א׳
שותפים שבקש כו' ע"ל סימן ע"ג ס"ו ובמהרש"ל ביש"ש סימן מ"ה פ"י דב"ק ובתשו' מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' ס' דף ק"ו וסי' קל"ח ובתשו' מהרא"ן ששון ר"א ובתשו' רשד"ם סי' י"א שס"ד ובתשו' ר"ש כהן ס"ב סי' נ' וצ"ג:
שותף שבקש מהמוכס שימחול לו - שולחן ערוך חושן משפט סימן קע״ח
שותף שבקש מהמוכס שימחול לו. שולחן ערוך חושן משפט סימן קע״ח - 3 סעיפים, ולצידם ש״ך, סמ״ע, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א. לרבי יוסף קארו, בעברית.
חושן משפט · סימן קע״ח
סעיף א׳
שותף שבקש מהמוכס שימחול לו. ובו ג סעיפים:שותפים שבקש אחד מהם מהמוכס שימחול לו ומחל לו הוא לאמצע כאלו הוא שלוחם לבקש בשביל כלם ואם מעצמו בלא פיוס אמר אני מוחל בשביל פלוני הוא שלו לבדו:
סעיף ב׳
מי שפטרו המלך מכל מסים וארנוניות אע"פ כן חייבי' לפרוע במה שהוציאו הצבור בצרכי הצבור ובשמירתן (וע' לעיל סי' קס"ג):
סעיף ג׳
שותף שירד לתוך שדה המשותף ועבדה חשוב כיורד ברשות ונוטל כדין אריסי העיר אפי' בקמה העומדת לקצור ואפילו בשדה שאינה עשויה ליטע והוא הדין אם מתעסק בלא רשות בדבר המטלטל המשותף: הגה ואין השותף נוטל הוצאה רק כפי השבח שמשביח ואם לא השביח כלום אינו נוטל כלום (נ"י פ' חזקת הבתים ומרדכי פרק הגוזל בתרא) ואם מיחה השותף השני שלא לעשות כגון שבנה בנין והוא מוחה בו אם הוא דבר שא"א מלבנות צריך חבירו ליתן לו חלקו ואם אינו צריך לבנות יכול חבירו לומר לו טול עציך ואבניך. (הגה מיי' הל' גזילה):
ש״ך · חושן משפט סימן קע״ח
ב׳
ואם מעצמו כו'. כן הוא דעת הרא"ש ועיין במהרש"ל שם ובס' א"א דף צ"ג ע"ד:
ג׳
שותף שירד כו'. עיין בתשובת מהרי"ט סי' ק"ו ובתשובת רמ"א סי' פ"ו דף קע"ה:
נחלת הכלל · Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat; Lemberg, 1898
סמ״ע · חושן משפט סימן קע״ח
א׳
שימחול לו ומחל לו. בפרישה כתבתי דאפי' אם אומר המוכסן בפי' שמוחל בשבילו אפ"ה הוא לאמצע כל שלא אמר המוכסן כן מעצמו בלא בקשתו דאותו שנמחל לו וכדסיים הטור והמחבר דאל"כ ה"ל לחלק בזה מיניה וביה וק"ל.
ב׳
אפי' בקמה העומדת לקצור פירוש כדין אריסים שנוטלים חלק בהשבח שנשבח הזריע' והנטיעה מעצמו דהיינו בשעה שעומדת לקצור ולבצור אף שא"צ אז עוד למלאכת האריס או המקבל:
ג׳
ומ"ש דאפי' בשדה שאינה עשוי' ליטע. הוא רבותא אחרת דקמ"ל אף ששדה זו היו רגילין לזרוע והשותף הלך ונטעה לא מחשב כמשנה דידו על התחתונה אלא כיורד ועשאו ברשות ונוטל בו שבח כאריס כאלו עשוייה ליטע והמחבר וטור כתבו זה בלא דקדוק דה"ל למכתב אפי' אינו עשויה לזריעה מאחר דאיירי לפני זה בשדה העומדת לקצור דהיינו זריעה אלא משום שבגמ' וברמב"ם נזכרו שניהן קצרו הן בלשונם ונקטו מקצת ל' רישא וסיפא דהגמ' והרמב"ם ועפ"ר:
ד׳
אין השותף נוטל הוצאה כו'. ז"ל הנ"י בפ' ח"ה בדפוס גדול (דף קפ"ב רע"ב) דוקא אם השבח יתר על הוצאה יש לו דין יורד ברשות אבל אם ההוצאה יתירה על השבח לית ליה דין יורד ברשות דנוטל כל ההוצאה אפי' הוא יתירה על השבח ובשותף זה אינו נוטל הוצאה אלא שיעור שבח ובשבוע' דלא עדיף ממוציא הוצאות על נכסי אשתו וגרשה כו' ע"ש והביאו בד"מ ומ"ה כתבו הפוסקים (והוא מל' הגמ') דהוה ליה "כיורד ברשות "בכ"ף הדמיון ולא יורד ברשות לגמרי ועמ"ש לקמן בסי' שע"ה ס"ד עוד מזה:
נחלת הכלל · Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat; Lemberg, 1898
ט״ז · חושן משפט סימן קע״ח
א׳
(סעיף א' אפי' או' בשביל כו') זה דעת רבינו שמחה ומהר"ם חולק כמ"ש בסי' קס"ג ורש"ל פסק כוותיה:
נחלת הכלל · Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat, Lemberg, 1898
באר היטב · חושן משפט סימן קע״ח
א׳
ומחל. כת' הסמ"ע דאפי' אם המוכסן אומר בפי' שמוחל בשבילו אפ"ה הוא לאמצע כל שלא אמר המוכסן כן מעצמו בלא בקשת אותו שנמחל לו דאל"כ ה"ל לחלק בזה מיניה וביה (פקיד שמבריח מכס האנס מן הנכסים הריוח שלו גם האחריות עליה דידיה הדר. ד"ר סי' קי"א ע' בספר בני אהרן סי' מ"ג מהרשד"ם סי' כ"א ובמהר"א ששון סי' כ"א מהר"י הלוי סי' כ"ג הראנ"ח ח"א סי' קכ"ב המבי"ט ח"א סי' ע"ג ובשניות סי' צ' וח"א סי' צ' וח"א סי' קמ"ט. בני חיי):
ב׳
לאמצע. ע"ל סי' ע"ג ס"ו ובמהרש"ל ביש"ש פ"י דב"ק סי' מ"ה ובתשו' מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' ס' דף ק"ו וסי' קל"א ובתשו' מהר"א ששון סי' ר"א ובתשו' רשד"ם סי' י"א ושס"ד ובתשו' רש"ך ס"ב סי' ג' וסי' צ"ג. ש"ך:
ג׳
מעצמו. כן הוא דעת הרא"ש וע' במהרש"ל שם ובס' א"א דף צ"ג ע"ד. שם:
ד׳
שותף. ע' בס' פני משה ח"ב סי' מ"ב ובתשו' מהרי"ט סי' ק"ז ובתשו' הרמ"א סי' פ"ו:
ה׳
ליטע. קמ"ל רבותא אף ששדה זו היו רגילין לזרוע והשותף הלך ונטעה לא מחשב כמשנה דידו על התחתונה אלא כיורד ברשות ונוטל בה שבח כאריס כאילו עשויה ליטע. סמ"ע:
נחלת הכלל · Torat Emet 357
ביאור הגר״א · חושן משפט סימן קע״ח
א׳
ואין השותף. דלא עדיף מבעל המוציא הוצאות על נכסי אשתו ועיין רמב"ם פ"י מה' גזילה ה' ז' שדימה אותן יחד וע"ל סי' שע"ה ע"ה בעל כו':
ב׳
ואם מיחה כו'. שאז דינו כיורד שלא ברשות וכמ"ש בב"מ ק"א א' ופ' הרמב"ם שם וש"ע שם ס"ב ו' דאם אמר בעל השדה והקרקע עקור כו' וטול מה שבנית שומעין לו ופי' המ"מ דוקא ביורד שלא ברשות וכ"ז מוכח מגמ' שם א"ל זיל שום ליה וידו על התחתונה א"ל לא בעינא לסוף כו' ור"ל לא בעינא אלא יעקור את שלו וע"ש בהג"ה ודוקא כו' ובס"ז החצרות כו':
נחלת הכלל · Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat; Lemberg, 1898
על הסימן הזה
שולחן ערוך חושן משפט סימן קע״ח, מתוך חלק חושן משפט. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
שולחן ערוך, רבי יוסף קארו - נחלת הכלל