דין רושם על החבית והתוקע כפו - שולחן ערוך חושן משפט סימן ר״א

רושם על המקח בב"ח פסק דדוקא בקנין מטלטלין איכ' קנין סיטומתא ותקיעת כף אבל לא בקרקעות ודקדק כן מל' הטור ע"ש וצ"ע לדינא גם לפי מ"ש הסמ"ע ס"ק ו' א"נ דכאן איירי מהמנהג לכאורה נראה דלא כהב"ח ודוק וז"ל מהרש"ל פ"ה דב"ק סי' ל"ו ומסתמא ה"ה לענין שכירות הבית וקנין הבית באתרא דנהגו לקנות במפתח קנה דאזלינן בתר מנהגא עכ"ל וע"ש ונראה דהיכא דנהגו גם בקרקעות להדיא אפשר דגם הב"ח מודה בזה והב"ח גילה לנו מנהגנו עכשיו וע' בתשו' רמ"א נראה כמ"ש ודוק וע' בס' בא"ש דף צ"ו ע"ב ע' בתשוב' מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' קנ"ג דף קע"א ובח"ב סי' ש"י:

שנותן הלוקח. עיין בתשוב' מהר"מ מינץ סי' ה' דף י"ב ע"א ובתשו' מהרי"ט סי' קכ"ה וקכ"ו ובתשובת רשד"ם סי' ש"פ:

שמוסרים לקונה כו' ע' בתשובת רמ"א סי' י"ט:

ופסקו הדמי' דבלא פיסוק דמים לא סמכה דעת שניהן כי שמא לא ישוו יחד בדמי שוי' ואפי' משיכה לא מהני ביה וכמ"ש הטור והמחבר בסי' ר' ס"ז ע"ש:

מקבל מי שפרע. דין מי שפרע נתבאר הטור ובדברי המחבר בסי' ר"ד ולעיל בסי' קצ"ט במי שנתן דמי הקנין ולא עשה עדיין משיכה או הגבהה או שאר דברי' שקוני' ע"י מטלטלין קנין גמור וה"נ האי רושם התחלת הקנין הוא ולא נגמר עדיין קנינו לגמרי מ"ה אין עליו אלא קבלת מי שפרע אם לא במקום שנוהגי' לקנות ע"י רושם או שאר עניני קנין גמור דאז הולכין אחר המנהג דמנהג עוקר הלכ' בדברי' שבממון והטור סתם בסי' זה וכתב שרושם קונה ובסי' ר"ד מחלק בין מקום שנוהגי' לקנות בו לגמרי או לא וכמ"ש המחבר כאן והוא בגמרא עפ"ר:

או שא"ל המוכר רשום מקחך. נראה דאפי' א"ל סתם זיל קני והלך ורשמו אפי' שלא בפניו אם דרך אותו מקו' לקנות ברשימה קנה בזה ולא אמרינן שדעת המוכר הוה שיקנה דוקא בקנין גמור וע"ל בסי' ק"ץ וקצ"ז וקצ"ח:

כגון ע"י שנותן הלוקח פרוטה למוכר. ולא חשו בהני גווני שיאמר המוכר נשרפו חיטך בעלייה דכבר כתבתי דלא חשו לזה אלא במקו' שכבר קיבל המוכ' כל דמי שוויה של המכר ועד"ר:

או ע"י שתקע כפו. אינו ר"ל שנותן לו תקיעת כפו שהוא שבועה ע"ז דהא לא איירי כאן משבועה אלא מדרכי הקנין אלא דרך התגרי' בקצת מקומות כשגומרי' בלבם ובפיהן זה למכור וזה לקנות מכין זרועותיהן זה ע"ג זה:

שמוסרי' לקונה המפתח. בסי' קצ"ב נתבאר דאין קונין קרקע ע"י מסירת מפתח ומ"ה אין לפרש כאן דר"ל שיקנה החדר ע"י מסירת המפתח והחדר יקנה לו הסחורה אלא ר"ל שנוהגין הסוחרים להקנות לו הסחורה עצמו ע"י מסירת המפתח שמוסרי' לו מהחדר שמונח שם הסחורה וכ"כ ב"י ע"ש ועי"ל דשם איירי מהדין וכאן מיירי מהמנהג ודו"ק:

רושם. בב"ח פסק דדוקא במטלטלים איכא קנין סטומתא ות"כ ולא בקרקעות ודקדק כן מל' הטור ע"ש וצ"ע לדינא גם לפי מ"ש הסמ"ע בס"ס זה ז"ל וכאן איירי מהמנהג לכאורה נראה דלא כהב"ח וז"ל מהרש"ל פ"ק דב"ק סי' ל"ו ומסתמא ה"ה לענין שכירות הבית וקנין הבית באתרא דנהגו לקנות במפתח קנה דאזלינן בתר מנהגא עכ"ל ונראה דהיכא דנהגו גם בקרקעות להדיא אפשר דגם הב"ח מודה בזה והב"ח גילה לנו מנהגנו עכשיו ועיין בתשובת רמ"א נראה כמ"ש וע' בס' באר שבע דף צ"ו ע"ב ובתשובת מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' קנ"ג דף קע"א ובח"ב סי' ש"י. ש"ך:

מקחך. נראה דאפילו אמר ליה סתם זיל קני והלך ורשמו אפילו שלא בפניו אם דרך אותו מקום לקנות ברשימ' קנה בזה ולא אמרינן שדעת המוכר היה שיקנה דוקא בק"ג וע"ל סי' קצ"ז וקצ"ח. סמ"ע:

פרוטה. ולא חשו בהאי גוונא שיאמר המוכר נשרפו חטיך בעלייה דלא חשו לכך כי אם במקום שכבר קיבל המוכר כל דמי המכר כ"כ הסמ"ע ועיין בתשובת מהר"מ מינץ סי' ה' דף י"ב ע"א ובתשובת מהרי"ט סי' קכ"ה וקכ"ו ובתשובת רשד"ם סי' ש"פ:

המפתח. כ' הסמ"ע דבסי' קצ"ב נתבאר דאין קונין קרקע ע"י מסירת מפתח וא"כ אין לפרש כאן דר"ל שיקנה החדר ע"י מסירת המפתח והחדר יקנה לו הסחורה אלא ר"ל שנוהגין הסוחרים להקנות הסחורה עצמה ע"י מסיר' מפתח שמוסרים לו מהחדר שמונחת הסחורה שם וכ"כ ב"י ע"ש ועי"ל דשם איירי מהדין וכאן איירי מהמנהג עכ"ל ועיין בתשובת רמ"א סי' י"ט:

(ליקוט) ורשם כו'. וכן פירש"י שם סיטומתא חותם שרושמין כו' וכ"ה בתרגום יב"ע על פ' ותאמר חותמך סיטומתך כו' (ע"כ):

והוא שרשם כו'. כמ"ש בפ"ג דב"ב ופ"ה דב"ק:

שמוסרים לקונה כו'. עסמ"ע אלא ר"ל כו' וכ"ה בראב"ן להדיא וע"ש דאין החדר של המוכר וא"א לקנות החדר אלא הסחורה לבד שכ' ותו דאם החדר כו':