שור שחבל בשור או השביח או פיגם - שולחן ערוך חושן משפט סימן ת״ד

והפחיתו חמשים כו' פי' ועדיין הוא חי והשביח בין הנגיח' להעמדה בדין במה שנתגדל' או השמינ':

ואלמלא הנגיחה שהפחית' כו'. פי' ולא יכול הניזק לתובעו בעד אותו נזק כיון שאינו אלא גרמא ולא פסידא בידים מיהו צריך לשלם כשעת הנזק אע"ג דנשבח הרבה יותר ממה שהיה שוה בשעת הנגיח' משא"כ במת מחמת הנגיחה ונתייקר הבשר וכמ"ש בסי' שלפני זה מילתא בטעמא ע"ש:

נותן לו כשעת העמדה בדין. לשון הגמ' דאמר לי' מקרנ' דתורך דקבירא בשורי המנוגח כיחש כ"כ פי' כיון שהוא עדיין חי כאב הנגיחה הוא בו עדיין ומכח זה מכחיש ואזיל משא"כ בסי' שלפני זה דשם מיירי דמת מיד מהנגיחה והפסידה דאח"כ אינו מחמת כאב הנגיח':

השביח המזיק. פי' שור המזיק:

וי"א דאם השבח יתר על ההוצאה כו'. בטור כתב עוד ז"ל דאם ההוצא' יתירה על השבח אין לו לניזק בשבח כלום אלא נוטל כפי מה שמגיעו בשעת הנזק ע"כ וכתבתי בפריש' דדוקא קאמר דאין לו בשבח כלום אבל ג"כ א"צ ליתן הוצאה כלום ומפסיד המזיק מה שהיתה ההוצא' יתירה על השבח וה"ט דאף דהם שותפין בשור המזיק והשותף היורד ברשות צריך לשלם לו חצי ההוצא' מכיסו היתירה על השבח וכמ"ש בסי' שע"ה היינו דוקא בשותף היורד ברשות אבל זה אף דהוא כשותף מ"מ ה"ל כשותף היורד שלא ברשות וכמ"ש בסי' קע"ה ושע"ה ע"ש ודו"ק:

ואם מחמת עצמו כו'. הטעם דמיד בשעת נגיחה נעשו המזיק והניזק שותפין בהשור והוא ברשות שניהן לענין אם נפחת או נשבח ממילא משעת הנגיחה והלאה וכ"כ בטור:

ואלמלא. פירוש ואין יכול לתובעו בעד אותו הנזק כיון שאינו אלא גרמא ולא הפסידו בידים. סמ"ע:

בדין. כיון שעדיין חי הוא עוד כאב הנגיחה בו ומכח זה מכחיש ואזיל. שם:

עצמו. הטעם דמיד בשעת נגיחה נעשו המזיק והניזק שותפין בהשור והוא ברשות שניהן לענין אם נפחת או נשבח ממילא משעת הנגיחה והלאה כ"כ הטור. שם:

בין כו'. שם רישא כו':

אינו כו'. פי' כלשון אחרון של רש"י אבל רש"י ותוס' הסכימו ללשון ראשון ע"ש ד"ה שאלמלא כו':

וי"א כו'. תוס' ד"ה הב"ע כו'. והראב"ד חולק וכ' דל"ד לשותף דשם אדעתא דשותפותא מפטם משא"כ כאן והרשב"א נסתפק שם: