שותפין אין להם חזקה זה על זה - טור חושן משפט סימן קע״ט

דבר הידוע שהוא משל השותפות וכו' בפ"ק דב"ב (ד.) גבי שותפין שבנו את הכותל לאמצע לפיכך אם נפל הכותל המקום ואבנים של שניהם פשיטא לא צריכא דנפל לרשותא דחד מינייהו אי נמי דפנינהו חד לרשותיה מהו דתימא ליהוי אידך כמוציא מחבירו ועליו הראיה קמ"ל וכתב הרי"ף וש"מ מהא דמילתא דידיע לתרי שותפין אע"ג דאיתא השתא ברשות דחד מינייהו לא נפק מחזקה דאידך מאי טעמא משום דשותפין לא קפדי אהדדי הילכך לית להו חזקה חד אחבריה אלא בראיה אי נמי לאחר חלוקה וכ"כ רבינו אשר אלא שסיים ואין לו ראיה אלא בעדים והיא היא כוונת הרי"ף ג"כ דראיה שכתב דמהני היינו עדים ורמב"ם כתב דין זה בפרק חמישי מהל' שותפין וז"ל דבר הידוע לשני שותפין אע"פ שהוא ברשות אחד מהם אינו יוצא מחזקתו של שני כל ימי השותפות ואינו יכול לטעון שלקחו ממנו או שנתנו לו במתנה ונאמר לאחר שהמוציא מחבירו עליו הראיה אלא הרי הוא בחזקת שניהם עד שיביא האחר ראיה נראה מדבריו שאם חלקו השותפות אע"פ שדבר זה היה ידוע לשותפות אם הוא ביד אחד מהם הוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה וטעמא משום דתלינן שנפל לחלקו כשחלקו השותפות וזהו שכתב רי"ף אי נמי לאחר חלוקה. וכתב רבינו ירוחם שאינו יכול לומר לקוחים הם בידי וכ"ש שום טענה אחרת וכתב בעל התרומות בשער מ"ט וכיצד כגון שטען ראובן לשמעון שותפות היה ביני לבינך והכל הוא בידך והלה טוען אמת שעסק שותפך בידי אבל אתה חייב לי כנגדם מנה אי ידיע בסהדי ההיא מדעם דאיתיה בשיתוף לתרוייהו ואיכא ראה לא נפק מחזקתיה דאידך אלא נשבע האחר שאין לו בידו כלום ומוציא חלקו מיד המחזיק בשיתופו הרי בהדיא דלא אמרו דבדבר הידוע לשותפות אין לאחד חזקה בו על חבירו אלא כשיש עדים שאותו דבר הוא של השותפות וגם יש עדים שראו עכשיו בידו הא לאו הכי מגו דאי בעי אמר לא היו דברים מעולם אי נמי אהדרתיה ניהלך כי אמר של השיתוף הן ואתה חייב לי כנגדן נאמן ונ"ל שצריך ג"כ להעמידה בדאיכא סהדי שלא חלקו השותפות הא לאו הכי נאמן במגו דאי בעי אמר כבר חלקנו ובתר חלוקה אע"פ שהוא דבר הידוע לשותפות המוציא מחבירו עליו הראיה וכיוצא בזה כתב רבינו ירוחם בנתיב כ"ז ח"ג בשם ר"ח שכתב וז"ל וכתב ר"ח והיכא דירד לחצי השדה ויש בה דין חלוקה יש לו חזקה ויכול לטעון חלקנו והגיע זה לחלקי ואי לית בה דינא דחלוקה לית בה חזקה עכ"ל . וכתב עוד בעל התרומות בשער הנזכר ואף ע"ג דגרסינן בפרק חזקת הבתים אחד מן האחין שהיו אונות ושטרות יוצאות על שמו דקיי"ל כרב דעליו להביא ראיה הני מילי אונות ושטרות שאין תפיסתן מחוורת אצל הממון:

וכתב הראב"ד לא מיבעיא מילתא דידיע לתרוייהו כו' כ"כ בשמו בעל נ"י בריש פרק הבית והעלייה ובעל ספר התרומות בשער הנזכר ודייק לה מההיא דהבית והעלייה שנפלו דשותפותא אימת הויא בשעת נפילה דעד השתא כל חד וחד באפי נפשיה קאי ובשעת נפילה הא לא ידעינן כמה שבורות להאי וכמה שלימות להאי וכי אמר חד רובא דשלימות דידי הוא לא מהימן ואע"ג דפנינהו לרשותיה וקיימי תותי ידיה לא מהימן ופלגי להו בשוה והא נמי דכוותה היא:

דבר הידוע וכו' כ"כ האלפסי והאשיר"י רפ"ק דב"ב וכ"כ הרמב"ם פ"ה דשותפים ומבואר מדברי האלפסי והרמב"ם דלאחר שחלקו מיד יש לו חזקה וטעמא דמסתבר הוא דהא דאין לשותפין חזקה אינו אלא משום דשותפין לא קפדי אהדדי וכיון שחלקו אזיל ליה האי טעמא והכא מיירי בשהם שותפים במטלטלי וכן לעיל בסימן ס"ב אבל בסימן קמ"ט מיירי בשותפין בקרקע ובחזקה דשלש שנים כדתנן בפרק חזקת וע"ש ומש"ה אף על גב דגבי קרקע אם ידוע בעדים שהוא שותפו אינו נאמן לומר חלקנו כדלעיל ריש סימן קמ"ט אבל גבי מטלטלין נאמן לומר שחלקו כיון שהמטלטלין תחת ידו הן וכ"כ ב"י ע"ש רבינו ירוחם אלא דמשמע מדבריו דאף בקרקע נאמן לומר חלקנו לר"ח וכבר הזכיר זה ב"י לעיל ר"ס קמ"ט אבל דעת רבינו לשם דבקרקע אינו נאמן ע"ש:

ולא משמע כך לעיל ר"ס קמ"ט וע"ש:

ואפי' נשתהה בידו עמ"ש סימן קנ"ז בפרישה ודרישה דס"ל להרי"ף והרא"ש ורבינו דאף דשותפין מקפידין ואין משהין כ"כ זמן רב מ"מ מאחר שנודע הדבר שהיה בשותפות ובא לידו כדי למכרו לאמצע הו"ל עדים וראה ול"מ ליה חזקתו וע"ש שהארכתי: אלא בראיה פי' בעדים כ"כ הרא"ש:

וכתב הראב"ד כו' עד"ר: והוא דלא מצי למיטען נראה דאין זה מל' הראב"ד אלא ל' רבינו הוא מכאן עד סוף הסי' דבה"ע ובעה"ת הביאו ל' הראב"ד ואין זה שם: