האומר לשנים לכתוב שטר מתנה לפלוני - שולחן ערוך חושן משפט סימן רמ״ד

וכ"ש אם חתמו כו' עיין בסמ"ע סק"ד וע' בב"ח וצ"ע:

ויש מכשירין עבסמ"ע ס"ק ו' עד שם ישבתי דלק"מ ממ"ש הטור והמחבר כאן כו' ובאמת לא קשה כלל דבמתנה דקדק הטור וכ' דכשר לכ"ע משא"כ בגט יש כאן ב' דעות וק"ל:

המתנה כגט שאין כו'. דין גט בזה הדין נתבאר בטור א"ע סי' ק"ך גם בסי' קמ"א וברמב"ם פ"ב דהלכות גירושין והמחבר כאן כתב ל' הרמב"ם דכ"כ בפ"ד דהל' זכייה ומתנה ע"ש ובדרישה כתבתי ישוב דל"ת ממ"ש הרא"ש שהביאו הטור סי' קמ"א למ"ש הטור כאן בס"ס זה ע"ש:

אמר לשלשה לרבותא נקט ג' דאפי' ג' שהן כב"ד אפ"ה אינו ממסר מילי על ידן ועפ"ר:

אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו. בהל' גירושין כתב הרמב"ם אמרו לסופר שיכתב ולעדים שיחתמו משום דבגט הסופר הכותב אסור לו לחתום דגזרו חז"ל שמא לפעמים ידקדק האיש בזה ורוצה שלא יחתום הסופר בגט ושלוחיו שציוה עליהן להשתדל גט לאשתו ישנו דבריו משום כיסופא דסופר ויאמרו לסופר שיחתום עם עוד אחד וזה ודאי כסול אבל במתנה לא החמירו כ"כ ומותר לסופר לחתום בתורת עד ולא השוהו לגט אלא באומר אמרו שהוא מסירת דבריו ומ"ה כ' הרמב"ם והמחבר המתנה כגט שאין אדם יכול למסור דבריו משמע דבזה לבד שוה ועד"ר:

וכ"ש אם חתמו הן כו'. פי' דאז שינו מדברי הנותן שאמר להו שיאמרו לעדים שיחתמו ומדכתבו מור"ם האי וכ"ש אם חתמו הן בעצמן אדין ראשון שהוא מדברי הרמב"ם מזה ראיה למה שהגהתי בטור לכתבו בדברי הרמב"ם ולא בדברי הראב"ד כמ"ש בספרי' שלנו ועד"ר מ"ש ליישב דברי המ"מ דפ"ד דזכיי' הנ"ל:

וכן אם אמר לשנים כו' בטור לא כתב אמר לשנים וגם לא כ' שם שא"ל כתבו וחתמו אלא ז"ל וה"ה אם א"ל תנו כו' וקאי אשלשה הנ"ל והוי רבותא טפי דה"א דמשוה אותן ג' ב"ד שיתנו במקומו גט לאשתו הן ע"י עצמן הן ע"י זולתן והמחבר דנקט ברישא שאמר לשלשה ובסיפא אמר לשנים משום דבא"ל כתבו וחתמו סגי ליה בשנים וברישא דא"ל אמרו לאחרים נקט רבותא ואפי' לג' שהן ב"ד לא ממסרי הדברים לעשות שליח להנותן וא"ת למה כתב הרמב"ם והמחבר וכן אם אמר לשנים כתבו כו' מאי וכן הא כ"ש הוא מדין קמא וי"ל דה"א דדוקא ברישא דלא נתן להן כח לכתוב אלא לאמר לאחרים בזה הוא דלא מהני משום דמיקרי מילי משא"כ בצוה להן לכתוב וליתן דה"ל בעלי דבר דה"א דיכולים להעמיד שלוחים במקומן קמ"ל ועפ"ר:

ויש מכשירין כו' בטור מפורש דאף הן ס"ל מתנה כגט וכן איתא בגמרא אלא שס"ל דלא לכל ענין אלא דוקא באמר לעדים שהן יכתבו ויחתמו שאסור לשנות לצוות לאחרים משום דמילי לא מימסרן לשליח אבל כשא"ל אמרו לעדים אחרים בזה אינו שוה והטעם כתבתי בפרישה עיין שם גם שם ישבתי דל"ת ממ"ש הטור והמחבר כאן דדוקא בשטר מתנה מכשירין אמר אמרו הא בגט פסול ובא"ע בטור סימן קמ"א בדפוס אוישבור"ג (דף ל"ב ע"א) כתב דגם בגט לא פסלי' בכה"ג וישבתי דמ"ש בא"ע דגם בגט לא מפסיל היינו דוקא מטעם מילי לא ממסרי לשליח אבל מטעמא אחרינא יש לפסול בגט משום דכתיב וכתב ונתן עיין שם דהבאתי ראיה לזה:

(סעיף א' אמרו לפלוני) כו' לפר' ד"ר סי' זה נקדים עקרי הדברים בפ' המקבל דף ס"ה (ס"ו) קי"ל כר' יוסי באחד האומר לג' כתבו וחתמו ותנו אפי' הם ב"ד הגדול לא אמרי' שעשא' ב"ד ויכולים לומר לאחרים שיכתבו אלא שלוחין הן והם עצמן יכתבו ויחתמו דוקא וטעמא דידיה דמילי בעלמא מסר להם ומילי לא מימסרי לשליח אלא מידי דהוי ממש ותו אמרי' שם דיש פלוגתא אם אמר לג' או לב' אמרו לסופר שיכתוב ולב' עדים שיחתמו ועשו כן דאיכא מאן דפסיל גם בזה משום דמילי נינהו וכן כתב המ"מ בפ"ב דגירושין ובב"י בא"ע סי' ק"ך בשם הר"ן פוסל מטעם דבעינן וכ' לשמה וכל שאין שומעין מפי הבעל לא מיקרי וכתב אבל בדין שני אין כאן פסול דאין זה אלא עושה שליח שלא בפניו ונראה דהך טעמא ס"ל לרבינו בא"ע דפוסל באומר אמרו וכאן כ' בזה דלא הוה מילי אלא ודאי דפוסל מטעם הר"ן דאיכא בגמ' מאן דמכשר בזה לר' יוסי לפי הדין אלא דלא יעשה כן בישראל מחמת גזירה שמא תשכיר עדים שיאמרו מעצמן לשופר בשם הבעל לכתוב ונראה שזה הדין שזכרנו באומר אמרו וכו' אין בין אומר אמרו לסופר שיכתוב ולעדים שיחתמו ובין אמר אמרו לפלוני ופלוני שיכתבו ויחתמו דהנך תרווייהו שוים הם ומש"ה פרק ב' דגירושין לא זכר הרמב"ם רק אמרו לסופר ולא כ' אמרו לעדים אלא ודאי דא ודא אחת היא מאן דחש בהא משום מילי נינהו חש נמי בהא וזה נל"ב ובסמ"ע סק"ג כ' לחלק בין גט למחילה מטעם המבואר בספרו ע"ש ותמהתי על טעם שלו דלפי הנראה לא עיין התם דבהדיא איתא בסוגיא שם דלא חיישינן הך חששא שהסופר יחתום בלא ציווי הבעל שאין העד חותם אלא א"כ מפי הבעל דוקא ואפי' מאן דס"ל באומר אמרו דכשר והיה מקום לחוש שמא אמר הבעל לב' אמרו לסופר שיכתוב ולעדים שיחתמו והם מחמת הבושה אמרו לסופר לחתום לא חיישינן לזה כיון דאמרינן לא יעשה כן בישראל לא שכיחא והיותר תימא דהא בע"א סי' ק"ל כ' רבינו בשם הרמב"ם דחתם הסופר ועד כשר אפי' לכתחילה ומ"ש סמ"ע דלכתחילה פסול כשהסופר חותם באמת גם ב"י כ' כך בא"ע סי' ק"ל להרמב"ם אבל במחילה מכ"ת לא עיין יפה ברמב"ם דהרי כ' בפ"ב דגירושין אמר לב' כתב וחתמו ותנו לאשתי הרי אלו כותבין וחותמין ונותנין לאשתו עכ"ל משמע דאפי' לכתחלה חותם הסופר ע"כ נלע"ד דדברי הסמ"ע בזה מחמיהין אלא הטעם באומר אמרו דפסול משום דמילי לא ממסרי לשליח והרמב"ן ס"ל דלזה באומר אמרו כשר במתנה מאחר דבגט גופא איכא פלוגתא אם כשר ואם לאו ונהי דמחמירין בגט אפי' למ"ד כשר מ"מ לענין מתנה דממון הוא יש לסמוך על עיקר הדין להקל וזהו היש מכשירין ב"ז נל"ב:

(ע"ש וכ"ש אם הם חתמו עצמן) פי' דבזה שינו לגמרי ממה שציום הבעל ובהשגת הראב"ד כתב כאן ה"ה אם אמר תנו עכ"ל ונרא' כוונתו דה"ה אם אמר לג' תנו סתמא והם אמרו לעדים שיכתבו ויחתמו פסיל מטעם דמילי בינהו ובד"ר יש כאן היפוך דברים וכצ"ל לא קנה וכ"ש אם חתמו הם בעצמם והוסיף הראב"ד על דבריו וה"ה אם אמר תנו עכ"ל וכן משמע שהגיה הסמ"ע:

(ע"ש וכן אם אמר לב') ק"ק שהוא ק"ו דהא בזה אמרינן בגמרא לכ"ע דפסול משום דמילי לא מימסרי לשליח א"כ הוה זו ואצ"ל זו ונראה דמש"ה נקט רבינו תחל' לזה ונ"ל דקמ"ל דגם בכתיבת המתנה קפדינן כמו בכתיבת הגט וצריך בגט טופס הגט יהיה כמו שצוה הבעל ואפי' לר"מ דס"ל אפי' מצאו באשפה כשר מ"מ כאן הקפיד על הכתיבה בפי' כך כתבו התוס' שם וגם הרמב"ם קמ"ל בזה דבאומר לב' כתבו וחתמו דר"ל הכתיבה קפידא כמו החתימה וזה שמסיים ברמב"ם אלא הם עצמן כותבין כמו בגט ולא הוצרך כאן לנקוט אמר לג' כי בזה אין שום רבותא בג' יותר מבשנים:

כגט. דין גט בזה נתבאר בא"ע סי' ק"כ גם בסי' קמ"א:

לשלשה. לרבותא נקט ג' דאפילו ג' שהן כב"ד אפ"ה אינו ממסר מילי על ידן סמ"ע:

בעצמם. פירש הסמ"ע דאז שינו מדברי הנותן שאמר להן שיאמרו לעדים שיחתמו ועיין בב"ח וצ"ע (עמ"ש הט"ז בזה ע"ש):

לשנים. הא דנקט ברישא אמר לג' ובסיפא אמר לב' משום דבא"ל כתבו וחתמו סגי ליה בשנים ובריש' דאמר להם אמרו לאחרים נקט רבות' דאפילו לג' שהן ב"ד לא ממסרי הדברים כו' וא"ת מאי לשון וכן אם אמר לב' הא כ"ש הוא מדין קמא וי"ל דה"א דדוקא בריש' דלא נתן להן כח לכתוב אלא לאמר לאחרים בזה הוא דלא מהני משום דמקרי מילי משא"כ בצוה להן לכתוב וליתן דה"ל בעלי דבר ה"א דיכולין להעמיד שלוחין במקומן קמ"ל עכ"ל הסמ"ע (ועיין מ"ש הט"ז בזה):

המתנה כו'. דקי"ל כשמואל בדיני וכרבא שם:

כיצד כו'. דקי"ל כר' יוסי כמש"ש ס"ז הלכה כר"י:

אמרו לפלוני כו'. שם סו ב' שלחו ליה כו' אלא ר' יוסי תרתי אמר כו' ואף דשמואל והרבה אמוראי פליגי באומר אמר פ' הרי"ף ורא"ש כר' יוסי דרב אשי מוקי למתני' שם ע"ב א' כר' יוסי ותניא כוותיה:

ואם אמרו כו'. כמש"ש תצא כו' ה"ה במתנה:

וכ"ש כו'. שהרי לא צוה לכם:

וכן אם כו'. כ"ש הוא דכ"ע מודים בזה ואף ר"מ מודה וכ"ש שמואל ע"ש ע"ב א' לא מיבעיא כו':

ויש מכשירים כו'. שהרמב"ן הקשה מ"ט לפסול באומר אמרו הא קי"ל שם למ"ד א' שעושה שליח שלא בפניו ותי' דשאני גט דבעי לשמה ובעי נמי וכתב לה הבעל ואין העדים והסופר במקום הבעל אא"כ שמעו מפיו והא דאיירי' מתנה ה"ה כגט לענין מילי כו' אבל לא באומר אמרו תדע דהא שמואל מכשיר באמרו אפי' בגט כנ"ל והרא"ה והר"ן שם יש להם שיטה אחרת ע"ש וכ' הב"י בא"ע סי' ק"כ שדעת כל הפוסקים דלא כרא"ה וע"ש בש"ע סי' קמא סי"ד בין כו' והוא דעת הרמב"ן כמ"ש בר"ן שם: