדות שלא בפני בעל דין אפילו שלחו לו ולא בא אלא אם כן היה חולה או עידיו חולי' לפי דברי כל הני רברבתא דגרסינן ושלחו ולא בא כו'. וגדול' מזו כתב המרדכי דשלשתם בעינן הוא חולה כו' ופתחו ליה בדיניה ושלחו לו כו'. ואע"ג שהעדים מזומנים ועומדי' בפני ב"ד ואומר שהוא חייב אפילו הכי לא מקבלינן כדי לירד לנכסיו אפילו שלחו לוולא בא עד דאיכא כולהי תלתא לדברי כל הני רברבתא שהביא המרדכי או תרי לדברי התוספות קל וחומר בן ק"ו כשאין כאן לא ראיה ולא מנין שיהיה זה חייב לזה התובע כלום דליכא למיחת לנכסי' ולהחליט הממון לתובע לע"ד נראה דדיינו דשפילי דייני הכי ועוד שהרי גדולה מזו כתבו התוספות וכן המרדכי בפ' הכות' וז"ל ופסק ר"ח דמעשי' בכל יום שאין מוכרין שלא בפניו דבע"ח ולית דחש להא דרב נחמ' דאומר אפילו בב"ח ועע"ג דמקשה מינה בערכין כולי עד מ"מ כיון דמעשים בכל יום סמכו למה דדחינן בירושלמי דמתמה וכי נפרעים לאדם שלא בפניו אמר רבי ירמיה כשרבית אוכלת בו. ואיכא נמי בירושלמי דמודו בין אמוראי דבבל בין אמוראי דארץ ישראל דמשלחינ' בתרייהו שלשה אגרת אי אתי ואם לאו מחלטינן לנכסיה עכ"ל הרי לך בהדיא שפוסק ר' חננאל דאפי' נקט שטרא בידיה אין נפרעין שלא בפניו דפשיטא דבדנקיט שטרא בידיה מיירי. כדמוכח כולי סוגיא בערכין פרק שום היתומי' (דף כב). וכן כתב בהדיא בטו' ח"מ וז"ל מלוה שבא בשטר מקויים ואין הלו' בפנינו כתב ר"ח שאין נזקקין לו שאין נפרעין כלל שלא בפניו אפילו בשבועה ע"כ: