דין קניית בהמה גסה ודקה - שולחן ערוך חושן משפט סימן קצ״ז

משכוכית היא הבהמה כו' פסק כרבי יעקב ולאפוקי מאן דמפרש אזוג ומהרש"ל ביש"ש פסק דהכל תלי במנהג:

וה"ה לאומר לו כו' ע"ל סי' רס"ו:

ומשך לא קנה ה"ט דבעת שיחול הקנין כבר הדר' סודריה למאריה עכ"ל סמ"ע כלו' כלתה המשיכה:

ואפי' היתה עומדת באגם פי' וכ"ש כשעומדת ברשות הלוקח או ברשות שניהם ומ"מ בעינן שיעמוד באגם ולא בר"ה כו' עכ"ל סמ"ע וזה אינו כדאיתא בפוסקים ולעיל ס"ס קצ"א וסי' קצ"ה סס"ה א"ו כמ"ש ה"ה דאגם ל"ד וה"ה לר"ה אלא אורחא דמלתא נקט ומה שתמה הב"י עליו לק"מ כדאי' בר"ן פ' הכותב ע"ש ודוק וכן הוא בר' ירוחם כמ"ש ה' המגיד ומה שתמה הב"י על ר"י לא דק ע"ש בר"י ודוק וע"ל סי' ר"י בסמ"ע ס"ק ב' ראיה לדברי:

אינה נקנית במסירה כ"כ הב"י שהוא דעת התו' והרא"ש ורוב הפוסקים ושהטור טעה ובדרישה ובהגד"מ כתבתי מה שנ"ל מוכרח מדעת התוס' והרא"ש ורוב הפוסקים כדעת הטור שגם מסירה קונה בכה"ג אם היא עומדת בר"ה או בחצר שאינה של שניהם דהן מקומות שאין קונין שם במשיכה מ"ה לא הטריחוהו חז"ל למושכה מר"ה לרשותו או לסימטא אלא די במסירה ומיהו דוקא בבהמה ס"ל דמהני מסירה דומיא דספינ' דמסיר' דידהו הוי כמו משיכ' דבניענוע כל דהו הולכת הספינ' מעצמה וכיון דשם משיכה עליו אע"פ דבשאר דברים בעינן שימשוך מר"ה לרשותו או לסימט' בהני שבמשיכתן לרשותו יש טורח הקילו בו לו' שסגי במסירה כזה ששם משיכה עליה משא"כ בשאר מטלטלין אפי' כשהן בר"ה וכמ"ש הטור בשם ר"י ורא"ש בסי' קצ"ח סי"ב ע"ש ובדרישה בסמוך ס"ז:

וי"א אף בדקה בטור מוכח דס"ל דמסיר' קונה בבהמה דקה שהרי בר"ס זה כ' ז"ל בהמה בין גסה בין דקה נקנית במשיכה כו' ועלה מסיק וכ' בס"ז ז"ל ומסירה ג"כ קונה בבהמה ומדסתם משמע דקאי גם אבהמה דקה שהתחיל בה וכן מוכח מדכ' לשון ג"כ ועוד דבסי' קצ"ח סי"ד כתב הטור בשם ר"י והרא"ש ז"ל דלא מקנה במסירה אלא ספינ' וב"ח כו' הרי דכ' סתם ב"ח וגם הטעם דכ' שם משום דגם משיכתו הוא בכל דהוא וכנ"ל וזה שייך ג"כ בבהמה דקה:

הגבהה קונה בכ"מ הטעם משום דאף אם הוא בר"ה או ברשות המוכר מ"מ במה שמגביהו בידו מביאו אותו לרשותו דכל מה שהוא ביד האדם הרי הוא כאלו מונח בביתו:

ולא בחצר שאינה של שניהם. פי' והכניסה ומושכה שלא ברשות בעל החצר אבל כשנותן רשות לזה הרי הוא כחצר של שניהן או כחצר של זה שהרש' לו וכמ"ש מור"ם בסי' קצ"ח ס"ט ע"ש:

או שרכב עליה זהו דעת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דרכיב' לחוד קנה ולא כהרא"ש והטור דס"ל דלא קנה ברכיבה עד שימשכנ' ברגליו ע' בטור בס"ה:

או שהנהיגה בקול כו' מדסתם המחבר ומור"ם כאן משמע דס"ל דמשיכה והנהג' קונין בכל הבהמות וכ"כ הב"י בפני' דהלכ' הוא כהרי"ף והרמ"ה דס"ל הכי ולא כדע' הרא"ש והטור דבסי' זה דכתבו בחמור וגמל דאיכא חד מינייהו דלא קנה ודעת הרמב"ם כתבו המחבר לקמן בסי' רע"א דס"ל ג"כ דקונין בכל הבהמות בין במכר ומתנה בין בהפקר אלא שכ' דהיינו דוק' בא' שבא לקנות בהן אבל כששני' באים כא' לקנות הגמל וא' משכה וא' הנהיגה שבזה הנהגה במקום משיכה לאו כלום הוא ע"ש בסמ"ע:

ורצתה בפניו נראה דאהכיש' במקל קאי דאלו להנהיג' בקול א"צ לרצת' בפניו כיון שהנהיג' לכן הי' נראה להפך להעמיד ההגה"ה דהנהיגה בקול רם אחר רצת' בפניו:

וע"ל סי' רע"א מדיני' אלו ר"ל דשם בש"ע בסי' רע"א כ' מדין קנייה וכנ"ל אבל לא כ' בזה דבעינן שיאמר לו וע"ל סי' קצ"ב ס"ב שם כ' מזה לענין חזקת קרקעות ע"ש:

ואם משך העדר אפי' שלא בפניו פי' ואם משך הנשאר שלא בפניו ובלא כוון קנה אבל משיכה עכ"פ בעי גם בשאר העדר ולא סגי במסירה המשכוכית לחוד ועפ"ר:

מכר לו ספר א' כו'. ז"ל הג"מ ראובן שמכר ספר א' חלוק לשנים ומסר לו חצי הא' והלך שמעון והגביה חצי השני שלא בפני ראובן לא קני חצי השנייה ול"ד למשכוכית דבחציו של ספר אין רגילין להחזיק בחציו השנייה עכ"ל:

ה"ג לא מסר לו המשכוכית ומכר לו (רק) י' בהמות וה"פ דמתחל' כ' דאם מכר לו י' בהמות בלא משכוכית אז יש חילוק בקניני המכירה דאם הקנה לו במשיכה אז לא קנה כל הי' בהמות אף שנתן לו דמי כולן דמעות אינן קונות מטלטלים וב"ח ולא קנה אלא אותן שמשך ואם הקנה לו במסירה כו':

ואמר קנה כדרך שבני אדם כו'. עד"ר שם כתבתי דעת רי"ו דס"ל דלא בעינן שיאמר כן בפירוש אלא סתמא נמי ה"ל כא"ל הכי ושכן נראה מוכח מלשון הטור ע"ש:

אם משך או הגביה קנה פי' הגביה בכ"מ שהוא אבל משיכה צריך שתהי' במקום שנוהג והיינו דוקא בסימטא או בחצר של שניהם וכמ"ש הטור והמחבר בסי' קצ"ז ס"ב ועפ"ר ואף שכתב הטור משכה או הנהיגה או הגביה בכ"מ קנאה כתבתי והוכחתי בפרישה דהאי בכ"מ אהגבהה לחוד קאי ע"ש:

ואם בעיר ברה"ר צ"ע דלדברי מור"ם דהגיה בדברי המחבר שהוא כדברי הרמב"ם בר"ה כאלו פירש דברי המחבר כן א"כ יהיו דברי המחבר סותרין זא"ז דכאן ברישא כ' דאפי' בר"ה לא קנה לפי שאין דרך כו' אם לא אדם חשוב או אשה או מזולזל וכדמסיק ואח"כ בסיפא כ' או שהיו בר"ה דמשמע דבר"ה בכל אדם קונה ומטעם דמסיק דרבים דוחקים ועוברים שם בינו ובין הבהמה וישמט הבהמה מידו בדרך הליכתו ועבד"ר דכתבתי דנ"ל דלהרא"ש והטור הי' גירסא אחרת בגמ' מאש' הי' בפני רש"י והרמב"ם והמחבר העתיק לשון הרמב"ם וע"פ גרסתו ומור"ם הגיה והוסיף בדברי המחבר מ"ש הטור לפי גרסתו והן שני הפכי' בנושא א' ומ"מ אפשר ליישב בדוחק ולומר דס"ל למור"ם דאף דהיה להטור גירסא אחרת מ"מ אינו חולק עם הרמב"ם בדינא ומודה להרמב"ם דבר"ה גמור דבקעי בה רבים ודוחקים שם זא"ז דקונה בר"ה ברכיבה ושהטו' מיירי בר"ה דלא שכיחי בי' עוברי' ושבים כולי האי דשם אין דוחקים ולא שייך טעם יפסיקו עוברים ושבים בינו לבהמתו ומ"מ איכא בושה לבינונים שמביישין לרכוב כיון דעכ"פ רבי' נמצאים שם ועפ"ז י"ל דלא סתרי זא"ז דמ"ש מור"ם ברישא בעיר בר"ה מיירי בר"ה דלא שכיח ביה טובא כולי האי ובסיפא מיירי במקום דשכיח ביה טובא וכן נראה שהיה דעת הע"ש "דכתב ברישא כאשר הגיה מור"ם רק בסיפא הוסיף תיבה אחת וכתב ז"ל וכן אפי' אדם בינוני שהי' בר"ה במקום שרבים דוחקים כו' הרי לפנינו דהוסיף תיבת במקום ללמדנו שברשות הרבים עצמו יש הפרש בין מקום למקום אבל זה דוחק דא"כ לא ה"ל למור"ם לסתום ולכתוב ברישא ר"ה סתם וגם הטור ה"ל לחלק בין ר"ה לר"ה וצ"ע:

וה"ה לאומר לו משוך חפץ כו' מדכ' המחבר לשון וה"ה משמע דס"ל דחד טעם לשניהם דגם מלשון משוך לקנותו להבא משמע וכ"כ המ"מ בהדיא בפ"ב דמכירה והביאו הב"י אבל הטור לא כ' בלשון וה"ה אלא בלשון וגדולה מזו וכ' טעם אחר ז"ל משום דמשמע משוך לקנותו אבל אני איני מקנה לך וכתבתי בפרישה דהטור ס"ל דמשוך לקנותו אינו משמע להבא ע"ש ולא כע"ש דכ' כל' המחבר בל' וה"ה וכ' טעם של הטור בצדו דמשמע אני איני מקנה לך כו' ע"ש דערבב הדברים ולא דק:

ומשך לא קנה ה"ט דבעת שיחול הקנין כבר הדרא סודרא למאריה וכמ"ש הטור בס"ס קצ"ה והמחבר שם ס"ה ע"ש:

ואפי' היתה עומדת באגם פי' וכ"ש כשעומדת ברשות הלוקח או ברשות שניהן ומ"מ בעינן שיעמוד באגם ולא בר"ה וכ"ש ברשות מוכר דא"כ לא סגי ליה במעכשיו אלא הוה צריכין שיתנה בע"מ וכמ"ש הטור והמחבר בס"ס קצ"ה ועד"ר ופרישה שם וכאן:

(סעיף ה' ברה"ר לא קנה) כו' הרמב"ם גרס בגמ' בר"ה קנה משמע לכל אדם וכן פרש"י לפי שירא שיפסקו רבים בינו לבהמתו והטור גרס בגמ' אי בר"ה אי אדם חשוב הוא קנה ויפה תמה הסמ"ע על רמ"א שהגיה או בעיר בר"ה אלא שתמוה לי למה לא תמה ג"כ על הג"ה ראשונה של רמ"א אם בשדה או בסימטא הא א"א לקיימו על לשון המחבר דהא להרמב"ם עיקר החילוק שבין אדם חשוב לאחר הוא בסימטא ורמ"א החליט דבסימטא קנה כל אדם:

