דין קניית בהמה גסה ודקה - טור חושן משפט סימן קצ״ז

בהמה בין גסה בין דקה נקנית במשיכה ואין צריך להגביהה. פירוש אע"פ דלתנא דמתני' בפ"ק דקידושין דקה אינה נקנית אלא בהגבהה דוקא ולר"ש דברייתא בין דקה בין גסה אינה נקנית אלא בהגבהה לא קיי"ל הכי אלא כחכמים דברייתא דזו וזו במשיכה וא"צ להגביהה וכדמוכחת הסוגיא לשם וע"ש ובפרק הספינה: ומה היא משיכתה וכו'. ג"ז שם:

כתב הרמ"ה שגמל וחמור שניהם נקנים בין במשיכה בין בהנהגה וכו'. הרב ב"י הביא סוגיית התלמוד פ"ק דמציעא וכתב דהרמ"ה ס"ל דקיי"ל רכוב לא קני וממילא קיי"ל דמשיכה והנהגה קני בין בגמל בין בחמור ובסוף דיבור זה כתב ולענין הלכה נראה דכיון דהרי"ף והרמ"ה מסכימים לדעת אחת בזה הכי נקטינן עכ"ל ואיכא למידק דהלא בסמוך יתבאר דהרי"ף והרמב"ם ס"ל דרכוב קני וכן פסק בש"ע ומשמע לפ"ז דמשיכה והנהגה לא קנו בין בגמל בין בחמור ויש לומר דאע"פ דס"ל להרמ"ה דרכוב לא קני כדעת רוב הפוסקים דלא כהרי"ף והרמב"ם אפ"ה בדין משיכה והנהגה בגמל וחמור מסכימים הרמ"ה והרי"ף דשניהם נקנין בין במשיכה בין בהנהגה ואע"ג שאין תופסין טעם אחד דטעמו של הרי"ף דנקטינן כפשטא דמתני' דמנהיג קנה ומשמע דמתני' לא מפליג בין בהמה לבהמה דבכולן מנהיג קנה ומשיכה נמי קניא בכל בהמה כדאסיק בקידושין דבהמה נקנית במשיכה ולא מפליג בין בהמה לבהמה וזהו שהשמיט הרי"ף כל דברי הגמ' בדין גמל וחמור ולא כתב אלא המשנה כצורתה דס"ל דהך שקלא וטריא דגמ' ליתיה אלא לדחויי דמהא ליכא למשמע מינה דהב"ע במנהיג ברגליו וכו' ואשינויא לא סמכינן דודאי רכוב לחודיה מהני כפשטא דמתניתין וכן הא דדייקינן מושך ומנהיג אין רכוב לא ומפרקינן ה"ה דאפילו רכוב והא דקתני מושך ומנהיג לאפוקי מדר' יודא וכו' היינו לומר דאף לדידך נמי לא קשיא דאיכא לשנויי לאפוקי מדרבי יודא וכו' אבל לקושטא דמלתא רכוב נמי קנה כפשטא דמתניתין והא דקתני מושך ומנהיג רבותא קמ"ל ואצ"ל רכוב דתפוס בה והא דלא ערבינהו אינו אלא לאורויי דלא מבטל הך דאורחא להך דאינה אורחא וכדכתבו התוספות בקושייתם זהו טעמו של הרי"ף אבל טעמו של הרמ"ה היא דהך שקלא וטריא הוי לפום קושטא דמילתא וקיי"ל כמ"ד רכוב לא קני וממילא קיי"ל דמשיכה והנהגה קנו בין בגמל בין בחמור ואדין זה דמשיכה והנהגה בגמל ובחמור בלחוד דקא עסיק ביה ב"י השתא קאמר כיון דהרי"ף והרמ"ה מסכימים לדעת אחת בזה הכי נקטינן הנה דקדק לומר בזה לאורויי דבדבר זה בלחוד דהיינו בדין משיכה והנהגה בגמל ובחמור נקטינן הכי לא בדין רכוב דלא קא עסיק ביה ב"י השתא בדינו דלשם ודאי אינן מסכימים לדעת אחת לפי דרך זה. עוד כתב ב"י דרך שני וז"ל אי נמי דסבר הרמ"ה דנקטינן מתני' כפשטא וכו' לפי זה אפשר דהרמ"ה נמי סובר דרכוב קני כהרי"ף והרמב"ם שהרי לא כתב רבינו דין רכוב להרמ"ה היכי ס"ל ואפשר דס"ל בדין רכוב כהרי"ף והרמב"ם אלא דבדין משיכה והנהגה בגמל וחמור גילה הרמ"ה דעתו דקנה בשניהם ועל זה כתב ב"י דנקטינן הכי כיון שהרי"ף הסכים עמו בזה כלומר דאף לפי הדרך הראשון דס"ל להרמ"ה דרכוב לא קני דלא כדעת הרי"ף אפ"ה בדין משיכה והנהגה בגמל וחמור מסכימים לדעת אחת ממה שנוגע לפסק הלכה ואע"ג שלא הסכימו לפסק זה מטעם אחד כדפריש' אין לחוש לזה. ותו איכא למידק במ"ש ב"י כאן כהרי"ף והרמ"ה דגמל וחמור שניהם ניקנים בין במשיכה בין בהנהגה ובש"ע בסימן רע"א סעיף א' פסק כהרמב"ם פי"ז מגזילה דבגמל אחד מושך וא' מנהיג המושך קנה ולא המנהיג ונראה דלא היתה דעת ב"י בפסקו כאן אלא להוציא מדעת הרא"ש שהביא רבינו לחלוק ארמ"ה ודספיקא הוה ובמכר ומתנה לא קנה חד מינייהו ובמציאה והפקר קנו שניהם ושכך היא דעת הראב"ד דספיקא היא ועל זה כתב ב"י כיון דהרי"ף והרמ"ה הסכימו לדעת אחת בזה הכי נקטינן ולאו ספיקא היא ולא כהרא"ש והראב"ד אבל בש"ע כתב להורות כהרמב"ם דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא וס"ל נמי דליכא ספיקא בהא מילתא ובגמל אחד מושך וא' מנהיג מושך קנה מנהיג לא קנה דלא כהרי"ף והרמ"ה דמנהיג נמי קנה כמו מושך דליתא ולא כתב ב"י דנקטינן כהרי"ף והרמ"ה אלא לענין זה בלחוד להוציא מדעת הראב"ד והרא"ש דספיקא היא כדפירש'. ותו איכא למידק דכאן כתב רבינו דבמכר ובמתנה לא קנה וכו' ובמציאה והפקר קנו שניהם ולעיל בסי' קצ"ב סעיף י"ב הסכים רבינו לרב האי דחזקה גרועה דלא עבידא אדעתא דארעא הוי דינא איפכא דבנכסי הגר לא קנה ובמכר ומתנה קנה ול"ק ולא מידי דבחזקה גרועה ודאי במכר ובמתנה דדעת אחרת מקנה אותן קנה טפי משא"כ בנכסי הגר ומציאה והפקר דאין דעת אחרת מקנה אותן לא קנה בחזקה גרועה אבל כאן דמספקא ליה לתלמודא בחד צד אי קנה אי לא קנה הילכך גבי מכר ומתנה לא קנה דהמע"ה דשמא אין זה קנין כלל אבל במציאה והפקר קנה הראשון שהחזיק בה ואפילו בא אחר והחזיק בה כראוי אמרינן ליה לשני המע"ה דהיאך אתה בא להוציא מיד הראשון מספק דדילמא הראשון החזיק בה מן הדין וכ"כ רבינו לקמן בסוף סימן ר"ב ועיין במ"ש רבינו בסימן זה סעיף י"ב ובמ"ש לשם:

וברכיבה שרוכב עליה אינו קונה אא"כ מנהיגה ברגליו וכו'. כן כאב הרא"ש פ"ק דמציעא שכך עולה מן הסוגיא ולא כתב רבינו כאן דא"ל קני כדרך שבני אדם קונין משום דלא איירי הכא אלא במציאה והפקר דלא שייך האי מילתא הילכך בכל גווני קנה ובין אדם חשוב ובין אינו חשוב ובין איש ובין אשה אבל בסעיף י"ב דמיירי במוכר בהמה כתב רבינו לחלק ברוכב בין היכא דא"ל קני כדרך שבני אדם קונין וכו' ובין אדם חשוב וכו': ומ"ש והרמב"ם ורי"ף כתבו דרכוב לחוד קנה. כבר התבאר דתפסי עיקר פשטא דמתניתין:

ואם אחד רוכב על החמור וכו'. ג"ז שם ת"ש אחד רכוב חמור ואחד תפוס במוסירה זה קנה חמור וזה קנה מוסירה ש"מ רכוב קנה הכא נמי במנהיג ברגליו א"ה נקני נמי רכוב במוסירה אימא זה קנה חמור ותצי מוסירה וכו' ואסיקנא א"ר אשי זה קנה חמור ובית פגיה וזה קנה מה שתפוס בידו והשאר לא קנה לא זה ולא זה ומשמע דלהרא"ש דפסק כאוקימתא דרכוב לא קנה והב"ע במנהיג ברגליו דלפי זה אקשינן אי הכי נקני נמי רכוב במוסירה איצטריך לאוקימתא דרב אשי זה קנה חמור ובית פגיה וכו' ומשום הכי כתב הרא"ש בפסקיו וז"ל ואחד רכוב חמור ומנהיג ברגליו ואחד תפוס במוסירה זה קנה חמור ובית פגיה וכו' משום דברכוב בלא מנהיג ברגליו לא קנה להרא"ש אבל להרמב"ם דברכוב בלא מנהיג ברגליו נמי קני ואף על פי כן פסק פי"ז דגזילה דזה קנה חמור ובית פגיה וכו' קשיא הלא לא הוצרכו לאוקימתא דרב אשי אלא למ"ד רכוב לא קנה אבל למ"ד רכוב קנה נקטינן ברייתא כפשטה וכדמשמע מדקאמר אי הכי וכו' וצריך לומר דהרמב"ם לא הוי גריס אי הכי אלא ה"ג נקני נמי רכוב במוסירה ומקשינן בין אי אמרינן דרכוב לחודיה קנה ובין אי אמרינן דלא קני אלא במנהיג ברגליו דלכ"ע קשה נקני רכוב במוסירה ואוקמה רב אשי דזה קנה חמור ובית פגיה וכו' ודברי רבינו שכתב סתמא ואם אחד רוכב חמור וכו' היינו משום דבתחלה כתב מחלוקת הפוסקים בדין הרכיבה וקאמר השתא ואם אחד רוכב חמור למר כדאית ליה דרוכב ומנהיג ברגליו וכו' ולמר כדאית ליה דרוכב בלא מנהיג ברגליו וכו' אבל בב"י כתב ענין זה שכתבנו בדברים מהופכים ואין ספק שטעות נזדקר לפני המעתיק והא לא קשיא דהך ברייתא משמע דבזוכה מן ההפקר מיתנייא וכאן מדבר רבינו לענק מקח וממכר די"ל דרבינו כותב כאן דין קנין בהמה בכל דבר בין במציאה והפקר בין במקח וממכר ולכן לא הזכיר כאן בדין הרכיבה שא"ל קני כדרך שבני אדם קונין וכו' משום דכאן מיירי בדין קנייה מן ההפקר כדפי' בסמוך:

ומסירה ג"כ קונה בבהמה. פי' תחלה כתב דניקנית במשיכה וא"צ להגביהה שבזה אין ספק דלד"ה נקנה במשיכה וא"צ להגביה אבל במסירה דמשמע מדברי הרי"ף והרמב"ם דאין בהמה ניקנית במסירה דקיי"ל כחכמים דתנו בברייתא זו וזו במשיכה משמע דוקא במשיכה ולא במסירה דגריעא ממשיכה ואפ"ה הכריע רבינו מדברי התוס' בפ"ק דקידושין ובפרק הספינה ג"כ מדברי הרא"ש לשם דמסירה ג"כ קונה בבהמה אף על גב דגריעא ממשיכה והיינו דבסימטא ובחצר של שניהם לא קנה אלא במשיכה ולא במסירה דכיון דאפשר לקנות במשיכה דעדיפא לא קנה במסירה דגריעא אבל בר"ה ובחצר שאינה של שניהם דלא מהניא בהו משיכה סגי במסירה והב"י כתב דרבינו טעה בדברי הרא"ש ונראה דלא טעה דאפילו לפי' ר"י מסירה קונה בר"ה ובחצר שאינה של שניהם ולא פליג ר"י אפרש"י ור"ת וריב"א אלא דלדידהו מסירה עדיפא ממשיכה וקונה נמי בסימטא אבל לר"י מסירה גריעא ואינה קונה בסימטא אבל בר"ה ובחצר שאינה של שניהם גם ר"י ס"ל דקונה בבהמה וכדתניא כיצד במסירה וכו' וכ"כ רבינו להדיא בשם ר"י בסימן קצ"ח סעיף י"ב: ומה היא מסירתה י"א וכו'. כל זה בתוספות פ"ק דקידושין ופרק הספינה והרא"ש בפרק הספינה הסכים דלא צריך מיד ליד וכו':

מסירה אינה קונה בר"ה וכו'. בפרק הספינה מימרא דאביי ורבא:

והא דמסירה קונה דוקא שא"ל קני סתם וכו'. ברייתא ואוקימתא דגמרא לשם והלכה כחכמים דקפידא היא לא גמר להקנותו אלא במשיכה ולא במסירה ולא קנה עד שימשכנה או עד שישכור את מקומה ואיכא למידק אמאי תני הכא עד שישכור את מקומה ולא תני עד שיגביהנה דהא הגבהה עדיפא דקונה בכל מקום וי"ל דדוקא בדלא א"ל אלא לך חזק וקני התם ודאי אם היא בסימטא קונה במשיכה ואם היא ברשות המוכר קני לה אפי' בהגבהה וא"צ לשכור את מקומה אבל הכא בדקפיד וא"ל לך משוך וקני לא קנה אפי' בהגבהה אלא דוקא במשיכה ואפילו אם עומדת בר"ה צריך למשכה למקום הראוי למשיכה ואם עומדת ברשות המוכר ישכור את מקומה ולא מהני ההגבהה ועל זה הביא רבינו דעת הרמ"ה דמפרש הא דתני עד שימשכנה או עד שישכור את מקומה לאו דוקא דה"ה נמי אם הגביהה נמי קנה דדוקא דבר שקניינו במשיכה ומסירה וא"ל משוך וקני דשני ממסירה למשיכה אי נמי א"ל קני במסירה דשני ממשיכה למסירה אבל אי שני לקנין חשוב וכו' ולדעת ר"י אפילו שינה למעליותא וכו' והיינו כדפי' דמשמע פשטא דברייתא דוקא עד שימשכנה או עד שישכור את מקומה ובמקצת ספרי רבינו כתוב ושני ממשיכה למסירה ורצונו לומר דהלוקח שינה ממ"ש לו המוכר לך משוך וקני והוא לא משך אלא אחז בטלפיה וכו' ונוסחא זו מתוקנת אבל לספרים שכתוב בהן או שני ממשיכה למסירה ור"ל דהמוכר בציוויו שינה וא"ל ללוקח שיהא קונה בה במסירה א"כ לא הוי פירושו שוה דמ"ש אבל אי שני לקנין חשוב בע"כ הוי פירוש דהלוקח שינה וזה דוחק אלא נוסחא זו עיקר שכתוב בה ושני ממשיכה למסירה גם לפי זה מתוקן דאין צריך לפרש דהרמ"ה ס"ל דמשיכה ומסירה שוין אלא גם הרמ"ה ס"ל דמשיכה עדיפא ממסירה ואם א"ל מוכר קני במסירה ומשכה קנה להרמ"ה דשני למעליותא והא דנקט הרמ"ה הגבהה משום דאתלמודא קאי דמיירי בדא"ל לך משוך וקני דתני עד שימשכנה או עד שישכור את מקומה וקאמר הרמ"ה דלאו דוקא אלא ה"ה בהגביהה קנה ולעולם אם א"ל שיקנה במסירה ומשכה לרשותו דשינה למעליותא נמי קנה ודלא כב"י שכתב מסירה ומשיכה שוין וגרם לו זה הנוסחא שכתוב בה או שני ודוק: ומ"ש רבינו דדעת רי"ף והרא"ש הוא כדעת ר"י נראה דמשמע ליה הכי מדכתבו בסתם דבדא"ל לך משוך וקני קפידא היא ולא קני אלא במשיכה אלמא משמע דאפילו שינה למעליותא כגון שהגביהה נמי לא קנה דקפידא היא דוקא במשיכה. מיהו בהגהות אשיר"י פ' הספינה חולק הוא אמ"ש רבינו דלר"י אם א"ל קני במסירה ומשיכה דלא קנה שהרי כתב והיכא דא"ל לך אחוז וקני לא הכריע ר"י אי הוי קפידא שלא לקנות במשיכה בקנייה דחשיב מינה עכ"ל:

משך שלא בפני המוכר וכו'. מימרא דרבי ינאי בפרק הפרה:

המוכר או נותן וכו'. פרק קמא דמציעא (דף ט') אלא דאמר לשם ואי ר"ה הוא קנה אפילו אינו אדם חשוב דהכל רוכבים בר"ה פן יפסקו עוברי דרכים בינו לבין בהמתו ואי אדם חשוב הוא קנה דאין דרכו להנהיג בהמות ברגליו ודרך כבוד הוא לרכוב עליה אף בסימטא כך היא גירסת רש"י ופירושו וכ"כ הרמב"ם סוף פ"ב ממכירה אבל רבינו כתב איפכא דבעיר בסימטא קנה דהכל רוכבים לשם ובר"ה דוקא אדם חשוב ונמשך אחר דברי הרא"ש לשם שכתב וז"ל אי אדם חשוב ורכב עליה בעיר בר"ה קנה וכן אם אדם מזולזל הוא ואינו מתבייש לרכוב בר"ה קנה ואשה היאך שהיא קונה שכן דרכה תמיד לרכוב ולא להנהיג שמא תשמט הבהמה מידה ואם אדם בינוני הוא בר"ה לא קנה שהוא מתבייש לרכוב שם אבל בסימטא או בשדה קנה ובמציאה והפקר בכל ענין קנה עכ"ל וצריך לומר שהרא"ש היה גורס ואי בר"ה לא קנה ואי אדם חשוב הוא קנה וכו' וב"י לא הביא אלא גירסת רש"י ופירושו וזה תימה היאך הבין דברי רבינו שוב מצאתי בספר בדק הבית שהביא דברי הרא"ש לפרש בו דברי רבינו: ומ"ש ובמציאה והפקר בכל ענין קנה. איכא למידק דלמאי דפי' בסעיף ד' דבקנין גרוע יותר קנה במכר ומתנה דדעת אחרת מקנה אותו מבמציאה והפקר א"כ קשה אמאי קנה הכא במציאה והפקר בחזקה גרועה וי"ל דטעמא דמילתא דבמכר ומתנה לא קנה הכא אינו אלא לפי שהתנה וא"ל קני כדרך שבני אדם קונין אבל אי לא א"ל הכי ודאי קנה בין בסימטא בין בר"ה דחזקה מעליא היא ולפי זה ניחא דמציאה והפקר ליכא מאן דא"ל קני כדרך שבני אדם קונין לפיכך בכל ענין קנה:

וכתב הרמב"ם האומר לחבירו משוך ותקנה וכו' וגדולה מזו פירש"י וכו' כלומר אף ע"פ דלשון משוך לקנותו לא יישמע להבא אלא משמע משוך לקנותו במשיכה זו אפ"ה לא קנה משום דמשמע משוך לקנותו אבל אני איני מקנה לך וזה ודאי במשמעות רחוק ולפיכך השיג הרא"ש על זה ואמר דבדא"ל משוך לקנותו קנה והראב"ד השיג גם על משוך ותקנה דאע"ג דאותיות אית"ן משמע להבא אפ"ה איכא למימר דה"ק משוך ותקנה במשיכה זו דלשון ותקנה משמעו כאילו אמר ותהא קונה בה ואין לנו לבטל הקנין אם לא פירש להדיא בלשון להבא:

האומר לחבירו משוך וכו'. מימרא דר' יוחנן פרק האשה שנפלו לה נכסים וכדאוקמוה דבדא"ל מעכשיו. ודוקא בעומדת באגם שהוא מקום ראוי לקנות במשיכה אבל אם היתה עומדת בר"ה או ברשות המקנה לא קנה ומ"ש ואפילו עומדת באגם אינו אלא לומר ומכל שכן אם עומדת ברשות הקונה. ועיין לעיל בסי' קצ"ה סעיף י"א דמשמע דבקנין סודר לא מהני מעכשיו ולאחר שלשים אלא בדא"ל ע"מ וה"ט דכיון דהחפץ שהוא מקנה לו עדיין הוא ברשות המקנה לא קנה ליה אלא בדאמר ליה ע"מ שהוא קונה מעכשיו מיד וכאילו לא א"ל ולאחר שלשים דמי ועיין במ"ש לשם ועיין עוד במ"ש בסוף סימן קצ"א בס"ד:

ואני אומר כי אין אנו צריכים לומר שטעה בעל הטור לכתוב בשם אביו מה שלא אמרו כי מ"ש בסמוך שלזה הסכים לא קאי אלא על מהות המסירה שזה כתב הרא"ש פרק הספינה שענין המסירה אינו צריך למסור מיד ליד ולא כתבו רבי' כאן אלא ללמוד ממנו לדעתו שכתב שהמסירה קונה אבל לא שהסכים הרא"ש לענין אם מסירה קונה או לא דהרי לא כתב מחלוקת בזה שיכתוב אחריו ולזה הסכים א"א זהו הנ"ל אף לפי' ב"י שכתב דדעת הרא"ש וכל הפוסקים ס"ל דמשיכה קונה ולא מסירה אמנם נבאר דדעת הטור דאע"ג דמשיכה עדיפא אפ"ה מסירה נמי קונה וכן הוא דקדוק לשונו דכתב ומסירה נמי קונה בבהמה וכ"כ בהדיא לקמן כדברי הרמ"ה דמסירה גריעא ממשיכה וסברא זו הוזכרה בהגהות מיי' פ"ב דהל' מכירה בשם ראבי"ה ואע"ג דכתבו הגהות שם דהרמב"ם והרי"ף וס"ה לא ס"ל הכי מ"מ אפשר דרבי' נטה לדברי ראבי"ה שפוסק דמסירה קונה אף לדברי התוספות דמשיכה עדיפא דמעתה אין מחלוקת בין דברי ר"י לדברי רש"י ור"ת לענין פסק הלכה וא"כ אף דברי הרא"ש אפשר לפרש כן (ולא) [ולכן] נקט רבינו סתמא דמסירה בבהמה קונה ולא חשש לדברי החולקים כנ"ל לדעת רבינו מיהו לדברי ראבי"ה לא קני מסירה רק בהמה גסה ולא בדקה ואי ס"ל לרבי' בדברי ראבי"ה היה לחלק בזה ואף לדברי ב"י שפירש דדעת רבינו כדעת רש"י ור"ת דמסירה עדיפא קשה דהא לדעת ר"ת מסירה אינה קונה אלא בפני המוכר וכמו שכתבו התוספות והאשיר"י ריש פרק הספינה ואם כן למה כתב רבי' בסמוך דלא בעינן מסירה לפניו וא"כ דברי רבי' על כל פנים צריכים עיון והרוצה לעמוד על עיקר של דברים אלו יעיין בתוס' ואשר"י פרק קמא דקידושין ופרק הספינה ובהגהת מיי' פ"ב ופ"ג ופ"ד מה' מכירה ובהר"ן פ"ק דקידושין דף תר"ל ע"א ובנ"י ריש פ' המוכר את הספינה וב"י הביא דבריהם והאריך בהם ע"ש:

ונ"י כתב פ"ק דמציעא דף ס"ב ע"ב כדברי רש"י וכ"ה שם בהגהות מרדכי ע"א דף קמ"ו ע"ב:

וכן כתב הרמב"ם פ"ב מהלכות מכירה וכב"י שכן דעת התוספות ס"פ האשה רבה וכן דעת הרא"ש ודלא כנ"י פ' הכותב דף תקי"ז ע"א דפסק דאף בלא מעכשיו נמי קנה וע"ש ריש האשה שנפלו דף תק"ח ע"ב כתבו התוס' והרא"ש פ' השואל (צו: ד"ה בעל) הלוקח בהמה לשלשים יום אע"פ שאינו עליה לא שואל ולא שוכר מיהו שומר חנם הוה עליה לחייב בפשיעה:

בין גסה בין דקה נקנית במשיכה פי' סגי להו במשיכה וה"ה במסירה ואפילו בדקה וכמש"ר בסמוך ס"ד ולא בא אלא לאפוקי מר"מ ור"א דס"ל דבהמה דקה צריך הגבהה וכדמסיק בס"ו ועד"ר ס"ז: (ב)

אלא קורא לה כו' ברייתא פ"ק דקידושין וריש הספינה. או שהנהיגה בקול כ"כ הרא"ש דלא גרע מקורא לה והיא באה: משעקרה יד ורגל כו' וא"צ שתהלך כו' בב"ב דף ע"ה איתמר ספינה רב אמר כיון שמשך כל שהוא קנה ושמואל אמר ל"ק עד שימשוך את כולה לימא כתנאי כיצד במשיכה קורא לה כולי כיון שעקר יד ורגל קנאה רב אחי ואמרי לה רב אחא אומר עד שתהלך מלא קומתה לימא רב דאמר כת"ק ושמואל דאמר כר"א א"ל רב אנא דאמרי כר"א ע"כ ל"ק רב אחא אלא בב"ח אע"ג דעקרה יד ורגל בדוכתה קיימא אבל ספינה כיון דנדה בה פורתא נדה בה כולה ושמואל אמר אנא דאמרי אפי' לת"ק ע"כ ל"ק ת"ק אלא בב"ח כיון דמיעקרא יד ורגל אידך למיעקר קיימא אבל ספינה אי משיך לה כולה אין אי לא לא ופסק הרא"ש שם בר"פ הספינה דהלכה כשמואל בספינה וכת"ק בב"ח ומ"ש אע"ג דעקרה יד ורגל בדוכתה קיימא פי' גוף הבהמה לא זזה ממקומה שהרי נשען על אידך יד ורגל שלא עקרה ומשמע דאפילו לרב דוקא בעקרה חד יד ורגל לא סגי הא בעקרה ב' ידיה ורגליה סגי ליה וכתבו התוס' ז"ל וא"ת אמאי נקט מלוא קומתו כיון דסגי בעקרה ב' ידיה וב' רגליה וי"ל דעקירת ב' ידיה וב' רגליה קרי מלוא קומתו עכ"ל ובזה דברי רבינו מבוארים במה שפסק כאן בב"ח ובסימן קצ"ח בספינה וק"ל:

כתב הרמ"ה שחמור וגמל שניהם נקנים כו' כלומר אע"ג דאמרינן בפרק קמא דמציעא חמור דרכו בהנהגה וגמל במשיכה אפ"ה אי עביד איפכא נמי קני ועד"ר: אבל א"א הרא"ש ז"ל כ' כו" עד"ר:

והשני טפל לו שכן דרך העבדים לנוח אחר אדוניהם אשר"י: והרמב"ם כתב שברכיבת כו' וכן דעת הרי"ף כלומר והרמב"ם כתב בהדיא בפ"ג דמכירה שברכיבה לחוד קני ומדחזינן להרמב"ם דס"ל הכי נאמר שכן דעת הרי"ף שהשמיט ההיא דשמואל דאמר רכוב לא קני וזש"ר וכן דעת הרי"ף ולא כתב וכ"כ הרי"ף ועוד דהוה לרבינו להקדים הרי"ף להרמב"ם וק"ל: ומ"ש שרכיבה קונה היינו כשזזה ממקומה ועד"ר ובהוספה: וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא הראשונה תימה דבי"ד ס"ס רצ"ז כ"ר ז"ל ב' מינין הקשורים בקרון א' ומוליך אותן היושב עליו לר"י אינו לוקה (משום דס"ל דרכיב אינו כמנהיג) ולהרי"ף לוקה וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל עכ"ל וגם הב"י תמה שם על מ"ש שהרא"ש הסכים להרי"ף שאף שהביא דברי שניהן מ"מ לא כ' הסכמתו כהרי"ף ושאדרבה בפ"ק דב"מ פסק בהדיא כר"י דרכוב ל"ק ועפ"ר שם בי"ד דישבתי תמיה זו ודקדקתי מל' הרא"ש דכתב בהן דכלאים שהוא מחלק בין קניית ממון לכלאים וס"ל כיון דאזלא מחמתיה לא גרע ממנהיגה בקול ע"ש. ואם א' רוכב על החמור כו' הרוכב קנה החמור ובית פגיה ל' הרא"ש אחד רוכב חמור ומנהיג ברגליו ואחד תפוס במוסירה כו' ועד"ר: ובית פגיה פירש"י מה שבראש החמור שכחמור דמי וע"ל ס"ס ר"ב. קונה מה שתפס כו' דמה שבתוך ידו הוא מגביה לגמרי וקני ליה מהפקר (משא"כ המותר דביני וביני דלא קנה כיון דאין בידו אלא קצה א' וכמש"ר לקמן סי' רס"ו ע"ש):

ומסירה ג"כ קונה בבהמה פי' במקום דלא שייך משיכה כגון בר"ה ועד"ר: ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל לפי מ"ש ב"י דהרא"ש ס"ל דבהמה אינה נקנית אלא במשיכה צ"ל דמש"ר דלזה הסכים הרא"ש אדסמיך ליה קאי דא"צ למסרו מידו ליד הלוקח ונ"מ לעניינים דקונין במסירה כגון ספינה וכמ"ש בסי' קצ"ה אבל היותר נראה מ"ש בדרישה ע"ש:

מסירה אינה קונה כו' מימרא דאביי ורבא בב"ב דף ע"ו וע"פ פי' רשב"ם דמשיכה עדיפא ממסירה ע"ש וא"ת הא ס"ל לרשב"ם ורא"ש ור"י דמשיכה עדיפא ממסירה וס"ל דבמסירה לא בעי שימסרנה המוכר ליד הקונה אלא אפי' אחז בו שלא בפניו נמי קנה כמש"ר בסמוך וא"כ בכלל משיכה מסירה שכיון שמשכה הרי תפס בה וא"א למשיכה בלא מסירה וכיון שהמסירה בר"ה היאך אפשר שלא תקנה לא תקרי לה משיכה אלא מסירה לאו קושיא היא דכיון שמשך גלי דעתיה דלא ניחא ליה דליקני במסירה אלא במשיכה ר"ן ספ"ק דקידושין וכ"כ ב"י בסי' קצ"ח ס"י בשם הרשב"א שכן כתב בשם הר"י מיגא"ש: ולא בחצר שאינו של שניהם פי' ומכ"ש ברשות מוכר לחודיה:

והא דמסירה קונה דוקא ה"ה נמי הא דמשיכה קונה דוקא שא"ל קני סתם או חזק וקני והיא בסימטא אז מהני משיכתו אבל א"ל קני במסירה והוא משך ל"ק וכמו שסיים דלר"י אפילו שני למעליותא ל"ק אלא שרבי' נמשך אחר ל' הגמרא בב"ב דף ע"ו ספינה נקנה במסירה דברי רבי וחכמים אומרים עד שימשכנו או עד שישכור את מקומו ומוקי הגמרא שם להברייתא דמיירי בר"ה ומשום הכי קאמר רבי במסירה ומ"ש חכמים עד שימשכנו כו' ה"ט משום דהפלוגתא מיירי בדא"ל משוך וקני מ"ס קפידא הוה ומ"ס מראה מקום הוא לו ומאי עד שימשכנו מר"ה לסימטא ומאי עד שישכור כו' ה"ק ואם רשות בעלים הוא עד שישכור כו' וקיי"ל כחכמים דס"ל קפידא הוה לכן אם היא בר"ה ל"ק עד שימשכנו מר"ה לסימטא או לפחות עד שישכור את מקומו ע"ש גם י"ל דרבי' השתא בפלוגתא לא קמיירי ורצה לכתוב דינא אפילו לדעת החולקים על ר"י ובזה דברי רבי' מבוארים שמ"ש והא דמסירה קונה דוקא שא"ל כו' פי' הא דמסירה קונה בר"ה דוקא כשהיא בר"ה וא"ל לך חזק וקני והלך ואחז בה אז קנה מסירה בר"ה אבל א"ל משוך והיא עומדת בר"ה אע"ג דל"מ משיכה בר"ה אפ"ה לא מהני מסירה אלא צריך למשכה מר"ה לסימטא דכיון דא"ל משוך אמרינן דקפידא הוא שלא להקנותו אלא במשיכה ולא במסירה כדי [שאם] ירצה מוכר יכול לחזור בו כל זמן שלא משכה זה לרשותו ויש לדקדק עוד דקדוקים אחרים בדברי רבינו ובמ"ש בדרישה יבואו על נכון ודוק: ואם עומדת כו' ישכור כו' הא דלא כתבו לעיל בסעיף הקודם ושכירות מקום קונה י"ל דודאי לא אשמועינן דשכירות מקום קונה דהתלמוד מלא מדין זה דאחר ששכרו הרי הוא רשותו אלא כאן הוא דאיצטריך לאשמועינן דאע"פ דא"ל ב"ה משוך דהוה קפידא אפ"ה סגי לו בשכירות מקומה דגם בזה נמשכה לרשותו ממילא: ומש"ר ברשות מוכר עד"ר: ה"ג ושני ממשיכה כו' והו"ל דבר שקניינו בסימטא במשיכה ובר"ה במסירה וא"ל משוך כו' כלומר והיא עומדת בר"ה וא"ל משוך וקני והלוקח רוצה לקנות במסירה שתפס בה בהא הוא דלא קני מטעם הנ"ל: אבל אי שני כו' נראה משום דהתחיל בא"ל משוך משום דנמשך ע"פ סוגיית הגמרא כמ"ש לעיל משו"ה סיים בהגבהה דלגבי משיכה ליכא קנין חשוב מיניה זולתו אבל ודאי ה"ה אם א"ל קנה במסירה והלוקח הלך ומשך נמי קני לדעת הרמ"ה דמסתמא גם לדידיה משיכה עדיפא ממסירה נמצא ששני למעליותא וכן מוכח מדכ"ר בשם ר"י או שא"ל קני במסירה ומשכה משמע לדעת הרמ"ה אפילו בכה"ג קני כנ"ל ודלא כב"י ועד"ר:

א"נ קיימא ברשות לוקח כו' א"ל לך משוך וקני נראה דה"ה נמי אם א"ל קני במסירה והיא עומדת ברשות לוקח אלא שנמשך אחר ל' הגמרא הנ"ל גם י"ל כיון דעומדת ברשות לוקח ושם לא קונים במסירה לא נקט ליה דאין מסירה שם מעלה ומורדת אבל משיכה שייכא ברשותיה אע"ג דמסתמא רשותו גרידא קונה ליה מ"מ האי דקפיד צריך לעשות בה ג"כ משיכה ועד"ר: שא"ל משוך וקני והגביהה או כו' לכאורה ק' דזו ואצ"ל זו היא וי"ל משום דמיירי כאן כשהבהמות עומדות בר"ה וכמ"ש לעיל ושם דרך לקנות במסירה והו"א דוקא כשא"ל לך משוך וקני חזינן דקפיד אבל כשא"ל קני במסירה כמו שנוהגין לקנות שם במסירה הו"א דלא לקפידא קאמר כן קמ"ל ועד"ר:

משך שלא בפני המוכר כו' כב"י משמע שאם משך בפני המוכר א"צ לומר לו חזק וקני וכתב המ"מ משום דהוי דומיא דקרקע שנתבאר לעיל סי' קצ"ב: וקונה אפי' שלא בפניו פי' וקונה כשימשוך אח"כ שאר העדר אפי' שלא בפניו:

אם משכה כו' או הגביהה בכל מקום קנאה האי בכל מקום אהגבהה לחוד קאי אבל משיכה והנהגה אינן קונין כ"א ע"פ מה שנתבאר לפני זה וכ"כ המ"מ על דברי הרמב"ם ע"ש וכוונת רבי' היא דבמשיכה והגבהה קונין כל אדה בשוה משא"כ ברכיבה בר"ה יש חילוק בין אדם חשוב לבינוני וכדמסיק וק"ל: ואם רכב עליה כו' כלל דברי רבינו הוא דרכב עליה בשדה או אפי' בעיר בסימטא קנאה אפי' אדם בינוני דאין בושת לרכוב בסימטא אבל בר"ה לא קנאה אדם בינוני שאין מן המנהג לרכוב בר"ה שהוא בושת אבל אדם חשוב דרכו לרכוב אפי' בר"ה וכן מזולזל לא חש בבושת וכן אשה דרכה לרכוב וקנאה כך הוא דעת רבינו ובדרישה כתבתי דעת רש"י: ומ"ש ובינוני ל"ק ר"ל מי שאין לו עושר דאין לו בושת להוליך בהמה ברגליו ולפיכך אין דרכו לרכוב: שכן דרכה לרכוב לפי שאין כח בידה לאחוז הבהמה ולהנהיגה בין בני אדם ההולכים בר"ה דמפסקי לה הבהמה מידה: ובמציאה והפקר כו' פשוט הוא זה דבמציאה והפקר ליכא דאמר ליה קני כדרך שבני אדם קונים ומש"ה קונה בכל ענין ואפי' במכר קנה בכל ענין אם לא א"ל קני כדרך שבני אדם קונים ב"י ועיין בדרישה שם כתבתי דר' ירוחם לא ס"ל הכי: (יג)

משוך ותקנה משמע להבא וכו' אבל אי אמר משוך לקנות אפשר דס"ל להרמב"ם דקנה דפי' משוך כדי לקנות מיד וקני. ומש"ה כתב רבינו וגדולה מזו כתב רש"י דאפי' אמר משוך לקנות ל"ק ומטעם אחר דמשמע משוך לקנותו אבל אני איני מקנה לך וע"ז סיים וכתב אבל הרא"ש חולק על רש"י וס"ל דמשוך לקנות קנה והראב"ד השיג עליו ג"כ כלומר והראב"ד השיג אפי' על הרמב"ם וס"ל דאפי' אם אמר משוך ותקנה נמי קנה כנ"ל חיבור דברי רבינו ולא כמ"ש ב"י ועד"ר:

אלא לאחר ל' יום לא קנאה כ' המ"מ פ"ג דמכירה אפי' אם הפרה עומדת ברשות לוקח ביום ל"א אינה קנויה לו דכיון דלא אמר מעכשיו במה יקנה במשיכה כבר כלתה משיכתו בסוף ל' יום ע"כ. ואם אמר ליה מעכשיו כו' שעומדת באגם כו' קנאה דוקא כשעומדת באגם דגם להלוקח יש רשות בה ומש"ה מהני מעכשיו בלא ע"מ ומחשבינן כאילו המשיכה נעשה אז באגם משא"כ כשהיא עומדת בר"ה או ברשות המוכר וה"ט דלעיל בס"ס קצ"ה דבעינן שיאמר ג"כ ע"מ דשם איירי דהחפץ נשאר ביד המוכר וכבר הדרא סודרא למרא וכמ"ש שם וק"ל ועיין בד"מ ובהגהותיו מ"ש במה שיש לתמוה על תמיהת הב"י במה שתמה על המ"מ ודוק: