דין איזה דברים מותרים לשלוח בי״ט - שולחן ערוך אורח חיים סימן תקט״ז

שמחוסרת טחינה. אף על גב דחזיא לבהמה בלא טחינה מ"מ אסור לשלוח לצורך בהמה כמ"ש ססי' תקי"ב (יש"ש) ולפ"ז מותר לשלוח במקום שהוא רשות אחר לשבת:

בשורה. דמחזי כמי שמוליכ' למכור בשוק ונ"ל דאפי' בחצר אסור (עסי' ש"ה סי"ט):

זה אח"ז. וביש"ש פסק דאפי' בערבוביא אסור ובג' מינים שרי בערבוביא ואסור בזה אח"ז:

קשים. כדרך שמותר להשתמש בהם כמ"ש בי"ד סי' ש"א:

כיון שראוים. אף ע"ג דעכשיו אין ראוים ליהנות מהם מ"מ שמחה הוא לו שנהנה בשילוחן:

בחול. לאפוקי תבואה דאפילו בחול אינה ראויה בלא טחינה:

אבל לא תבואה. במשנה אמרינן כן ור"ש מתיר בתבואה ובברייתא אמרי' ר"ש מתיר בתבואה כגון חטים לעשות מהן לודיות מאכל העשוי מחטים שעורים ליתן לפני בהמתו והרי"ף הביא הברייתא וכתב הרא"ש עליו משמע שפוסק כר"ש ולא ידענ' טעמא מאי והרמב"ם פסק בפ"ה כת"ק וכן עיקר עכ"ל. וכ"פ כאן בש"ע כת"ק. ולעד"נ דהרי"ף מפ' דר"ש דמתיר פליג את"ק שמתיר בתבואה אפי' אם לא צריך ללודיות ולבהמתו אלא משום דאפשר ליהנות מזה ללודיות ובזה ודאי הלכה כת"ק אבל בברייתא דתנא כגון חטים כו' היינו דצריך באמת לזה בזה אף הת"ק מוד' כיון שהוא לצורך לו או לבהמתו והוא אינו מוקצה ע"כ מותר גם לשלחו וע"כ הביא הרי"ף הברייתא הזאת ונ"ל דלענין דינא שזכרנו מודים שאר הפוסקים והש"ע דמותר בצריך לזה באמת אלא דלא פירשו הברייתא כן כנ"ל נכון: ולענין הלכה אין לנו נ"מ מזה דכל הנהו אין משלחין הנזכרי' כאן היינו דרך ר"ה אבל בטלטול שרי לד"ה שהרי אין כאן מוקצה לגמרי דחטי' ראוים לכוס כמ"ש בסי' שאח"ז וכן מה ששייך למאכל בהמה ודאי מטלטלין כמ"ש סי' תקי"ב אלא לענין הולכה דרך ר"ה מיירי כאן ואנו אין לנו ר"הר ומשלחין הכל מה שאינו מוקצה:

חיים. לפי שמותר לשחוט ביו"ט:

טחינה. אף דאפשר לעשות מהם תבשיל מ"מ עיקר התבואה עומדת לטחינה ואף שעורים שראוים למאכל אסור וכן פי' רש"ל. וכתב ט"ז לענין הלכה אין לנו נ"מ מזה דכל הנהו אין שולחין הנזכרים כאן היינו דרך ר"ה ובטלטול שרי לכ"ע ואנו אין לנו ר"ה עתה לכן משלחין הכל מה שאינו מוקצה ע"ש:

בשורה. דמיחזי כמי שמוליכה למכור בשוק. נ"ל דאפי' בחצר אסור. מ"א:

זה אחר זה. וביש"ש פסק דאפי' בערבוביא אסור ובג' מינים שרי בערבוביא ואסור בזה אח"ז:

ס"א לא תבואה. כת"ק ואף להירושל' דמוקי דר"ש כר"ע הא קי"ל כריה"ג וכתב הרא"ש ונ"ל דגמר' כו' וגם כו' וע' ביש"ש פירושו ול"נ דט"ס ברא"ש שם וכצ"ל דטעמא דר"ש בחטים מפר' גמר' משום דחזי כו' מאכל אדם מ' דרבנן אסרי כו' ע"ש:

ס"ג שהם ראוים כו'. שם וכ"ת חזי למימך כו': וכל כו'. וכ"מ בירושלמי שם תני משלחין חטין שהן מאכל עססיות פול שהן מאכל לדיות שעורין שהן מאכל בהמה לא כן תני משם ר"ש לכל נפש אף נפשות בהמה בכלל אתיא דר"ש כשיטת ר"ע רבו כמה דר"ע אמר לכל נפש אף נפשות בהמה בכלל וכן רש"א לכל נפש אף נפשות בהמה בכלל ובר"פ המביא מהו להוציא תבן מרה"י לר"ה ולא מתניתא היא המוליך את התבן לא יפשיל את הקופה לאחוריו מתניתא כמ"ד לכל נפש אף נפשות בהמה בכלל מה צריכא ליה כמ"ד כו':

משנה ביצה י"ד וכב"ה

טור בשם רמב"ם ואביו הרא"ש

שם בגמרא

שם בעיא ולא נפשטא ורמב"ם בפ"ה פסקה לקולא

משנה שם

שם בגמ' י"ד ועיין בי"ד סי' ש"א

שם ט"ו בעובדא דרב ששת