בכל ספק הולד הולך אחר הזכר - שולחן ערוך אבן העזר סימן ח׳

אחר הזכר. כללא הוא הולד הולך אחר הזכר כל שיש קידושין ואין עבירה:

הרי הבן ישראלי. וכ"כ הרמב"ם והטור ס"ל ג"כ כוותיה כמ"ש בסי' ד' אף על גב דיש קידושין ואין עבירה וה"ל להולך אחר הזכר והוא גר ומותר בממזרת לא אמרינן כן כמ"ש בסימן ד' ע"ש, והטור כתב הולד הולך אחר הזכר אף על גב דס"ל הולד ישראל ואסור בממזרת מ"מ נ"מ דהולכים אחר הזכר והוא גר לענין אם הוא כשר להיות דיין לחליצה כמ"ש בסי' קס"ט כ"כ מהרש"ל וב"ח:

הרי הבן ישראלי. לעיל סי' ד' ס"ק כ"ג כתבתי שהר"ן הקשה למה לא נאמר שהולד הולך אחר הזכר ויהי' גר ומותר בממזרת וכן הוא בתוספות (בקדושין ד ע"ד בד"ה והרי גר דמותר בכהנת):

הרי בן ישראלי בטור כתב וגר משוחרר שנשא לויה או ישראל או חללה הולד הולך ג"כ אחר הזכר וכתב ב"י בחללה אשמעינן דאין הולד חלל אלא דהולד הלך אחר הזכר כדין ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה ובלויה אשמעינן שאין הולד לויה וישראלית כדי נסב' עכ"ל פי' דאי קמ"ל דמותר לישא ממזרת הא איתא בסי' ב' דאסור ואי משום בתו דאסור' לכהן הא איתא בסי' ז' בסופודשרי' לכתחלה ונ"ל דיש נ"מ לענין נר דמותר באשת אחיו מאב כמ"ש בי"ד סי' רס"ט א"כ קמ"ל כאן באם גר שנשא ישראלית הולד כאביו ויכול ליקח אשת אחיו מאב ואין לו דין ישראל ואם ישראל נשא גיורת קמ"ל דל"ת דהבן הוה גר כאמו וכקטן שנולד ויקח אחות אביו קמ"ל בזה דהוה כישראל אביו ומה שהקשה ב"י למה לא נקט הטור ג"כ שנשא כהנת נ"ל דלא צריך לזה בשלמא בלוי' קמ"ל דאם לוי נשא גיורת לא נפסל הלויות שלו מן הבן מחמת אמו ולומר דהוה ישראל אלא לוי וממילא ידענו (דבכהן הוה) צריך לומר דבכהנת לא הוה כהן כנ"ל:

הזכר. כל מקום שיש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר:

ישראלי. הר"ן הקשה למה לא נאמר שהולד הולך אחר הזכר ויהיה גר ומותר בממזרת דהא יש קדושין ואין עבירה עיין ב"ש:

והולד כו'. שם ס"ז א' ותו לא והרי חלל כו' והרי כו' וכן בלוים כמש"ש היכא ניתני כו' אבל משום לוים מתני שפיר:

לוים כו'. חלק זה משום סיפא:

והגר כו'. כנ"ל בסי' שקדם דקי"ל כראב"י דצד א' כשר ישראלי הוא וכן אם נשא לויה או חללה דהולד הולך אחר הזכר וישראל הוא אחר הגר כמו בגר שנשא גיורת לר' יוסי ולהכי לא אוקים בבכורות מ"ז א' דאיעבר מגר וכן בחללה כמ"ש בקידושין ע"ז א' מה להלן זכרים כו':

וישראלי כו'. ממתני' הנ"ל כמ"ש ריש קידושין כו':

שאם אחד מהם כו'. לא קאי אאם נשאת באיסור דבזכר לא משכחת אלא אסיפא: