איזה אשה נקראת קטלנית - שולחן ערוך אבן העזר סימן ט׳

או נתארסה. דק"ל מזל גורם מ"ה באיזה מיתה שמת אפילו לאו מחמת חולי נקראת קטלני' ופי' הרא"ש מזלה גורם היינו פרנסה לפי המזל ואשה זו מזלה רע ומתו אנשיה שלה כדי שתחי' בצער ועיין עוד מזה בהג"ה דרישה:

לא תצא. אפילו התרה בו ריב"ש סי' רמ"ב ולהרמב"ם אין איסור כלל אלא הוא על צד הניחוש והפחד שיש ברוב השעות שינזקו בהם הגופות החלשים ואין חילוק בין פחד זה לבין האוכל מכישא דאסר גננא לשון הרמב"ם ועיין בכ"מ, ולדעת הרא"ש סכנה הוא וכופין להוציאה דחמירא סכנת' מאיסורא וכ"כ הרשב"א והנ"י:

ואם הכיר בה וכו'. לכאורה תימא דעירב דעת הרא"ש עם דעת הרמב"ם דהא לדעת הרמב"ם משמע אפילו לא הכיר בה יש לה כתובה כדמשמע מתשו' שהביא בכ"מ וכן הקשה בח"מ ואפשר דחסר כאן וצ"ל וי"ל /וי"א/ תצא ואם הכיר בה וכו' ובזה ניחא שלא הביא רמ"א רוב דיעות החולקים על הרמב"ם דס"ל תצא, ולפי גירסא שלנו י"ל המחבר הכריע כן לענין כתובה א"י להוציא הכתובה כי י"ל קים לי כהרא"ש ולענין כפיה על הגט י"ל קים לי כרמב"ם מיהו אם הוא רוצה לגרשה י"ל דיכול לגרשה בע"כ ובכה"ג לא תיקן ר"ג במקום ספק סכנות נפשות:

משני יש לה. אף על גב דמיד במיתת השני נעשה מחזקת שבעליה מתים כתב הרא"ש הטעם לענין ממון קי"ל בג' זימני הוי חזקה כלומר לעולם הלכה כרשב"ג בג' זימנין הוי חזקה אלא משום סכנות נפשות קי"ל כרבי בנשואין ומילה בתרי זימני הוי חזקה וכ"כ בט"ז בי"ד סימן ק' ועיין סי' קנ"ד והר"ן כתב בבעל השני י"ל שמא מתו כדרך כל הארץ אלא בבעל הג' אסורה להנשא דעכ"פ יש כאן ריעות' והוא /והיא/ לא גילה /גילתה/ לו מ"ה תצא בלא כתובה, ובזה מיושב קושית תו' ס"פ הבע"י למה לענין ממון הולכי' אחר רוב הנשים ובאיסור אין הולכים אחר הרוב ובעלמ' קי"ל בממון אין הולכים אחר הרוב ובאיסור הולכים אחר הרוב, וב"ח כתב דהיא מוחזקת כיון דהכתובה בידה אמרינן שטר העומד לגבו' כגבוי דמי תמוה דהא ב"ש ס"ל כן ולית הלכת' כוותיה שוב ראיתי קושיא זו בתשו' שער אפרים דף מ"ז ועיין במ' פ' הבע"י ובמהרי"ק שורש צ"ב:

י"א דוקא. כלומר יש מקילין בזה וס"ל הלכה כמ"ד מעיין גורם וכל שאין מחמת חולי אינו כלום וכן כשמתו אחר ארוסין:

או מת בדבר. הנה בת"ה סי' רי"א ובריב"ש כתבו מת בדבר או בכה"ג כל שהוא מכת מדינה אפילו למ"ד מזל גורם לא תלינן בכה"ג במזל דידה כמ"ש בח"ה לענין חכירו' וכ"כ ברי"ו וכן אם הוא זקן לאו קטלני' היא, ומסיים שם כל שמתו בעלי' כולם במיתה אחת יש לחוש אף הרמב"ם מודה בזה ועיין בד"מ:

שתי נשיו. ה"ה יותר רש"ל ובי"ד סי' רס"ג הביא פלוגתא אם מתו שני בניו מחמת מילה אם חוששים בבן הג' והיינו הטעם שם החשש הוא מחמת חלישות הכח מ"ה ס"ל דתלינן אף באב וח"מ דהקשה משם ל"ד, ועיין תשו' הרא"ש כלל נ"ד אפי' אם מתו נשיו במיתה א' אין חוששין:

לא הכיר בה אין לה כתובה משלישי. אין לפרש שבשעת נשואין לא נודע לו ואחר הנשואין נודע לו ורוצה להחזיקה דבזה פשיט' דכותב לה כתובה דאסור להשהות אשה בלא כתובה (כדלקמן סי' ס"ה) אלא מיירי מיד שנודע לו רוצה לגרשה או שמת ולא נודע לו אין היורשין משלמין הכתובה ובאמת משמעו' דברי הרמב"ם (פכ"א מהא"ב) שכתב אם נשאת לא תצא משמעות לשונו ככל לא תצא שבתלמוד ואינו מוציא כלל בלא כתובה דלדעת הרמב"ם אין כאן טעות כלל כמו שכתב (הרמב"ם בעצמו) בתשובה הביאו הכ"מ (פכ"א מהא"ב) וז"ל שלישא קטלנית אין בו איסור אבל הוא על צד הניחוש והפחד והתמהון שיש ברוב השעות שינזקו בהם הגופות החלשים וכו' ואף על פי שיש חכמים שסוברים שלא תנשא אומרים לה אם תמצאי מי שיקדש אותך לא נתחייבנו לגרש והיו מערימין ומקדשין בפני ב' עדים ואח"כ כותבין לה ב"ד כתובה ומכניסין אותה לחופה וכן היו עושים ב"ד של רבינו יצחק בעל ההלכות וב"ד של ר' יוסף הלוי תלמידו וכל הבאים אחריהם וכן עשינו אנחנו במצרים עכ"ל אבל הרא"ש ס"ל דכופין אותו להוציא בע"כ (כמו שהביא הטור דעתו בסי' זה) דחמיר' סכנת' ודאי יכול לטעון מקח טעות והרב המחב' הרכיב דעת הרמב"ם והרא"ש בהדדי ואינם מוכרחים ובפרט לדידן דק"ל דאין יכול לכוף האשה בע"כ לגרשה מטעם תקנת ר"ג (כדלקמן סי' קי"ט) קשה לי' להוציאה בע"כ בלא הכיר בה ע"פ דעת הרמב"ם דלא חשיב לה למום גמור דהא פסק לקמן סימן קי"ז (בהג"ה סעיף י"א) דדוקא בנכפה ובמום גדול כופין אותה אבל משום שאר מומין אינו יכול לגרש' בע"כ:

וי"א דדוק' אם מתו מיתת עצמם. (ביבמות דס"ד ע"ב) גבי היכא דנשאת לשנים ומתו דלא תנשא לשלישי אליבי' דרבי ולרביעי אליב' דרשב"ג פליגי בה אמוראי חד אמר מעיין גורם (פי' מעיין של אשה גורם להמית אנשיה) וחד אמר מזל גורם מאי בינייהו איכ' בינייהו דאירסה ומית א"נ דנפל מדיקל' ומית למ"ד מעיין גורם ליכא בשניהם כיון דאירסה ומת הא לא בא עליה שתגרום מעיינ' שימו' בעלה ובנפל מדיקל' הא לא מת ע"י חולי והנה הי"א פסק לפי גמרא הנ"ל דנפל מדיקל' ומית וא"כ חולק ג"כ על מ"ש לעיל בהג"ה או נתארסה דהא אמרי' דאיכא בינייהו נמי דאירסה ומית (ובחדא מחתא מחתינהו) והרב בהג"ה קיצר כאן מה שהי' לו להאריך:

איש שמתו שתי נשיו. בתשובת הרא"ש כלל נ"ג סי' ח' שממנו הוצי' הרב דין זה כתוב שם דאפילו מתו שניהם במיתה א' כגון שמתו שתיהן מן ההריון (ולפ"ז) אפשר לו' דלמאן דפסק בי"ד סי' רס"ג סעיף ב' דאף באיש חוששין (אם מל בנו ראשון ושני ומתו מחמת מילה לא ימול השלישי כמו שחוששין גבי אשה שמלה בני ראשון ושני ומתו מחמת מילה הרי היא בחזקת שבניה מתים מחמת מילה ולא תמול השלישי) אפשר דגם הכא חוששין לאיש הזה מאחר דמתו שתיהן במיתה אחת ומכ"ש אם מתו ג' נשיו דראוי לחוש:

אשה שנישאת כו' הטעם בזה שמעיין שה גורם המיתה למשמש עמה ובנתארס' הטעם שמזלה גורם שימותו אנשיה:

