דין אדם המזיק לבהמת חבירו - שולחן ערוך חושן משפט סימן שפ״ג

כשהוא כפות. ע"ל סימן תי"ח:

הרי זה חייב כו'. ומתוך כך פסק המרדכי ב' אנשים שמכין זא"ז ובא אחד ודחף אחד מן חבירו חייב לעשות לו דין דהיה לו לשומטו בנחת (הגה וכ"פ בפסקי מהרא"י סי' ר"ח):

כשהוא כפות. דוקא כשהוא כפות אבל כשאינו כפות יכול להתנצל ולומר הייתי סבור שהשור ינענע מעליו כדרכו כשירגיש החמימות דהגחלת ומזלו דבעל השור גרם לו ובהניח גחלת על עבד של חבירו אפי' הוא כפות פטור המניח דיכול המניח להתנצל ולומר סברתי שרבו של העבד יסיר הגחלת ממנו ולא יניחנו לשרוף כיון דחייב במצות ול"ד לשור די"ל דסמך בעל השור על התשלומין דמה לי שור ומה לי דמיו משא"כ נפש עבדו דחייב במצו' ודברי' אלו כתבן הטור כאן בקיצור ועיקר' לקמן בדין האש סי' תי"ח סעי"ח מ"ה לא כתבן המחבר ג"כ כאן רק שקיצר שם ולא הזכיר כפות לא בשור ולא בעבד וצ"ל שסמך אמ"ש כאן אבל א"ל שכ' שם ע"פ שיטת פירש"י שפי' בלא כפות מאחר שכ' כאן דמיירי בכפות והוא כדעת התוס' והרא"ש והטור בשם רשב"ם ועמ"ש עוד בדרישה ובסמ"ע שם סי' תי"ח:

או שדחפו לים. זהו איירי אפי' בלא כפות:

להרגו ברשות הניזק כן הוא ל' הרמב"ם בפ"ו דחובל ומשמע דברשות המזיק אם נכנס שור הניזק שם ועלה עליו שור המזיק אפי' שמט הניזק לשור שלו ונפל שור של המזיק חייב הניזק לשלמו ולשטתו אזל הרמב"ם דס"ל לפטור המזיק כשמזיק ברשותו אפי' הכניס הניזק כליו שם ברשות וכמ"ש הטור לעיל בסי' שע"ט בשמו ע"ש וכיון שהמזיק פטור בהזיקו נמצא שהניזק הזיקו שלא כדין וחייב לשלם לו היזקו וכ"כ הב"י אבל הטור השמיט ולא כתב ברשות הניזק וגם לעיל ס"ס שע"ט פסק דלא כהרמב"ם וע"ש ועד"ר:

בין שהי' תם כו'. פי' ל"מ כשהוא תם דאם לא יציל את שורו אזי לא יפרע אלא מגופו של תם ח"נ דהרשות נתונה לו לדחפו להעליון אלא אפי' אם הוא מועד דאז ישתלם מבעל השור מעלייתו אפ"ה בכה"ג עביד אינש דינא לנפשי' להציל את שלו:

ה"ג ושמט את שורו להצילו. וכן הוא בברייתא וברמב"ם:

אם הי' יכול לשומטו כו'. פי' לשמט העליון מהתחתון בנחת ולא הי' לו לדוחפו בכח עד שמחמתו מת אבל ברישא דהשמיט השור שלו ניתן לו רשות להצילו וא"צ לדקדק אף שהי' יכול להשמט העליון בנחת:

וכן ראובן שלקח כלי של שמעון כו' תיבת וכן ד"ל דכמו בשור הנ"ל כיון דיש לו תקנה בשמיטת שור העליון כשלא שמטו חייב כן נמי בזה כיון שיש לו תקנה בסמיכת דבר אחר ול"ד להרישא דיש בידו רשות להשמט התחתון וא"צ לחוש שיפול העליון וימות ולא חילק באם יש לו תיקון בהשמטת העליון בנחת וכמ"ש דשאני התם דבא להציל את שלו שלא ימיתנו העליון ואדם בהול על ממונו משא"כ כאן דאין החביות מזיק להכלי וק"ל:

חייב דה"ל לסומכו בדבר אחר. שם בתשוב' הרא"ש סיים בזה ז"ל אבל אם סמכו בדבר אחר פטור אע"ג דאין האבן גדול כהראשון עכ"ל והביאו בד"מ וע"ל סי' ת"י סכ"ט ובסמ"ע מ"ש דל"ת מזה:

משלמין ביניהן. קמ"ל אף דיש בהכאה דכל א' כדי להמית לא אמרי' דישלמו כל א' מהן את כולה:

האחרון חייב. ולא מצי למימר זה הי' לכם ליקח חבילתכם ממנו כשהנחתי את שלי כדאמרי' לעיל בה' שישבו על הספסל בסי' שפ"א דשאני התם דמיירי דגם זולת האחרון הי' נשבר לאחר זמן דמ"ה א"ל כיון דהייתם צריכים לעמוד עכ"פ לאחר זמן הי' לכם לעמוד מיד משא"כ בחבילות הללו וכן בטעינות הספינות בס"ס ש"פ וכמ"ש בדרישה בסי' שפ"א ע"ש:

לים. כת' הסמ"ע דזהו איירי אפילו בלא כפות. ועיין שם:

לשומטו. פירוש לשמוט העליון מהתחתון בנחת ולא היה לו לדוחפו בכח עד שמחמתו מת אבל ברישא דהשמיט השור שלו ניתן לו רשות להצילו וא"צ לדקדק אף שהיה יכול להשמיט העליון בנחת. שם:

חייב. ומתוך כך פסק המרדכי בשני אנשים המכים זא"ז ובא אחד ודחף אחד מן חבירו חייב לעשות לו דין דה"ל לשומטו בנחת וכ"פ בפסקי מהרא"י סי' ר"ח. ש"ך:

לסמכו. ול"ד לרישא דיש לו רשות להשמיט התחתון וא"צ לחוש שיפול העליון וימות ולא חילק באם יש לו תקון בהשמטת העליון בנחת דשאני התם דבא להציל את שלו שלא ימיתנו העליון ואדם בהול על ממונו משא"כ כאן דאין החבית מזיק להאבן ושם בתשובת הרא"ש מסיים בזה ז"ל אבל אם סמכו בדבר אחר פטור אע"ג דאין האבן גדול כהראשון והביאו בד"מ וע"ל סי' ת"י סכ"ט. סמ"ע:

ביניהם. קמ"ל בזה אף דיש בהכאה דכל אחד כדי להמית לא אמרינן דישלמו כל אחד מהן את כולם. שם:

האחרון. ולא מצי למימר היה לכם ליקח חבילתכם ממנה כשהנחתי את שלי כמ"ש בסי' שפ"א שה' שישבו על הספסל שאני התם דמיירי דגם זולת האחרון היה נשבר לאחר זמן ומש"ה א"ל כיון דהייתם צריכין לעמוד עכ"פ לאחר זמן היה לכם לעמוד מיד משא"כ בחבילות הללו וכן בטעינת הספינה בס"ס ש"פ. שם:

כשהוא כפות. תוס' ך"ב ב' ד"ה והיה כו' דלא כרש"י שם וערש"י ך"ז א' ושם ס"א ב' בד"ה היה וא"ד כו' ואע"ג כו' אבל תוס' לא ס"ל כן ועסמ"ע אבל בסי' תי"ח סתם כפירש"י ועבהג"ה שם ודעת הרמב"ם כרש"י:

או שדחפו כו'. ר"ל אע"ג דבאדם פטור ביכול לעלות כמ"ש בסנהדרין עו ב' בשור חייב כמו בגחלת לשיטתו אע"ג שאינו כפות ולכן דברי ש"ע תמוהין שכ' כפות בדברי הרמב"ם ואף שגם הטור כ' שדחפו אף לדעת תוס' חייב בהרמב"ם לא מ' כן שכ' עבדו של אדם כגופו ובהמתו כממונו כיצד הרי שהניח גחלת על לב עבדו או שדחפו לים או לאש והוא יכול לעלות משם כו' ואם עשה כן לבהמת חבירו כו':

(ליקוט) ברשות הניזק כו'. משום דאין מתכוין פטור לשיטתו אלא ברשות הניזק כמ"ש בסי' שעח ועבה"ג (ע"כ):

וכן כו'. למד מהנ"ל:

או שברו כו'. כמ"ש סי' שפא:

ואם מתחלתה כו'. כמש"ש בהג"ה:

ואם אין כו'. כ"מ בתוספתא שכ' שם חמשה כו' ואם כו' מ' דרישא בסתמא חייבין כולם:

הכובש כו'. מתני' סנהדרין עו ב' ובגמ' שם כבש מנלן כו' ההוא גברא כו' ופ' כרבינא ועבה"ג:

ודוקא כו'. עבה"ג ועסי' שצו ס"ד בהג"ה: