שולחן ערוך - חושן משפט · סימן ר״ב

המקנה קרקע ומטלטלין כו'. ע' בתשוב' ר"ש כהן ס"ג סי' ה' וע' בתשו' מהר"י לבית לוי סי' ל"ו תמה על ר"ש כהן ע"ש:

וי"א דאפי' הקרקע בשכירות כו' וכן מוכח בש"ס פ"ק דמציע' (דף י"א ע"ב) ופ"ק דקדושין (דף כ"ז ע"א) ומוכח התם דקרקעות במכר ומטלטלי במתנה נלמד מקרקע בשכירות ומטלטלין במתנה וא"כ דברי הר"ב שכ' דין זה בלשון ויש אומרים צ"ע דהא אדרבה דין זה פשוט יותר וכתב עוד ר' ירוחם שם וקרקע מושאל ומטלטלי' במתנה יש מי שכ' דלא קנה ומדברי התוס' נראה דקנה עכ"ל ומביאו ב"י וד"מ ולא ידעתי למה יגרע שאל' משכירות וכן מוכח להדיא מדברי התוס' פ"ק דמציעא דף י"א ע"ב ומדברי הרא"ש שם גבי עובדא דר"ג וזקני' דקרקע מושאל ומטלטלי' במתנה קנה כמו בשכירות ומביאם ב"י לעיל סי' קצ"ה ס"ס י"ב ע"ש:

ויש אומרים דאפי' הן צבורין כו'. והיינו דוקא כשאין הקרקע משומר לדעתו דאל"כ הוי קונה בתורת חצר עכ"ל סמ"ע וזה אינו אלא מהר"ן והרב המגיד מוכח דאפי' בחצר המשתמר לא מהני צבורין וכן מוכח להדיא בהשגות הראב"ד ע"ש וכן משמע מסתימת דברי הטור ומור"ם והטעם נלפע"ד דאין חצרו קונה אלא כשהוא כבר חצרו משא"כ הכא דחצירו ומתנתו באים כא' ודוק וכן נ"ל עיקר:

ואין צריך לסיים הקרקע כו' וכ"כ הרמב"ן פ' חז"ה דבני העיר שיש להם בי"ה או בית הקברות בשותפות יכול הוא להגבות אגבן מטלטלי' הא למה זה דומה לחצר שאין בה דין חלוק' כו' ולא בעינן מסוים כו' ע"ש:

המקנה עבדי' ע' בסמ"ע ס"ק ט"ו וכל דבריו הם מדברי הרא"ש ריש ב"ק ונרא' שגם הרמב"ם מודה לו בזה ודו"ק:

אפי' שיאמר לו קנה. ר"ל משא"כ בעומרי' בתוכו דקנה אפי' לא א"ל קנה אג"ק לדעת הרמב"ם ואפי' להחולקי' עליו מודים כשהחזיק בקרקע וגם נתן דמי העבד ומדין קנין קרקעות וכנ"ל עכ"ל סמ"ע ס"ק ט"ז וכ"כ בב"ח:

הקנה בעל זרעים כו' ע' בתשובת ר"מ אלשיך סי' י':

החזיק בעציץ כו' והב"ח כתב דאם משך בעציץ קנה אף הזרעים וע"ש טעמו וחלק על הר"ן ותוס' ודבריו תמוהין ואין בהם טעם וריח דמ"ש שהי' העציץ כבר שלו או שעכשיו קנהו כו' ע"ש:

לא קנה הכלים אע"פ שהוא מוחזק בכלים לא מהני תפיסתו מספק כן כ' הרא"ש וכמ"ש בטור וב"י כ' בשם הר"ן דמהני הכא תפיסה כיון דתפס ברשות כלו' ול"ד לדלעיל סי' ג' בהג"ה:

כחצר המהלכת ע"ל סי' רע"ג סט"ו ע' בתשוב' ר"ש כהן ס"ס קי"א:

משוך בהמה זו ע"ל סי' ר' ס"ח:

א"ל משוך קופה זו. ע"ש סעיף ו':

המקנה קרקע ומטלטלין כאחד כצ"ל ודלא כס"י דכתבו כאן תיבת או:

נקנו המטלטלין עמהן. ל' משנה וגמרא נכסים שאין להם אחריות (דהיינו מטלטלים) נקנין עם נכסי' שיש להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה ובפ"ק דקידושין ילפי' לה מדכתיב (דברי הימים ב' סי' כ"ב) בבני יהושפט ויתן להן אביהן מתנות רבות כסף וזהב ומגדנות עם ערי' בצורו' ביהודה דר"ל דנתן להם המטלטלי' בקנין אגב הערים שנתן להם ומינה מה התם מטלטלי דלא ניידי אף כל דוקא מטלטלי דלא ניידי לאפוקי עבדי' אגב קרקע דבהו בעינן דוקא שיעמדו בתוכו ויקנהו אגב קרקע וכמ"ש בסמוך:

צבורי' באותו קרקע. כיון דמונחי' על הקרקע הן נקנין עם הקרקע אפילו לא אמר להלוקח שיקנם אגב קרקע דמחשבינן המטלטלין שעל הקרקע כאלו הן מגוף הקרקע ומחוברי' אצלה:

וי"א דאפילו הן צבורין כו'. והיינו דוקא כשאין הקרקע משומר לדעתו דאל"כ הי' קונה בתורת חצר ועד"ר:

דוקא לשון אגב אבל עם לא מהני. כלומר דאומר קנה לך הקרקע וקנה לך המטלטלין עמו והטעם נראה משום דלשון עמו משמע דאשניהן בשוה קאי קנין זה וזה ל"מ משא"כ ל' אגב:

ויש חולקין "ובע"ש הכריע כדע' החולקין מדכתיב בקרא הנ"ל עם ערי' בצורות ש"מ דל' עם מהני כל' אגב אלא שזה ל' המקרא וזה ל' דרבנן ע"ש ולא דק דלסברתו תקשי לנפשי' מאי אבעיא ליה שם להגמ' אי בעי אגב אי לא הלא במקרא כתיב עם שהוא כמו אגב אלא ע"כ צ"ל דהאיבעיא ס"ל דאין במשמעות הקרא דאמר בשעה שהקנה להן המטלטלין עם הקרקעות לשון עם ולא בא הכתוב אלא לומר דנתן לבניו המטלטלין עם הקרקעות בקנין אחר אבל אינו נרמז בקרא אי צ"ל בשעת הקנין ל' אגב או ל' עם או לא וא"כ י"ל דלפי האמת דנפשטא האבעיא דבעינן לומר קנה אגבו דאגב דוקא בעינן ולא סגי בעם והקרא לא איירי בל' דאמר להו בשעת הקנין וק"ל.

אע"פ שא"ל קנה המטלטלין משמע דאמר כן למי שזיכה לו המטלטלין ול' רש"י בגמ' אינו כן אלא ז"ל דאמר למי שהקנה לו השדה קנה השדה לעצמך ואגבו יקנה מטלטלין לפלוני כו' ע"ש והמחבר נראה דס"ל דאפי' אמר לכל א' מהן כן ל"מ:

לא קנה השני כו'. איבעי' דלא איפשטא הוא בגמ' ואמרי' בה דהמע"ה:

כדין כל ספק ממון נראה דר"ל דוקא ספק ממונא דאתיא מכח ספיקא דדינא ותפס בו שלא ברשות ועמ"ש בכללי' דדיני תפיסה:

ומטלטלין ליתומי' קנו כו'. דאפוטרופס יד יתומים הוא והב"י כ' ע"ז ז"ל ונ"ל דיתמי דנקט לאו דוקא דה"ה לגדול שיש לו אפטרופוס אלא אורחא דמילתא נקט דאפטרופוס לדיקנני לא מוקמינן עכ"ל:

וה"ה בגבאי צדק'. דין גבאי' נזכר בגמ' ודעת הרמב"ן דבגבאי הוא דוקא דינא הכי משום דעניי' מוטלי' עליו לפרנסן כו' ולא באפוטרופוס ויתומי' ויש דס"ל דשווין הן וא"כ לא ה"ל למור"ם לכתוב ל' וה"ה דהא כ"ש הוא:

בהמות כמטלטלי' כו' דאע"ג דניידי מ"מ כיון דאין להן דעת עצמן אינן דומי' לעבדי' כמו שיתבא' דינם בסמוך ס"ט:

אין הקרקע נקנית אגב קרקע ואע"פ שהיא על גבה וא"ל קנה אגב כגון שא"ל קנה הקרקע שבמרתף שהיא תחת הארץ וחזק בה ואגבה תקנה הקרקע עליה והטעם דבקרא הנ"ל דילפי' מיניה קנין אגב לא נזכר אלא במטלטלי כסף וזהב ומגדנות והיינו דוקא בקנין אגב ולא נתן מעות של הקרקע דבעי לקנות עמה אבל אם נתן הלוקח להמוכר דמי כל הקרקעו' כבר נתבאר בס"ס קצ"ב דאם מחזיק בא' מהן אפילו האחרי' הן במדינות אחרות קנה כולן משום דסדנ' דארעא חד הוא:

אע"פ שאין יודעין שיש לו. וסיים שם אע"פ שרגילין אצלו ואין יודעין שיש לו קרקע כיון שכתב כן בשטר נאמן על עצמו וכ"כ לעיל סי' קי"ג ס"ב וכ"כ לקמן סי' ר"ז סט"ז לענין קנין ב"ד חשוב:

החזיק בעבדי' לא קנה כו' עפ"ר שם כתבתי הטעם דקי"ל כרב נחמן דאמר עבדא כמטלטלי דמי חוץ מבמילי דאורייתא דק"ל דמודה בה ר"נ דכקרקע דמי וקנין חזקה ג"כ דאוריית' הוא מ"ה החזיק בקרקע קנה גם העבדי' בתורת חזקה כדין המחזיק בשדה ע"מ לקנות עוד שדות אחרות ונתן דמי כולם כמ"ש בסי' קצ"ב דקנה (דדוקא באגב אינו קונה קרקע אג"ק אבל בחזקה ונתן מעות קנה) והתם קנה אפי' הן בעשרה מדינות כיון דסדנא דארעא חד הוא אבל בעבדי' דניידי לא קנה אא"כ עומדי' עליה ואז קנה אף דלא אמר קנה "אגב העבדי' והיינו משום דעבדי' נחשבי' כקרקע לענין זה דאם היו מטלטלין היו צריכין לומר "קנה אג"ק להי"א הנ"ל אבל בעינן שכבר נתן המעות גם בעבדי' דומיא דקנ' קרקע בי' מדינו' הנ"ל ואם אמר קנה העבדי' אג"ק אז קנאן מדין קנין מטלטלי' ואפי' לא נתן דמי' דעבדא כמטלטלי' דמי ומיהו בעינן עומדי' בתוכו כיון דמטלטלי דניידו הם ועפ"ר:

אפי' שיאמר לו קנה אותן אג"ק. ר"ל משא"כ בעומדי' בתוכו דקנה אפילו לא א"ל קנה אג"ק לדעת הרמב"ם אפילו להחולקי' עליו מודים כשהחזיק בקרקע וגם נתן דמי העבד ומדין קנין קרקעות וכנ"ל ועפ"ר:

החזיק בעבדי' לא קנה מטלטלי' דדוקא דומיא דערי' בצורות בעינן שהוא קרקע דלא ניידי:

אא"כ היו המטלטלי' על גבי העבד דאז כיון שקנה העבד קנה המטלטלי' אגבו מתורת חצירו:

והוא שיהי' כפות דאל"כ ה"ל חצר מהלכת דאינו קונה וכל שבמהלך לא קנה בעומד ויושב לא קנה:

שיהי' ישן דבעינן שיהא החצר משתמר לדעת האדון משא"כ כשניער דיש להעבד דעת בפני עצמו:

עציץ נקוב וזרעי' בו העציץ אינו נקנ' אלא בקנין מטלטלי' דהרי הוא תלוש והזרעי' שבו נחשבי' כמחובר לקרקע כיון דהעציץ נקוב ה"ל יניק' מהקרקע ע"י הקרקע שהן שתולין בהן בעציץ:

החזיק בזרעי' קנה העציץ כדין מטלטלין שנקנין אג"ק:

אינו נקוב כנקוב דמי משום דמתלחלח היניקה והולכת דרך החרס:

וי"א איפכא דתוך העץ הולכת טפי מתוך החרס:

אע"פ שימשוך הבהמה כו'. והטעם דאיבעיא דלא איפשטא הוא בגמ' אי מהני משיכת הבהמה למשיכת המטלטלין כיון דאין משיכתן הוא שוה דמשיכת הבהמה הוא בהליכה וקנין משיכת כלים הוא בגרירה ומטעם חצר נמי לא קנה הכלי' לומר דבהמה אחר שיקנה אותה במשיכ' תהא נחשב כחצירו דחצר מהלכת היא כדמסיק:

אם היתה הבהמה כפותה קנה כו' דאז אינה מהלכת ואף דאינה ישן מחשב חצר משומר לדעתו כיון דאין לבהמה דעת לעצמה משא"כ בעבדי' הנ"ל:

דבמציאה אם אמר כו' וה"ט דכיון דאיבעיא דלא אפשטא היא בגמ' ס"ל דבמקח וממכר מוקמינן מספיקא בחזקת מריה קמא ואפי' אם תפס זה במשיכה מוציאין מידו משא"כ במציאה דאין לו מארי קמא הלכך מספיקא קנאה המושך ואחר שבא אחריו לתפוס מידו מוציאין מידו ונותנין לזה המושך לפניו דהוא מקרי מרא קמא:

אע"פ שמשכה והיא כפותה כו'. דע"י הבהמה לומר שהיא כחצר לא קנה דהא חצר של מוכר הוא וע"י משיכת הבהמה נמי לא קנה הכלי כיון דאין משיכתן שוה וכנ"ל ואע"ג דהיא עתה כפותה מ"מ הולכין אחר הרוב דאינה כפותה משא"כ בא"ל משוך קופה ובמשיכת' קנה הכלים שבתוכה דקנה הכלים כמ"ש בסעיף שאחר זה כיון דמשיכת הקופה והכלים לעולם שוה היא ועפ"ר:

(ס"ב בהג"ה עם לא מהני) מה שהקשה הסמ"ע על הע"ש י"ל הא גופא מבעיא לתלמודא אי הוה האי עם דקרא לשון הפסוק וממילא א"צ המקנה לומר שום ל' לא עם ולא אגב או דלמא הפסוק אמר לשון הנותן לומר שהוא צ"ל עם וה"ה אגב וא"כ למסקנא מהני עם אלא דמ"מ כיון דרש"י ס"ל דדוקא אגב בעינן כמ"ש הב"י והרמ"ה חולק עליו ודאי אין שומעין להרמ"ה נגד רש"י בפרט להוציא ממון ע"י זה:

(סעיף ג' בהג"ה כל ספק ממון כו') בכל מקום שיש ספק בתלמוד ופוסקי' מי יזכה בממון לא מהני תפיסה לשום א' שיתפוס אחר שנולד הספק וזה הכלל בכל מקומות להתוס' בפ"ק דב"מ גבי תקפו להן מוציאין מידו אלא שהרמב"ם ס"ל דמהני תפיסה כמ"ש בסימן ש"ץ:

(סעיף ה' אפילו שיאמר קני כו') בב"י הקשה מאי אפילו ונ"ל דהוצרך לכתוב כאן כן כיון דזה המחזיק בקרקע קני עבדים אפי' בלא אגב כמ"ש סמ"ע והיה אפשר לטעות ולומר דבאין עבדים בתוכה לא קני היינו דוקא בלא אגב:

כאחד. עיין בתשו' רש"ך ס"ג סי' ה' ועיין בתשו' מהר"י לבית לוי סי' ל"ו שתמה על רש"ך ע"ש. ש"ך:

וי"א. וכן מוכח בש"ס פ"ק דב"מ ופ"ק דקדושין ומוכח התם דקרקע במכר ומטלטלי במתנה נלמד מקרקע בשכירות ומטלטלים במתנה וא"כ צ"ע על הרמ"א שכת' דין זה בלשון וי"א דאדרבה זה פשוט יותר וכתב עוד ר' ירוחם דקרקע מושאל ומטלטלין במתנה יש מי שכתב דלא קנה ומדברי התוספות נראה דקנה עכ"ל ומביאו ב"י וד"מ ולא ידעתי למה יגרע שאלה משכירות וכ"מ להדיא מדברי התוספות פ"ק דב"מ ומדברי הרא"ש שם גבי עובדא דר"ג וזקנים דקרקע מושאל ומטלטלין במתנה קנה כמו בשכירות וכ"כ הב"י בסי' קצ"ה ס"ס י"ב ע"ש. שם:

צריך. והיינו דוקא כשאין הקרקע משומר לדעתו דאל"כ היה קונה בתורת חצר כ"כ הסמ"ע וזה אינו אלא מהר"ן והה"מ מוכח דאפילו בחצר המשתמרת לא מהני צבורין וכן מוכח להדיא בהשגת הראב"ד ע"ש וכן משמע מסתימת דברי הטור והרמ"א והטעם נ"ל דאין חצרו קונה אלא כשכבר הוא חצרו משא"כ הכא דחצרו ומתנתו באין כא' וכן נ"ל עיקר עכ"ל הש"ך * ועמ"ש בזה בתשו' שב יעקב חלק ח"מ סי' ט"ו:

חולקין. ובע"ש הכריע כהי"ח מדכתב בקרא עם ערים בצורות ש"מ דעם מהני כלי אגב אלא שזה לשון מקרא וזה לשון דרבנן ע"ש ולא דק דא"כ מאי איבעיא ליה בש"ס אי בעי אגב או לא הלא מקרא מלא הוא אלא ע"כ דס"ל דלא בא הכתוב לומר דאמר כן דוקא בשעה שהקנה להן אלא דכך היה המעשה שנתן לבניו מטלטלים עם הקרקע בקנין א' וא"כ י"ל דאחר שנפשטה הבעיא דבעינן לומר קנה אגבו דאגב דוקא בעינן ולא סגי בעם והקרא לא מיירי בלשון דא"ל בשעת הקנין עכ"ל הסמ"ע. (והט"ז כ' די"ל לדעת הע"ש דבש"ס הא גופיה קמיבעיא ליה אי הוי משמעות הכתוב אי בעי דוקא לומר כן בשעת הקנייה או לא וא"כ למסקנא מהני עם כמו אגב אלא דמ"מ כיון דרש"י ס"ל דדוקא אגב בעינן והרא"ה חולק עליו ודאי דאין שומעין להרא"ה נגד רש"י ובפרט להוציא ממון ע"י זה עכ"ל):

המטלטלין. משמע דאמר כן למי שזיכה המטלטלים ול' רש"י אינו כן אלא ז"ל דאמר למי שהקנה לו השדה קנה לעצמך ואגבו יקנו המטלטלין לפלוני כו' עיין שם והמחבר נראה דס"ל דאפילו אמר לכל א' מהן כן לא מהני. סמ"ע:

ספק. (בכל מקום שיש ספק בש"ס ופוסקים מי יזכה בממון לא מהני תפיסה לשום א' שיתפוס אחר שנולד הספק וזה הכלל בכל המקומות להתוספות בפ"ק דב"מ גבי תקפו כהן אלא שהרמב"ם ס"ל דמהני תפיסה כמ"ש בסי' ש"צ ט"ז):

ליתומים. והב"י כת' וז"ל ונ"ל דיתמי דנקט ל"ד דה"ה לגדול שיש לו אפוטרופס אלא אורח' דמלתא נקט דאפוטרופוס לדיקנני לא מוקמינן. סמ"ע:

בהמות. דאע"ג דניידי מ"מ כיון דאין להן דעת עצמן אין דומין לעבדים שיתבאר דינם בס"ט. שם:

אגב. ואע"פ שהיא על גבה וא"ל קנה אגב כגון שא"ל קנה הקרקע שבמרתף שתחת הארץ וחזק בה ואגבה תקנה הקרקע שעליה. שם:

לסיים. וכ"כ הרמב"ן פ' חז"ה דבני העיר שיש להם בה"כ או בית הקברות בשותפות יכול הוא להגבות אגבן מטלטלים הא למה זה דומה לחצר שאין בה דין חלוקה כו' ולא בעינן מסוים וע"ש. ש"ך:

יודעין. וסיים שם אע"פ שרגילין אצלו ואין יודעין שיש לו קרקע כיון שכתב כן בשטר נאמן על עצמו וכ"כ לעיל סי' קי"ג ס"ב ולקמן סי' ר"ז סט"ו לענין קנין ב"ד חשוב. סמ"ע:

בעבדים. עמ"ש הסמ"ע טעם הדבר בזה. וכל דבריו הם מדברי הרא"ש ריש ב"ק ונראה שגם הרמב"ם מודה לו בזה. ש"ך:

קנה. ר"ל משא"כ בעומדין בתוכו דקנה אפילו לא א"ל קנה אג"ק לדעת הרמב"ם ואפילו להחולקים עליו כשהחזיק בקרקע וגם נתן דמי העבד קנה מדין קנין קרקעות וכנ"ל עכ"ל הסמ"ע וכ"כ הב"ח (בב"י הקשה מאי אפילו ונ"ל דהוצרך לכתוב כן כיון דזה המחזיק בקרקע קנה עבדים אפילו בלא אגב הי' אפשר לטעות ולומר דבאין העבדים בתוכה דלא קנה היינו דוקא בלא אגב. ט"ז):

הקנה. עיין בתשו' ר"מ אלשיך סי' י':

בעציץ. והב"ח כתב דאם משך בעציץ קנה אף הזרעים וחלק על הר"ן ותוספות ע"ש טעמו ודבריו תמוהין דמאי שנא שהיה העציץ כבר שלו או שעכשיו קנהו. ש"ך:

הכלים. אע"פ שהוא מוחזק בכלים לא מהני תפיסתו מספק כ"כ הרא"ש והטור אבל הב"י כת' בשם הר"ן דהכא מהני תפיסה כיון דתפס ברשות כלומר ול"ד לדלעיל ס"ג בהג"ה. שם:

המהלכת. ע"ל סי' רע"ג סט"ו ובתשובת הש"ך ס"ס קט"ו:

דבמציאה. ה"ט כיון דאיבעיא דלא איפשטא היא ס"ל דבמקח וממכר מוקמינן מספיקא בחזקת מרא קמא ואפילו אם תפס זה במשיכה מוציאין מידו משא"כ במציאה דמספיקא קנאה המושך וזה שבא לתפוס מידו מוציאין ממנו ונותנין לזה המושך לפניו דהוא מרא קמא מקרי. סמ"ע:

שמשכה. כיון דאין משיכתן שוה דמשיכת הבהמה היא בהליכה ומשיכת הכלים הוא בגרירה ואע"ג דעתה כפותה היא מ"מ הולכין אחר הרוב דאינן כפותין משא"כ באמר ליה משוך קופה כו' דבסעיף שאח"ז דמשיכת הקופה והכלים לעולם שוה היא. שם:

כאחד כו'. דאח"כ א"א לקנות אלא מטעם רשות וכמ"ש בריש סי' ר':

בין כו'. דבגמ' לא איבעיא להו אלא כשאין קניינם שוין א' במכר וא' במתנה:

וי"א כו'. גמ' שם:

בד"א כו'. שלכן אמרו והלכתא כו' אע"ג דצבורין כבר איפשיט ואתי' מתני' דמ"ש כפשטה דל"ק אגב ולכן אמר ומקומו בדוקא:

וי"א דבעינן כו'. ערש"י שם ד"ה כל הני:

ויש חולקין. וכשיטת הגמ' אינו מהא דמדוני אלא מהנך:

וה"ה כו'. ז"ש בגמ' שם:

בהמות כו'. ר"ל וא"ל דין מטלטלי דניידי בס"ח:

אין כו'. עתוס' שם ד"ה בעינן כו' ולכך ל"פ שם אלא והתניא החזיק כו' הניחא כו' וכפי' תוס' ד"ה ל"ל כו' וכן מדקא' החזיק בעבדים לא קנה קרקע כו'. תה"א סקכ"ד:

קרקע כו'. עבקדושין שם:

והא כו' וא"צ כו'. ע"ל סי' קיג ס"ב:

ויכול כו'. דבה"כ נק' של שותפין כמ"ש בפ' השותפין ואסורין בדבר של אותה העיר כו':

הוי כמו שאול כו'. כמו שכירות בעובדא דר"ג וה"ה שאלה וכמ"ש תוס' שם:

אפי' שיאמר כו'. עסמ"ע ויותר נראה שנמשך הטור אחר ל' הרמב"ם:

וי"א כו'. עבה"ג והרמב"ם ס"ל דמ"ש והלכתא בכפות חוזר ממילתא דרבא דאמר ישן וזהו מדוקדק מ"ש והלכתא ול"ק בכפות אלא והלכתא כו' שחוזר ואין ה' כרבא ולכן לא הזכירו כאן ישן:

וי"א כו'. עמ"ש בא"ח סי' שלו ס"ח:

ויש מי שאומר כו'. נמשך אחר ל' הרא"ש וטור וט"ס שם ושם וצ"ל לקנות את הכלים שעליה וצ"ל בסי"ד שהוא האיבעיא דגמ' ופ' הרא"ש במציאה לקולת המוציא וכ"כ בפרי' שמצא כן בנוס' רא"ש ישן: (ליקוט) ויש מי כו'. כ"כ הטור ונמשך אחר דברי הרא"ש אבל ל"ד דאפי' בלקנות הכלים לבד קני דבהכי הוא הבעיא שם וכנ"ל ברא"ש לקנות את הכלים כו' וכ"ה ברמזים שם וכ"כ ב"ח ופר' (ע"כ):

(ליקוט) סי"ג ואפי' כו'. צ"ע דהא ע"כ לא קני אלא מטעם חצר ולא משום משיכה כמו שפריך שם א"ר אי א"ל משוך קני כו' וכ"כ הרא"ש שם ובמקח וממכר אי א"ל קני בהמה וקני כלים שעליה מחמת משיכת הבהמה לא קנה הכלים ומחמת חצר כו' דוקא בכפותה כו' ומטעם חצר. דאי קנה במשיכה לא היה פריר גמ' כלום וצ"ע (ע"כ): (ליקוט) אפי' אינה כפותה. דלאו מטעם חצר קני לה אלא מטעם משיכה דזהו הבעיא דגמ' (ע"כ):

(ליקוט) והיא כפותה הרא"ש שם. וכמש"ש אי אמר כו' והלכתא בכפותה (ע"כ):

א"ל כו'. עתוס' שם: (ליקוט) א"ל משוך כו'. מדאיבעיא להו שם דוקא בבהמה דאין משיכתן שוה. תוס' ועוד אמרי' בפ' המצניע בגונב כיס בשבת דקנה המעות אע"פ שלא הוציא כל הכיס ובפ' המוכר פירות ד' מדות במוכרין כו' עד שיגביהנה ובעי לאוקמי שם בכליו של מוכר. הרא"ש שם (ע"כ):