דיני המבטל רשותו ועבר והוציא - שולחן ערוך אורח חיים סימן שפ״א

והוציא. אבל להכניס מותר אלא א"כ ביטל גם רשות ביתו דאז אסור להכניס עס"ד:

החזיקו. ומ"מ לכתחלה אסור להוציא עסי' ש"פ סא"ב:

משחשיכה. דאם הוציא מבע"י ליכא חזקה דבלא ביטול נמי יכולין להוציא:

בחורבה. אף על פי שאין עיקר תשמישתייהו שם:

מביתו לבית חבירו. שהרי הכל של חבירו:

חוזר ומחזיק. דיחיד לגבי יחיד לא הוי אורח:

ואז מותר להכניס. כ"כ הרב"י ודבריהם תמוהים דהא דומה למי שביטל רשות חצירו ליחיד דאסור להוציא מבית חבירו לחצר דנראה שחוזר ומחזיק דיחיד לגבי יחיד לא הוי אורח וכמ"ש סי' ש"פ ס"ד וא"כ ה"נ אסור ואי מיירי ביחיד המבטל לרבים שעירבו א"כ אפי' לא שייר חדר נמי שרי דלא שייך לומר שתשתכח תורת עירוב דוק ותשכח:

אינם יכולים לבטל. כיון שלא היו יכולים לערב יחד מבע"י:

וחוזרים ומבטלים. כיון דרבים הם אפי' ביטלו ביתם אסורים להוציא לחצר כמ"ש סי' שפ"ד ס"ד דלא כב"י:

שהרי חוזר בו מביטולו. וקשה מ"ש מסי' שע"א ס"ב בישראל בן חצר זו שהלך לשבות כו' דאינו אוסר דאמרי' כיון דהותר' שבת הותר' ולמה לא נימא כאן ג"כ הכי באם חזר וביטל בשבת דלא יוכל לחזור ולאסור כיון שכבר הותר בכניסת שבת י"ל דשאני התם דההיתר תלוי בכניסת שבת דהא צריך להסיע מדעתו בכניסת שבת שלא יהי' שבת זו בבית זה ע"כ תלוי בהיתר בכניסת שבת לחוד משא"כ כאן יכול לבטל רשות אפי' משחשיכה כמ"ש סי' ש"פ ע"כ צריך להיות ההיתר כל השבת דוקא כנ"ל:

ולרש"י אין חזקה מועל' כו'. דאי' ברש"י על מעש' דר"ג שאמר שצדוקי היה דר עמהם במבוי וביטל רשותו וא"ל אבא מהרו והוציאו את הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסור עליכם פירש"י החזיקו במבוי ושוב לא יוכל לחזור מביטולו וכשקידש היום עסקינן דחזקה דמבע"י לא מוכח' עכ"ל נראה דה"ק דבאמ' אין כאן חזק' גמור' שיקנה קנין גמור אלא דלא בעי אלא לאפקועי איסור שבת וזה אין שייך בע"ש דאין שם איסור טלטול עדיין עד שקידש היום ואסור בטלטול ואתם שתוציאו כליכ' לשם תגלו בזה שהחצר שלכם כ"ז נ"ל פשוט ובחנם אפקי' מו"ח ז"ל להאי ורש"י פי' מן נוסחאו' הטור וכ' שהוא ט"ס אלא הדברים כהוייתן דבאיסור טלטול תליא מילתא וכמ"ש:

ואפי' המבטל מותר כו'. ואין כאן משום חוזר ומחזיק ברשותו שאין נקרא מחזיק אלא כשמכניס לרשות שביטל אבל מה שמוציא ממנו אינה חזרה ומ"ה כתבו התו' והרא"ש דמעשה בא לפני רש"י בחופה א' ששכחו ולא עירבו והוצרכו להוציא מבית זה לבית זה והתיר להם ע"י שביטלו רשותם לא' עכ"ל וי"א שמביא רמ"א הוא ר"י ור"ת שחלקו עליו דאין מועיל ביטול מבית לבית דא"כ יהי' מותר לטלטל לכולן ויבטל תור' עירוב כיון שיש תקנ' ע"י ביטול אא"כ ישאיר לעצמו חדר א' שלא ביטל וא"כ ישתכר בעירוב שיהי' מות' גם מאותו חדר ומ"ש רמ"א ואף מות' להכניס צ"ל ואז מות' כו':

אינם יכולים לבטל א' לחבירו. הטעם לפי שלא היו יכולים לערב מאתמול:

והוציא. אבל להכניס מותר אא"כ ביטל גם רשות ביתו דאז אסור להכניס עיין ס"ד:

דאין. דא"כ יבטל תורת עירוב כיון שיש תקנה ע"י ביטול אא"כ ישאיר לעצמו חדר א' שלא ביטל וא"כ ישתכר בעירוב שיהיה מותר גם באותו חדר. ט"ז ע"ש:

אינה. לפי שלא היו יכולים לערב מאתמול:

ומבטלים. כיון דרבים הם אפילו ביטלו רשות ביתם אסורים להוציא לחצר כמו שכתב סי' ש"פ ס"ד ע"ש. מ"א ע"ש:

ס"א ולרש"י אין. שם ד"ה והוציאו:

ס"ב ל"ש שתי חצירות כו' או אם ערבו כו'. זו ואצ"ל זו קתני דלאביי בכה"ג מבטלין אף לשמואל כמש"ש מתוך שאוסרין מבטלין:

ס"ג שהוא של שניהן. פ"ח א' יש דין גזל בשבת וחורבה כו' הב"ע כו':

ס"ד ואפי' המבטל. תוס' שם וע"ש: אבל אינו יכול. שם: ונראה דאין כו' וברא"ש בשם רש"י ולכך מועיל הביטול ולא אמרינן שישתכח כו' כיון שאסור בכה"ג. שם: וכן אם. כמו במבטל רשות חצירו לבד כנ"ל תוס' שם: וי"א דאין כו' ואז כו'. דס"ל כס' ראשונה שבתוס' שם דאין חילוק בין להוציא או להחזיר וא"כ ישתכח כו' ולכן ישאיר כו' וז"ש ואז כו' ר"ל שחולק על סברא ראשונה בזה ג"כ:

ס"ו והיורש כו'. כנ"ל בסי' שע"א ס"ד:

משנה בעירובין ס"ט כרבי יהודה הסכמת התו'

ברייתא שם וכרבי יהודה דמתניתין דהלכה כדברי המקיל בעירוב

טור בשם רש"י בדף ס"ח

גמרא ס"ד וכרבי יוחנן הסכמת הפוסקים

שם ממשמעות הגמרא

שם וכרבי יוחנן הסכמת הפוסקים

תוספות בשם רש"י אעובד' דהמן בר ריסתק וכ"פ הרא"ש והטור

טור והג"מ בשם סמ"ג וסמ"ק

שם

ברייתא שם ע'

שם וכרב נחמן הסכמת הפוסקים

ע"פ מה שיתבאר בסימן שע"א

שם וכרב הסכמת הפוסקים וכן כתב רמב"ם בפרק ב' מה"ע: