עכו״ם שמכר קרקע לישראל וקיבל כסף - שולחן ערוך חושן משפט סימן קצ״ד

העכו"ם אינו קונה בחזקה. עיין בסמ"ע ס"ק א' ונראה מדבריו דישראל מעכו"ם לכ"ע קונה מטלטלים בדמים וכ"נ להדיא מדבריו בס"ס זה ע"ש וזה אינו כדמוכח להדיא ברפ"ב דבכורות דבין ישראל מהעכו"ם ובין עכו"ם מישראל חד דינא אית להו וכן משמע בהמ"מ שם דגם להרמב"ן ושאר גאונים חד דינא אית להו וכ"פ הרא"ש להדי' בבכורו' שם דבין ישראל מעכו"ם ובין עכו"ם מישראל אינו קונ' רק במשיכה וכן משמע בדברי שאר כל הפוסקים וכן מבואר בדברי האחרונים וכמ"ש בספרי שפתי כהן בי"ד סי' ש"ך ס"ק ח' ע"ש ע' בתשוב' מהרשד"ם סי' קע"א:

בכסף לחוד קנה וכו' והב"ח פסק דלא מהני ע"ש:

מאחר שעכו"ם אינו קונה כו' ע"ל סי' ער"ד וער"ה סי"ב וע' בתשוב' מהרי"ט סי' צ"ה ובתשובת רשד"ם סי' רכ"ה באריכות וסי' רל"ב:

אבל במטלטלין כו' ע' בסמ"ע ס"ק ט"ז עד ועכו"ם אי קונה מישראל כו' נר' מדבריו דכאן מיירי שנתן המעות לבד ולא משך ומחלק בין ישראל שקונה מעכו"ם ובין עכו"ם שקונה מישראל והא ודאי ליתא כמ"ש בס"ק א' גם א"א לפ' כאן בנתינ' מעות לבד דהא הרא"ש פסק בר"פ ב' דבכורו' דמשיכה בעכו"ם קונה ולא מעות ואע"ג דבפ"ק דבכורות כ' הרא"ש דטוב לחוש ג"כ לדברי רש"י מ"מ ודאי מידי ספיקא לא נפקא וכ"פ הטו' והר"ב גופייהו בי"ד סי' ש"ך דיעש' משיכ' עם המעו' משום דדילמא מעות אינן קונו' והיאך כתבו כאן בפשיטו' דקונ' עם נתינת המעות והא נ"מ שאם קודם שמשך החזיק אחר במטלטלי זכה אלא כאן ר"ל לאפוקי מ"ש בתחל' דבקרקע צריך שטר ולא מהני כסף קמ"ל דמטלטלי א"צ שטר וסגי בנתינת כסף בקנייני מטלטלי ע"פ הדין ואה"נ דלמ"ד דצריך משיכה לא מהני נתינת המעות בלא משיכה ודו"ק:

העכו"ם אינו קונה בחזקה כו' וישראל הקונה כו'. מפני שראיתי בהכ"מ ובב"י בביאור דברי הרמב"ם והמ"מ בזה דברים שאינם ברורים ויש בו נ"מ לדינא לכן ראיתי להעתיקו ולבאר ומתוכו נעמוד על האמת בסייעתא דשמיא. והוא דבסוף פ"א דזכייה כ' הרמב"ם ז"ל עכו"ם שמכר מטלטלין לישראל או קנה מטלטלין מישראל קונה במשיכה ומקנה במשיכה או בדמים (ופי' המ"מ והכ"מ שם דהאי או בדמים קאי נמי אעכו"ם הקונה מישראל דעכו"ם קונה נמי המטלטלין מישראל בדמים ומביאין ראיה דהרמב"ם ס"ל דבין עכו"ם מישראל בין ישראל מעכו"ם קונ' במשיכה אי בדמים בא' מהן לחוד ובלא שטר ע"ש אבל הרמב"ן ושאר גאונים נחלקו על הרמב"ם וס"ל דעכו"ם מישראל אינו קונה מטלטלים בדמים כ"א במשיכה ע"ש ועמ"ש בדרישה ובסמ"ע בי"ד סי' ש"ך) אבל הקרקע אינו קונה אותו מישראל אלא בשטר ואינו מקנה אותו לישראל אלא בשטר שאין דעתו סומכת אלא על השטר לפיכך ישראל שלקח שדה מן העכו"ם ונתן דמים וקודם שיחזיק בה בא ישראל והחזיק בה זכה האחרון ונותן לראשון הדמים כו' עכ"ל הרמב"ם הצריך לענינינו וכתב המ"מ שם ז"ל אבל הקרקע אינו קונה כו' ואין מקנה אותו כו' זה נתבאר שם פ' חזקת הבתים דעכו"ם לא מקני אלא בשטרא וה"ה שאינו קונה עכ"ל. ונראה דט"ס נפל בדבריו וצ"ל דעכו"ם לא קנה וה"ה שאינו מקנה כי זה דעכו"ם אינו קונה אלא בשטר נתבאר שם פ' חז"ה (סוף דף ל"ה) במימרא דרב יודא אמר רב ז"ל ישראל הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם מה עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר אף ישראל הבא מחמת עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר עכ"ל המימרא והביאה המ"מ בפ"א דמכירה אהא דכתב הרמב"ם שם בדין י"ו דעכו"ם אינו קונה בחזקה אלא בשטר הוא קונה עם נתינת הכסף וישראל הבא מחמת העכו"ם הרי הוא כעכו"ם ואינו קונה אלא בשטר עכ"ל הרמב"ם וזהו כל' המימרא הנ"ל וכ' המ"מ דהרמב"ם פי' להאי מימרא דלא במחזיק בו ג"ש איירי והיינו ביש מערער אלא מיירי ג"כ באין מערער וקאמר דכשבא העכו"ם לקנותו דלא קנאה העכו"ם מישראל אלא בשטר. ולפימ"ש דנ"ל דנתבאר בפ' חז"ה דעכו"ם לא קנה א"ש (דהיינו מ"ש במימרא הנ"ל מה עכו"ם אין לו חזקה) דפי' הרמב"ם דאיירי אף בקנין ומדכתב המ"מ וה"ה שאינו מקנה ולא למדו ג"כ מסוף המימרא הנ"ל דקאמר אף ישראל הבא מחמת עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר מוכח דס"ל דהרמב"ם לא פי' לסוף המימרא דאיירי בדין במה קונה הישראל מהעכו"ם אלא מיירי בערעור שבא על ישראל המחזיק דא"ל ישראל חבירו מאי בעית בהאי ארעא דיש לי עדים שהיא שלי ומשיב לו זה המחזיק קניתי' מעכו"ם פלוני שא"ל שקנאה ממך וקאמר דבזה אין מחזיקין הקרקע בידו עד שיהי' בידו השטר שנתן הישראל המערער להעכו"ם שאמר שמכרה לו כי מאחר שהעכו"ם אין לו חזקת קנין בשדה של ישראל כ"א בשטר משום דאמרי' דעכו"ם אנס הוא ואין אנו מאמינין לו שקנאה ומ"ה גם ישראל הבא מחמתו צריך להראות השטר ואשר לא פי' המ"מ גם סוף המימרא דאיירי בחזקת קנין כמו הרישא נראה דה"ט משום דלא קאמר ישראל הקונה מהעכו"ם אלא ישראל הבא מחמת עכו"ם כו' ול' מחמת עכו"ם כו' מוכח דלא איירי בקנין עצמו אלא בערעור שבא עליו וכמ"ש והשתא א"ש דמסיק המ"מ שם בפ"א דמכירה וכתב ז"ל והטעם שהעכו"ם אינו קונה בחזקה שאם הי' קונה בחזקה מתוך אלמותו הי' מחזיק אבל לכתוב לו שטר כולי האי לא עבדי עכ"ל הרי דנתן טעם למה העכו"ם אינו קונה מהישראל ולא נתן טעם למה אין הישראל קונה מהעכו"ם אלא היינו טעמא דס"ל להמ"מ דשם לא איירי הרמב"ם מקנין ישראל מעכו"ם אלא מחזקת ערעור וכמ"ש. וזהו עיקר הדברים שבא הרמב"ם ללמדינו שם דאיירי בפ' ההוא במי שבא ערעור עליו ובא בטענה שקנאה ובראיות שהחזיק בהג"ש ולא כתב שם שהעכו"ם אינו קונה מישראל אלא בשטר אלא כדי לכתוב עליו דמ"ה גם ישראל הבא מחמתו אין חזקתו דג"ש מועלת אלא צריך להראות השטר שנתן הישראל להעכו"ם כשקנה ממנו וכנ"ל ועיקר דין במה שקונה א' מחבירו כתבו הרמב"ם בפ"א דזכייה ומתנה ושם כתב נמי הני דינים הנ"ל במה קונה עכו"ם מישראל או ישראל מעכו"ם וס"ל להמ"מ דמה שמסיק הרמב"ם שם בספ"א דזכיי' הנ"ל בטעם ז"ל שאין דעתו סומכת אלא על השטר קאי כפשוטו להאי דסמוך לפניו לחוד קאי וקאמר דמש"ה אין העכו"ם מקנה את הקרקע לישראל כ"א בשטר מפני שאין דעתו של הישראל סומכת אף שנתן דמי הקנין להעכו"ם כי יאמר שהעכו"ם יחזור בו משא"כ כשיש בידו שטר ומפני שאין טעם זה מספיק למה אין העכו"ם קונה מישראל כ"א בשטר מ"ה הוצרך המ"מ לכתוב טעם אחר בפ"א דמכירה וכנ"ל והוא שאם הי' שיקנה העכו"ם בחזקה מתוך אלמותו הי' מחזיק בו בע"כ של ישראל זהו נ"ל ברור בדברי הרמב"ם ע"פ דבריו דהמ"מ הנ"ל. ולא כמו שביארו הכ"מ בשני הפרקים הנ"ל דמוכח מפירושו דהרמב"ם ס"ל דסוף המימרא הנ"ל דאף ישראל הבא מחמת עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר מיירי בחזקה דקנין ישראל מעכו"ם וגם מוכח מדבריו שס"ל שגם המ"מ פירשו לדברי הרמב"ם עד"ז ע"ש בסוף פ"א דזכייה בד"ה אבל קרקע אינו קונה כו' גם בדבור שאחריו המתחיל לפיכך ישראל שלקח כו' וזה הפי' גרם לו שהקשה הכ"מ שם על המ"מ במ"ש הרמב"ם שאם לא החזיק הראשון ואח"כ החזיק השני דקנהו השני בלא שטר וכתב עליו הכ"מ ז"ל וא"ת הרי כתב רבינו בפ"א מהל' מכירה שהישראל הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם והיינו לו' שישראל הקונה מהעכו"ם אינו קונה בחזקה גם בפ' זה כתב אין העכו"ם קונה ומקנה אלא בשטר וי"ל כו' ע"ש שנדחק ביישובו ולפי מ"ש לא קשה מידי דמ"ש הרמב"ם בפ"א דמכירה דישראל הבא מחמת עכו"ם כו' לא איירי מחזקת קנין. גם מ"ש בפ"ב דזכייה הנ"ל דאין העכו"ם מקנה אלא בשטר היינו מטעם דמסיק משום דישראל לא סמכא דעתו אלא בשטר והיינו דוקא כשנתן דמים לחוד אבל אם החזיק תחלה חזינן דסמכה דעתו אהחזקה דאל"כ למה עשה החזקה גם נסתלק תמיהת הכ"מ מהמ"מ במה שכתב עליו בפ"א דמכירה על מה שכתב טעם למה אינו קונה עכו"ם מישראל כ"א בשטר ולא יהיב טעם למה אין הישראל קונה כו' דלפי מ"ש לק"מ דשם לא איירי מדין קנין ישראל מעכו"ם גם א"צ למ"ש שם הכ"מ טעם לדברי הרמב"ם במ"ש דישראל הבא מחמת עכו"ם אינו קונה אלא "בשטר למה לא כ' דבעינן ג"כ "כסף דהא בשטר בלא כסף לא קנה דלא עדיף מישראל ונדחק שם ביישובו ע"ש ולפי מ"ש לק"מ דלא איירי מקנין אלא מישראל שערערו עליו וכנ"ל דאז מיד כשמראה השטר שהי' להעכו"ם מהישראל המערער מחזקינן השדה ביד זה שמערערין עליו ואמרינן שעכו"ם ודאי כבר נתן לו ג"כ הדמים וגם א"צ להדוחק שכ' הכ"מ שם דמ"ה לא קנה עכו"ם מישראל בחזקה משום דלא סמכה דעתו דישראל שיעמוד העכו"ם בהמקח עד שיכתוב לו שטר דזה הטעם דחוק דא"כ דאף כשכתב הישראל המוכר שטר מכירה להעכו"ם הלוקח הלא השטר מכירה ביד העכו"ם הוא ואיך סמכה דעתו ולא ירא שיכבשנו ויאמר לא לקחתיהו וגם לפי טעמו קשה למה לא סמך הישראל דעתו על המכירה כשנתן לו העכו"ם דמי המקח ולפי מ"ש א"ש הכל וזה ברור לע"ד אלא שצריכין ליתן טעם מנ"ל להרמב"ם לפרש רישא דמימרא הנ"ל דקאמר שהעכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר דמיירי בקנין דילמא ג"כ לא איירי אלא דומיא דסיפא דמיירי בחזקת ג"ש ובערעור ונלע"ד דה"ט דק"ל דא"כ מאי הפשיטות דקאמר מה עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר דממ"נ במאי איירי אי בסתם עכו"ם שהוא אנס קשה למה קאמר אין לו חזקה דמשמע דר"ל דמוציאין אותו מידו אף שהחזיק בו ג"ש הא כיון שהוא אנס לא יניחו להוציא מידו. ואי איירי כגון שהוא שומע וציית דינא א"כ קשה למה אין לו חזקה בג"ש ולמה לא אמרינן דה"ל לעשות מחאה בתוך הג"ש ומדלא מיח' ודאי קושטא קאמר דקנהו מהישראל ומ"ה פרשוהו דמיירי בקנין שקונה העכו"ם מישראל וזהו פשוט להגמרא ומטעם שכתב המ"מ כיון שסתם עכו"ם אנס הוא אם נאמר דהעכו"ם קנהו בחזקה מדעת ישראל לפעמים יחזיק בו ג"כ שלא מדעת ישראל ובזה אין להקשות דאף שנא' דלא קנה בחזקה שמא יחזיק ויאנסו מיד ישראל בע"כ דלא אמרי' הכי כ"א כשכבר הי' ביד העכו"ם ג"ש ובא הישראל להוציא מידו אבל לא חיישי' כולי האי לסתם עכו"ם שיבא לגזול ולהוציא מיד ישראל שדה שמעולם לא הי' עדיין ביד עכו"ם ודו"ק. ומעתה אבא לבאר פרטי דברי המחבר מ"ש העכו"ם אינו קונה כו' עד ואינו קונה אלא בשטר הוא מל' הרמב"ם דפ"א דמכירה הנ"ל ולשטתו אזל המחבר דביאר מ"ש בגמ' במימרא הנ"ל אף הישראל הבא מחמת עכו"ם כו' דאיירי בקנין וכנ"ל מ"ה כ' וישראל הקונה מעכו"ם הרי הוא כעכו"ם דהוא ל' מימרא ההוא וכבר כתבתי דאין המ"מ פירש כן:

ומ"ש אינו קונה בחזקה נקיט בחזקה לרבותא וכ"ש בכסף דהרי קנין חזקה עדיף מכסף כמ"ש בסי' ק"ץ וקצ"א וקצ"ב דאף במקום דאין קונין בכסף לחוד ולא בשטר לחוד קונין בחזקה לחוד ומ"ה הוסיף מור"ם וכ' ולא בכסף גם מוכח כן מדסיים וכ' אלא בשטר עם נתינת הכסף דמוכח מינה דבכסף לחוד לא קנה:

ומ"ש עם נתינת הכסף ע"ש בכ"מ דכ' ב' פירושים וס"ל לעיקר דאפי' אם נתן הכסף קודם כתיבת השטר קנהו ע"ש:

ומ"ש ואינו קונה אלא בשטר ר"ל עם נתינת הכסף דהא לא עדיף מישראל שקונה מהישראל וכנ"ל:

ומ"ש ומיהו שכירות מן העכו"ם קונה בכסף לחוד כ"כ הב"י בס"ס קצ"ב והביאו מור"ם בד"מ בסי' זה לדעת רשב"ם דס"ל דישראל מעכו"ם לא קנה בלא שטר משום דגם ישראל מישראל לא קני בלא שטר ודייק מיני' הא שכירות שאין דרך העולם לכתוב עליו שטר קנהו בכסף בלא שטר וס"ל למור"ם דגם לאינך מפרשים דס"ל דאפי' במקום שישראל מישראל קונה בלא שטר ישראל מעכו"ם אינו קונה משום דלא סמכה דעתו מ"מ בשכירות שהוא לזמן סמכא דעתו מאחר שקיבל העכו"ם דמי שכירתו:

כדרך שמחזיקין בנכסי הגר בסי' קצ"ב ובסי' ער"ה פי' שגם זה הפקר כנכסי הגר היא ושם נתבאר דיש דברים שקונין בו הלוקח שדה מחבירו ואין נכסי הפקר נקנין בו עד שיעשה בו דבר שיהנה בו להקרקע גופה ויהא נראה שעשה כדי להחזיק בו מ"ה דקדק וכת' כדרך שמחזיקין בנכסי הגר וק"ל.

זכה אחרון הטעם כדמסיק המחבר וכ' מפני שהעכו"ם מעת שלקח כו':

דאפי' החזיק בה הראשון כו' פי' אפי' החזיק בה אחר שנתן המעות להעכו"ם אפ"ה לא סמכה דעתו לקנות בו עד שיכתוב לו שטר משא"כ אחר דלא נתן מעות דדעתו לקנות בהחזקה מסתמא כיון דלא נתן מעות לא יפסיד אף אם יקחנו ממנו העכו"ם ומה מזיק לו שיסמוך דעתו לקנותו כו' וכ"כ בהמ"מ עפ"ר והטור כ' בשם הרא"ש דאם פקח הוא יחזיק בו אחר נתינת המעות בתורת הפקר קודם שיקדמנו אחר עכ"ל. וכתבתי בפרישה דנ"ל דגם הרשב"א דכ' דאין מועיל כסף וחזקה מודה בזה כיון שהחזיק בה לשם הפקר ויש לתמוה למה השמיטו המחבר ומור"ם ז"ל:

אבל אם החזיק כו'. זכה לכ"ע כבר כתבתי שכ"כ המ"מ בספ"א דזכיי':

ונותן לראשון את הדמים. כן דעת רמב"ם וסייעתו ומטעם דאף דלא קנהו מ"מ בתורת משכון הוא בידו עד שיחזיר לו הדמים אבל הרא"ש והטור סבירא להו דא"צ ליתן לו דמים כיון דלא בא ליד הלוקח מתחלה בתורת משכון ועפ"ר:

ואחריות ועל העכו"ם. פי' אף שכבר נתן השני להראשון המעות אין האחריות עליו ולפ"ז אם בא העכו"ם והוציא מיד זה המחזיק שנית אזי א"צ הראשון להחזיר לו מעותיו כן פי' הב"י והד"מ לדעת המ"מ שם ונ"י וע"ש:

והשני מיקרי רשע. כ' ב"י דחדא באידך תליא כיון דצריך המחזיק ליתן מעות להלוקח נמצא דאינו כמציאה והפקר וה"ל כדין עני המהפך בחררה ובא אחר ונטל' דמיקרי רשע משא"כ אם לא הי' צריך להחזיר לו המעות דה"ל כמציאה דאין בו דין עני המהפך בחררה כמו שכתב בסי' רל"ז ועפ"ר:

נקרא מסור. ה"ט כיון דמן הדין זכה בו המחזיק אסור להוציאה מידו ולבטל זכותו ע"י עכו"ם:

הואיל והשני נותן לו מעותיו כ"כ התו' והג"א ע"ש ומכ"ש אם כבר נתן מעותיו דאזי יפסיד השני כנ"ל. אבל הרא"ש כתב דא"צ המחזיק להחזיר ללוקח מעותיו ואפ"ה אין הלוקח רשאי לתבוע להעכו"ם ואי תבע ועי"ז מוציא העכו"ם השדה מיד המחזיק מיקרי מסור וכ"כ הטור בשמו ע"ש:

עכו"ם שהי' לו משכון או פקדון כו' עד ונתנו לשמעון בשטר בפקדון איירי בפשוטו דנתנו לו במתנה ובמשכון צ"ל דכ' לו שטר מתנה על העודף והיינו שיפדנו שמעון מיד ראובן ומה ששוה המשכון יותר יהי' שלו וז"ש דמיד שנותן העכו"ם לשמעון נסתלק כו' והיינו שנתן לו כח לעמוד במקומו וכאן לא כ' מור"ם דמיירי במת העכו"ם וגם בד"מ לא כתבו ובס"ס ע"ב ס"מ כ' בדין זה שמת העכו"ם וכ"כ בד"מ שם בשם תשובת רשב"א ונרא' דמה"ט לא כתבו כאן משום דלפי הטע' שכ' כאן דנסתלק עכו"ם אפי' לא מת נמי ולא כתבו לעיל אלא משום אורחא דמילתא דבלא מת העכו"ם הי' העכו"ם חוזר על ראובן להוציאו מידו דבודאי אם ישאל העכו"ם לשמעון אם לקח משכון או הפקדון מיד ראובן דמותר לו' לו לכ"ע שראובן לא נתנו לו מאחר שהיא כמציאה שבא לידו בחנם ועמ"ש שם וע"ל סי' פ"ו בהג"ה ראשונה והאחרונה דאותו סי':

אבל במטלטלים קנה כו' הטעם דדוקא בקנין שדה שייך למימר דלא סמכה דעתו אבל בקנין מטלטלים דהלוקח יקחם מיד לביתו לא חיישי' כולי האי שהעכו"ם יקחם באלמות מתוך ביתו ועכו"ם אי קונה מישראל המטלטלין בכסף או לא כבר כתבתי בר"ס זה דיש פלוגתא בזה בין הרמב"ם לאינך רבוותא ועד"ר:

(אינו קונה בחזקה כו'). במה שחלק הסמ"ע על הב"י בס"א בענין פי' דברי המ"מ אין נפקותא לדינא דהא אף לפי' הסמ"ע הוה הדין דישראל הקונה מהעכו"ם צריך דוקא לשטר כמ"ש הרמב"ם בפ"א מזכייה ונלע"ד דרך אחרת בדברי הרמב"ם בכאן דלא מיירי כאן בחזקת ג' שנים דא"כ לא היה לו לכתוב בהל' מכירה דכאן לא מיירי מדיני חזקות אלא מגוף דברי הקנין כגון נעל גדר ופרץ ושאר תקוני קרקע ולא מיירי כאן בהכחשה כלל אלא שניהם מודים במקח רק שרוצה המוכר לחזור ומש"ה אמר כשם שישראל המוכר לעכו"ם קרקע אין לעכו"ם חזקה עד שיעשה תיקון בקרקע לענין שלא מצי ישראל לחזור בו ה"נ ישראל הבא מחמת עכו"ם ואמר שהישראל מכר לעכו"ם וגם הישראל מודה בכך אלא רוצה לחזור בו יכול לחזור אפי' שהישראל השני החזיק ועשה תיקון בקרקע כגון נעל וגדר לא מהני אלא צריך להראות שטר שמכר ישראל הראשון לעכו"ם כנ"ל לפי כוונת המ"מ ולשון הרמב"ם:

(ע"ש בהג"ה מיהו שכירות וכו') נעתיק הדעות בקוצר ויתבאר דזה צ"ע אמר שמואל נכסי עכו"ם הן כמדבר מ"ט מכי מטי זוזי לידיה אסתלק וישראל לא קנה עד דמטי שטרא לידיה ופרשב"ם דהא אפילו בישראל חבריה ל"ק בזוזי עד שיכתוב שטר כו' עכ"ל והיינו במקום שכותבין שטר כמ"ש סי' ק"ץ ס"ז משמע דבמקום שקנה ישראל מישראל בכסף כגון במקום שאין כותבין שטר קנה ישראל מעכו"ם וכן השוכר מעכו"ם קנה בכסף לחוד כמו בישראל וכן אם אמר הלוקח מעכו"ם בכסף לבדו אקנה דזה מועיל בישראל כמ"ש סי' קצ"ב ה"נ מועיל כאן בעכו"ם כל זה כתב ב"י ר"ס קצ"ב לרשב"ם דאין חילוק בין ישראל לעכו"ם רק שאם קנה מעכו"ם נסתלק העכו"ם והוה כהפקר אבל הקונה מישראל כל שלא קנה הלוקח נשארה להמוכר אבל לא נרא' כן מדברי הרשב"א שהביא רבינו בסי' זה דכסף בעכו"ם ודאי קונה ואפ"ה אמרינן שאינו קונה כאן דסתם עכו"ם אנס הוא וה"ה בחזקה ולפי' לא מהני כלום אף במקום שקונה מישראל וכן משמע לשון הרמב"ם כמ"ש המחבר בתחלת ס"ב מאחר שהעכו"ם אינו קונה כו' דמשמע דאיני תלוי בדין ישראל אלא בכ"מ בעינן שטר א"כ אזלי להו הנך דינים שלמד ב"י מפרשב"ם ובסמ"ע סק"ה כתב דבשכירות שהוא לזמן מודו כ"ע דקנה בלא שטר ולא הבנתי זה דהא עיקר הטעם בעכו"ם משום דאנס הוא מה לי מכר מה לי שכירות ותו אפי' לסברתו יש תימא בדין השני שזכר רמ"א במה שהתנה הלוקח עם העכו"ם בכספא לחוד אקנה מ"ט מהני לשיטה זו דלא תליא מילתא בקנין לפי הדין או לא וא"ל דכל שגילה דעתו שסמכה דעתיה שרוצה לקנות אמרינן דלא ירא ממה שהעכו"ם אנס ומועיל קנינו ובזה לא דברו חכמי' הא ליתא דודאי בטלה דעתו אצל כל אדם וראייה מדהוצרך הרא"ש לומר ואם הוא פקח אחר שניתן המעות יחזיק בו בתורת הפקר למה הוצרך לתורת הפקר הא אפי' מחזיק בתורת קנין מהני לפי שגילה דעתו דסמכא דעתיה אלא פשוט שאין זו סברא והיותר קשה דרמ"א מביא בסמוך דחזקה לא מהני בזה והיינו כרשב"א שמביא רבינו דלדעת רשב"ם ודאי מהני חזקה וא"כ לא היה להרמ"א להביא תחלה הדינים שנמשכו מפ' רשב"ם כיון דקי"ל כרמב"ם והרשב"א והראב"ד שהם רבים נגד רשב"ם וס"ל דלא איכפת לן בקנין זה אי מהני בישראל ולא היה לו לרמ"א להביא האי מיהו השכירות כו' וצ"ע:

בחזקה. הסמ"ע האריך בדין זה ונרא' מדבריו דישראל מעובד כוכבים לכ"ע קונה מטלטלים בדמים וכ"נ להדיא מדבריו בס"ס זה ע"ש וזה אינו כדמוכח להדיא ברפ"ב דבכורות דבין ישראל מעו"כ ובין עו"כ מישראל חד דינא אית להו וכן משמע בהה"מ דגם להרמב"ן ושאר גאונים חד דינא אית להו. וכ"פ הרא"ש להדיא בבכורות שם דבין ישראל מעובד כוכבים ובין עובד כוכבים מישראל אינו קונה רק במשיכה וכ"מ בדברי שאר כל הפוסקים וכן מבואר בדברי האחרונים וכמ"ש ביו"ד סי' ש"כ ס"ק ח' ע"ש עיין בתשו' מהרשד"ם סי' קע"א עכ"ל הש"ך (והט"ז כת' דכאן לא איירי מחזקת ג' שנים אלא מגוף דברי הקנין כגון נעל כו' ולא מיירי בהכחשה כלל אלא שניהם מודים במקח רק שהמוכר רוצה לחזור בו ומש"ה אמר כשם שישראל כו' ע"ש):

נתינת הכסף. ועי' בכ"מ דכ' ב' פרושים וס"ל לעיקר דאפילו אם נתן הכסף קודם כתיבת השטר קנהו ע"ש. סמ"ע:

שכירות. משום דאין דרך העולם לכתוב עליו שטר וס"ל להרמ"א דגם למאן דס"ל דאפילו במקום שישראל קונה מחבירו בלא שטר מ"מ ישראל מעובד כוכבים אינו קונה דלא סמכה דעתו. אפ"ה בשכירות שהוא לזמן סמכה דעתו מאחר שקיבל העובד כוכבים דמי שכירתו. שם:

קנה. והש"ך כת' דהב"ח פסק דלא מהני התנה וע"ש. (עמ"ש הט"ז בזה):

מאחר. ע"ל סי' רע"ד ורע"ה סי"ב ועיין בתשו' מהרי"ט סי' צ"ה ובתשו' מהרשד"ם סי' רכ"ה באריכות וסי' רל"ב:

החזיק. פירוש אפילו החזיק בה אחר שנתן המעות להעובד כוכבים אפ"ה לא סמכה דעתו לקנות עד שיכתוב לו שטר משא"כ אחר דלא נתן מעות דדעתו לקנות בהחזקה מסתמא כיון דלא נתן מעות לא יפסיד אף אם יקחנו ממנו העובד כוכבים ומה מזיק לו שיסמוך דעתו לקנותו וכ"כ הה"מ. סמ"ע:

הדמים. כן דעת הרמב"ם וסייעתו והטעם דאף דלא קנהו מ"מ בתורת משכון הוא בידו עד שיחזיר לו הדמים אבל הרא"ש והטור ס"ל דא"צ ליתן לו דמים כיון דלא בא ליד הלוקח מתחלה בתורת משכון. שם:

המוכר. פירוש אף שכבר נתן השני להראשון המעות אין האחריות עליו ולפ"ז אם בא העובד כוכבים והוציא מיד זה המחזיק שנית א"צ הראשון להחזיר לו מעותיו כן פירש הב"י והד"מ לדעת המ"מ שם ונ"י וע"ש. שם:

רשע. כת' הב"י דחדא באידך תליא כיון דצריך המחזיק ליתן מעות ללוקח נמצא דאינו כמציאה והפקר וה"ל כדין עני המהפך בחררה כו' משא"כ אם לא הי' צריך להחזיר לו מעותיו דה"ל כמציאה דאין בו דין עני המהפך בחררה כמ"ש בסי' רל"ז. שם:

מסור. ה"ט כיון דמן הדין זכה בו המחזיק אסור להוציא מידו ולבטל זכותו ע"י עובד כוכבים. שם:

מעותיו. והרא"ש כת' דא"צ המחזיק להחזיר ללוקח מעותיו ואפ"ה אין הלוקח רשאי לתבוע להעובד כוכבים ואי תבע ועי"ז מוציא העובד כוכבים השדה מיד המחזיק מקרי מסור וכ"כ הטור בשמו ע"ש. שם:

המלך. (עיין בס' מעשה חייא סי' י"ב שכת' שיש כמה חילוקים בדבר. גם הרש"ך בח"ב סי' קי"ז כת' ג"כ דדוק' בכה"ג שהקרקע נקנה ג"כ בכסף אלא מטעם דלא סמכא דעתיה דלא צריך לכתוב שטר. אבל בענין אחר לא ע"ש. ועיין עוד בב"ח ובתשו' ר"ב אשכנזי סי' ל"ד. בני חייא):

כהפקר. ע"ל סי' פ"ו ס"א בהג"ה וס"ט שם בהג"ה:

במטלטלין. הטעם דדוקא בקנין שדה שייך לומר דלא סמכא דעתיה אבל בקנין מטלטלים דהלוקח יקחם מיד לביתו לא חיישינן כולי האי שהעובד כוכבים יקחם באלמות מתוך ביתו. סמ"ע:

העכו"ם כו' ולא בכסף כו'. ר"ל אפי' במקום שקונין בכסף לבד מ"מ אין העכו"ם קונה ולא מקנה אלא בשטר לבד דלא כמ"ש רשב"ם ותוס' נד ב' ד"ה וישראל כו' דדין העכו"ם בקרקע כדין ישראל ובמקום שכותבין את השטר איירי דגם ישראל אינו קונה בכסף ולדידהו גם בחזקה קונה אבל הרמב"ם דעתו כדעת הגאונים וז"ל רב האי גאון בריש שי"ד דין ישראל עם חבירו כבר פירשתי בשי"ג אבל כשהעכו"ם לוקח מישראל אע"פ שנתן דמים לא קנה כישראל מן ישראל בכסף עד שיכתוב לו שטר וכן ישראל הלוקח מעכו"ם ונתן דמים לא קנה עד שיכתוב לו שטר כדגרסי' אר"י א"ר הבא מחמת עכו"ם ה"ה כעכו"ם מה עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר אף כו' ואע"פ שישראל קונה מחבירו בנתינת כסף בלבד אינו קונה אלא בשטר ולכן גרסי' הלוקח בית מן העכו"ם בא"י כותבין עליו אונו ואפי' בשבת. וישראל שמכר לעכו"ם ולקח דמים עדיין הוא ברשותו של ישראל. ועכו"ם שמכר לישראל ולקח דמים יצא מרשותו של עכו"ם וכל המחזיק זכה ונותן דמים לישראל הראשון כדגרסי' נכסי העכו"ם ה"ה כמדבר כו' והחזקה הוא כמו בנכסי הגר ואחריות הוא מ"מ על העכו"ם ולא על ישראל הראשון כו' עכ"ל בקיצור וכלל הענין כי עכו"ם מישראל וישראל מעכו"ם חד דינא להו בקנייתם שאין קונין בכסף וחזקה לגמרי ואין להם מהג' קניינים אלא שטר לבד:

מיהו שכירות כו'. ז"ל ב"י בסי' קצב והשוכר מן העכו"ם לרשב"ם שפי' ההיא דנכסי עכו"ם ה"ה כמדבר כו' משום דאפי' בישראל חברי' לא קנה בזוזי בלא שטר משמע במקום שאין כותבין שטר קני בכסף לחוד וכ"כ רי"ו א"כ גבי שכירות כיון דאין רגילין לכתוב שטר קנה בכסף לחוד כו' ע"ש וע"ל סי' קצה ס"ט בהג"ה אפי' במקום כו'. והוא לשיטת הפוסקים דדין העכו"ם כדין ישראל וכמ"ש כאן וכן אם התנה כו' הוא ג"כ לשיטת הפוסקים האלו כמ"ש בב"י כאן כתב ר"י בנב"ב דהא אמרינן נכסי העכו"ם ה"ה במדבר כו' וכ"נ מדברי הרשב"ם כו' ונ"ל שאם אמר הלוקח בכסף לבדו כו' וכדאמרינן לגבי ישראל כו' אבל לדברי הרמב"ם והגאונים אינו כן אלא שבד"מ כ' ג"כ מתחלה כן ונראה דאין לחלק כך אלא לפי המפרשים דמיירי כו' אלא שאח"כ כ' אפשר דמהני תנאי אף לדברי כו' וכאן בהג"ה כתב אף בשכירות כן ודבריו צ"ע אף בתנאי ולא דשמע כן מדברי הגאונים דס"ל אין קנין לעכו"ם מישראל וישראל מעכו"ם אלא בשטר לבד ולשון הגמ' ישראל הבא מחמת העכו"ם ה"ה כעכו"ם כו' לפי פי' הגאונים מ' דאין הטעם משום אנס אלא דאין קנין להם אלא כך וכ"ש בשכירות שאמרו כשם הקרקע כו' כך שכירות הקרקע כו' אלא שלמד בד"מ שם מדברי הטור בסוף הסי' שכ' וכ"ז לא איירי אלא בקרקע שאין דעת כו' אבל לדעת הגאונים ולדעת הררב"ם מדאורייתא קונה בכסף במטלטלין כמ"ש שם ע"ש וכן מצאתי בב"ח וט"ז שהשיגו עליו ע"ש ועמ"ש בס"ב:

וקודם שיחזיק כו'. הא אם החזיק אע"ג דאין חזקה קונה מטעם קנין מדין הפקר קנה ולא גרע משני. מ"מ:

וי"א דאפי' כו'. כיון שנתן דמים לאסמכה דעתו עד שיתן לו שטר דסתם עכו"ם אנס כו' משא"כ בשני שלא נתן מעות שלא יפסיד כלום דעתו לקנות בחזקה כדין הפקר. מ"מ שם וטור. והוא שיטה שלישית דס"ל דאין קונה לא בכסף אפי' במקום שאין כותבין השטר ולא בחזקה כנ"ל ולכן לא מהני חזקה אף שמהני בישראל בכ"מ כמ"ש בס"ס קצ"ב אלא דס"ל דלאו מדינא אלא משום דלא סמכא דעתא דסתם עכו"ם אנסים וכמ"ש הרשב"ם ד"ה אסתלק וכמ"ש מעכו"ם דסתם כו' ר"ל אף במקום שאין כותבין השטר ולכן אפי' החזיק לא קנה וז"ש אבל אם החזיק כו' כיון שעדיין לא נתן המעות סמכא דעתיה כמו אחר כיון שלא יפסיד אבל לפי שיטת הגאונים משום דאין קונין ולא משום דלא סמכא דעתו א"כ אפי' אחר נתינת המעות מהני חזקתו מדין הפקר וז"ש הרמב"ם וקודם שיחזיק כו' כנ"ל והרמ"א אחז שיטת הרשב"א והטור ובזה צדקו דבריו מ"ש בס"א מיהו שכירות כו' וכן אם כו' אבל הש"ע אחז שיטת הרמב"ם והגאונים ולכן השמיט דין השכירות והתנה וכן כאן דעת הטור ורשב"א:

ונותן לראשון כו'. כ"כ כל הגאונים דלא כרשב"ם ורא"ש ועסמ"ע:

ואחריותו כו'. דהא הראשון לא קנה מעולם ולא מכר לשני וקנין השני מעכו"ם הוא ואחריותו עליו. רב האי שם:

והשני כו'. רשב"ם שם ואף שחולק הרא"ש וכס' ר"ת דבמציאה או הפקר לא מיקרי רשע כיון דקונה בלא מעות וזה אין מצוי זה לדעתו דס"ל א"צ להחזיר את המעות. ב"י:

ומ"מ כו'. כיון שקנה בדין:

בד"א כו'. רי"ף ורמב"ם וכמ"ש בגמ' שם:

עכו"ם כו'. אבל בכסף קונה במטלטלין כמ"ש בסוף הסי' ע"ש:

וכ"ז כו'. טור וכ"כ הרמב"ם בפ"א מה' זכייה עכו"ם שמכר מטלטלין לישראל כו' ומקנה במשיכה או בדמים וכ' המ"מ דין המשיכה שקונה מסקנא בע"ז ע"ב א' וס"ל להרמב"ם דה"ק שם אף משיכה קונה וה"ה למעות ולא קי"ל כסוגיא דבכורות י"ג מה עמיתך באחת כו' וכן מוכח הסוגיא דע"ז שם דביין נסך אף למ"ד משיכה קונה בהקדמת המעות סגי. ועבתוס' שם ע"א א' ד"ה שקולי כו' והקשה ר"ת כו' א"נ י"ל דסבר האי כו' וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מה' בכורות האי מימרא דריש לקיש משום ר' אושיעא שם בבכורות י"ג א' אף שפ' דמשיכה בעכו"ם קונה וכמו שמסיק בע"ז שם ועתוס' בע"ז שם ד"ה רב אשי כו' וכן ודאי דקי"ל כר' יוחנן דמשיכה אינה אלא מדרבנן וד"ת מעות קונות כמ"ש בפ"ד דב"מ מכור לי באלו קנה כו' ושם ובפ"א דקדושין יש דמים שהן כחליפין כיצד כו' ושם שהיתה עלייה של לוקח מושכרת כו' ובספ"ה דחולין בד' פרקים כו' ובספ"ז דעירובין נותן אדם מעה כו' עשאוהו כו' וכן כל הפוסקים וש"ע כ' כל הדינים הנ"ל ואף שהתוס' בבכורות דחו וכ' דאף לר' יוחנן י"ל דעכו"ם קונה במעות בע"ז שם לא כ' כן וכן פשטא דסוגיא לא מ' כן וכ"כ כל הפוסקים וכ"פ בש"ע דמשיכה קונה בעכו"ם ועבש"ע י"ד סי' קמו ס"ג אע"פ שמשיכה בעכו"ם קונה כו' והוא מדברי הגמ' שם בע"ז וכ"ה לשון הרמב"ם שם וכן שם סי' קלב ס"ב ומשמשך קנה ושם פ' דאף מעות קונה שכ' אבל אם מדד כו' צריך ליקח הדמים כו' וכנ"ל ואף שהפוסקים חולקים על הרמב"ם וס"ל דאין מעות קונות וס"ל כתי' האחרים שכ' תוס' בע"ז שם מ"מ בזה מודים לרמב"ם דמשיכה קונה כמ"ש תוס' ומ"ש בש"ע שם סי' ש"כ ס"ה והקנין יהיה כו' או שיקבל כו' דאז כו' הוא חומרא בעלמא לצאת דעת רש"י דפ' כרב אשי דמעות קונה ולא משיכה בעכו"ם אבל כל הפוסקים חולקים עליו וכ"ש לדעת הרמב"ם והטור כאן דבא' מהן סגי וז"ש הרמב"ם בפ"ו מה' מעילה הל' י' קנה כו' וכשיטתו דגם בעכו"ם סגי בכסף ומ"ש ואם מן ישראל לא מעל אע"ג דסוגיא דב"מ שם דלר"י דד"ת מעות קונות מעל מ"מ סוגיא דע"ז ס"ג א' משמע כיון שהפקיעו חכמים קנין מעות בלא משיכה אינו כלום אף לדבר שהוא מדאורייתא וא"צ למה שחילקו תוס' שם ד"ה והא כו' ול"ד כו' וכן מתורץ בזה מ"ש תוס' בכ"מ שם מח א' ד"ה בלן. וא"ת וכי איתותב כו' ומ"ש הרמב"ם שם בפ"א דזכייה או בדמים קאי ג"כ אקונה כמ"ש הכ"מ שם וכמ"ש בפ"ד דה' בכורות ועיינתי בדברי הרמב"ם שם שכ' אבל הקרקע אינו קונה אותו מישראל ואינו מקנה אלא בשטר שאין דעתו סומכת אלא על השטר אלמא ס"ל להרמב"ם דמדינא קונה בכסף אלא משום דאין דעתו כנ"ל בדברי הטור וכן נראה כיון שקונה במטלטלין כ"ש בקרקעות וז"ש הרמב"ם בפ"א דמכירה הל' יז העכו"ם אינו קונה בחזקה כו' ול"ק אינו קונה בכסף ששם כ' דינא דגמ' ישראל הבא מחמת עכו"ם כו' ולא הזכיר בגמ' דין הכסף אלא החזקה שחזקה מדינא ל"ל אבל הכסף מטעם דלא סמכא דעתא והוא דין נכסי העכו"ם כו' וכן חלקן הרמב"ם בה' מכירה ובה' זכייה דלא כמ"מ בה' זכייה שם שכ' מקור של הרמב"ם שם ממ"ש ישראל הבא מחמת כו' שהרמב"ם לא הזכיר שם חזקה כלל וכנ"ל ונמצא מ"ש הרמ"א בס"א מיהו שכירות כו' וכן אם התנה צדקו דבריו שהוא אף לדעת הרמב"ם רק בחזקה ס"ל דמדינא לא קני ולא משום סמכא דעתא ולכן כ' וקודם שיחזיק כו' אבל הפוסקים ס"ל דאף בחזקה הטעם משום דלא סמכא דעתא וכפי' שמ"ש שם ישראל הבא מחמת עכו"ם כו' לענין חזקת שלש שנים כפי' הרשב"ם והר"ן והראב"ד וכמ"ש ב"י בס"ס זה ולכן כתבו ובהג"ה וי"א דאפי' החזיק כו' אבל כסף לד"ה הוא משום סמכא דעתא וצדקו דברי ההג"ה בס"א שהוא לכ"ע לבד דעת רב האי גאון דמ' מדבריו שגם כסף מדינא לא קני כמש"ל וצ"ל לדעתו דכן במטלטלין אינו קונה ומקנה במעות אלא במשיכה וכדעת הפוסקים הנ"ל: וכללי השמועה דדעת כל הפוסקים דלא כרשב"ם וסייעתו אלא כדעת הרמב"ם דבקרקע אינו קנה ולא מקנה לא בכסף ולא בחזקה אלא דבחזקה לדעת הרמב"ם מדינא ולדעת הפוסקים מחמת דלא סמכא דעתא וכנ"מ כנ"ל. ובמטלטלין דעת כל הפוסקים דמשיכה קונה ומקנה לבד דעת רש"י ונדחו דבריו וכל הפוסקים חלקו עליו בראיות ברורות אלא שלדעת הרמב"ם קונה גם בכסף ולדעת הפוסקים לא קנה וכן לענין מקנה וכאן ובש"ע י"ד סי' קל"ב סתם כהרמב"ם: