דין איזה דברים מותרים לשלוח בי״ט - טור אורח חיים סימן תקט״ז

מותר לשלוח בי"ט דורון בין מנות של תבשיל הראוי לאכילה או בהמה חיה ועוף וכו' משנה בפ"ק דביצה (יד:) בש"א אין משלחין בי"ט אלא מנות. ובה"א משלחין בהמה חיה ועוף חיים ושחוטים משלחין יינות שמנים וסלתות וקטניות אבל לא תבואה ר"ש מתיר אף בתבואה ופירש רש"י אבל לא תבואה שאינה ראויה היום שאין טוחנין ביו"ט ובגמרא תניא ר"ש מתיר בתבואה של חטים לעשות מהם לודיות פירוש לודיות מאכל העשוי מחטים וכתב הרא"ש מדהביא הרי"ף ברייתא זו משמע דפסק הלכה כר"ש ולא ידענא טעמא מאי והרמב"ם פסק בפ"ה כת"ק וכן עיקר עכ"ל גם ה"ה כתב איני יודע למה נפסוק כר"ש במקום ת"ק וכ"ש דמסתבר טעמיה דת"ק דאזיל בתר רובא לפיכך נ"ל דברי רבינו עיקר גם י"מ שפסק כן עכ"ל:

וכששולח לא יעשה שורה לשלוח בג' ב"א ביחד וכו' שם תני רבי חיאל ובלבד שלא יעשנו בשורה תנא אין שורה פחותה מג' ב"א ופירש"י שלא יעשנו בשורה לא ישלח הדורון ע"י אנשים הרבה דאוושא מלתא ונראה כמוליכים למכור בשוק. והר"ן כ' שרבינו אפרים פי' מפני שנראה האחד מוכר והשני לוקח והג' סרסור:

ומ"ש וג' מינים בג' גברי בעיא ולא איפשיטא גז"ש והרמב"ם בפ"ה פסקה לקולא. וכתב ה"ה דטעמיה משום דהוי ספיקא דרבנן ולקולא כ"פ ז"ל עכ"ל וכ"פ סמ"ג והר"ן כתב אבל בה"ג פסקה לחומרא וכ"נ דעת הרי"ף שהשמיטה וצ"ע למה עכ"ל:

משלחין כלים בין תפורים בין שאינם תפורים וכו' משנה שם ומשלחים כלים בין תפורים בין שאינם תפורים ואע"פ שיש בהם כלאים ובגמרא בשלמא תפורים חזו למילבש שאינם תפורים חזו לכסויי אלא כלאים למאי חזו ואוקימנא בקשים:

ומ"ש רבינו בין שאינם תפורים שאף הם ראויים לישען עליהם אפשר שהיה גורס חזו לזגויי במקום חזו לכסויי או אפשר שכתב כן משום דכלאים אפי' לישען עליהם אינם ראויים אא"כ הם קשים:

ומ"ש דקשים ראויים להציע תחתיו ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהם יתבאר בה' כלאים בס"ד:

ומ"ש ואפי' תפילין משלחין אע"פ שאינם ראויים במועד וכו' ג"ז בסוף פ"ק דביצה (טו.) וכתב בעל ההשלמה הא דאמרינן משלחין תפילין בי"ט והרי אינם צורך כלל לא צורך אכילה ולא צורך היום אפשר דמבית לבית קתני לא מר"ה א"נ תפילין שרי ללבשן אלא שא"צ אות וכתב עוד יש שואלים היאך שרי לשדורי תפילין בי"ט משום דהוי דבר שניאותין בו בחול מ"מ לא הוי צורך י"ט ואפי' במועד אמרינן אין מוליכין ומביאין כלים מבית האומן אלא לצורך המועד כ"ש בי"ט י"ל כיון ששמח עכשיו בהן צורך הוא א"נ שרוצה ללמוד בהם תורה א"נ שרוצה להניחם לנטורי נפשיה ולא בתורת חיוב עכ"ל. ומדברי פוסקים שסתמו דבריהם נראה דאפי' להוליכם דרך ר"ה בידו שרי דכיון דאיכא שמחת י"ט בשילוח מתנות אלו שפיר הוי צורך י"ט ואפי' לדברי הפוסקים דאסור לשלוח תבואה איכא למימר בתבואה שאני שאף בחול אינה ראויה כמות שהיא שהרי היא מחוסרת טחינה אבל תפילין ראויין בחול כמות שהן הילכך שרי :

מותר לשלוח ביום טוב דורון וכו' פלוגת' דב"ש וב"ה בפ"ק דביצה והלכה כב"ה דאפי' בהמה וחיה וכו' מותר לשלוח:

ומ"ש ורי"ף מתיר אפי' בתבואה טעמו משום דפסק כר"ש דמתיר אף בתבואה ותמהו עליו למה פסק כיחידאה ונראה ליישב דס"ל לרי"ף כיון דאפי' תפילין מותר לשלוח משום דכל דבר שניאותין בו בחול משלחין אותו בי"ט אם כן כ"ש תבואה חדא דניאותין בה בחול לטחנה ולאפות פת ועוד דאף בי"ט יש בני אדם שמבשלים דגן ועושין ממנו מאכל בעודם חטים זאת היא דעת הרי"ף אבל הרמב"ם והרא"ש פוסקין כת"ק ומתפילין אין ראיה כיון דאפילו מניחן בי"ט ליכא איסור הלכך משלחין אותו וכן פי' התוס' לשם:

עי' סימן ש"ח אם מותר לטלטל שעטנז בי"ט:

כתב הכלבו בשם השלמה דסנדל המסומר אסור לשלחו בי"ט דלמא יבא לנעלו ולא דמי לתפילין דאף אם לבשן אינו עושה איסור:

מותר לשלוח בי"ט דורון כו' ורי"ף מתיר אף בתבואה שפוסק כר"ש שמתיר בתבואה של חטים מפני שראויה לעשות ממנה מאכל אבל הרא"ש פסק כת"ק שאזלינן בתר הרוב והרי אסור לטחון בי"ט:

משום דאוושא מילתא כן פירש"י אבל הר"ן פי' מפני שנראה האחד מוכר והב' לוקח והג' סרסור:

והרמב"ם ז"ל מתיר משום שהוא ספיקא דרבנן והרב אלפס וה"ג אוסרים:

משלחין אותן בי"ט ואפי' דרך רשות הרבים דכיון שהוא שמחת י"ט כשלוח מתנות שפיר הוי צורך י"ט ול"ד לחטים דלעיל שאוסרים הרא"ש דשאני תבואה דאפי' בחול אינם ראוים כמו שהן שהרי צריכין טחינה ב"י וע"ש מ"ש בשם בעל ההשלמה: