האומר לשנים לכתוב שטר מתנה לפלוני - טור חושן משפט סימן רמ״ד

האומר לשנים כתבו וחתמו ותנו לפלוני שטר מתנה שאני נותן לו שדי אינם יכולים לומר לאחרים וכו' בפרק כל הגט (כטי) רב אמר מתנה אינה כגט ושמואל אמר מתנה הרי היא כגט והביאו מחלוקת זה הרי"ף והרא"ש בס"פ התקבל וז"ל אמר רבה מתנה אינה כגט כלומר בגט הוא דאמרינן אם אמר כתבו גט לאשתי לא מצי לשוויי שליח למיכתב גט משום בזיון דבעל אבל במתנה דליכא בזיון דבעל כי אמר כתבו שטר מתנה לפלוני בשדה שלי מצי לשווייה שליח למיכתב ושמואל אמר מתנה נמי הרי היא כגט וטעמא דשמואל בגט משום דמילי נינהו ומילי לא מימסרי לשליח וקיימא לן הלכתא כשמואל בדיני:

ומה שכתב רבינו בשם הרמב"ם שאם אמר לשלשה שיאמרו לעדים שיכתבו ויחתמו שטר מתנה ויתנוהו לפלוני אינו כלום וכו' בפרק ד' מה' זכייה כ"כ וכתב ה"ה דלטעמיה אזיל שכתב בפ"א מהלכות גירושין דאומר אמרו הגט בטל ויש סוברים שבגט כשר וה"ה למתנה:ומ"ש רבינו בשם הרמב"ן ז"ל הר"ן בס"פ התקבל כתב הרמב"ן סובר דנהי דאמרי' דמתנה הרי היא כגט דוקא באומר לג' תנו אבל באומר אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ולפלוני ויחתמו אינה כגט דבגט טעמא אחרינא הוא דאפי' ממנה אותם הבעל שלוחים לכך מדעתם שלא בפניהם לא מהני ולפי דעת הרא"ה ז"ל ומה שכתבתי אפי' בגט מהני אם ממנה אותם שלוחים מדעתו ואפילו שלא בפניהם מהני ובאומר אמרו אפילו במתנה פסול וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מה' זכייה עכ"ל ועיין בתשובות מהר"ר דוד הכהן בית ששי:

האומר לשנים כתבו וכו'. פלוגתא דרב ושמואל בפ' כל הגט ופסקו הפוסקים דהלכה כשמואל דמתנה כגט וטעמא דשמואל בגט משום דמילי נינהו וכו': וכתב הרמב"ם שאם אמר לי' וכו'. בפ"ד מזכייה וטעמו דס"ל דבאומר אמרו בגט פסול ומתנה כגט ולפיכך אף אם אמרו הג' לאותן העדים כתבו וחתמו למקבל כלומר ותנו למקבל והם עשו כך וכתבו וחתמו ונתנו לא קנה וכן כתב הרמב"ם לשם להדיא וז"ל ואם אמרו לאותן העדים וכתבו ונתנו למקבל לא קנה והוסיף הראב"ד על דבריו וכ"ש את חתמו הם בעצמם נראה דהאי כ"ש נלמד מלשון הרמב"ם דמדכתב תחלה אינו כלום שוב לא היה צריך לפרש ואם אמרו לעדים וכו' אלא לרבותא נקט הרמב"ם הכי דל"מ אם לא אמר לעדים אלא כתבו והם בעצמם חתמו דלא קנה אלא אפילו כאשר צוה דאמרו לעדים כתבו וחתמו ותנו וכו': ומ"ש וה"ה אם אומר להם תנו. פי' שאמרו לג' אמרו לעדים שיכתבו ויחתמו והם בעצמם יתנוהו לפלוני וכן עשו נמי לא קנה דכיון דעשאן שלוחים שיאמרו לעדים לכתוב ולחתום מילי נינהו: ומ"ש אבל הרמב"ן כתב וכו'. אדלעיל קאי אגוף הדין דאומר אמרו דסבירא ליה דבהא לא הוה דין מתנה כגט דאע"ג דבגט פסול במתנה כשר וז"ל ה"ה ומיהו באומר אמרו לפ' ופ' יש סוברים שאף בגט כשר וכ"ש אם חתמו הם עצמם וה"ה במתנה עכ"ל וצ"ע בפי' דבריו במ"ש וכ"ש אם חתמו הם עצמם דאדרבה בחתמו הם עצמם גרע טפי כמ"ש רבינו ע"ש הראב"ד:

האומר לשנים כתבו כו' בפ' כל הגט רב אמר מתנה אינה כגט ושמואל אמר מתנה הרי היא כגט וז"ל הרא"ש ס"פ התקבל אמר רב מתנה אינה כגט כו' כלומר בגט הוא דאמרינן אם אמר כתבו גט לאשתי לא מצי לשווייה שליח למכתב גט משום ביזיון דבעל (משום דעליה רמיא לכתבו כדכתוב וכתב ויאמרו שאינו יודע לכתוב ר"ן) אבל במתנה ליכא ביזיון ושמואל אמר מתנה נמי כגט דס"ל דהטעם הוא בגט משום דמילי נינהו ומילי לא מימסרי לשליח דלטעם זה אין לחלוק בין גט למתנה והלכתא שמואל ובזה הכל מודים וכמ"ש הרמב"ן בסמוך דלא אמרו מתנה הרי היא כגט אלא באומר כתבו כו' ש"מ דבזה מודה והכי הוא הצעת דברי רבינו מתחיל בדין הפשוט לכ"ע דגם במתנה אמרינן מילי לא מימסרי לשליח ואח"כ כתב והרמב"ם כתב דגם באומר אמרו שוה דין מתנה לגט שדבריו אינו כלום אפילו אמרו כן לאחרים כמו שציוה להן וכ"ש אם שינה מציוויו וחתמו הם עצמן והראב"ד הוסיף עוד להשוות מתנה לגט דאפילו אמר לג' תנו אינו כלום אבל הרמב"ן כתב כו' דלא כהרמב"ם והראב"ד ומסיק דהכי מסתבר ועבד"ר:

וכתב הרמב"ם שאם אמר לג' כו' פ"ד דזכייה כ"כ ולרבותא נקט ג' דהו"א הואיל והם ב"ד אלימא מילתא דב"ד דיכולין למימסר מילי קמ"ל וכן הוא בתוס' וכ"ש אם אמר לשנים שיאמרו כו' וכן הוא ברמב"ם ועבד"ר: והוסיף הראב"ד כו' וה"ה אם אמר להן תנו דע דלשון הראב"ד בהשגה אינו כן אלא ז"ל א"א ה"ה אם א"ל תנו ע"כ לכן נ"ל דהאי וכ"ש אם כו' הוא מדברי רבינו שהגיה כן ויש ט"ס בדברי רבינו שנהפכו הדברים וצ"ל לא קנה וכ"ש אם חתמו הם עצמם והראב"ד הוסיף על דבריו ה"ה אם אמר כו' ופי' הכי הוא דאפילו בעשו הג' כדברי המזכה ואמרו לעדים כו' אינו כלום כ"ש אם שינו מדברי המזכה שלא אמרו לעדים כמו שציוה להן אלא הן חתמו בעצמן דאינו כלום והראב"ד הוסיף דל"ת דוקא כשאמר לג' שיאמרו לעדים לכתוב הוא דאינו כלום הואיל ומתנה אית ליה דין גט ובגט אפילו ר"מ דס"פ התקבל מודה בכה"ג לדעת שמואל דקיי"ל כוותיה אלא אפילו אמר להם תנו והן ג' הו"א כיון שהם ג' וגם א"ל ל' תנו ולתורת ב"ד הוריד להם ור"ל שהם יצוו על מי שירצו שיכתבו המתנה והם יתנוהו או יצוו בנתינת המתנה כר"ת וכדס"ל לר"מ בס"פ התקבל לענין גיטין קמ"ל דהלכה כר"י דפליג עליה שם וס"ל דאפילו בכה"ג לא עשאם ב"ד אלא שלוחים ואינם יכולים לעשות שלוחים אחרים ועיין בא"ע (סימן ק"ך) ולגי' שלפנינו ג"כ פירושו הכי ואפשר שבספר שהיה ביד רבינו דהשגת הראב"ד היה כתוב בו כן אבל בודאי פשוט שאם אמר תנו וכתבו וחתמו הן בעצמן דשפיר דמי אבל הרמב"ן כתב כו' אלא בדאמר כתבו כו' פי' דס"ל דלא אמר שמואל דמתנה כגט אלא באומר לג' תנו או כתבו דאין רשאין לצוות לאחרים דע"ז קאי הפלוגתא דר"מ ור' יוסי בפ' התקבל (גיטין דף ס"ו) כשר לכ"ע במתנה והא דבגט פסול טעמא אחרינא הוא דאפילו ממנה הבעל אותן פ' ופ' שלוחים בפירוש ובפרטות שמותן שלא בפניהם ל"מ משא"כ במתנה ועיין בר"ן ס"פ התקבל (ועיין בא"ע סי' קמ"א וק"ך מ"ש שם ועיין בתשו' מהר"ר דוד כהן בית ששי):