(סעיף ו' תקנה להבא) הב"י תמה על רבינו כאן ונ"ל ליישב ד"ר תחלה קאמר דהרמב"ם מפרש הסוגיא תקנה להבא הא מסתמא דתלמודא דקאמר לקנות מי א"ל קני ע"כ אין חילוק בין ותקנה לאומר לקנות ולפ"ז אם אומר משוך חפץ זה לקנותו עתה היה מהני ולפי פרש"י לא מהני אף בזה מטעם דלקנותו משמע דאתה תרצה לקנותו אבל אני איני מקנה לך ומש"ר וגדולה מזו פרש"י ואח"כ כ' בשם הרא"ש באומר משוך חפץ זה לקנותו קנה ולא איכפת לן לא בחששא דרמב"ם מכח להבא ולא חששא דרש"י מכח שאני איני מקנה לך אלא בזה הוה החילוק דדוקא באומר משוך בהמה זו לקנות כלים שעליה חיישי' דעיקר הדבר שהוא מושך אינו בקנה לו עם הכלים אז אמרי' דאני איני מקנה כו' כחששא דרש"י משא"כ באומר משוך חפץ זה לקנותו ה"ל כאומר קנה אותו ואח"כ כ' שהראב"ד חולק על הרמב"ם ג"כ בלשון ותקנה שכ' שבזה קנה אלא שרבינו נסתפק אם חולק על פי' הרמב"ם בכללו ולא ס"ל להראב"ד מכח להבא ומפרש כרש"י או אפשר דס"ל ג"כ מכח להבא הוה החשש אלא שאינו לשון להבא אלא באומר לקנותו אבל באומר ותקנה לא משמע להבא אלא ותקנה תכף אחר המשיכה ומש"ה כ' רבינו והראב"ד השיג עליו ג"כ שהוא מורה על ספק כוונת השגתו ולא כ' וכן השיג עליו הראב"ד ובזה ניחא קושית ב"י על דעת רבינו:

(סעיף ז' מעכשיו ולאחר ל' יום) צ"ע היטב ממ"ש התו' פ' האשה רבה דף צ"ג ולרב דמספקא ליה אי חזרה הוה לא מהני מידי מה שעומדת באגם עכ"ל והטור פסק בא"ע סי' מ' בשם הרא"ש כרב ולא כר' יוחנן דאמר כולם קידושין תופסין בה ולא כ' דמספקא ליה וא"כ למה כ' כאן דמהני בעומדת באגם והיינו כר"י דס"ל משיכה אריכתא היא וביותר יש לתמוה אמ"ש ב"י בס"ס קצ"ה בשם התוספות ואחריו רמ"א שם דמהני מעכשיו ולאחר ל' יום אפילו אם נקרע השטר תוך ל' וזה אף דלא כר"י אלא כשמואל כמפורש בתו' פ' האשה רבה הנ"ל וזה פשיטא דלא הוה הלכתא כשמואל דע"כ ל"פ הפוס' בא"ע סי' מ' אלא אי כהלכתא כרב או כר"י אבל כשמואל ב"ע ס"ל דלא קי"ל כוותיה בזה וצ"ע רב א"א ליישב זה ועל הרא"ש לא ק' במ"ש פ' האשה שנפלו דין דמשוך פרה מעכשיו ולא תקנה עד לאחר ל' יום דלכאורה אתיא כר"י די"ל דשאני התם דאמר לא מקנה אלא כו' דבזה כ"ע מודו דלא הוה חזקה דלא פליגי אלא באומר מעכשיו ולאחר ל' יום וכ"כ המרדכי בהדיא אבל הטור דפסק כן באומר מעכשיו ולאחר ל' קשה כמ"ש:

מקום. הטעם דאף אם הוא בר"ה או ברשות המוכר מ"מ במה שמגביהו בידו מביאו לרשותו דכל מה שהוא ביד האדם הרי הוא כאילו מונח בביתו. סמ"ע:

שניהם. פי' והכניסה ומושכה שלא ברשות בעל החצר אבל כשנותן רשות לזה ה"ל חצר של שניהם או כחצר של זה שהרשה לו וכמ"ש הרמ"א בסי' קצ"ח ס"ט ע"ש. שם:

שרכב. זהו דעת הרי"ף והרמב"ם דסבירא להו דרכיב' לחוד קונה ולא כהרא"ש והטור דס"ל דלא קנה ברכיבה עד שימשכנה ברגליו עיין בטור ס"ה. שם:

שהנהיגה. מדסתם המחבר והרמ"א כאן משמע דס"ל דמשיכה והנהגה קונה בכל הבהמות וכ"כ הב"י בפירוש דהלכה כהרי"ף והרמ"ה דס"ל הכי ולא כדעת הרא"ש והטור דכתבו דבחמור וגמל איכ' חד מינייהו דלא קנה ודעת הרמב"ם כתבו המחבר בסי' רע"א דס"ל ג"כ דקונין בכל הבהמות בין במכר ומתנה בין בהפקר אלא שכתב דהיינו דוקא באחד שבא לקנות בהן אבל ב' שבאים כאחד לקנות הגמל ואחד משכו ואחד הנהיגו בזה הנהגה במקום משיכה לאו כלום היא וע"ש בסמ"ע:

ורצתה. נראה דאהכישה במקל קאי דאילו במנהיגה בקול א"צ שתרוץ לפניו כיון שהנהיגה לכן הי' נרא' להפך ההג"ה דהנהיגה בקול אחר רצתה לפניו. שם:

רע"א. דשם כת' מדין קנייה וע"ל סי' קצ"ב ס"ב שם כתב בזה לענין חזקת קרקעות. שם:

העדר. פסק כרבי יעקב ולאפוקי מאן דמפרש אזוג ומהרש"ל ביש"ש פסק דהכל תלוי במנהג. ש"ך:

בר"ה. צ"ע דלדברי הרמ"א יהיו דברי המחבר סותרין זא"ז דברישא כ' דאפילו בר"ה לא קנה לפי שאין דרך כו' אם לא אדם חשוב כו' ובסיפא כת' או שהיו בר"ה משמע דבר"ה כל אדם קונה מטעם דרבים דוחקים שם ונ"ל דלהרא"ש והטור הי' גירסא אחרת בש"ס והמחבר העתיק ל' הרמב"ם ע"פ גרסתו והרמ"א הוסיף מ"ש הטור לפי גרסתו והן ב' הפכים בנושא א' ומ"מ אפשר ליישב בדוחק ולו' כו' וצ"ע עכ"ל הסמ"ע (וכתב הט"ז דיפה תמה על הרמ"א אלא שתמוה לי למה לא תמה ג"כ על הג"ה ראשונה או בסימטא הא א"א לקיימו על ל' המחבר דהא להרמב"ם עיקר החילוק שבין אדם חשוב לאחר הוא בסימטא והרמ"א החליט דבסימטא קנה כל אדם עד כאן לשונו:

לא קנה. ה"ט דבעת שיחול הקנין כבר הדרא סודרא למריה וכמ"ש הט"ו בסי' קצ"ה ס"ה ע"ש סמ"ע:

באגם. עמ"ש הש"ך והט"ז בזה ע"ש:

בהמה כו'. בקדושין כ"ה ב' הוא דאמר כו' וכפי' תוס' שם דמ"ש במסירה ר"ל אף במסירה וכ"ש במשיכה וכמ"ש כפ"ה דב"ב ספינה נקנית במסירה ד"ר וחכ"א לא קנה עד שימשכנה ועוד דליכא למ"ד דבהמה לא נקנה במשיכה דמתני' היא בריש ב"מ היה א' רוכב וא' מנהיג ושם בגמ' מנהיג מי איכא מ"ד דלא קנה ור"א דאמר בקדושין במסירה איהו אמר שם מנהיג בעיר קני ומוקי שם במקח וממכר ומאי פריך שמואל והאנן במסירה תנן ובב"מ שם שמעית מיניה דמר שמואל כו' מנהיג לחודיה כו' אנא רכוב כו' ניחזי אנן כו' אלא דפריך דרב אמר דוקא במשיכה: (ליקוט) בהמה כו'. וכ"מ שם ז' ב' ופרתך במשיכה ואם איתא ניתני מסירה שהוא יותר פשוט ואליבא דכ"ע לדבריהם (ע"כ):

וי"א דאף כו'. כסתם מתני' וכחכמים:

וי"א כו'. כרב וכחכמים דברייתא וכפרש"י דמתני' במסי' ולא במשיכה ורב קאמר אף במשיכה. וכמעט כל הפוסקים מסכימים לס' ראשונה: (ליקוט) וי"א כו'. כן פיר"ת דמסירה עדיף ממשיכה שהוא בפני המוכר ומיד ליד ולכן מסירה קונה בר"ה ובחצר שאינה של שניהם וכ"ש בסימטא ובחצר של שניהם ומ"ש כאן בהמה נקנית במשיכה היינו אף במשיכה אבל תוס' ורא"ש חלקו עליו וכ' דמשיכה עדיף וחלקו על כל מ"ש לעיל דא"צ לא בפניו ולא מיד ליד כמש"ל סי' קל"ח ס"ח וגם אינה קונה בסימטא ובחצר של שניהם ועתוס' דקדושין שם וברפ"ה דב"ב והרא"ש ודבריהן ברורין וכמ"ש בסי' קנ"ח שם ושם ולא כ' הרב שם כלום (ע"כ):

בפני המוכר. ע"ל סי' קצ"ח ס"ח:

א"ל לקנות כו'. ב"ב ע"ו ב':

כגון למסירה. כאן סתם כס' ראשונה:

או למעליותא. כמ"ש בקדושין מ"ח הב"ע כגון כו' מ"ס קפידא כו' וקי"ל כת"ק שם דר"ש קאים ליה בשיטה:

אצ"ל אם כו' מתני' דריש ב"מ א' רכוב וא' מנהיג ועסמ"ע ס"ק ה' ו' ור"ל דסוגיא דגמ' שם לפי מאי דס"ד דרכוב לא קני ועתוס' שם ד"ה א"ה ליערבינהו בו' וע"ל סי' רע"א ס"א דהרמב"ם וש"ע שם פ' כסוגיא דשם אלא שפי' דמ"ש איכא חד צד דוקא בא' מושך וא' מנהיג דבמקום חבירו לא קנה ופ' כא"ד כסוגיתו בכ"מ לפסוק כא"ד דהנהג' בגמל לא קני במקום משיכה אבל שאר חילוקים קנה מ"מ וגם מ"ש הרא"ש דרכוב לא קנה אפי' לחודיה כשמואל כ' בה' כלאים שהרי"ף השמיט להא דשמואל משום הקושיות שהקשו בגמ' ואע"ג דשנינהו שינויי דחיקי נינהו וכ"פ הרמב"ם דלא כשמואל אלא כסתם מתני' היושב בקרון סופג את הארבעים ועבב"י כאן ובי"ד:

או שהוגבה בקול. כמו קורא לה והיא באה. הרא"ש וראיה דאמרינן בפ' השוכר את הפועלים דמנהיג בקול לוקה ובפ"ק אמרינן דהא בהא תליא ניחזי אנן כו':

והוא שימשוך כו'. ב"ק פ"ה:

היא הבהמה כו'. ופ' הרמב"ם וטור כר' יעקב כמ"ש הרמב"ם בפי' ל"ב דסוטה דהלכה כר' יעקב בפ"א דעירובין לפי שמילתיה נאמר בגמ' באחרונה ע"ש וכן בירושלמי רפ"ג דב"ב הוא לישנא בתרא ואית דאמרי תיישא רבא:

מכר לו ספר כו'. ממ"ס דוקא בריש עדרא דוקא הא אחרת לא קנה כולו וז"ש דל"ד כו' כמ"ש רש"י שם:

לא מסר כו' לא קנה כו'. כנ"ל:

רק. ט"ס ועסמ"ע:

אם מסר כו'. כלישנא קמא בקדושין כ"ז ב' ולי' בתרא משום שאמר זו קני אבל סתמא מודי ועתוס' שם ד"ה עשה. ונראה דדוקא כו' ומ"ש מסר לו באפסר אחד אפי' לא אחז אלא בטלפה אי בשערה של אחת מהן כמ"ש תוס' בד"ה הנ"ל וכ"כ רי"ו שם ודוקא במסירה שהיא אחיזה דוגמת חזקה בעשר שדות כמ"ש בגמ' שם אבל שאר קניינים לא קנה בא' מהן השאר כמ"ש שם ויפה כח חזקה כו' וה"ה למטלטלין במשיכה:

אם משך או הגביה. שם מנהיג בעיר קנה וכ"ש להגבהה:

בסימטא כו' בעיר בר"ה כו'. הגיה כגי' הרא"ש והטור וכמ"ש בבד"ה דגי' הרא"ש בגמ' ואי רה"ר הוא אי אדם חשוב הוא כו' אבל הש"ע כ' כלשון הרמב"ם וכגירסתינו ואי רה"ר הוא קנה ואי כו':

וה"ה כו'. הוא לשון הגמ' שם: (ליקוט) האומר כו'. אבל לפרש"י שם דוקא בלקנותו והרא"ש כ' אפי' בלקנותו קנה ודוקא במשוך בהמה או קופה לקנות כלים ע"ש (ע"כ):

אלא צ"ל כו'. שם:

שזה כמי כו'. כאן מ' דבקנין דכ"ע מעכשיו תנאה הוא כמש"ל ס"ס קנ"א:

וכל. פ"א ופ"ג דקדושין ופ"ז דגטין ושאר מקומות וע"ל סי' קצ"ה ס"ה: