דין רושם על החבית והתוקע כפו - טור חושן משפט סימן ר״א

יש עוד דבר שהמטלטלין נקנין בו וכו' בפרק איזהו נשך (בבא מציעא עד.) גמרא אין פוסקין על הפירות אמר רב פפא משמיה דרבא האי סיטומתא קני למאי הילכתא ואסיקנא לקבולי עליה מי שפרע ובאתרא דנהיגי למיקני קני ממש ופי' רש"י סיטומתא. חותם שרושמין על החביות שלוקחים הרבה ביחד ומניחים אותם באוצר הבעלים ומוליכין אותם אחד אחד למכור לחנות ורושמים אותם לדעת שכל הרשימות נמכרות ובאתרא דלמיקני שרגילות לרשום על מנת שבדבר זה תהא קנויה לו כאילו משך וקני וכתבה הרמב"ם בפ"ז מה"מ: וכתב עוד הרמב"ם דהא דסיטומתא קניא דוקא כשפסקו הדמים קודם ופשוט הוא דאין שום קנין קונה קודם פיסוק דמים וכמו שנתבאר בסימן זה:

ורבינו חננאל פי' כדרך שנוהגים וכו' כך כתב הרא"ש בפ' איזהו נשך וכתבו הגהות בפ"ז מהלכות מכירה ובזמן הזה הסוחרים שנתנו ומסרו לקונה המפתח שהסחורה סגורה בו כמו שנהגו קונה כעין שכירות בית שאם מסר לו המפתח קנה כך פירש ראב"ן עכ"ל ובפ"ה כתבו ז"ל וכתב ראבי"ה דהוא הדין בשוכר או במוכר סחורה המונחת בביתו ומסר לו המפתחות נקנית הסחורה לזה אגב הבית כאילו שכר מקומו עכ"ל ואם דעתם דשכירות בית נקנה במסירת מפתח כדעת רשב"ם וכיון שנקנה לו הבית נקנה לו הסחורה שבתוכו ליתיה לדין זה שכל הפוסקים חולקים על רשב"ם ואם דעתם לומר דבמסירת המפתח קנה הסחורה שבתוך הבית במקום שנהגו לקנות בכך דהוי כעין סיטומתא הדין דין אמת אך לא ידענא מה ענין שכירות בית לכאן וצ"ע:

וכתב הרא"ש כי כיוצא בזה באיזה דבר שנהגו וכו' בפרק הנזכר וכתב ה"ה בפ"ז מה"מ בשם הרשב"א גבי סיטומתא ושמע מינה כי המנהג מבטל הלכה בכל כיוצא בזה שבכל דבר שבממון ע"פ קונין ומקנין הילכך בכל דבר שנהגו התגרים לקנות קונין עכ"ל וכ"כ רבינו ירוחם בנתיב ט' חלק ד': (ב"ה) דין סיטומתא לקבל מי שפרע עיין בסי' ר"ד. דין נותן מטבע לחבירו על המקח ע"ש: כתב הרמב"ם בסוף פ"ז מה"מ אחד המושך או המגביה או המחזיק בעצמו או שאמר לאחר להגביה או למשוך או להחזיק לו הרי זה זכה לו וכן בשאר דרכי הקנייה:

יש עוד דבר וכו'. ה"א פרק א"נ אלא דאסיקנא התם דקנה לקבולי מי שפרע ובאתרא דנהיגי למיקני ממש קני וכן כתב הרמב"ם בפ"ו ממכירה וכ"כ הרי"ף ורא"ש לשם ורבינו כתב כאן דין אתרא דלא נהיגי למיקני ביה ממש ובסימן ר"ד כתב דין אתרא דלא נהיגי למיקני ביה ממש אלא לקבולי מי שפרע ע"ש: ומ"ש וכתב הרמב"ם דוקא כשרשם לפני המוכר וכו'. פשוט הוא דלא עדיף רשם ממשיכה וחזקה וכתב הרמב"ם עוד שם ודוקא שפסקו הדמים והיינו נמי מהך טעמא דלא עדיף ממשיכה ושאר קניינים דאינו קונה מקמי פיסוק דמים כמבואר בסי' ר' סעיף י':

ומ"ש בשם ר"ח כ"כ הרא"ש בשמו לשם וכתב בהג"מ פרק א' ופ"ז ממכירה דמסירת המפתח נמי קונה הסחורה לזה אגב הבית כאילו שכר מקומה כעין שכירות הבית דאם שכר הבית ומסר לו המפתח וא"ל לך חזק וקני ואח"כ החזיק דקנה ה"נ כשמכר לו סחורה ומסר המפתח הרי זה כמו שא"ל לך חזק וקני הסחורה אגב הבית כאילו שכר מקומה וע"ל בסי' ר' סעיף ד' מ"ש בזה. ועכשיו נהגו במסירת מפתח ורובא דרובא נהגו בתוקע כפו לכף חבירו מיהו נראה דאין המנהג אלא במטלטלין אבל לא בקניית קרקע ושכירות קרקע והכי משמע מלשון רבינו שכתב יש עוד דבר שהמטלטלין נקנים בו וה"ט דבמטלטלין דאיכא משא ומתן טובא ואין פנאי להזמין עדים לקנות לחליפין ואצ"ל דאין פנאי למשוך כל הסחורה לרשותו וע"כ נהגו בתקיעת כפם זה לזה א"נ בנתינת פשוט ומסירת מפתח וכיוצא בדבר קל אבל בקרקע אין מנהג והילכך אפי' תקעו כפם זה לזה אינו כלום:

ע"ל סימן א קצ"ב:

והיינו דאמר רב פפא כו' בב"מ דף ע"ד ז"ל אמר רב פפא האי סיטומתא קניא למאי הילכתא רב חביבא אמר למקניא ממש רבנן אמרי לקבולי עליה מי שפרע והילכתא לקבולי עליה מי שפרע ובאתרי דנהיגי למקניא קנה וכן הוא באשר"י שם וכן ברמב"ם ולפ"ז הו"ל לרבינו לפרש דבאתרא דנהיגי למיקניא איירי ונראה דרבינו ס"ל דמדקאמר ר"פ האי סיטומתא ר"ל האי סיטומתא קאי על המנהג וכאילו אמר האי סיטומתא דנהיגין ביה קניא ול' קניא משמע קונה לגמרי ול"פ אהדדי אלא כפי מה שנהגו בהא אמר דכן נוהג מן הדין וזהו שמסיק ואמר והילכתא דליקני ליה מי שפרע עכ"פ צריך לקבולי ובאתרא דנהיגי למיקניה ביה לגמרי וכמשמעות לשון רב פפא דמיניה איירי קונה בו לגמרי וכיון דדברי ר"פ משמעין דאיירי מקנין גמור מש"ה לא כתב עליה דין מי שפרע אבל כתבו בסימן ר"ד ס"ד בדין מי שפרע ע"ש ואף דרבי' לא כתב ל' האי דס"ל דגם סיטומתא קני לחוד מורה על הרמוז והנהוג וק"ל: ופי' רש"י היינו רושם שמרשים החנוני כו' ל"ד חנוני קאמר אלא ה"ה אינשי דעלמא נמי אלא שנמשך אחר תחלת ל' רש"י ורבי' קיצר בהעתקתו וז"ל רש"י סיטומתא חותם (כמו וחתמו בטבעת המלך דמתרגמינן וסטימו סטימתא דמלכא) שרושמים החנונים על החביות של יין שלוקחים הרבה ביחד ומניחים אותם באוצר הבעלים ומוליכין אותם א' א' למכור לחנות ורושמים אותם לדעת שכל הרשימה נמכרת עכ"ל: וכתב הרמב"ם ז"ל דוקא כו' בפ"ז דמכירה כ"כ: או שאמר לו המוכר לך רשום על מקחך כו' וקמ"ל דהאי לך רשום הו"ל כא"ל לך חזק כו' לענין שקונהו אח"כ אפי' עשה חזקה או משיכה שלא בפניו וק"ל: שתוקע כפו לכף כולי לא ת"כ ממש קאמר דההוא תורת שבועה עליו אלא שנוהגים בגמר המקח לתקוע כפו לחבירו לרמז שהושוו המקח ושם סיטומתא לפי' ר"ח נראה ששרשו טם והוא ל' נהרא טמימא שפירושו סתום כלומר בזה נגמר ונסתם הקנין א"נ גם לדידיה פי' רושם שכל מה שנוהגין בגמר המקח ע"י המעשה יהיה מה שיהיה קרוי רושם. כגון במקום שיותן הלוקח פשוט עד"ר: