דין קניית קרקע או מטלטלין בחליפין - שולחן ערוך חושן משפט סימן קצ״ה

בקנין כיצד כו' ע' בתשו' מהרא"ן ששון סי' ר"ו:

וכן אם קבלו קנין כו' ע"ל סי' רמ"א ס"ב בהג"ה:

בהמה מקרי כלי ע' בי"ד סי' קע"ז סל"ה:

אבל שאר מטלטלים כו' וכתב הגמ"ר דב"מ (דף ק"ן ע"ד) דכל דבר הנעשה בידי אדם בכלל כלי והנעשה בידי שמים הוא פירי וכ"כ העיטור כו' עכ"ל סמ"ע (הג"ה צ"ע דנראה שזה דעת רש"י וא"כ ז"א לפמ"ש הרב בהג"ה בהמה מיקרי כלי ודוק):

מטבע שנפסל ע"ל סי' ר"ג ס"ח בהג"ה:

בענין שיהא יכול לנתק כל הכלי כן כתב הב"ח ודוקא לענין קנין סודר ע"מ להקנות מהני כשיכול לנתקו אצלו אבל לענין שיקנה כל הכלי לא מהני מה שיכול לנתקו אצלו ודלקמן סי' רס"ט ס"ה או אפשר דדוקא במציא' אבל במכירה דדעת אחרת מקנ' אותו מהני כשיוכל לנתקו אותו לקנות כל הכלי כשאחז במקצתו והראשון נ"ל עיקר:

י"א שאין הקנין מועיל כו' ע' בתשו' רשד"ם סי' רע"ז ורפ"ח:

אבל אם א"ל קנה ע"מ כו' בפרישה כתבתי הטעם דמעכשיו הוא שיור בקנין כו' עד ומן הדין ע"מ בלא תנאי מעכשיו נמי מהני אלא שתקנו לומר ג"כ מעכשיו לפרסם הדבר שמקנהי לו מיד וכ"כ ב"י עכ"ל סמ"ע ודבריהם תמוהים דהא האי ע"מ הקונה קאמר ליה וכן הוא בפוסקים ומוכח ל' ס"ס קצ"א דמעכשיו לחוד סגי וכן מוכח בטור כאן ודוק וע"מ דנקט הטור סירכא דלישנא הוא דכל סודר קני ע"מ להקנות הוא וגם דעת התוס' בקידושין כן לשמואל דקי"ל כותיה ע"ש ודוק וע' לקמן ס"ס קצ"ז ובתשובות הארכתי עיין בהרא"ש פ' מי שמת ובטור לקמן סי' ר"י (ע' בתשו' מהרי"ט סי' מ"ו):

בשאר דרכי הקנייה כו'. ע' בסמ"ע סקי"ז עד ועיין בע"ש שכ' טעם אחר מלבו כו' ושלא כדת השיג עליו כי יפה כוון הע"ש והטעם שכתב הוא מדברי הרא"ש הביאו הב"י והן הן הדברים שכ' הטור והע"ש בר"ס קכ"ו דדוקא בדבר שאין הקנין נעשה בגוף הדבר יכול לחזור בו כ"ז שעסוקים באותו ענין לפי שדרך בני אדם לעשות כן פתאום אבל בדבר שנקנה בגוף הדבר כבר נתישבה דעתן דאל"כ לא הי' מניח לעשות הקנין בגוף הדבר וכן משמע ל' הגהות מיי' בשם ה"ר יונה שהביא ב"י ובלא זה אין טעם לחלק בין קנין סודר לשאר קנינים ודו"ק:

וי"א שאינם נקנים כו' וכן משמע בתוס' פ"ק דמציעא:

ואם קנו כו' הוא פשוט בכל הפוסקים בכמה דוכתי:

יתן הקונה למקנה כלי כו' הכי קי"ל דמ"ש וזאת לפנים בישראל שלף איש נעלו ונתן לרעהו דהקונה נותן להמקנה והמקנה יקנה לו דבר חילופי זה שקיבל מהקונה ומ"ש נעלו ל"ד הוא אלא שנלמד ממנו דבעינן שיתן לו כלי ואפילו כל שהוא רק שיהי' שם כלי עליו ויהיה מותר בהנאה דומיא דנעל וכדמסיק:

וכיון שמשך המקנה כו'. וכ' הרא"ש כלל ס"ו ס"ד ב"י מחסכ"ד ראובן היו לו בהמות לשחוט ומכר העורות לשמעון בקנין חליפין ובעוד שהוליכם לשחיטה ברחו הבהמו' וטבעו בנהר ופסק דהפסד העורות על שמעון דמאחר שלקחן בקנין נקנו לו העורות בכ"מ שהן וע"ש ד"מ ס"ה וע"ל סי' קצ"ט ס"ג דכן הדין בלוקח בשר:

ואין שום א' מהן יכול לחזור בו. היינו דוקא לאחר שפסקו מלדבר באותו ענין או שהתנו בשעת הקנין שלא יוכלו לחזור בו וקמ"ל דבתנאי מהני מיד לאחר שקנה ממנו בכלי וכמ"ש המחבר בסמוך ס"ה:

אפי' אין עדים כו' דלא איברי סהדי אלא להמשקרים וכופרים זה את זה וכמ"ש לעיל סימן קפ"ט:

אין קונים אלא בכלי כו'. ולכך מנהג האידנא לכתוב בסוף השטר וקנינא מיניה במנא דכשר למיקניא ביה. במנא לאפוקי מטלטלין. דכשר לאפוקי איסורי הנאה איכא דאמרי לאפוקי כלי העשוי מגללי בקר. למיקניא כלו' בכליו של קונה. ביה לאפוקי מטבע גמ'. ומהרא"י בסי' ט"ז כ' דאם לא כ' כן אין מוציאין ממון בשטר ההוא:

ולא במטבע אע"ג דיכול לשקול כנגדה או לתלות בצוואר בתו מ"מ אינה מיוחדת לאלו ועיקרו להוצא' נתנה ע"י צורה שעליו וצורה עבידא דבטלה שהמלך פוסל צורה זו ומצוה לצור צורה אחרת על המטבע ומ"ה לא סמכה דעתיה דהמקנה להקנות ע"י המקח ומינה דאם נפסלה המטבע ואין יכולין להוציאה דקונין בה וכמ"ש מור"ם בסמוך. ועיי"ל ר"ס ר"ג שם יתבאר מקור דין זה:

בהמה מיקרי כלי עד"ר שם נתבאר דל"ד פרה ושור דעושין בו מלאכה כגון חרישה וכיוצא בו אלא אפי' טלה והדומ' לו כיון דנהנין מהם בעינם דהטלה מגדלין לגדל עליו צמר וגוזזין אות' ולוקחין החלב והוולדות עמהן ודומים גם הם לכלי שעושים בו קנין חליפין כיון שראוי הוא לעשות בו מלאכ' ומ"ה סתם הטור ומור"ם ז"ל וכתבו בהמה דמשמע כל בהמה:

אבל שאר מטלטלין כו' וכ' בהגמ"ר דב"מ (דף ק"ן ע"ד) דכל דבר הנעשה בידי אדם בכלל כלי והנעשה בידי שמים הוא פירי וכן כ' העיטור ועיין במהרי"ק שורש ך' איזה דברים צריכים קנין:

ואין קונין בכליו של מקנה לאפוקי ממ"ד בגמר' דמאי דכתיב ושלף איש נעלו ונתן לרעהו שפירושו דהמקנה נתנו להקונה ואומר לו קנה כלי זה ועי"ז קנה ג"כ מקח פלוני ופלוני קרקע או מטלטלים:

אפי' הקנהו שלא בפני הקונה משום דמסתמא ניחא ליה להקונה ומזכין לאדם שלא בפניו ומ"ה מסיק מור"ם וכ' דהיינו דוקא במתנה כו':

היינו במתנה וכיוצא בזה דודאי ניחא ליה ובתשו' מהרי"ו סי' ד' כתב דאפי' במתנה י"ל דלא ניחא לה לזכות בה משום שונא מתנות יחי' מש"ה מסיק וכ' שם דאין לחלק בין מתנה למכר (ולעיל סי' קע"ח כ' הטור והמחבר בס"י פלוגתא בזה והרא"ש והטור פסקו דלא חיישינן לזה ע"ש והא דסתם כאן המחבר נראה דה"ק דהא דנקנה שלא בפני הקונה לא אשכחן אלא במתנה למ"ד דס"ל הכי לאפוקי במכר דליכא מ"ד דאף שניחא ליה עתה כו' וכדמסיק) וגם כתב דלא קנה בשניהן אא"כ ידעי' דהי' ניחא ליה בשעת הקנין כי אף שידעי' דהי' ניחא ליה מקודם לכן וגם עתה כששמע הקנין שמא חזר בו בינתים ובסוף חזר ונתרצה. ונראה דלמה שנוהגין שהקונה שולח עדים להמקנה לקנות על ידם ליכא למיחש שמא הדר בו בנתיים כיון דבשליחותו אזלי:

שהוא שיעור ג' אצבעות ר"ל ג' אצבעות על ג' אצבעות דאז שם כלי בגד עליו לענין טומאה וכ"כ רש"י ורשב"א והטור והמחבר רמזו במ"ש שיעור כלי שהוא שיעור ג"א דל' שיעור רמז לנו לשיעור הנזכר בבגדיה לענין דינים אחרים ומשום דסתם קנין הוא בק"ס לכן נקט האי שיעורא דג' על ג' ומינה נלמד להקונה בכלים אחרים. וק"ל ועפ"ר:

לנתק כל הכלי נראה דל"ד כל הכלי קאמר אלא שיעור כלי דהיינו ג' על ג' אצבעו' וכנזכר בפני זה ובטור שהעתיק ל' הרמב"ם לא כ' כל הכלי ע"ש:

שאין קנין בפחות מג'. פי' ולא במה שיכול לנתקו ולהביאו אצלו ועד"ר שם כתבתי במאי פליגי:

אבל אם א"ל קנה ע"מ כו'. בפרישה כתבתי הטעם דמעכשיו הוא שיור בקנין וכאלו אמר מעכשיו יתחיל הקנין ולא יגמור עד לאחר ל' יום וכיון שכן צריך להיות הדבר שקונין בו קיים אז ביד המקנ' ובק"ס כבר חזר הסודר למריה אבל באומר ע"מ אין כאן שיור בקנין אלא תנאי בעלמא וכאלו אמר מעכשיו קנהו בסודר זה רק שאני מתנ' שלא תקחנו עד אחר ל' יום ומן הדין ע"מ בלא תנאי מעכשיו נמי מהני שתקנו לומר ג"כ מעכשיו לפרסם הדבר שמקניהו לו מיד וכ"כ ב"י עפ"ר:

דודאי בכדי לא הוה עביד וכ' מהרא"י בפסקיו שם דמי שקיבל קנין לגרש אשתו לא הוי קנין וע' בא"ע סי' קל"ה ס"ט:

בשאר דרכי הקנייה אין כו' הטעם הוא דשאר קנינים הם בגוף המקח והיינו חזקה משיכה מסירה והגבהה וכן בכסף נותנין הכסף כל דמי המכר ונסתלק ממנו המוכר והמקנה (ולפ"ז אם קנהו בפרוטה שעושין בו המקח בקצת מקומו' וכמ"ש בר"ס ק"צ הוה דינו דיכולין לחזור בו כל זמן שעסוקין באותו ענין וצ"ע) וכן בשטר אם שדה טובה מכר הא קי"ל דאין קונה בשטר לחודה אלא שצריך שיתן גם הכסף ואז סילק נפשו ממנו לגמרי ואם מפני רעתה מכרה אז אנן סהדי דדעת המוכר הוא לסלק נפשו ונותן לו לגמרי וכמש"ר בסי' קצ"א וכן במעמד שלשתן דנסתלק הנותן מיד לגמרי משא"כ בק"ס שאין הכלי שנותן לו הוא כמו שיווי המקח וע"ל בר"ס קכ"ו וע' בע"ש שכ' טעם אחר מלבו ולא שם לבו למ"ש הטור והוא עצמו בר"ס קכ"ו:

או שכתבו שטר כו' דכל שכתבו בשטר אין בו חזרה וע"ש בטור והמחבר לעיל בסי' י"ג ע"ש:

אחר כדי דבור אבל תוך כדי דבור כדבור דמי חוץ ממגדף ומגרש ושיעור כדי דיבור בשיעור שיכולין לו' שלום עליך רבי:

מ"מ שכירות סגי ליה כו' דשכירות לאו מדרך העולם לכתוב עליו שטר דסמכה דעת השוכר בלא שטר כיון דלימים קצובים שכרוהו ומטעם זה הקילו בשכירות מהעכו"ם בכסף וכמ"ש מור"ם בר"ס קצ"ד:

אינם נקנים במלוה משום דשכירות ליומא ממכר הוא ודין מכר יש לו ולקמן בסי' ר"ד כ' הטור וגם המחבר בסעיף י' ז"ל מי שיש לו חוב אצל חבירו וא"ל מכור לי מטלטלין אלו בחוב שיש לי אצלך (והיינו מלוה) דאין קנינו קנין ושם מבואר דיכול לקנות בהנאת מחילת מלוה ה"נ דכוותי' ומשכונא דכ' המחבר כאן ר"ל שהלוה לו על קרקע להיותה ממושכן בידו ולאכול פירות בנכיית' עד שיחזיר לו מעותיו או עד זמן קצוב וכמבואר ביו"ד סי' קע"ב ע"ש דמשכונא כזו יש לו דין שכירות ומכר:

אין קונין ק"ס בשבת הטעם גזירה שמא יכתוב ולקמן בס"ס רל"ה כתב הטור והמחבר ז"ל המוכר או הקונה קנין בשבת וי"כ אע"פ שמכין אותו על שעבר על דברי חכמים מעשיו קיימין וע' בא"ח סי' של"ח ולקמן בסי' ר"ח:

(סעיף ח' כיון שמשך המקנה כו'), מ"ש הסמ"ע בשם תשובת הרא"ש בדין העורות כו' ראיתי מי שכ' דאם הזכיר לו בפי' השחיטה כגון שאומר לו עורות בהמות אלו אני מוכר לך שאתן אותן לך לאחר השחיטה דוקא שחיטות מכר ואז אינו מפסיד הלוקח דאין עור של מתה הוה כשל שחיטה ע"כ ואינו נכון לע"ד דגם בזה ההפסד על הלוקח וראיה מפורשת ממ"ש בסי' קצ"ט דאם נתן דינר לטבח ליתן לו בשר שחוטה ומת השור מפסיד הדינר ה"נ הוה מיד באחריות הלוקח אלא שאין יכול ליתן לו עד אחר השחיטה:

(סעיף ה' על מנת שתקנה לי מעכשיו) בתו' מבואר בקדושין דף ס"ג דע"מ מהני לכ"ע וסיימו אח"ז ולכך טוב לומר ע"מ מעכשיו כו' עכ"ל ונרא' כוונתם דהוקש' להם דא"כ ישתמש ע"מ לב' דברים חדא דלהוי הוא כמו מעכשיו דתנאי לחוד בלא מעכשיו פשיטא דלא מהני כגון אם אמר תקנה לך סודר זה אם תקנה לי חפצך לאחר ל' יום פשיטא דמ"מ הוא במקום מעכשיו וכדאמרי' בעלמא כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וא"כ האיך ישתמש עד בלעדן ע"מ לשון תנאי דפשיטא שצריך ג"כ תנאי ולא שיור במקח ע"כ טוב שנכתוב בפי' מעכשיו ונמצא שישתמש ע"מ לתנאי לחוד כנ"ל ודברי ב"י בזה דחוקים:

(סעיף ט' י"א שאינם נקנים כו') מה שתמה ב"י על רבינו נ"ל כ' פלוגתא אצל שכירות נלפע"ד ליישב דרבינו למד כן מדברי הרא"ש שכתב ותימא למה לא השאיל להם מקום כמ"ש ב"י בשמו ולא זכר בקושיא למה לא השכיר להם דמשכירות ל"ק דמאי הרווחה יש בדבר כיון דיוכ"פ צריך ניתן לו מגו. אח"כ ומה לי אם יתן לו תיכף או אח"כ אלא משאלה קשה דלא היו צריכין כלל להמעות ואף דבתו' כתבו גם כן שכירות כקושיא של הרא"ש רבינו נגרר אחר לשון אביו ז"ל:

כיצד. עיין בתשובת מהר"א ששון סי' ר"ו:

שמשך. (ע' מ"ש הרא"ש בתשובה בדין העורות כו' ראיתי מי שכתב דאם הזכיר לו בפירוש השחיטה כגון שא"ל עורות בהמות אלו אני מוכר לך שאתן אותן לך אחר השחיטה דוקא שחוטות מכר ואז אינו מפסיד הלוקח דאין עור של מתה שוה כשל שחוטה ע"כ ואינו נכון לע"ד דגם בזה ההפסד על הלוקח וראיה מפורשת ממ"ש בסי' קצ"ט דאם נתן דינר לטבח ליתן לו בשר שחוטה ומת השור מפסיד הדינר ה"נ הי' מיד באחריות הלוקח אלא שא"י ליתן לו עד אחר השחיטה. ט"ז):

לחזור. (נרא' שאם הלוקח לא רצה המקח עדיין וכדומה באופן שהלוקח יכול לחזור בו בטענ' שהמקח לא ישר בעיניו גם המוכר יכול לחזור בו כ"כ בס' בני חייא להגהות הטור אות ה' ומביא ראיה ממ"ש במשפט צדק ח"א סי' א' ע"ש ועיין בתשו' מהרי"ט סי' י"ט וקכ"ד) וע"ל סי' רמ"א ס"ב בהג"ה:

בכלי. ולכך המנהג האידנא לכתוב בסוף השטר וקנינא מיניה במנא דכשר למיקניא ביה. במנא לאפוקי מטלטלין. דכשר לאפוקי איסורי הנאה או לאפוקי כלי העשוי מגללי בקר. למיקניא כלומר בכליו של קונה. ביה לאפוקי מטבע כן הוא בש"ס וכתב מהרא"י דאם לא כתוב כן אין מוציאין ממון בשטר ההוא. סמ"ע:

במטבע. אע"ג דיכול לשקול כנגדה או לתלותה בצואר בתו מ"מ אינה מיוחדת לאלו ועיקרה להוצא' נתנה ע"י צורה שעליה וצורה עבידא דבטלה שהמלך פוסל צורה זו ומצווה לצור צורה אחרת על המטבע ומש"ה לא סמכא דעתיה דהמקנה להקנות על ידה המקח וע"ל ר"ס ר"ג שם יתבאר מקור דין זה. שם:

בהמה. ל"ד שור ופרה דעושין בהן מלאכה כגון חרישה וכיוצא בה אלא אפילו טלה והדומה לו כיון שנהנים מהן בעינם דהטלה מגדלין לגדל צמר וגוזזין אותה ולוקחין החלב והולדות עמהן. דומה גם הם לכלי שעושים בו קנין חליפין כיון שראוי הוא לעשות בו מלאכה ומש"ה סתמו וכתבו בהמה דמשמע כל בהמה שם. ועיין בי"ד סי' קע"ז סל"ח:

שנפסל. ע"ל סי' ר"ג ס"ח בהג"ה:

במתנה. ובתשו' מהרי"ו סי' ד' כת' דאפילו במתנה י"ל דלא ניחא ליה משום ושונא מתנות יחיה ומש"ה מסיק שם דאין לחלק בין מתנה למכר והא דבסי' קע"א ס"י כתב הט"ו פלוגתא בזה וכאן סתם המחבר נרא' דה"ק הא דנקנה שלא בפני הקונה לא אשכחן אלא במתנה למאן דס"ל הכי לאפוקי במכר דלכ"ע לא מהני וכת' עוד מהרי"ו שם דבשניהן לא קנה אא"כ ידעינן דהוה ניחא ליה בשעת הקנין דאף שידעינן דהוה ניחא ליה מקודם לכן וגם עתה כששמע הקנין שמא חזר בו הנותן ולבסוף חזר ונתרצה. ונרא' דלמה שנוהגין שהקונה שולח עדים להמקנה לקנות על ידם ליכא למיחש שמא הדר בו בנתיים כיון דבשליחו' אזלי. שם:

ג' אצבעות. ר"ל ג' אצבעות על ג' אצבעות דאז שם כלי בגד עליו לענין טומאה וכ"כ רש"י ורשב"א והט"ו רמזו במ"ש לשון שיעור דר"ל הנזכר בבגדים לענין דינים אחרים ומשום דסתם קנין הוא בסודר לכן נקט האי שיעורא ומינה נלמד להקונה בכלים אחרים. שם:

לנתק. וכ"כ הב"ח ודוק' לענין ק"ס ע"מ להקנות מהני כשיכול לנתקו אצלו אבל לענין שיקנה כל הכלי לא מהני וכמ"ש בסי' רס"ט ס"ה או אפשר דדוקא במציאה אבל במכירה דדעת אחרת מקנה אותו מהני כשיוכל לנתקו אצלו לקנות כל הכלי כשאחז במקצתו והראשון נ"ל עיקר. ש"ך:

כל. נראה דל"ד כל הכלי קאמר אלא שיעור ג' על ג' אצבעות כמ"ש לפני זה ובטור שהעתיק ל' הרמב"ם לא כתב כל הכלי ע"ש. סמ"ע:

מג'. פירוש ולא סגי במה שיוכל לנתקו ולהביאו אצלו. שם:

מועיל. עיין בתשובת רשד"ם סי' רע"ז ורפ"ח:

מעכשיו. הטעם דמעכשיו הוא שיור בקנין וכאילו אמר מעכשיו יתחיל הקנין ולא יגמור עד לאחר ל' יום וא"כ צריך שיהיה הדבר שקונין בו קיים אז ביד המקנה ובק"ס כבר חזר הסודר למריה אבל באומר ע"מ אין כאן שיור בקנין אלא תנאי בעלמא וכאילו אמר מעכשיו קנה בסודר זה רק שאני מתנה שלא תקחנו עד אחר ל' יום ומן הדין ע"מ בלא תנאי מעכשיו מהני אלא כדי לפרסם שמקנהו לו מיד וכ"כ הב"י עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך דדבריהם תמוהין דהא האי ע"מ הקונה קא"ל וכן הוא בפוסקים ומוכח בס"ס קצ"א דמעכשיו לחוד סגי וכ"מ בטור כאן ודוק וע"מ דנקט הטור סירכא דלישנא הוא דכל סודר קני ע"מ להקנות הוא וגם דעת התוספות בקידושין כן לשמואל דקי"ל כוותיה ע"ש וע"ל ס"ס קנ"ז ועיין בהרא"ש פ' מי שמת ובטור סי' ר"י ובתשובת מהרי"ט סי' מ"ו עכ"ל (גם הט"ז כתב שדברי הב"י בזה דחוקים וע"ש מה שמפרש הוא דברי התוספות בזה):

דרכי. הטעם דקניני חזקה משיכה מסירה והגבהה נעשו בגוף המקח וכן בכסף או בשטר או במעמד שלשתן סילק המוכר והמקנה נפשו ממנו לגמרי משא"כ בק"ס שאין הכלי שניתן לו כמו שיווי המקח ועיין בע"ש שכת' טעם אחר מלבו ולא שם לבו למ"ש הטור והוא עצמו בסי' קכ"ו עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך דשלא כדת השיג על הע"ש כי יפה כוון והטעם שכתב הוא מדברי הרא"ש וע"ש:

שכירות. דאין דרך לכתוב עליו שטר דסמכא דעת השוכר בלא שטר כיון דלימים קצובים שכרוהו. סמ"ע:

שאינם. וכן משמע בתוספות פ"ק דב"מ. ש"ך:

ומשכונא. ר"ל שהלוה לו על קרקע להיותה ממושכנת בידו ולאכול הפירות בנכייתא עד שיחזיר לו מעותיו או עד זמן קצוב וכמבואר בי"ד סי' קע"ב ע"ש דמשכונא כזו יש לה דין שכירות ומכר. סמ"ע:

בשבת. הטעם גזרה שמא יכתוב וע"ל סי' ר"ח ובס"ס רל"ה ובא"ח סי' של"ח. שם:

קנו. הוא פשוט בכל הפוסקים בכמה דוכתי עכ"ל הש"ך (קנין סודר ישנו בלילה. משאת בנימין סי' ע"ח וכ' הסמ"ע בסי' ה' דאין קנין בלילה אלא לאור הנר או לאור הלבנה וכו'. בני חיי):

כלי כ"ש. כמ"ש בס"ב:

ויאמר כו'. כמ"ש ויאמר כו' קנה לך:

ואין כו'. כ"מ בספ"ה דנדרים שמחולקין שם אי הקנין ע"מ להחזיר או לא ש"מ שהקנין הוא בסתמא:

וכיון כו' בכ"מ שהוא. ב"מ י' ב' ושם מ"ה ב' אח"כ בחליפין היינו כו':

אע"פ כו' ואין כו'. כמ"ש בפ"ט דב"ב ופ"ג דסנה' ושאר מקומות אין לאחר קנין כלום אף בש"מ ומתנה במקצת: (ליקוט) אע"פ כו'. דלא כי"א דדיניה כשטר דבמכר לא קנה עד שיתן דמים כמ"ש בקדושין ך"ו א' וליתא דהא אמרי' בפ"ק דב"מ אמר שמואל המוצא שטר הקנאה כו' אי משום כתב ללות כו' ר"ן בקדושין שם וכ"כ הרשב"א שם (ע"כ):

אפי' אין כו'. כמ"ש בפ"ג דקדושין לא איברי כו' ופ"א דסנה' פשרה ביחיד אע"ג דבעי קנין ופ"ד דב"מ ואיכפל תנא לאשמעי' בגברא כו' ול"ק שאין שם עדים שהוא יותר מצוי מכל הנך דקאמר שם ובפרט בגורן כמ"ש ביבמות ק' א' משום ייחוד כו' אלמא סתמא לא שכיחי ומ"ש בפ"ג דב"ב קנין בשנים לאפוקי תלתא וה"ק אם רוצה לכתוב הקנין בפני שנים די:

וכן כו'. כנ"ל:

ואע"פ כו'. שם ובקדושין יג א' ועירובין מט א':

ובלבד כו'. גמ' שם וכפרש"י:

ולא בפירות. כר"ן דה' כוותיה בדיני ושם במנא לאפוקי כו':

בהמה כו'. שם ופ"א דקדושין ולמאי דסליק אדעתא מעיקרא כו' הניחא לרב ששת וכגי' כל הפוסקים והספרים החליף בשר שור ועתוס' שם ושם. ושם הרי שהיה תופס פרתו כו' וערש"י שם ק' א' ד"ה המחליף פרה כו': (ליקוט) בהמה כו'. ירושלמי תמן תנינן כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו אר"י ל"ש אלא שור בפרה או חמור בשור הא צבור בצבור לא קנה ר' ירמיה בשם רב אפי' צבור בצבור ר"ל צבור פירות ופליגי אם פירות קונין בהן בפלוגתא ור"ש אלמא דבהמה לכ"ע קונין בהם ובפ' המדיר המחליף פרה (ע"כ): (ליקוט) בהמה כו'. ערש"י בקדושין ך"ח ב' ותוס' שם ד"ה הניחא כו' וכן מחולקין בזה הרז"ה והרמב"ן בפ"ד דב"מ ודברי רש"י יותר נכונים דדוחק גדול לומר כל הסוגיא הניחא כו' ע"כ כר"ש ס"ל הכל אליבא דס"ד וקושית תוס' ממחליף פרה בחמור ל"ק לפי' ר"ת שכ' דשוה בשוה קונין אפי' בפרי וכמ"ש בתוס' דאף בקרקעות (ע"כ):

אבל שאר כו'. ר"ל דכ"ד שאינו כלי הוא בכלל פירות כמ"ש במנא לאפוקי כו' ושם קונין בכלי וערש"י שם מ"ה ב' ד"ה מ"ט דמ"ד כו' ועב"י:

מטבע שנפסל כו'. שם בדינר אנקא כו' ועתוס' שם מ"ה ב' ד"ה אין כו' ושם אידי ואידי בפרוטטות כו' ואמר לגמרי כמש"ל סי' רג ס"ח:

ואין כו'. כרב דקם ליה כת"ק ושם למקניא לאפוקי כו' ובפ"ד דגטין לט ב' ולא היא כו':

הקנה כו'. כמ"ש בב"ב קנב ב' וקנינא מיניה ושם ובכמה מקומות בש"ס וקנו מידו דקנו מיניה הכל אעדים:

אפי' הקנהו כו'. כמ"ש בפ"א דב"מ אלא הא דתנן כותבין כו' בשטר אקנייתא ופי' הרי"ף בשטר קנין ובפ' הנושא ובפ' הנזקין בנות דלא הוי בשעת קנין כו' דוקא משום שלא היו בעולם ובפ"א דקדושין לפי גי' הספרים אלא מאי לדמי ונקנינהו ניהליה במשיכה דליתיה כו':

ולכך הורגלו כו'. כנ"ל וקנינא כו':

והא דקנה כו'. כמ"ש זכין לאדם שלא בפניו:

אבל כו' ושניהן כו'. דלא סמכא דעתו של מוכר כמ"ש בפ"ה דב"ב ופ"ה דע"ז לא פסק לא כו' ה"נ ואע"ג דאח"כ אמר דניחא ליה כבר הדר סודרא למריה כמ"ש בספ"ה דנדרים ואפי' ידעי' בשעת מעשה דניחא ליה מ"מ כיון דביד הקונה למיהדר לא הקנה לו אלא אם ירצה והוי כמו אסמכתא כמ"ש בפ"ה דב"מ כל דאי לא קני:

וי"א דאין כו'. דבגט הטעם משום כריתות:

ואין המוכר כו'. כר"נ בספ"ה דנדרים ואע"ג דרב אשי אמר ומאן כו' דיחוייא בעלמא הוא דאיהו גופא סבר בפ"ק דקדושין בכולהו קני לבר מאשה כו' אלמא חליפין היא מתנה ע"מ להחזיר. הר"ן ורא"ש שם:

ואין מקנין כו'. דהיאך יקנה כלי של אחרים לאחר וכמ"ש בקדושין קדשה בגזל כו' וה"ה למכר ששוה לקדושין כמ"ש שם: (ליקוט) ואין מקנין כו' ולכן כו'. ממ"ש בפ"ק דב"מ ש"מ האי סודרא כיון דתפיס כו' הגמ"ר שם סי' תקל"ב בשם תוס' (ע"כ):

וי"א אפי' כו'. דהא אפי' להשאיל אמרו אין השואל רשאי כו' וכ"ש במתנה אפי' ע"מ להחזיר:

אא"כ כו'. דנתנו לו באופן שיועיל וכמ"ש בספ"ז דב"ב קל"ז אלא הכא אי מיפק לא נפיק כו' ועברא"ש פ"ק דקדושין ס"ב:

י"א כו'. דבהא הלכה כרב אשי:

אבל אם כו'. כמש"ל סי' קל"א ס"ד בהג"ה ועמש"ש אלא דתוס' ביבמות שם ובקדושין ס"ג א' כ' דלר' יוחנן לא מהני מעכשיו דאמר שיורא וכ' תוס' בקדושין שם וצריך לדקדק אליבא דר"י איך קונין בק"ס לאחר זמן אפי' במעכשיו ואומר הר"מ דשמא ע"מ מהני אפי' לר"י ולא הוי שיורא אלא תנאי ולכך טוב לומר ע"מ מעכשיו. ועברפ"ט דגטין מחלוקת בחוץ כו' ועבה"ג בשם ב"י:

ובסתם כו'. עמ"ש בסס"ד:

יש מי כו'. דאף דבר שאינו קונה כלל אמרו בפ"ק דקדושין ואי פריש פריש:

או שכ' שטר. כנ"ל ס"ז ובס"פ א' דב"מ ובפ' בתרא דב"ב שטרי בירורין ופי' שלא יוכלו לחזור בהן ואע"ג שעסוקין באותו ענין שלאחר שפסקו בלא"ה א"י לחזור כמ"ש בסנהדרין שם:

או שקבלו כו'. כמ"ש ברפ"ג וסנה' כ"ד ב' לפני גמר דין וקנו מידו מאי כו' אין לאחר כו':

ושאלת קרקע כו'. ב"מ נ"ט ופליגא דר"א כו' תנ"ה ובב"ק שם לש"ח ולשואל כו' בעי אמימר כו' וה"ה לכל הד' שומרין כמ"ש שם:

ואפי' במקום כו'. שאין דרך לכתוב שטר על שכירות והוי כמקום שאין כותבין את השטר. ב"י. ועתוס' דב"ב נ"ד ב' ד"ה וישראל כו' שהיו עומדין כו' ושם נ"א א' פריך בגמ' בפשיטות פשיטא דל זוזי מהכא כו' ועתוס' שם ד"ה דל כו' ועתוס' יבמות צ"ג א' ד"ה קנויה כו' ובכמה מקומות מצינו בהש"ס כו' ואעפ"כ אמרו בב"מ מ"ח א' מ' דשכירות נקנה בכסף לבד ועתוס' שם ד"ה בלן כו' וי"ל דשכירות כו':

וי"א כו'. תוס' בב"מ י"א ב' וע"ש:

שכירות כו'. דשכירות הוא מטעם מכר כמ"ש כשם שהקרקע כו' וכמ"ש בפ"ד דב"מ והאי נמי ביומיה מכירה הוא וכן משכונא ומכר אינו נקנה במלוה כמ"ש בפ"ב דקדושין מ"ז א':

אין קונין כו'. כ"מ בספ"ט דב"ב קנ"ו ב' אר"ל קונין מש"מ כו' ועפ"ז דב"ק ע' ב' וע"ל סי' ר"ח ובתוספתא דב"ב שם בשבת לא יעשה ואם עשה עשוי ועתוס' שם ד"ה רא"ח כו' ובירושלמי פ"ה די"ט והביאו הרי"ף ורא"ש וכולן שעשו בין מזידין כו' וכ' הרי"ף ורא"ש ושמעינן מינה כו' וע"ל ס"ס רל"ה ובב"מ ט' א' אלא מעתה הגביה כו':