דין דברים הבאים בי״ט חוץ לתחום - שולחן ערוך אורח חיים סימן תקט״ו

אסור אף כו' משום מוקצה. דמוקצה כזה אפי' ר"ש מודה:

לטלטלן אסור. דלא חזי לאכילה וכמוקצה דמי דכיון דאסורין באכילה מחמת איסור היום אסורין בטלטול (הרי"ף והרא"ש) וביש"ש חולק ע"ז והאריך וכ' דטעם איסור טלטול משום שהוא מוקצה ולכן מליל שני ואילך מותר בטלטול אף על פי שאסור באכילה עכ"ל וכל ראיותיו אין מוכרחות דמ"ש מדרשב"ג סותר שם בעצמו בהג"ה סי' ה' ומ"ש מפירות שיצאו חוץ למקומן דשרי בטלטול כמ"ש ססי' ת"ה שאני התם דיש להם היתר אכילה אם חזרו למקומן אבל בדבר שאין לו היתר אכילה אסור בטלטול כמ"ש סס"ד בהג"ה וכ"מ בב"י סי' תקפ"ו בשם הג"א והפוסקים וכ"מ ברשב"א סימן תתמ"ז גם מ"ש היש"ש והוסיף בדברי הרי"ף והרא"ש דכיון דאסור באכילה מחמת איסור היום אסור בטלטול כוונתו לתרץ דהא נבילה אסורה באכילה ושרי בטלטול והטעם משום דאין איסורו מחמת איסור היום ול"נ דטעמא משום דנבילה חזי לכלבים אבל זה לאו דעתיה למשדיי' לכלבים ואסור דומיא דטבל וכמ"ש סי' ש"ח סל"א ל"ב וכ"כ התו' בביצה דף ו' ע"ב דבעי' מוכן ועומד ועמ"ש סי' תמ"ו וסי' תקי"ג:

בכדי שיעשו. שלא יהנה ממלאכת י"ט ויש לדקדק מדנקטו הגמ' והפוסקים עכו"ם שהביא דורון וכו' משמע דאם אין מביא בחנם רק הישראל קצץ לו מעות שיביא לו דגים מעי"ט והעכו"ם שהה והביאן בי"ט מותרין לערב מיד ואם הוא דבר שאין במינו במחובר ומחוסר צידה מותר אפי' בי"ט אפי' הביאו חוץ לתחום דהא אפי' עשה העכו"ם מלבוש בי"ט מותר ללבוש אם קצץ דעכו"ם אדעתיה דנפשיה קעביד כמ"ש סי' רנ"ב ס"ז ק"ו כשבא מח"ל ואפי' להמחמירים התם היינו במלאכה גמורה אבל בתחומין מודה וה"ה במלאכה גמורה שרי במוצאי י"ט ראשון בכ"ש וכ"מ בב"י סי' תקי"ז שכ' בשם המרדכי דההוא עובדא דליפת' דמחוז' ודיכרי דאיתא פ"ג דעירובין חנוני ישראל אמר קודם י"ט להביאן להם ופסקו את דמיהם ואיחרו העכו"ם והביאום בי"ט וכו' וכ"כ הראב"ן וא"כ ק' היאך התיר רבא ואמר אדעתיה דעכו"ם קאתי אלא ה"ק עכו"ם אדעת' דנפשיה קעביד כיון שקצץ עמו קודם י"ט ועסי' רמ"ז מיהו י"ל דדמי לעכו"ם שהדליק נר בשבת שאסור להשתמש בו אפי' קצץ משום דהעכו"ם עשאו אדעתא דהכי שהישראל ישתמש בו בשבת משא"כ מנעלים שלא נעשו דוקא להשתמש בו בשבת א"כ אפשר דמיני מאכל דמי לנר וצ"ע די"ל דוקא נר צריך להשתמש בו עכשיו דמחר בא ואיננו משא"כ מיני מאכל:

מותר מיד. אפי' למי שהובא בשבילו דממ"נ חד יומא חול הוא:

ויש מחמירין. דאם יהא מותר בי"ט שני יאמר לעכו"ם להביא בי"ט ראשון כדי שיאכל בי"ט שני ולפי טעם זה מותר לאחר במוצאי י"ט ראשון מיד דלא גזרינן שיאמר לעכו"ם להביא כדי שיאכל חבירו דאין אדם חוטא ולא לו אבל לסברא קמייתא הטעם שלא יהנה ממלאכת י"ט אף אחר צריך להמתין בכ"ש ואח"כ מותר לכ"ע וכ"פ יש"ש אבל הסמ"ק פסק דאף לאחר אסור עד מוצאי י"ט שני וכ"פ הב"ח וכ"ד רמ"א אם לא לצורך:

להקל לאחרים. פי' כשאותו אחר הזמין אורחים אז מתירי' לו דסמכי' אכל הפוסקים שפסקו דלא כהסמ"ק ולזה נתכוין מהרא"י וכ"כ היש"ש דלא כמה שהבין הרב"י ע"ש, ומ"מ אפשר שגם דין הרב"י אמת דדוקא לבני ביתו אסור אבל כשזימן אורחים אחר שהביאו לו הדורון כאחר דמי, והב"ח כתב מיהו במהרי"ל נסתפק במי שזימן אורחים אם יש להם דין בני ביתו אם לאו עכ"ל, ובכ"ה כ' וז"ל רדב"ז ח"ב סי' רנ"ג כ' דאפי' זימן אורחים במקרה אסורים לאכול בביתו אבל בביתם מותר ואם הם סמוכי' עליו באותו י"ט בכל ענין אסו' עכ"ל ול"נ דכשזימן אורחים שאינן מעיר הזאת יש להקל במוצי"ט ראשון בכ"ש דסמכי' אסברא קמיית' ועסי' שנ"ג סס"א, ואפשר דאף הוא בעצמו מותר לאכול עמה דאין זה כבודם שלא יאכל עמה' עסי' קס"ח ס"ה, ואפשר דאף רדב"ז לא אסר אלא בדבר שבא מח"ל דאסור לכ"ע בי"ט לדידי' ולאחרי' שרי דאז אורחי' חשיבי כבני ביתו אבל הכא סמכי' אסבר' קמיית' כנ"ל ואם יש לו מאותו המין לא מקרי לצורך:

הובא בי"ט שני. ואם הובאו בתחילת הלילה אז ליכא למיחש שניצודו היום:

בי"ט הסמוך לשבת. אף על גב דב' קדושות הן כמ"ש סי' תי"ו ס"א מ"מ אפי' נשרו או ניצודו מאליהן אסור בשני משום הכנ' (תו') והכנה זו דרבנן היא כמ"ש ב"י בשם רשב"א ומיהו לדעת רש"ל פירות הנתלשין בשבת ואין נאכלין חיין הוי הכנה דאוריי' כמ"ש סי' תק"ז ס"ב בשמו אבל דגים לכ"ע הוי דרבנן דלא חשיבי הכנה כמ"ש ססי' תקי"ג (עמ"ש סס"ג):

כדי שילך. ואם הביאו רוכב על הסוס א"צ להמתין אלא בכדי רכיב' לשם (כ"ה סי' שכ"א):

אסור לאוכלו. משום מוקצה כמ"ש ס"א:

שהובאו בשבילו. פי' בתחלה צדן לעצמו ואח"כ נמלך והביאן לישראל, מותרין לו אף להיש מחמירין דלעיל ומיירי בתוך התחו' עס"ה, כ' הב"ח סי' שכ"ה אף על פי שהעכו"ם מביא דורון לישראל לא אמרינן דודאי לקטינהו בשבילו אלא הוי ספק עד שיודע שלקטו בשבילו עכ"ל ופשט' דתלמוד' לא משמע כן דהא אמרי' עכו"ם שהביא דורון לישראל אם יש במינו במחוב' משמע אף על גב דלא ידעי' שנתלשו היום וגם לא ידעי' שנתלשו בשביל ישראל בעי' בכ"ש דאמרי' כיון שהביאו לו מסתמא לקטן בשבילו והתו' בעירובין דף ל"ט כתבו דההו' עובדא דבר טבי' דאת' לבי ריש גלות' דשרי בי"ט מיירי שאיתצד מאיליו ע"י שהיו מצודות פרוסי' מעי"ט ולא עכו"ם שהבי' דורון לישראל הוי עכ"ל משמע דאי הוי עכו"ם שהביא דורון הוי אסור בי"ט שני אפי' לא ידעי' שניצוד בשביל ישראל ואפשר דגם הב"ח לא הקיל אלא בעי בכ"ש במוצי"ט שני:

אסורים. ואם הביאן לישראל יש מחלוקת אי בעי' בכ"ש עסי' שכ"ה ס"ז ומקשה בסמ"ק הא אמרי' בגמ' אם יש מאותו המין במחובר בעי' בכ"ש משמע דאפי' הוא ספק בעי' בכ"ש ול"נ דהכא מיירי שיש ספק אם יש מאותו המין במחוב' דהוי קצת כעין ס"ס ולא בעינן בכ"ש (יש"ש) ודוחק דל' הסמ"ג לא משמע כן ועב"י וע"ק למה הביא הטור והרב"י בסי' שכ"ה ס"ז ב' דיעות סתם ולא כ' שיש ספק אם יש באותו המין במחובר לכן נ"ל דהכא מיירי בעכו"ם שמביא דורון אמרי' שמתכוין להביא מן המשובח ומביא מאותן שליקט או צד היום ה"ה המביא למכור וכמ"ש הר"ן ולעיל מיירי שהעכו"ם א"ל מעי"ט ליתן לו פירות והלך לבית העכו"ם ונתן לו וא"כ יש לספק שמא לקטן בשביל ישראל והיה בדעתו להביא לו אותן פירות או שמא לא לקטן בשביל ישראל והיה בדעתו להביא לו פירות אחרי' ולכן מתיר אותן מספק ולא בעי' בכ"ש מה"ט נ"ל דאפי' למאן דשרי ספק מוכן בי"ט שני כמ"ש סי' תצ"ז ס"ד היינו דוק' במצודות פרוסות מעי"ט ויש ספק אימתי ניצודו וכמ"ש הר"ן אבל בעכו"ם שהבי' דורון אסור דכודאי משוינן להו וכמש"ל ומכ"ש לר"ת דהטעם דאסור שמא יאמר לעכו"ם להביאם א"כ אין חילוק בין ראשון לשני כנ"ל דלא כמ"ש הב"י כאן:

נאמן. משמע דס"ל דאפי' בי"ט אחר שבת נאמן כיון דאיסור דרבנן הוא וכמ"ש סס"א ומיהו בפירות שאין נאכלין חיין יש להחמיר דאפי' למ"ד דלא הוי דאוריית' מ"מ הוי כעין דאוריית' ובלא"ה י"א דאפי' באיסו' דרבנן מהימנינן לעכו"ם מסל"ת וכמ"ש בש"ך בי"ד ע"ש:

ויש אוסרין. אפי' נשרו מאליהן משום הכנה:

דינא הכי. היינו כשהביא דורון לישראל אבל לקטן לעצמו שרי וכמ"ש ס"ג וכ"ש נשרו מאליהן:

יש להקל. דשני ימים קודם לא גזרינן שמא יאמר לעכו"ם להביאן:

ואף לטלטל. צריך עיון אם יש להתיר לבשל על ידי עכו"ם דלכאורה משמע גבי אושפזיכניה דרב אדא דאסור לבשלן אף ע"י עכו"ם מיהו הכא י"ל כיון דיש מתירין לאכלן בי"ט שני א"כ עכ"פ שרי לבשלן ע"י עכו"ם:

מחוץ לתחום. אפי' חוץ לי"ב מיל ואפי' למ"ד שהי' דאוריית' כיון שאינו מפור' בקרא לא החמירו בו (ת"ה יש"ש):

בתוך ד"א. ונ"ל דבזה אפי' א"א לבשלן אא"כ מטלטלן חוץ לארבע אמות אסור לטלטלן ע"י עכו"ם כיון דמפורש בגמ' לאיסו' ועסי' ש"ז ס"ה דלצורך י"ט יש להקל:

ואחרים מותרים. ואם היא בהמה וא' אוכל מעט ממנה מותר לשחטה מיד (מהרי"ל) עסי' תק"ג:

בכדי שיעשו. עסי' שכ"ה די"א דאין הליל' עול' מן המנין ומדלא כתב כאן רמ"א כלום אפש' דדעתו דבי"ט יש להקל והלילה עולה מן המנין וגם בלאו הכי הרבה פוסקים ס"ל דלא בעי' בכדי שיעשו בתחומין לכן יש להקל גם היש"ש מקיל:

לצורך הרוב מביא. ואם יש לחוש שמרבי' להביא בשביל ישראל אסור כדאמרי' בההו' ליפת' (יש"ש ב"י הגאונים) וזה דוק' כשרואין שמרבים להביא אבל מסתם אין חוששין וכמ"ש סי' תקי"ז ומיהו בעכו"ם המוכר דגים אם אנו מתירין ליקח ממנו יש לחוש שירב' להביא בשביל ישראל וצריך להתיישב בדבר, ועכו"ם הדר בכפר והביא דגים לעיר שרוב' ישראל יש להסתפק אי אמרי' מסתמא צדן לצורך ישראל או אמרי' ניזל בתר רובא דעלמא וצדן לצורך עכו"ם ואח"כ נמלך והביאו לכאן וא"כ אין להם דין מחוסר צידה ונ"ל להקל עמ"ש סס"ב:

מחצה על מחצה. הוי לצורך שניהם (סמ"ג) וב"י סי' רע"ו כ' בשם רש"י דהוי ספק ונפקא מיניה אי בעינן בכדי שיעשו:

ואם לאו אסור. וביש"ש פסק כדעת המתירין ועמ"ש סי' תצ"ח ס"ד דבי"ט שני יש להקל:

מותר בשני. וביש"ש כ' דזהו לדעת רש"י אבל לדעת ר"ת שכ' רמ"א ס"א אסור למי שהובאו בשבילו גזירה שמא יאמר לעכו"ם להביאם ולשיטתיה אזיל אבל לפמ"ש רמ"א ס"ה להקל במוצאי י"ט ראשון דלא חיישי' שמא יאמר לעכו"ם להביאם ה"ה בר"ה או בשבת וי"ט:

מותר אפי' וכו'. שהרי אין העכו"ם מביא משלו כדי שנגזר שמא יאמר הבא לי (ב"י רשב"א) ונ"ל דבזה לכ"ע מותר דלא אסור משום שלא יהנה ממלאכת י"ט כיון דאינו נהנה מהמלאכה עצמה כן נ"ל, משמע שם דוקא בפירות שאין במינם במחובר לקרקע אבל אם יש במינם במחובר צריך חותם דחיישינן שהעכו"ם החליף טובים ברעים שתלשם היום וה"ה בדגים כמ"ש בי"ד סי' קי"ח ועמ"ש סי' תקי"ו וכ' בכ"ה סי' שכ"ה דוקא דורון אבל מי ששלח שליח לחבירו שיקנה לו בשר וישלחנו לו ויודע שיצטרך להביאו בי"ט אסור דהוי כאלו א"ל לעכו"ם להביאם בי"ט ובס' ת"ד סימן רכ"ה ורכ"ו כ' דדוקא כשנתעכב העכו"ם אבל אם השולח ידע שילך בשבת אפי' במתנה אסור עכ"ל וכ"מ בי"ד סימן צ"ח דהמבטל איסור אסור למי שנתבטל בשבילו:

ודוקא שהיה דעתו וכו'. אציגה לפניך מקור הדברים ומתוכו יתברר דין זה ז"ל הב"י בשם הרשב"א דהא דמות' דבר שהובא מחוץ לתחו' דוקא בפירות עכו"ם אבל בפירו' ישראל אסורי' לכל דמוקצ' הם דכיון שהם חוץ לתחו' הקצום הבעלים מדעתן דשל ישראל צריך הכן אבל של עכו"ם א"צ הכן עכ"ל, ובסוף הסי' כ' בשמו דין זה ישראל ששגר דורון וכו' מפני זה כ' רמ"א לחלק בזה שהיה דעתו עליו ולי קשה דהא השאלה היתה סתם ישראל ששיגר דורון וכו' וא"כ ה"ל להרשב"א להשיב דוקא שהיה דעתו עליו וע"ק דאי הוה מוקצה מחמת שהיה ח"ל לא מהני דעתו עליו כמ"ש סי' תצ"ח ס"ג, ועוד דבססי' ת"ה אמרינן דבפירות שיצאו ח"ל מותרין בני העיר שהובאו שם לאכלן כמ"ש רש"י וההוא מימרא בי"ט איירי דמוקצה אסור כמ"ש הר"ן והמ"מ ואפ"ה שרי וי"ל דש"ה כיון דהיו בין השמשות תוך התחום של בעליו לא אתקצאי ומותרים כל ישראל לאכול עמו דפשיטא דאם אדם אחד הביא דבר עמו ח"ל מותר חבירו לאכול עמו וכ"כ הראב"ן וה"ט דשל עכו"ם א"צ הכן דהעכו"ם אין מקצה כלום מדעתו וכיון דמוכן לבעה"ב מוכן לכל אבל הכא הבע"ה כבר הקצהו מדעתו והנותן ג"כ לא ידע כלו' ולכן אסור וכ"מ בלבוש, ומ"מ צ"ע דלא יהא אלא פירות הפקר שבאו מח"ל שמותר לאכלן אף על פי שלא הי' דעתו עליו וכדאי' בעירובין דף מ"ה ע"ב וכ"כ הר"ן סוף ביצה גבי שור של פטם, והג"מ פ"ב כ' שהובא מח"ל משום מוקצה ליכא ע"ש הרי אף על פי ששלחו ישראל ליכא משום מוקצה וטעמו דוקא בבהמות שהן ח"ל אמרי' דבעלים אקצוה לדעתם מיניה כיון שלא הביאם לתוך התחום מעי"ט אבל הכא לא אקצו' הבעלי' מדעתיה ודמי למי שזיכה להם ע"י אחר מנותיהם כמ"ש סי' שצ"ז ואף על פי שאין זכין ע"י עכו"ם מ"מ ליכא מוקצה דלא גרע ממצא פירות הפקר כמש"ל וכ"מ סי' תקפ"ו סכ"ב ולפי מ"ש סי' תצ"ח דלר"ש שרי א"צ לכל זה עסי' תצ"ה ס"ד:

עכו"ם שהביא דורון כו'. נביא תחלת הסוגיא בקיצור עם פרש"י ור"ת ודינים המסתעפים מהם בפ' אין צדין אר"פ הלכתא עכו"ם שהביא דורון לישראל בי"ט אם יש במינו במחובר אסור ולערב אסור בכדי שיעשו ופרש"י משום מוקצ' דאפי' ר"ש מודה בגרוגרו' וצמוקי' ומחובר דמי לזה מדלא לקטן מאתמול אקצינהו מדעתיה ולא תחלוק במחובר בין שלו לשל עכו"ם ולערב בכ"ש כדי שלא יהנה ממלאכת י"ט והא דאמר לערב בכ"ש ואח"כ מותר היינו אפי' לערב ראשון נמי מותר ממ"נ אם הלילה חול הרי המתין בכ"ש ואם קודש הוא נמצא שנלקטו בחול וכתבו התו' בפ' בכל מערבין דכדי שיעשו לרש"י א"צ להמתין כדי שילך ויצוד ויבא ויתלוש ויביא אלא שיעור תלישה כרגע א' קטן דאז לא יהנה ממלאכת י"ט וכ"כ הטור לרש"י אבל הב"י הביא בשם הר"ן ורשב"א לרש"י דגם ההבאה בכלל. עוד כתבו שם דגם לרש"י באם עשה העכו"ם בשביל עכו"ם א"צ לערב בכדי שיעשו אלא מותר לערב מיד וזה דלא כמשמעו' הרא"ש וטור דלרש"י אין חילוק ור"ת הקשה על רש"י דפי' משום דלא יהנה ממלאכת י"ט מהא דתנן המבשל בשב' בשוגג יאכל ואמאי הא נהנה ממלאכת שבת ואפ"ה שרי כ"ש כשהעכו"ם עושה המלאכה לעצמו מעצמו דשרי וע"כ פי' ר"ת הטעם דצריך בב"ש הוא משום גזירה שמא יאמר לעכו"ם להביא לו בי"ט כדי שיאכל בערב מיד וא"כ צריך להמתין גם בערב שני משום שלא יאמר להביא לו ביום א' על י"ט שני ואם עוש' בשביל עכו"ם מותר לערב מיד וכן בדבר הניצוד מאליו דלא שייך שמא יאמר לו להביא וכ' הרא"ש שני חילוקים בין רש"י לר"ת לענין כ"ש באם עושה העכו"ם בשביל ישראל זה בשבת אם יש איסור לישראל אחר צריך כ"ש דלרש"י אסור דהא נהנה ממלאכת שבת וכ"כ סמ"ג ולר"ת שרי דאין אדם חוטא ולא לו לומר שיביא בי"ט בשביל אחר עוד יש חילוק במבשל לישראל בשוגג דלרש"י צריך כ"ש ולר"ת א"צ דלא חיישי' שיאמר לעכו"ם לבשל בשבת נמצא לענין כ"ש יש ב' קולות לר"ת ולענין י"ט שני עצמו יש חומרא לר"ת דמה שהביא עכו"ם בי"ט א' בשביל ישראל אסור עד לערב י"ט שני בכ"ש ולרש"י מותר לערב יום א' בכ"ש ואיני כדאי להכריע מ"מ אמרתי מה שהוקשו לי לפיר"ת דלא מצינו גזירה אלא משום איסור דאורייתא אבל לא גזירה לגזירה אם לא מקומות שאמרו כולה חדא גזירה היא דהיינו בשעה שגזרו גזירה הראשונה כללו עמה אף גזירה שניה ואם כן כאן שהאיסור של אמירה לעכו"ם שיביא בי"ט היא שבות דכל אמירה לעכו"ם שבות ולמה יאסר ביום א' לערב כ"ש וכ"ש כל יום הב' כיון דמן התורה אין איסור כלל אבל לרש"י ניחא דצריך כ"ש משום שלא יהנה כו' וכדי לתרץ קושית ר"ת על רש"י נלע"ד בצירוף לתרץ מ"ש הר"ן על פירוש רש"י שפירש משום מוקצה אסור בי"ט ואחר י"ט לערב בכ"ש משום שלא יהנה כו' אמאי לא יספיק טעם שלא יהנה גם בי"ט עצמו ול"ל טעם מוקצה. וא"ל דלישראל אחר היה מותר כמו בעכו"ם שהדליק נר בשביל ישראל או עשה כבש אבל במחובר כאן אסור אפי' לאחר משום מוקצה זה אינו דהא לרש"י גם בנר אסור לכל ישראל אם הדליק בשביל א' וע"כ צ"ל דצריך לטעם מוקצה דאפי' ליקט עכו"ם לצורך עצמו בי"ט שאסור לישראל ביומו כ"ה דברי הר"ן. ורש"ל תירץ דצריך טעם מוקצה לאסור אפי' טלטול לעד"ן דרש"י שכתב שלא יהנה ממלאכת י"ט הוא עצמו שייך לטעם מוקצה דודאי כל מלאכה שעושה העכו"ם בשביל עצמו או ישראל בשוגג אין שייך ע"ז מלאכת י"ט כיון שאין איסור בשעת עשיית המלאכה אלא משום מוקצה נגעו בה בי"ט וכל מוקצה ביום צריך הישראל להמתין קצת בערב ולהכין לו שיוכל לאכול הדבר ההוא וכאן שהעכו"ם הכין בשביל ישראל כשיאכלנו ישראל תיכף בערב בלי שום הכנה ותלישת המחובר ירויח בזה ע"י העכו"ם שהכין בשבילו בי"ט וז"ל רש"י שלא יהנה ממלאכת י"ט אינו ר"ל מצד המלאכה עצמה אלא שע"י המלאכה של עכו"ם יהנה במה שהוא מוכן לפניו מה שהיה לו מוקצה ביום וזה אסור גם בנר שהדליק עכו"ם בשביל ישראל אפי' אחר השבת עד כדי שיוכל הישראל להדליק הנר כיון שהעכו"ם מכוין להנאת ישראל שיהיה מוכן לפניו אין ליהנות מאותה הכנה כלל דהא מכוין העכו"ם שיהא היתר לישראל על ידו במקום שאסור לו וכן נמי בעכו"ם המבשל בשבת להנאת ישראל אסור לכל בכ"ש וזה אין שייך בישראל המבשל בשוגג דהא אין מכוין להתיר שום איסור עי"ז א"כ מתורץ קושיית ר"ת וקושית הר"ן לרש"י לפע"ד. ויש עוד מחלוקת אליבא דר"ת שזכרנו דהרא"ש וטור כתבו הקול' שזכרתי לענין ישראל אחר דמותר לר"ת וסמ"ק כתב דאפי' לר"ת אסור לכל ישראל אפילו בי"ט שני אם הובאו בי"ט א' כמ"ש ב"י. ולענין הלכה פסק ב"י כדעת רש"י דכן ס"ל לרמב"ם והרשב"א והרי"ף והראב"ד ורמ"א הביא דעת ר"ת בשם יש מחמירין ומ"ש עד מוצאי י"ט שני היינו בכ"ש כ"כ הטור בפי'. והכריע רמ"א בשם ת"ה להקל במקום הצורך לאורחים דוקא אבל שלא לצורך אורחים אסור לאחרים כדי לחוש לסברת סמ"ק אליבא דר"ת. נמצא דפסק כר"ת אלא דנראה להקל דהיינו במה שמחמיר בי"ט שני אבל התרי קולות שמיקל ר"ת לענין כ"ש בשבת שזכרנו יש לנהוג כרש"י דמחמיר אף לאחרים בכ"ש כמ"ש וכן בעכו"ם המבשלבשבת לצורך ישראל שצריך כ"ש אחר השבת וכן מסקנת רש"ל להחמיר כחומרת שני פירושים דהיינו כ"ש בעי' בכל גווני שאסור בו ביום אפי' לאחרים ובי"ט ב' אסור ג"כ לו אבל לאחרים שרי בי"ט ב' אפי' שלא במקום אורחי' דלא כסמ"ק וכ"פ הלכ' למעש':

אינו צורך י"ט לצורך אורחים כו'. ז"ל ת"ה סי' ע"ח שהורה א' מהגדולים כדברי סמ"ק אמנם אם יש בדבר צורך כגון שזימן אורחים נכבדים וקבעי להו הנך דורון נראה דיש לסמוך ע"ד האשר"י דכ' אפי' לפר"י (פי' דס"ל כר"ת) שרי לישראל אחר דליכא למגזר בכה"ג ולכך נראה להתיר הואיל ולפרש"י שרי אפי' לאותו שהובא בשבילו והקשה ב"י ע"ז דמשמע שאורחים דין ישראל אחר יש להם וזה הפך ממ"ש בפ' בכל מערבין דכל דאתי לדבי ריש גלותא אדעתא דכולי רבנן קאתי ותי' ב"י דאורחים שאני שאינם תדירים על שלחן זה כמו רבנן דשכיחי תדיר אצל ריש גלות' וקשה דא"כ היה לו לת"ה לחלק בכך ורש"ל הפריז על המדה נגד הב"י לומר שטעה בקושיא זו דת"ה לא מיירי באותו שהובא בשבילו שהוא זימן אחרים דאלו פשיטא כמוהו אלא מיירי באחד שזימן אורחי' לביתו דנהי דאסור לו מכח חומרא דסמ"ק מ"מ משום כבוד אורחי' ראוי להתיר לו ואני או' מאן דמותיב שפיר מותיב דבודאי אין הת"ה מיירי מאחר שמזמין אורחים דאם אתה או' שאותו אחר חש לחומר' דסמ"ק אליב' דר"ת למה יחוש אותו האורח לזה וכי בשביל שהוא נכבד יהי' מותר לו מה שאין מותר לאינו נכבד. ותו דא"כ הל"ל ואם הישראל האחר הוא נכבד מותר לו אלא דזה הפי' אין לו רגלים והענין כפשוטו דהא דאסרי לרבנן דבי ר"ג היינו אם האיסור על הר"ג עצמו ברור בלי ספק כההיא דהביאו לו ח"ל משא"כ בהך חשש דמחובר שהובא בי"ט א' דבי"ט ב' מותר לרש"י אפי' לעצמו אלא לר"ת אסור לעצמו ולהסמ"ק אפי' לאחרים לר"ת נוכל לסמוך להתיר לבע"ה הזה לתת לאחרים אפי' סמוכים על שלחנו כיון שאין האיסור ברור אפי' לו וכ"מ הל' של ת"ה שאמר לכך נראה להתיר הואיל לפרש"י שרי אפי' לאותו ישראל כו' משמע שלענין האורחים הכריע ת"ה דלא כר"ת אליב' דסמ"ק ואמרי' תרי קולות הא' דלאחר שרי דלא כסמ"ק השני' שהוא אורח הוא נקרא אחר אף שהוא בביתו של זה הואיל דאף לעצמו אין האיסור ברור ובזה מיושב יתור לשון ת"ה שכ' יש לסמוך ע"ד האשר"י כו' ולכך נראה להתיר כו' דזה כפל לשון אלא ודאי כמ"ש דמתחלה אמר נגד הסמ"ק אליבא דר"ת ואח"כ אמר שנראה להתיר אפי' באורחים הסמוכים ע"ז שאסור לו גם ל' רמ"א נראה כן שכתב לצורך אורחים ובכה"ג דאז נוהגים להקל לצורך אחרים דלשונו סותר זא"ז דמדאמר ובכה"ג משמע אפי' לא לצורך אורחים אלא לעצמו ג"כ מותר במקום לצורך גדול ואח"כ אמר דנוהגין להקל לצורך אחרים אלא נראה כוונתו דתרי גווני אורחים קאמר דהיינו הן חוץ לביתו בין בביתו וכמ"ש אבל יותר נ"ל דאפי' לו מותר כשיש צורך גדול ודוחק באכילה. וע"ז אמר וכה"ג. ומה שסיים דאז נוהגים להקל לאחרים קאי אחלוקה האחר דמקילים בהם כי הם נחשבים לאחרים. והיינו כיון דלרש"י מותר גמור הוא ורוב הגדולים ס"ל כוותיה וכ"מ סידור ל' רמ"א שבא להכריע בין הדיעה הראשונה שהוא רש"י ובין יש מחמירים שהוא ר"ת דיש להקל כרש"י במקום לצורך גדול. ואי לא בא להכריע רק כדעת ר"ת נגד הסמ"ק ה"ל תחלה להביא שיש מחמירין אפי' לאחרים אלא שנהגו להקל בזה לצורך אורחים אלא ודאי דעל רש"י ור"ת קאי. ונ"ל דעכ"פ גם לר"ת שרי לטלטל בי"ט שני אפי' הוא עצמו דאין כאן איסור מוקצה אלא דאסור מצד גזירה שמא יאמר די בזה לאיסור אכילה וממילא יזהר מן האמירה ואפי' את"ל דר"ת מחמיר אפי' בטלטול בי"ט שני מ"מ להלכה שפיר ושפיר נסמוך ע"ז ויכול אפי' הוא לטלטל הדורון בליל א' אחר כדי שיעשו כמו שכ' אח"ז בסעיף זה כנלע"ד:

אסור לאוכלו כו'. דמוקצה הוא כיון שהם במחובר בעי"ט ב"ה ומ"ש לערב מותר מיד במוצאי י"ט פי' במוצאי י"ט הראשון של גליות ואין שייך כאן כדי שיעשו כיון שלקטן העכו"ם לצורך עצמו או ניצוד מאליו ואין זה לד"ה:

אפי' אם הוא ספק כו'. בכלל זה ג"כ אם יש ספק אם הביאם לצורך עצמו או לצורך ישראל לענין כ"ש וכן לאסור אפי' בי"ט שני לדעת ר"ת אזלינן לחומרא בכל הספיקות והטעם יתבאר בס"ז. ומ"ש הטור כאן ואפי' ספק נלקטו היום אסורין פי' בו ביום וקאי על ריש הסי' שאוסר בודאי ואמר כאן דגם בספק יש איסור אא"כ נראה וניכר שנלקטו אתמול ולערב מותר אפי' בספק וא"צ כ"ש וסמך על מ"ש בסי' שכ"ה דבר זה ובחנם הקשה מו"ח ז"ל דברי הטור אהדדי:

עכו"ם מסל"ת. הטעם בזה לפי שהוא אינו משביח אדרב' מגרע כי יותר טובים הניצודים היום והך מסל"ת היינו שאין העכו"ם יודע שאסור לישראל מה שניצוד היום דאם לא כן אסור כמו בחוטי קנבוס בי"ד סי' ש"ב שאין העכו"ם נאמן במסל"ת:

יש מתירים לאוכלם בשבת. דלא אמרי' הכנה משני ימים כ"א מיום א':

יש להחמיר בשבת. כ' רש"ל וא"צ כ"ש אבל אם הובא ביום ו' צריך במ"ש כ"ש:

אבל דבר שצריך הכין. פי' כגון דגים שצריכים בישול ובשבת אסור לבשלם ובי"ט שני נמי א"א לבשלם שהרי מוקצין הם ואסורים אפי' לישראל אחר לדעת הסמ"ק אליבא דר"ת כ"כ ת"ה משמע שלא כ"כ להלכה אלא לדעת סמ"ק ודברי רמ"א תמוהין בהעתק זה והא אנן לא תפסי' חומר' דסמ"ק וכמו שסיים כאן הוא עצמו דלצורך אורחים וכיוצ' בזה מותר וא"כ אין כאן מוקצה לגמרי בי"ט השני של גליות ואין כאן איסור טלטול וע"כ נראה דאין איסור שיבשלם בי"ט שני כדי לאוכלם בשבת וכ"ש לדעת רש"ל שמתיר בכל גווני לאדם אחר בי"ט שני ואין כאן איסור מוקצה כלל וכדאמרי' בהדיא אח"ז בסעיף זה לענין ח"ל ואפי' להכרעת רמ"א שתרצ' לפרש שאין היתר לאחר אלא לאורחים מ"מ הא קי"ל דאמרי' הואיל ואי מקלעי להו אורחים כמ"ש ב"י ססי' תקי"ב:

למי שהובאו בשבילו. פרש"י לא שמעתי טעם מקובל בדבר דאי משום מוקצה אמאי מותר לאחר ואי משום שנעשה איסור בשבילו א"כ לישראל אחר נמי אסור דעכו"ם שהדליק נר בשביל ישראל לא חילקו בין זה לחבירו וי"ל דגבי איסור תחומין דרבנן לא אחמור כולי האי ודי אם אסרוהו ע"ז עכ"ל:

אבל מותר לטלטלן. כתב הרא"ש הטעם דכיון דשרי לישראל אחר באכיל' אין לו דין מוקצה ליאסר בטלטול:

בתוך ד' אמות. שחפצי עכו"ם קונין שביתה וכיון שיצא ח"ל אין להם אנא ד"א ומוקף לדיר' כל העיר כד"א והאי איסור הוצאה חוץ לד"א הוא אפי' הביאו בשביל עכו"ם כ"כ הרא"ש פ' מי שהוציאוהו וא"כ אותן שלא הובאו בשבילם יש עכ"פ איסור הוצאה חוץ לד' אמות ממקום שהובאו לשם והעולם אינם נזהרים בזה מחסרון ידיעה והיינו במקום שאין שם עירוב:

ולערב י"ט ראשון. בזה אפי' יש מחמירין דסעיף א' שהוא ר"ת מודה דמותר לערב הראשון דבתחומין הקילו ומ"ה כ' רמ"א אחר זה אפי' לדידן דמחמירין בשאר דברים כו' פי' בדבר שיש במינו במחובר:

אם הוא ספק כו'. בגמ' שמואל אומר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו רש"י פי' לקולא דתלינן שהיו בין השמשות תוך התחום. ולפ"ד כל היכא דמספקא לן תלינן לקולא. אבל הגאונים פי' דשמואל לחומרא דאע"פ שנכנסו בבוקר אסור דחיישי' שמא בלילה הביאוה ממקום רחוק ולנו חוץ לחומה ולפ"ז בכל ספק כזה אזלינן לחומרא וקשה ממ"ש גבי מחובר בס"א אסורים לערב בכ"ש. והא לרש"י אזלינן לקולא תירץ רבינו יונה דכל שיש במינו במחובר דרכן של בני אדם ללקוט אותו ביומו ואין לוקטין אותו מבערב. וכיון דרובן עושים כן לא תלינן להקל. ופסק ב"י כגאונים ובכל ספק כזה לחומרא. ונ"ל דהטעם דהוי ליה דבר שיש לו מתירין ומחמרינן בספיקו. ומכל מקום אם מצוי בעיר אזלינן לקולא דהוי כמו ודאי:

מותר בשני. מפני שאין עליו שום איסור הכנה ולא איסור התלוי בקדושה שנאמר קדושה אחת הם אלא כעין קנס הוא שמא יאמר לו להביאם ודי שקנסו בראשון כ"כ הרא"ש בשם חכמי לוני"ל והטור:

מותר אפי' למי שהובא כו'. הטעם שהרי אין העכו"ם מביא משלו שנגזר שמא יאמר הבא לי ע"כ ברשב"א. ורש"ל כ' ע"ז דזה דוקא לדעת ר"ת דס"ל הטעם משום שלא יאמר לחוד אפשר לחלק בזה. אבל לרש"י דס"ל כדי שלא יהנה מאיסור של י"ט ה"נ הובא מח"ל עבורו ומשום שהוא מדרבנן הקילו באחר א"כ אין חילוק בין הביא הכותי או נתעכב השליח מ"מ נהנה מאיסור תחומין שנעשו בשבילו ומ"מ לאחר שרי דלא חמיר מפירות העכו"ם עכ"ל ותמהני על גברא רבה דכוותיה שמלאו לבו לחלוק על הרשב"א בזה ולא עוד אלא הרשב"א יהיה נסתר בדברי עצמו דרש"ל כתב שדברי רשב"א אלו אינם אלא לר"ת והנה הרשב"א סובר כרש"י כמ"ש ב"י בשמו בשם הרב המגיד שהרשב"א ס"ל כהרמב"ה וכרש"י ותמיהני איך לא הרגיש הרב רש"ל בזה שהרי ספר ב"י היה לפניו ובאמת לק"מ דודאי אף לרש"י שרי דהא רש"י כתב דטעם איסור מי שהובא לו ח"ל דאין בו משום איסור רק משום קנס בעלמ' כמ"ש לפני זה וקנס אין שייך אלא מי שמביא לו עכו"ם בשבילו בי"ט ויש לחוש שמא יצוה לו לכתחלה להבי' משא"כ כאן שאינו של עכו"ם אלא שישראל שולח לו כדין שיוכל לבוא לפני י"ט אלא דשליח הוא דעוית ונתעכב בדרך למה נקנוס לישראל שנשתלח לו כאן ע"כ בודאי מותר כאן לד"ה כנלע"ד ברור: בכ"מ שזכרנו בסי' זה דתחומין דרבנן כ' בת"ה סי' פ"ג דאפי' הביא עכו"ם דורון בי"ט חוץ לי"ב מיל אע"ג דרוב הגאונים כתבו שזהו דאוריית' מ"מ אין להחמיר בו יותר מדברים שבאים ח"ל דאין כאן גזירה שמא יאמר לו להביא לו דלא שכיח' שיאמר להביא מרחוק כ"כ. לכאורה נ"ל דבמידי דתלוי ההיתר של מוקצ' ביחוד מעי"ט או שבת לכך כגון אותם דינים הנזכרים בסי' כ"ח שרי ליה לאיניש לעשות יחוד ההוא בי"ט א' של גליות על יום מחר מכח ממ"נ ומותר לכ"ע בי"ט שני דהא אין שייך בזה חומר' דר"ת שמא יאמר להביא כו' וא"כ הוה מותר שפיר אחר כ"ש במי"ט א' אבל נראה דיש איסור לעשו' הכנה בי"ט א' דשמא השני חול ואע"ג דאין איסור הכנה דרבה אלא מי"ט לשבת או איפכ' מ"מ איכ' איסור' דרבנן וכ"מ פ"ק ד' ב' חול מכין לשבת וחול מכין לי"ט ואין יו"ט מכין לשבת ואין שבת מכין לי"ט ופרש"י דאחשב' רחמנ' לסעוד' שבת וי"ט שיזמננה מבע"י ובחול אבל סעוד' חול לא חשיב' ולא שייכא בה הזמנם הלכך בא' בשבת דעלמא ל"ל למיסר ביצה שנולדה ביה (ונגמרה אתמול) כיון דאיתכן בידי שמים דסעודת חול לא אצרכ' רחמנ' זימון מבע"י דלא שייך בה מוקצה עכ"ל. משמע דוקא כיון דאיתכן בידי שמים שרי משבת לחול אבל אסור לעשות הכנה בידים או באמירה משבת לחול וא"כ כאן יש איסור לעשות הכנה מי"ט לחול. שוב ראיתי בדברי רש"ל פ' א"צ סי' צ' וז"ל מ"כ בשם הכל בו נשאל שאלה זו על מוקצה של אוצר וכיוצ' בו אם נמלך עליו בי"ט א' ואמר הריני מכינו למחר אי שרי ליה ממ"נ כיון דב' קדושות הם כמו דשרי' בעכו"ם שהביא דורון לישראל בי"ט א' דשרינן ליה בי"ט שני והשיבו דבמוקצה דאיכ' למיגזר ביה דלמא מטלטל ושביק כגון תרנגולת העומדת לגדל ביצים בהא ודאי אסור כדחזי' ביוני שובך דלא סגי להו במכאן אני נוטל למחר עד דאמר זה וזה אני נוטל אבל במוקצה אח' דליכא למיגזר האי גזירה כגון עצים ופירות של אוצר ודאי מחזי דמהני בהו ממ"נ עכ"ל גם ב"י הביאו סס"י תקי"ח נ"ל דזה לא מיירי אלא לענין איסור מוקצה דאי הכין ביום א' מהני למחר אבל מ"מ איסור' עביד במה שמתנה דהוי כעובדא דחול כנלע"ד:

ודוק' שהיה דעתו עליו. פי' שאין מותר אלא באם ידוע שישראל ישלח לו דאז אינו מוקצה אבל אם לא ידע אסור כיון שהם של ישראל ובלבוש הקשה מ"ש ממזמין חבירו והוא לא ידע ולא נתכוין בדברי רמ"א כראוי שהאיסור כאן כיון שהיו חוץ לתחום והם של ישראל וזהו מוקצה. וזהו מתשו' הרשב"א שהבי' ב"י בסי' זה לחלק בין פירות של ישראל או של עכו"ם ועמ"ש ססי' תקי"ח דלא קי"ל כן:

שמחוסר. אם הישראל קנה דגים מהעכו"ם מעי"ט והניח אצל העכו"ם בלי חותם ובי"ט רואה שהוא טוב ויפה כמו הראשון שרי דלא חיישינן שהעכו"ם החליף אם אינו נהנה בחליפין כמ"ש בי"ד סי' קי"ח. מ"א בסי' תקי"ז:

אסור. משום מוקצה דבמוקצה כזה אפי' ר' שמעון מודה:

לטלטלן. וביש"ש כתב דמליל שני ואילך מותר בטלטול אף על פי שאסור באכילה לדידן ע"ש והמ"א חולק עליו וכתב דבדבר שאין לו היתר אכילה אסור בטלטול וכמ"ש סס"ד בהג"ה:

שיעשו. שלא יהנה ממלאכת יו"ט. וצ"ע דאם העכו"ם אין מביא בחנם רק שישראל קצץ לו מעות שיביא דגים מעי"ט והעכו"ם שהה והביאן בי"ט אי מותרין לערב מיד דהא אפי' עשה עכו"ם מלבוש בי"ט מותר ללבשו אם קצץ כמ"ש סי' רנ"ב ס"ז עמ"א:

מיד. אפי' למי שהובא בשבילו דממ"נ חד יומא חול הוא:

להקל. וט"ז בשם רש"ל פסק להתיר לאחר בי"ט שני בכל ענין ולעצמו לצורך גדול עיין שם ובמ"א. וכשזימן אורחים מעיר אחרת אף הוא בעצמו מותר לאכול עמהם דאין זה כבודם שלא יאכל עמהם עמ"א ובתשו' ב"ח סי' נ"ג:

שילך. והכל לפי המעשה אם היה עם שיירא ושהה יום א' צריך להמתין יום א' ואם היה רוכב על סוס ושהה שעה אחד צריך להמתין עד שעה אחד ואם המקום רחוק הרבה א"צ להמתין יותר מיום אחד שהוא יום השבת שנעשה באיסור וע"ל סימן שכ"ה סעיף ח' באחרונים:

בשבילו. פי' בתחלה צדן לעצמו ואח"כ נמלך והביאו לישראל מותרין לו מיד במוצאי יו"ט ראשון של גליות ואין שייך כאן כדי שיעשו כיון שלקטן העכו"ם לצורך עצמו ומיירי בתוך התחום עס"ה ועמ"א:

אסורים. עיין סימן שכ"ה סעיף ז' ועיין אחרונים כאן:

בשבת. כתב רש"ל ואין צריך כ"ש אבל אם הובא ביום ו' צריך במ"ש כ"ש:

להכין. כגון דגים שצריכים בישול ובשבת אסור לבשלם ובי"ט שני נמי א"א לבשלם שהרי מוקצין הם ואסורים אפי' לישראל אחר לדעת רמ"א סס"א. וכתב ט"ז נראה דאין איסור שיבשלם ביו"ט שני כדי לאוכלם בשבת וכ"ש לדעת רש"ל שמתיר בכל גווני לאדם אחר ביו"ט שני ואין כאן איסור מוקצה כלל ואפי' להכרעת רמ"א שאין היתר לאחר אלא לאורחים מ"מ הא קי"ל דאמרינן הואיל ואי מיקלעי אורחים ע"ש וע' ס"ק ו'. והמ"א מתיר לבשל ביו"ט שני ע"י עכו"ם ע"ש:

מחוץ. אפי' חוץ לי"ב מיל. מ"א:

מותרים. נ"ל דאם היא בהמה ואח' אוכל מעט ממנה מותר לשוחטה מיד. מהרי"ל מ"א:

שיעשו. ע' סי' שכ"ה סעיף ח' בהג"ה די"א דאין הלילה עולה מן המנין ומדלא כתב הרמ"א כאן כלום אפשר דדעתו דבי"ט יש להקל. והלילה עולה מן המנין וגם בלא"ה הרבה פוסקים ס"ל דלא בעינן בכדי שיעשו בתחומין לכן יש להקל וגם היש"ש מיקל. מ"א:

הרוב. ואם יש לחוש שמרבים להביא בשביל ישראל אסור ודוקא כשרואין שמרבים להביא אבל מסתם אין חוששין וכמ"ש סימן תקי"ז. ומיהו בעכו"ם המוכר דגים אם אנו מתירין ליקח ממנו יש לחוש שירבה להביא בשביל ישראל וצריך להתיישב בדבר. ועכו"ם הדר בכפר והביא דגים לעיר שרובה ישראל יש להסתפק אי אמרינן מסתמא צדן לצורך ישראל או אמרינן ניזל בתר רובא דעלמא וצדן לצורך עכו"ם ואח"כ נמלך והביאו לכאן וא"כ אין להם דין מחוסר צידה ונ"ל להקל. מ"א ע"ש:

אסור. ובי"ט שני יש להקל. רש"ל מ"א:

ונתעכב. אבל אם השולח יודע שילך בשבת או ביו"ט אסור. ע' מ"א:

דעתו. ז"ל הב"י בשם הרשב"א בהא דמותר דבר שהובא מחוץ לתחום דוקא בפירות עכו"ם אבל בפירות ישראל אסורים לכל דמוקצים הם דכיון שהן חוץ לתחום הקצום הבעלים מדעתן דשל ישראל צריך הכן אבל של עכו"ם א"צ הכן עכ"ל. וט"ז סימן תקי"ח ס"ק ז' כתב דלא קי"ל כן ומתיר בזה ע"ש. וכ"ד המ"א ע"ש. (עיין בספר אליה רבה דהשיג על מ"ש מ"א בזה ומתרץ כל קושיות שלו) ואם באו לו בי"ט ראשון מותר בשני לכולי עלמא: והא דישראל שיגר דורון לחבירו ע"י עכו"ם דוקא פירות שאין במינם מחובר לקרקע אבל אם יש במינם מחובר לקרקע צריך חותם דחיישינן שהעכו"ם החליף טובים ברעים שתלשם היום וה"ה בדגים כמ"ש בי"ד סי' קי"ח. מ"א:

ס"א או שמחוסר כו'. מתני' שם ומעשה בא"י א' ובגמ' שהספק מוכן כו': אף למי כו'. ממש"ש ואם אין כו' והבא בשביל כו' משמע דברישא אין חילוק וכ"מ בעירובין מ' א' ועמ"ש בס"ב ע"ש: ואפי' עבר כו'. ירושלמי פ"ח ותרומות הלכה ג' מ"ט דר"א משום שהתחיל תני ר"נ אומר לא שהיה רא"א משום שהתחיל בהיתר אלא שרא"א הלעוס כבלוע אף בשבת כן ופי' הר"ש לענין פירות הנושרין וקי"ל כר"י: ואפי'. גמרא שם וליטעמיך כו'. ולערב כו'. שם: ובשני י"ט כו'. כמ"ש בספ"ג דעירובין לט ב' ההוא בר טביא כו' וכמו ביצה שם וריש י"ט: ויש מחמירין. דס"ל דהטעם שלא יאמר וא"כ אף בי"ט שני אסור מה"ט אבל רש"י מפרש משום שלא יהנה ובירושלמי דנדה והביא תוס' בעירובין שם משמע כפי' רש"י שאמרו לא תמלא אשה קדירה עססיות כו' בכדי שיעשו מפני שהניית שבת עליו ויש לדחות ותוס' הקשו על רש"י מ"ש ממבשל בשבת בשוגג יאכל הא נהנה ממלאכת שבת ואף לר"י דאוסר א"צ בכדי שיעשו וערא"ש. ולכן לפי' תוס' אין ראיה מביצה ובר טביא דשם נעשה מאליהן ושם א"צ בכדי שיעשו דאף אם עשאו א"י אלא שאינו בשביל ישראל א"צ בכדי שיעשו כמ"ש בשבת קנ"א א' וז"ש כאן בכדי שיעשו בזמן הראוי לעשיה: ונוהגין כו'. דהרא"ש כ' דלפי' תוס' לישראל אחר מותר בליל שני מיד וא"צ אפי' בכדי שיעשו כמ"ש בריש ב"מ דאין אדם חוטא כו' משא"כ לפי' רש"י וא"כ לאחר בכדי שיעשו מותר לד"ה ובסמ"ק בהג"ה כתב דאפילו לאחרים אסור עד מי"ט שני וכ"מ מדלא חילקו כאן כמו בחוץ לתחום הבא כו' וערא"ש שדחה וכ' משום שעה מועטת לא רצה לחלק וכ' תה"ד דלצורך אורחים יש לסמוך ארא"ש ועתוס' שם ד"ה הבא כו' דמשמע כדברי הגהת סמ"ק וכ"כ בשבת קכ"ב א' ד"ה ואם. נראה כו' וכן מ' פשטא דמתני' שאסור לכל וכ"כ הרא"ש שם: אבל כו'. כמש"ש והיכי איכול דתני איסי כו' א"ר ומאי קושיא כו' אלמא דכל שבביצה אסורה אסור גם כאן וכן עצים שנשרו: ושיעור כו'. כמ"ש בפ"ב דמכשירין היה בה ירק כו' בכדי שיבואו ממקום קרוב אלמא בעינן שיעור הבאה וכן בחלילין אא"כ באו ממקום קרוב ופירש הרי"ף שם אא"כ ממתין עד כדי שיבואו ממקום קרוב ובגמ' שם מאי ממקום קרוב כו' חיישי' שמא חוץ כו' אלמא ממקום קרוב הוא חוץ לתחום וז"ש ואם כו':

ס"ב אפי' אם כו'. כמ"ש במתני' שם מצודות כו'. וערש"י שם ב' ד"ה אם יש כו' ושם ג' א' פירות הנושרין ומתני' ספ"ד דפסחים ואוכלין בתחת כו' וע"ש בגמרא וה"ה לעשאן א"י לעצמו או בשביל א"י וכמ"ש בעירובין מ' א' חזנהו רבא דכמישי אמר כו' וכ"ש כו' משמע אם נעקרו היום אסור אע"ג דאדעתא דא"י ומשום מוקצה כנ"ל: אבל לערב כו'. כיון שצדן לעצמו ובתוך התחום וכמ"ש בשבת קנ"א א' אם רוב א"י כו' ובפ"ב דמכשירין היה בה ירק כו' אלמא דלא בעינן בכדי שיעשו ולכן מותר בי"ט שני מיד אף לפי י' התו' די"ט ב' אינו אסור אלא משום בכדי שיעשו:

ס"ג אפי' אם כו'. שם מצודות כו' ובגמ' שם ספק מוכן כו' ושם אם יש מאותו המין כו': אבל אם ניכר כו'. שם ואם אין מאותו כו' תוך כו' ובעירובין מ' א' חזא רבא דכמישא אמר האי ודאי כו'

ס"ד א"י כו' ויש אוסרים. משום הכנה כמו בביצה וכמ"ש בס"א וסברא דאשונה סובר דהא דשני י"ט של ר"ה קדושה אחת אינו אלא משום גזירה דאנן בקיאין בקביעא דירחא וניקום ונגזור הכנה דרבה לשבת. אבל הרשב"א כ' כסברא האחרונה כיון דשוו רבנן כיומא אריכתא לכ"ד שווינהו רבנן. וכ"ש לפי' תוספות דהכנה דרבה מדאורייתא כמ"ש ב' ב' ד"ה והיה ע"ש: ולדידן כו'. יש אוסרין שלא יאמר להביא לשבת וכנ"ל ויש מתירין דשני ימים קודם לא שייך שמא יאמר כמ"ש תוס' סד"ה ולערב כו' יואומר הרר"י כו': ולענין כו' דיש להחמיר כו'. וכן פסק בש"ע לעיל סי' תק"ז ס"ב דהכנה דאורייתא ויותר חמור בשבת שאחר י"ט מבי"ט עצמו וכן בהג"ה בסי' תקי"ג ס"ו: ואף לטלטל כו'. ודאי מטעם מוקצה דמחובר מותר בי"ט שני כמו במחוסר צידה בההוא טביא וכן ביצה ולענין טלטול אין חילוק בין ממילא או בשביל ישראל אלא למד מדברי הרי"ף שם והא דאמרינן אם יש כו' אפי' לטלטלו נמי אסור משום דלא חזי לאכילה מוקצה הוא וכ"כ הרא"ש שם וכ' אבל הבא מחוץ לתחום כו' מותר בטלטול כיון דמותר לישראל אחר משא"כ כאן דנהיגין כדברי הגהת סמ"ק אם לא לצורך אורחים וז"ש מאחר דנהיגין כו' וחילוק זה מבואר במתני' דמפנין תרומה טהורה אע"ג דלא חזי אלא לכהן אבל לא טבל כו' דאסור לכל ואפי' אינו אלא איסור דרבנן כמש"ש בגמ' בטבל טבול מדרבנן ואף דמאי לא התירו אלא משום דאי בעי מפקר כו':

ס"ה אבל מותר לטלטלן. כנ"ל ומשום מוקצה ג"כ לא נאסר כמו במדבריות ולנות חוץ לתחום דאין הא"י צריך הכן וכמש"ל סי' תצ"ח ס"ג: בתוך ד"א. עירובין מ"ז ב' וירושלמי סוף משילין א"ר זעירא הדא אמרה כלי שבא מחוץ לתחום לתחום משחשיכה מותר לטלטלו ר"ש בר כרסנא בשם ר' אחא ובלבד בד"א. או בתוך כו'. עירובין שם דכולא מברכתא כו': מוקפת חומה. דבלא"ה לא הוי כד"א וראיה מפ"ב דר"ה כ"ד ב' וע"ש תוס' ד"ה לא והרא"ש בעירובין שם: או מבצר כו'. שסתמא הוקפה ולבסוף ישבה משא"כ בעיר דסתמא ישבה קודם שעיקר עשייתה לישיבה ועיין בספ"ב דעירובין כו א': ואחרים. גמ' די"ט שם: ולערב כו'. כמ"ש בשבת קנ"א א' א"י כו' אא"כ באו כו' וכפירוש הרי"ף שם עד כדי שיבואו ושם בגמ' אמאי ה"נ ימתין כו' ועתוס' שם ד"ה א"י כו': ומותרין אח"כ כו'. כמ"ש תוס' בעירובין בשם בה"ג ואע"ג דבה"ג ס"ל דא"צ בכדי שיעשו בתחומין כמ"ש תוס' שם ולכך מותר בי"ט שני כנ"ל והביאו ראיה דלא אמרו גם בתחומין ולערב כו' וממת אין ראיה דהחמירו כמ"ש ר"י וי"א דהא דמת איירי בהביאו דרך ר"ה וע"ל סי' שנ"ה ס"ח וסט"ו וש"ע כאן פ' דבעינן בכדי שיעשו מ"מ בהא סמכינן אדעת רש"י דאף במחובר מותר בי"ט ב':

ס"ו בעיר כו'. שבת שם ומכשירין שם: מחצה כו'. שם ושם: או שידוע כו'. ירושל' ס"פ כל כתבי אעובדא דשמואל בי תורן א"ר יעקב בר אחא הד"א לצורכו ולצורך ישראל מותר א"ר יונה שנייא היא שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו:

ס"ז אס הוא כו'. אם כו'. דאמרינן כאן נמצא כאן היה כמ"ש בכתובות: ואם לאו אסור. כמ"ש בשבת שם מחצה על מחצה כו' וכשיטת הרי"ף חיישינן לחומרא ת"כ כו'. ובעירובין שם מאי אמרת מחוץ כו'. מ' דאין ידוע:

ס"ח דבר כו'. דבתחומין דרבנן הקילו ועיין ט"ז:

ס"ט ישראל כו' מותר כו'. עמ"א ואפי' לדעת רש"י ע"ש ועט"ז: אבל אסור כו'. כמ"ש בס"ח: ודוקא כו'. כמ"ש בסוף י"ט בבהמות מדבריות דוקא לנוח תוך התחום וע"ל סי' תצ"ח ס"ג:

מימרא דרב פפא ביצה כ"ד

עירובין ל"ט

הרי"ף והרא"ש שם

בפי' רש"י שם

שם בעירובין

תוספות שם וש"פ

הר"ן בפ"ב דביצה והרשב"א בתשובה וה"ה בפ"ב

מעובדא דמחוזא עירובין מ'

ציינתיו לעיל בסימן תנ"ז ס"ג

ואפילו בי"ט שני (והא דפסק לעיל שם דספק מוכן מותר בי"ט שני התם בספק הבא ממילא אבל הכא כל שבמינו במחובר דרכן של בני אדם ללקט אותן ביומן כ"כ הר"ן בפ' כ"ג דשבת)

מעובדא דמחוזא עירובין מ'

כל בו בשם חכמי לוניל והראב"ד והרשב"א דמונפאליר

תשו' הרשב"א וטור בשם בעל העיטור ובה"ג אפילו בשאר י"ט

מימרא דרב פפא ביצה כ"ד

הרא"ש שם ובפ"ד דעירובין והר"ן בפ"ג דביצה

טור בשם הרי"ף ובעל התרומו' והר"ן והרשב"א

א"ח בשם הרשב"א ממשנה פ"ב דמכשירין

טור בשם הרשב"א

שם והרא"ש ושאר פוסקים בשם חכמי לוגיל

בא"ח

כל בו והרשב"א בתשובה

שם ברשב"א