שותפין אין להם חזקה זה על זה - שולחן ערוך חושן משפט סימן קע״ט

דבר הידוע כו'. עיין בתשובת רשד"ם סימן י"א וסי' קס"ד ובתשובת מהרי"ט סי' ע"א ובתשובת ר"ש כהן סי' קפ"ה:

ואפי' נשתהא בידו כו'. ואע"ג דכתבתי בסימן קל"ז דשותפי' רגילין להקפיד מ"מ כיון דניכר וידוע הוא דדבר זה בשותפות היה עדיין הוא בחזק' של שניהן כו' עכ"ל סמ"ע ולא כ' שם כלום ונראה שכוון למ"ש הטור שם סי"ג ושהה ברשותו זמן רב כו' והיינו כמ"ש התוס' ריש ב"ב דבשה' זמן רב רגילין להקפי' ויכול לטעון לקוח ואיני מבין מ"ש מ"מ כיון דניכר כו' דמה בכך שהיה של שותפות כיון שרגילין להקפיד והגע עצמך היכא שהי' ידוע שהוא של חבירו לבדו נאמן לטעון לקוח כ"ש של שניהם ומה בכך שהוא שותף הרי הוא מקפיד ועוד דהא בכותל נמי הוי של שניהם אלא נלפע"ד דהטור מיירי בזמן רב שאין רגילים להקפיד והתוס' מיירי בזמן רב יותר שרגילים להקפיד וכמ"ש לעיל סי' קנ"ז ודוק ועיין בתשו' ר"א ן' חיים סי' קכ"ב ובתשו' מבי"ט ח"א סימן ע"ג ובשאלות השניות סי' צ' דף קמ"ג וח"ב סי' קמ"ט ובתשובת ר"י לבית לוי ס"ס כ"ג:

פלגי' ליה בשוה. עיין מ"ש לעיל סי' ס"ב ס"ק ו' וס"ק י"ד:

ואפי' נשתהה בידו זמן רב כו' משום דשותפים לא קפדי אהדדי ואע"ג דכתבתי בסימן קנ"ז דבזמן רב רגילין להקפיד מ"מ כיון דניכר וידוע הוא דדבר זה בשותפות היה עדיין הוא בחזקת של שניהם ואמרי' דלא קפדי עד שיוודע שחלקו:

והוא דלא מצי במטען כו' פי' דא"כ הוה נאמן במגו:

(נשתהה בידו) עיין מ"ש לעיל סי' קנ"ט [קנז] דלרי"ף ורא"ש לא אכפת לן כלל בזמן רב דהוה כמו אומן דלא חלקום:

הידוע. עיין בתשו' רשד"ם סי' י"א וסי' קס"ד ובתשו' מהרי"ט סי' ע"א ובתשו' רש"ך סי' קפ"ה:

רב. משום דשותפין לא קפדי אהדדי ואע"ג דכתבתי בסי' קנ"ז דבזמן רב רגילין להקפיד מ"מ כיון דניכר וידוע הוא דדבר זה בשותפות היה עדיין היא בחזקת שניהן ואמרינן דלא קפדי עד שיוודע שחלקו עכ"ל הסמ"ע ולא כת' שם כלום (א"ה ע"ש בפרישה סי"ג שם תמצאנו) ונראה שכוון למ"ש הטור שם ושהו ברשותו זמן רב כו' והיינו כמ"ש התוס' ריש ב"ב דבשהה זמן רב רגילין להקפיד ויכול לטעון לקוח ואיני מבין מ"ש הסמ"ע כיון דניכר כו' דמה בכך שהי' של שותפות כיון שרגילין להקפיד והגע עצמך היכא שהי' ידוע שהוא של חבירו לבדו נאמן לטעון לקוח כ"ש של שניהן ומה בכך שהוא שותף הרי הוא מקפיד ועוד דהא בכותל נמי הוי של שניהם אלא נ"ל דהטור מיירי בזמן רב שאין רגילין להקפיד והתוס' מיירי בזמן רב יותר שרגילין להקפיד וכמ"ש בסי' קנ"ז ס"ה ע"ש עיין בתשו' ראנ"ח סי' קכ"ב ובתשובת מבי"ט ח"א סי' ע"ג ובשאלות השניות סי' צ' דף קמ"ג וח"ב סי' קמ"ט ובתשובת ר"י לבית לוי ס"ס כ"ג עכ"ל הש"ך (ועמ"ש הט"ז בזה):

בראיה. (ושני שותפים שנשתתפו בקנין ובשבועה ואמר אחד מהם בתוך הזמן שהסכימו לחלוק ומחלו השבועה זה לזה והשני מכחישו מה יהא בדינם עיין תשובה ע"ז באורך בס' בני חיי להגהת הטור אות ג' והביא שם גם תשובת מהריב"ל בענין זה ע"ש):

ואפי' נשתהא. עיין בתוס' ב"ב ב' א' ד"ה לפיכך. ומתרץ ר"י כו' ושהו כו':

אינו יכול. זהו דלא התוס' ויש לדחוק דכאן לא מיירי ביותר מכדי רגילות אבל לא מ' הכי. ובפ"ג דב"ב האומנין והשותפין כו' ומ' בגמ' דאפי' נשתהא וע"ש בתוס' דף מ"ז ד"ה ירד א"נ כו': (ליקוט) ואפי' נשתהא בידו זמן רב. טור וכ"כ הטור בסי' קנ"ז והוא דברי הרא"ש בפ"א דב"ב ס"ו שכ' דשותפין לא קפדי אהדדי ואפי' נשתהה כו' ודלא כתוס' והג"א שם ד"ה ואם כו' וכן בפי' מ"ש פשיטא כו' לא פי' כדברי תוס' וכן לא חילק בין זמן רב או לא דלא כסמ"ע וש"ך ודעתו כדעת הר' יונה בסי' קנ"מ ס"ה שחולק על התוס' ע"ש ועמ"מ ספ"ב מה' שכנים שכ' ששיטת הרי"ף הוא שלא כשיטת התוס' ע"ש וכ"מ בדברי הרי"ף שכ' ושמעינן מהכא כו' וכן ברש"י שם בהג"ה בשם ר"ח שמעינן מינה דכל כה"ג כו' (ע"כ):

אלא בראיה. שם ע"ב כולן שהביאו ראיה כו' ושם מ"ט ב':

והיא דלא מצי. כמו גבי אומן שם מ"ב מ"ג:

ודוקא קודם. שם כ"ב א' וע"ש ברשב"ם וע' פ"ח דשבועות מ"ה א':