דיני ביטול רשות - שולחן ערוך אורח חיים סימן ש״פ

דיני ביטול רשות. שולחן ערוך אורח חיים סימן ש״פ - 4 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.

אורח חיים · סימן ש״פ
סעיף א׳
דיני ביטול רשות. ובו ד סעיפים:א' מבני החצר ששכח ולא עירב עם האחרים אוסר עליהם מה תקנתם יבטל להם רשותו שיאמר רשותי מבוטל' לכם או קנויה לכם ואין צריך לקנו' בקנין סודר ויכול לבטל אף משתחשך ואם דר עם ארבעה או חמשה צריך לבטל לכל א' וא' שיאמר רשותי מבוטלת לך ולך וי"א שדי שיאמר רשותי מבוטל' לכולכם אם ביטל רשותו סתם לא ביטל אלא רשותו שיש לו בחצר הלכך הם מותרים להוציא מבתיהם לחצר וגם הוא שהוא אורח בעלמא אבל אסורין להוציא מביתו לחצר וגם הוא וי"א שצריך לנעול ביתו כדי שלא יבא להוציא באיסור ולא יפתחנו אלא כשרוצה לצאת ולבא וינעלנו מיד אחר צאתו ובואו:
סעיף ב׳
אם ביטל להם גם רשות ביתו מותרין בין הוא בין הם להוציא לחצר בין מביתו בין מבתיהם:
סעיף ג׳
אם אינו רוצה לבטל להם רשותו אלא להשכירו יש אומרים שמועיל כמו ביטול וי"א שאינו מועיל:
סעיף ד׳
אם בני החצר שעירבו מבטלים רשותם לאחר שלא עירב הוא מותר להוציא מביתו לחצר ולא מבתיהם (אם לא שבטלו בפירוש גם רשות ביתם) (ב"י) והם אסורים אף מביתו לחצר ולא אמרינן שיהיו כאורחים שאין רבים נעשו אורחים אצל יחיד וה"ה אם היו שנים לבד וביטל א' מהם לחבירו המבטל אסור אף בשל חבירו וחבירו מותר אף בשל עצמו וכן רבים שלא עירבו שנתנו רשותם לרבים שעירבו לפי שהיחיד נעשה אורח אצל הרבים ורבים אינם נעשים אורחים אפי' אצל הרבים ולא היחיד אצל היחיד שכחו שנים ולא עירבו יכולים לבטל רשותם שיבטל כ"א מהם רשותו לכל בני החצר בין אם מבטלים לרבים שעירבו ובלבד שכל אחד מהם יבטל לכל א' בין אם מבטלים לא' שלא עירב אבל אין מבטלין לשנים שלא עירבו בין אם מבטלים רבים ועירבו בין אם הוא יחיד שלא עירב שהרי אף לאחר שיבטלו להם הם שנים וא' אוסר על חבירו ואפילו אמר לא' אני מבטל לך על מנת שתחזור ותבטל לחבירך אינו מועיל:

מגן אברהם · אורח חיים סימן ש״פ

א׳
אף משתחשך. דאסתלוקי רשותא בשבתא שרי:
ב׳
לכל אחד. ואם לא עשה כן אף למי שביטל אסור (מ"מ):
ג׳
מביתו לחצר. וגם הוא אסור שהרי בביתו אין לומר שהוא אורח:
ד׳
ביתו מותרים. מ"ש הע"ש דא"כ למה אמרי' דף ע"ט נועל ביתו הל"ל לבטל גם רשות ביתו ויהיה מותר להוציא לא דק דהתם מיירי בשני יחידים כדאיתא בגמ' ברש"י ואז הוא אסור דחד לגבי חד לא הוי אורח כמ"ש ס"ד ועסי' שפ"א ס"ד ובלא"ה לק"מ דמיירי שאינו רוצה לבטל רשות ביתו שלא להרבות עליו נכנסי' ויוצאים:
ה׳
בין מביתו. היינו לאחר שהחזיקו בחצר ערסי' שפ"א:
ו׳
וי"א שאינו מועיל. לולי דמסתפינא הייתי אומר דהר"מ מודה דבחול שרי דלמה יגרע מביטול אלא דשבת אסו' לשכור דהוי כמקח וממכר דבשלמא גבי עכו"ם אין דירתו דירה אלא שאסור משום גזירה לא מיקרי קנין אבל בישראל אסור לשכור ועיין בגמרא דמקנא רשותא בשבתא אסור:
ז׳
אף מביתו. ואפי' בטלו רשות ביתם מ"מ כיון דמשתמשי בחצר ה"ל משקל רשותא כיון דלא חשיבי כאורחים (רש"י) ואפי' חזקה לא מהני (כ"מ בהר"ר יונתן) וא"כ משמע דמותרים להכניס מחצר לביתו ועסי' שפ"א ס"ד:
ח׳
אף בשל עצמו. וה"ה בשל חבירו והיינו כשנותן לו גם רשות ביתו ואם נתן לו רשות חצירו לבד אסור בשל חבירו:
ט׳
אינו מועיל. כיון דלא אקני ליה שיהא הוא מותר אינו מועיל (רש"י):
נחלת הכלל · Magen Avraham

ט״ז · אורח חיים סימן ש״פ

א׳
לך ולך. משמע דלדיע' זו לא מהני לכולכם ונרא' הטעם דמצינו רובו ככולו וע"כ אי אמר לכולכם אפשר דלא נתכוין רק על הרוב ומה"ט נ"ל נוסח התפלה בר"ה מלוך על כל העולם כולו דאמר כפל לשון להוציא שלא נפרש על רובו:
ב׳
וי"א שאינו מועיל. זהו דעת הר"מ באשר"י ולא זכר טעם ע"ז ונ"ל כיון דבשכירות שוכרין אפי' בפחות מש"פ כדלקמן סי' שפ"ב ומ"ה דוקא בעכו"ם שמצינו שב"נ נהרג על פחות מש"פ משא"כ בישראל דפחות מש"פ לאו כלום הוא ע"כ בטלו השכירות לגמרי בישראל כנ"ל:
ג׳
והם אסורים כו'. כן עיקר ולא כנוסחא שבטור אף מביתן:
ד׳
אינו מועיל. כיון שתיכף שביטלו אותן שעירבו לאותן שלא עירבו לא הותר לטלטל בחצר כיון שהיו שנים שוב לא מהני ביטול א' מהם לחבירו ואפי' ע"מ שאמר לא מועיל כיון שלא זכה בחלק שביטלו לו בענין שיוכל לטלטל בחצר אינו יכול להקנו' לחבירו:
נחלת הכלל · Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893

באר היטב · אורח חיים סימן ש״פ

א׳
לכל. ואם לא עשה כן אף למי שביטל אסור:
ב׳
בין. היינו לאחר שהחזיקו בחצר עיין ריש סי' שפ"א. מ"א:
ג׳
שאינו. כתב המ"א לולי דמסתפינא הייתי אומר דבחול שרי לכ"ע ע"ש הטעם ועיין ט"ז:
ד׳
אף. ואפי' בטלו רשות ביתם ואפי' חזקה ל"מ מ"א ועיין סי' שע"א ס"ד:
ה׳
אף. וה"ה בשל חבירו והיינו כשנתן לו גם רשות ביתו ואם נתן לו רשות חצירו לבד אסור בשל חבירו. מגן אברהם:
נחלת הכלל · Torat Emet 357

ביאור הגר״א · אורח חיים סימן ש״פ

א׳
ס"א שיאמר רשותי כו'. רמב"ם: וי"א שצריך. ע"ט ב' ואב"א לעולם כו' וכפרש"י שם וע"ש תוס' ואב"א: אם ביטל. כ"כ רמב"ם ועתוס' ס"ד א' ד"ה אם כן ועמ"א דלאחר שהחזיקו דאל"כ אסור כמ"ש בסי' שפ"א ס"א וכ"כ בלחם משנה וע"כ צריך לומר כן דהא מפורש במתני' לר"א בפ"ב כ"ג א' ביתו אסור כו' וה"ה לרבנן היכא דגלי וערש"י שם כ"ו א' ד"ה אנשי חצר וצ"ל דשם קודם שהחזיקו איירי: אם לא. כנ"ל:
ד׳
ס"ד וה"ה. שם חד לגבי חמשה. דוקא בכה"ג:
נחלת הכלל · Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893

באר הגולה · אורח חיים סימן ש״פ

א׳
משנה עירובין ס"ט
ב׳
שם ובסוף פ"ב
ג׳
ברייתא שם
ד׳
שם במשנה וכבית הלל
ה׳
שם בגמרא דף ע' בעיא ונפשטא וכו' וכרבנן
ו׳
טור וכרב ה"ה שכן משמע מדברי רש"י (בדף כ"ו) ושלשון הרמב"ם בזה צריך תלמוד
ז׳
משנה וגמרא ס"ט לרבנן דקי"ל כוותיהו
ח׳
הרא"ש שם וכדפירש רש"י
ט׳
פשוט שם בגמרא כ"ו ואפי' לרש"י
י׳
הרא"ש בר"פ הדר וכ"כ טור
י״א
ר"מ ומרדכי בפרק הדר וכן נוטין דברי הרמב"ם בפרק ב' מהלכות עירובין
י״ב
משנה שם ס"ט
י״ג
שם בגמרא
י״ד
ה"ה בפ"ב מהלכות עירובין
ט״ו
משנה וברייתא שם ס"ט וע'
ט״ז
פשוט שם בגמרא ס"ט מייתורא דמתניתין.
נחלת הכלל · Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893

על הסימן הזה

שולחן ערוך אורח חיים סימן ש״פ, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
שולחן ערוך, רבי יוסף קארו - נחלת הכלל