אין לה כתוס' דהוה הנשואין שלו בטעות אבל מן השני יש לה כתוב' מיורשיו כיון דלא הוחזק ג"פ ואע"ג דלענין איסור נישואין הוה חזקה בתרי זימנ' כר' מ"מ לענין ממון מודה רבי דבעינן ג"פ כמו בשור המועד כ"כ הרא"ש פ' נער' שנתפתת' ובפריש' דחה טעם זה וז"ל אבל לא שייך טעמא דכתוב' ממונ' לא קי"ל כרבי דסבירא ליה הוחזק' בב"פ דלא שייך לומר בחד ענין דבחצי' ס"ל כרבי ובחצי' דלא כוותי' עכ"ל ואישתמיטתי' דברי הרא"ש שזכרנו וגם לא נכון מ"ש דלא קיי"ל בחציה כרבי אלא אמרינן דבזה רבי מודה כמ"ש הרא"ש:

רבים מקילים כו' נראה לדמות דבר זה לההיא דפ' מפנין לענין הקזה במעלי שבת' אע"ג דסכנה היא מ"מ כיון דדשו בי' רבים פי' רש"י הורגלו מתוך דוחק שומר פתאים ה' וכן בזה שהורגלו רבים בזה מפני שאין לכל א' ליזהר בזה דאין זיווג מצוי לו ע"כ לא חשו לסכנה עוד:

שתי נשיו הטעם בתשובת הרא"ש כלל נ"ג דליכא קפידא אפילו אם מתו כולן מחמת הריון מפני דטעם המזל שנגז' על האשה שלא יהיה לה מי שיפרנסנה ומזונה תליה במזל משא"כ באיש ע"ש:

או נתארסה. דקי"ל מזל גורם ולא מעיין מש"ה באיזה מיתה שמת אפילו לאו מחמת חולה נקרא קטלנית ופי' הרא"ש מזלה גרם היינו פרנסה לפי מזלה ואשה זו מזלה רע ומתו אנשי' שלה כדי שתחיה בצער ועיין בהגה' פרישה. בתולה שמתו לה שני חתנים אם יש לחוש לקטלנית עיין בחות יאיר סי' קצ"ד. ועיין מ"ש התי"ט בפרק ד' דכתובות משנה ב':

לשלישי. יש להסתפק אי דוקא בזה אחר זה קאמר או אפילו בסירוגין עיין ד"מ. אשה שמת בעלה ונשאת לאחר שהיה נשוי אשה אחרת ומת פסק בהלכות קטנות שאלה קנ"ב דהוי קטלנית. שתי נשים צרות שנשאו לב' אנשים ומתו. אפשר בשתיהן יחד לא ינשאו לא' אבל כל א' בפני עצמה תתלה הקלקלה בחברתה הלכות קטנות שאלה קנ"ג. קטלנית מתייבמת לכתחלה הרא"ם ח"א סי' כ"ב. ובתשובת חכם צבי שאלה א' הביא ראיה מפרש"י והרמב"ן פרשת וישב דשייך קטלנית אפי' ביבמה ע"ש ונ"ל דמתניתין ביבמות פרק א' ופרק ד"א איירי מאיסור' ולא מסכנת' עיין ודו"ק ועיין רלנ"ח סי' ל"ו ובהרדב"ז ח"א סי' רנ"ה וע"ל סי' קע"ד:

תצא. כ"כ הרמב"ם דלדידיה אין איסור כלל אלא הוא על צד הניחוש והפחד שיש ברוב שניזקו בהם הגופות חלשים עיין כ"מ בפכ"א הא"ב. ולדעת הרא"ש סכנה היא וכופין להוצי' דחמיר' סכנת' מאיסור':

כתובה. דהמחבר הכריע כן לענין כתובה י"ל קים לי כהרא"ש ואינה יכולה להוציא הכתובה. ולענין כפיה על הגט י"ל קים לי' כהרמב"ם מיהו אם הוא רוצה לגרשה י"ל דיוכל לגרשה בע"כ ובכה"ג לא תיקן ר"ג במקום שיש ספק סכנת נפשות ב"ש ועיין ח"מ:

כתובה. אע"ג דמיד במיתת השני נעשה מוחזקת שבעליה מתים עיין תוס' יבמות דף ס"ה ע"א ד"ה נשאת למי שאין לו בנים וכו'. ועיין ב"ש וב"ח:

מתו. כלומר יש מקילין וס"ל דמעיין גורם וכל שאין מחמת חולה אינו כלום וכן כשמתו אחר אירוסין עיין ח"מ:

בדבר. או שהוא מכת מדינה אפילו למ"ד מזל גורם לא תלינן בכה"ג במזל דידה וכן אם הוא זקן לאו קטלנית היא. ואם מתו בעליה כולם במיתה אחת יש לחוש אף הרמב"ם מודה בזה עיין ד"מ ב"ש:

שנתגרשה. עיין יבמות דף כ"ו ע"א. לכאורה קשה לפי פרש"י שם דאפילו בגרושין נמי הוי קטלנית א"כ מוכח דמזלה גורם וה"ל לאוקמי לאיכ' בינייהו דגירשה ביבמות דף ס"ד ע"ב גם יש לדקדק בכתובות דף מ"ג ע"ב קאמרי' טעמא דהשיאה וגרשה וכו' אבל נתאלמנה תרי זימנא וכו' למה לא קאמר אבל נתגרשה תרי זימנא ע"ש. ויש ליישב ודו"ק ועיין בנ"י ספ"ב דיבמות:

נשיו. ה"ה יותר רש"ל. ואפילו מתו נשיו כולם במיתה אחת אין חוששין. וכתב הח"מ דלמאן דפסק בי"ד רס"ג ס"ב דאף בשיש חוששין אם מל בנו ראשון ושני ומתו מחמת מילה לא ימול השלישי אפשר דגם הכא חוששין לאיש הזה מאחר דמתו שתיהן במיתה אחת ומכ"ש אם מתו ג' נשיו דראוי לחוש. וב"ש כתב דהתם במילה החשש הוא מחמת חלישות כחו ולא דמיא להכא ע"ש:

אשה כו'. איפסק ה' שם כרבי וכן סתם מתני' שם ובפ"ד דכתובות:

ואם נשאת כו'. כמ"ש בפ"ק דסוטה ולא יסף כו' כיון שידע' כו' אבל דעת הרא"ש בפ"ד דכתובות דתנא דחמירא סכנתא מאיסורא וכשם שכופין באיסורא כמ"ש בס"פ המדיר כו' וראי' ממ"ש שם במוכ' שחין דלא שבקינן ליה כו' מפני שממיקתו וביבמות פ"ד במעוברת ומינקת שאף לדברי חכמים יוציא בגט אפילו בכהן ואמרינן שם משום דחסא או משום דמעכרא חלבה וכפינן ואם נשאת כו' ואפילו כו'. הראשוני' בשם ריטב"א פ' דכופין להוציא דב"ד מוזהרין על זה דחמירא סכנתא מאיסורא אבל הרמב"ם למד ממ"ש בתוס' כו'. דא"ל בת ר"ח קטלית לך תלת ואתית כו' שם ואם איתא היאך יכול' והא אין מניחין כו' ועיין תשו' ריב"ש בארוכ' ליקוט:

ואפילו כו'. דקידש כמו כנס כמ"ש בירושלמי פ"ב ה"י קידש כמו שכנס א"ל שלא יכנוס וכנס מוציאין מידו כ"ה בספרי' שלנו וכ"ה נוסח הרשב"א והרמב"ן גורס שם קידש א"א לו שיכנוס אלא שלא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו:

ואם הכיר כו'. גמרא שם ס"ה א' ת"ר ניסת כו' תצא בלא כתובה וע"כ איירי מיד דאי בשהה עשר שנים הא דאמר שם מהו דתתבעי' לשלישי כו' אדעתא דהכי כו' הא ע"כ צריך לגרש כמ"ש במתני' שמא לא זכה להיבנות ממנ' וג"כ א"א לומר משום קנס דא"כ היאך קאמר דתתבעי' לשלישי אלא משום מקח טעות שלא הכיר בה וז"ש אנא אדעתי' כו' ושפיר נמי קאמר דתתבעי' לשלישי וכ"ה פ"ח ועד כמה מותרת להינשא עד שלשה יתר מכאן לא תינשא אלא למי שיש לו בנים נשאת למי שאין לו בנים תצא בלא כתוב' מפני שנישואי' נשואי טעות ועתוס' שם ד"ה תצא:

אבל כו'. מדקאמר שם לשלישי כו' תצא כו' ועוד שם איבעיא להו נשאת לשלישי כו' ובלא הכיר מיירי כנ"ל:

וי"א כו'. כמ"ד מעיין גורם ולעיל כ' כמ"ד מזל גורם כי כן עיקר אלא מפני שרוצ' לסיים ולכן כו':

או מת כו'. זה אפילו למ"ד מזל גורם כמ"ש בב"מ ק"ה ב' וק"ו א':

י"א כו'. אבל כו' ערש"י ותוספת ספ"ג וראי' לפירוש תוספת ולמ"ד מעין גורם ע"כ דוקא מיתה ובגמ' ל"ק א"ב אלא אירכ' כו':

איש כו'. שפירש מזל גורם אין ר"ל שימות במזלה שזה אין תולין במזלה שימות אחר אלא מזל המזננות שבא לה ע"י איש כמ"ש ספ"ג דנדה נקבה נקי' כו' משא"כ בזכר זה כר כו':