איזה דבר שהשותפין כופין זה את זה - שולחן ערוך חושן משפט סימן קע״א

או שנים שקנו מא' כו' ודעת הר"י הלוי והראב"ד ונ"י בשם רבינו יונה והרא"ה דאין דינא דגוד איגוד בשותפין שקנו עיין בטור וב"י לקמן סעיף ל"ג עיין בתשו' מהרא"ן ששון סי' פ"א:

אינן יכולין לחזור בהן ואפי' בחלוקת חצר דמדמ' הטור בסימן קנ"ז הזיקו להיזק קוטרא דלא מהני ביה חזקה ע"ש ס"ט מ"מ קנין מהני ליה וכמ"ש הטור בסי' קצ"ה בס"א [ס"א קנ"ה] וגם המחבר שם עכ"ל סמ"ע ואפי' מחילה בלא קנין מהני וכמ"ש מור"ם בסי' קנ"ז ס"א בהג"א והוא מדברי הרא"ש:

יגיע לפחות שבהם כו' עיין מ"ש לעיל סי' קט"ו ס"ב ס"ק ך':

וכן אם רוצים לחלוק כו' ע' בתשוב' ר"ש כהן ס"ג סי' קכ"ב באריכות שהשיג על הת"ה ע' בתשו' מבי"ט ח"ב סי' ער"ב:

א' מהשותפין כו' ע' בתשוב' ר"ש כהן ס"ג סי' ס"ח מדיני גוד או איגוד:

והרי עשיר אומר לעני כו' ועשיר יכול לומר לעני גוד או איגוד אבל עני לעשיר דכיון דאיגוד ליכא לא יכול לומר ואם ירצ' למכור זה תלוי בפלוגתא דבסמוך דברמב"ם והרא"ש עיין בטור סכ"ט עיין בתשובת ר"א ן' חיים סי' ט"ז:

כשאין לו מעות עיין בסמ"ע ס"ק ט"ו עד וכן כוונת מור"ם כאן במ"ש דלא אמרי' גוד או איגוד כשאין לו מעות להחזיקו לנפשו רק כשבא לומר גוד או איגוד כולו כאשר אמכרנו ואתן לך חלקך וכו' עכ"ל וכן עיקר ודלא כמו שהבין בא"א דצ"א ע"ב והניחו בתימה ע"ש כי לא דק כלל ועיין בב"ח מ"ש על דעת הרא"ש בתשוב' שיש לחלק בין אם יגיע הפסד גדול אזי יכול לקנו' לאחרי' ע"ש ודברי הסמ"ע נראין יותר והארכתי בספרי בזה ע' בתשר מהרשד"ם סי' קנ"ח:

דלא שייך חלוקה כו' ע' בסמ"ע ס"ק כ"ב מה שהקשה מלקמן סי' שי"ו ס"ב על המחבר ומה שתירץ שם אינו נוח לי וע"כ אני אומר אם רוצה לחלוק משום היזק ראיה פשיטא דכופין ולקמן סי' שי"ו גלי אדעתי' דלא קפיד אהיזק ראי' רק לא ניחא ליה באיניש אחרינא א"י לחלוק באינו שלהם וק"ל ועיין בב"ח מ"ש לישב דברי המחבר בזה ואין דבריו נראין עיין בתשות מהרשד"ם סי' קנ"ח:

וי"ח בזה כו' הרא"ש כ' על הרי"ף דלית לן לאכרועיה טעמי' דיחידאה מסברא דנפשין ולי נרא' דעת הרי"ף דקי"ל כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו וכתב הרי"ף בפ' ג"פ דהך כללא ליתא אלא עד דאיכא טעמא וכמ"ש לקמן סי' שפ"ו ס"ק י"ב ולכך כ' הרי"ף כאן דמסתבר טעמיה דרשב"ג וליכא למימר דוקא במשנתינו דבתוספות פ' איזהו נשך (בבא מציעא דף ס"ט) ד"ה אלא שטה אתמר מוכח להדיא דה"ה בברייתא ע"ש:

ושמעון אין לו אלא שלש כו' עיין מ"ש לעיל סי' קט"ו ס"ק כ"ג:

יכול ראובן לו' כו' כ' הב"ח וז"ל ומ"ש שיכול ראובן לו' לו אחלוק עמך כו' נר' דה"ק דהשתא דיש לו לא' ד' אמות לא מצי לו' לחבירו גוד או איגוד דדוקא כשאין לכל א' וא' ד' אמות איכא טענת גוד או איגוד משא"כ כשיש ד' אמות לא' ואין בו ד' אמות לשני דגוד איכא איגוד ליכא בצד אחד דאין בעל ג' אמות יכול לומר לבעל ד' אמות גוד או איגוד דאיגוד ליכא מיהו מצי למימר בעל ד' אמות לא אייחד לעצמי אלא ג' אמות שאפסיק במחיצה ואשתמש בו לעצמי ואמה אחת אניח אצל ג' אמות שלך כדי שיהא לך חצר של ד' אמות ונמצא שאשתתף עמך ברביע חלקך דלך יהי' ג' אמות ולי אמה אחת ושוב יאמר לו גוד או איגוד ולפע"ד דט"ס הוא בדברי רבינו וצריך להגיה הר"מ במקום הרמ"ה דבמרדכי ספ"ק דב"ב כ' דברים אלו בשם הר"מ עכ"ל ואין דבריו נכונים בעיני דלמה לא יוכל בעל ג' אמות לומר לבעל ד' אמות גוד ג' אמות שלי או איגוד ואי משום שיאמר אמכור לך עד כשיעור א"כ גם בשיש לכל א' רק ג' אמות יאמר לו כך אלא דמסתמא אינו אומר כך דא"כ ישאר לו פחות משיעור ובאמת דגם בז' אמות ק"ק על הט"ו שהרי ישאר לבעל ד' אמות פחות משיעור אבל במרדכי בשם מהר"מ ספ"ק דב"ב ניחא דאיתא שם שיש לראובן הרבה יותר משיעור א"כ כשעושה כן עדיין נשאר לו כשיעור וקרוב אצלי להגיה בטור כגון חצר של ח' אמות ויש לראובן ה' חלקי' כו' ואם לא נגיה צריך לו' דל"ד נקט אלא דאשמעי' דלא תימא כשיש לאחד כשיעור יטול את שלו בע"כ של חבירו קמ"ל דאפי' הכי לא אלא יכול לו' לו לבדו חלוק עמי ותן לי שלי ואם לאו אשתתף עמך ברביע אבל באמת אין חילוק בזה בין יש לא' ד' אמות ובין יש לכל א' רק ג' אמות ודלא כהב"ח דוק ותשכח:

וכ"ש אם אין בכל בית כ"ח כו' בספרי כתבתי דנראה דמ"ה כתב הטור דאין בכל בית כ"ח דאי יש בא' מהם אזי יקיימו החלוקה בא' מהם והשאר ישאר בשותפות וא"י לכופו לחלוק כל בתים בית נגד בית משא"כ אם אין בשום א' מהן כדי חלוק' אזי חולקים בתים נגד בתים וצ"ע לדינא ודוק ודלא כב"ח עיין בתשו' ר"ש כהן ס"ג סימן קכ"ב:

אבל מדברי הרא"ש בתשו' כו' עיין בסמ"ע ס"ק ל"ח שכתב עיין פרישה שם כתבתי דלא נ"ל כן מדבריו שם כו' עד אבל אם רוצה להשאר עם האלמנה כו' אך ממה שסיים הרא"ש וכ"ש בנדון זה שהעלייה כו' משמע קצת כדעת מור"ם וק"ל:

הוי כמו שכירות כו' עיין בהגהה ד"מ שם כתבתי דמדברי המ"מ מוכח דיש חילוק ביניהן להרמב"ם ודשאני שכירו' שהן שכרו ומשלמין ואין הן גובין מעות לבסוף מ"ה לא שייך חלוק' (במעות) ואמרי' ביה גיד או אגוד עכ"ל סמ"ע ובזה מיושב קושית ב"ה וב"ח ע"ש ודוק:

אין שומעין כו' הטור מסיק וכתב בשם הרמ"ה ע"ז ז"ל דאם הנתבע מבקשזמן נותנים לו אע"פ שהתובע רוצה ליתן מעות מיד אבל אם התובע מבקש זמן אין נותנים לו כו' והעתיקו גם בסמ"ע ומיירי שנשבע שלא לחזור בו דאל"כ מאי נ"מ הלא התובע יכול לחזור בו וכמ"ש לקמן בשם הרמ"ה ועיין עוד בסמ"ע ס"ק מ"א עד ע"ש בטור ובפרישה מ"ש בפירושו כו' ועיין בב"ח ופי' קמא שכתב נראה יותר ע"ש וכתב הטור עוד בשם הרמ"ה דאי יאמר הנתבע לוגידו מעכשיו ולאחר שלשים כדי שלא יחזור התובע מזה ואני אמכור בשביל זה נכסי בזול שומעין לו וכתבו בסמ"ע שם בסמוך:

אחד הקונה כו'. הטור מביא לשון הרמב"ם זה בס"ס זה ועמ"ש שם ומ"ש המחבר בסמוך ס"ט. ונר' שכאן או שירשו כו' כ"כ גם הטור ומשום דבגוד איגוד יש דעות שמחלקין בין ירושה לקנייה כמ"ש הטור בסל"ג קמ"ל דבחלוק' הכל מודים דאין חלוק ביניהן ועפ"ר:

אינן יכולין לחזור בהן שם סיים בתשוב' וכ' ז"ל ולא אמרינן דהוה קנין דברים בעלמא עכ"ל ואפילו בחלוקת חצר דמדמ' הטור בסי' קצ"ז היזקו להיזק קוטרא דלא מהני ביה חזקה ע"ש בס"ט מ"מ קנין מהני ליה וכמ"ש הטור בסי' קנ"ה בסס"א וגם המחבר שם:

וכן רבים היושבים כו' האי וכן לאו בדקדוק כתבו מור"ם שאין לו דמיון לדין שלפניו ואדרבא בקמייתא קאמר דאין יכול למחות בבא לשנות ובזה כ' דיכול למחות גם בד"מ לא כתבן בלשון דמיון יחד אלא בל' "ועוד כ' כו' דשניהן מתשובת הרא"ש נינהו ע"ש:

שלא יזיקו זא"ז בראיי' המחבר אזיל לטעמו שבב"י כתב ג"כ בביאור דברי הטור שמהיזק ראייה מדבר ובפריש' ודריש' הוכחתי דאיירי רבינו כאן אף ממקומו' דלאשייך בהו היזק ראיי' דהא קאי כאן גם אשדה הנ"ל בריש הסי' ובשדה לית ביה משום היזק ראייה וכמ"ש בסי' קנ"ז ובריש סי' קנ"ח ובסי' קנ"ז איירי הטור מהיזק ראייה ולענין כפייה לעשות הבדל מחיצה ביניהן אבל בסי' זה לא איירי אלא מדין חלוק' שיחלקו וישמש כל א' בחלקו המיוחד לו כי לא ניחא להו שישתמשו בכולו בשותפו' ומ"ש הטור שכופין זה את זה להבדיל כו' ל' "להבדיל ל"ד קאמר שיבדיל במחיצ' אלא שיעשו ביניהן גבול ניכר שלא יבואו לשמש הא' בגבול חבירו דאף שהיו מכירין כל אחד חלקו מ"מ לפעמים היו משתמשים זה בשל זה בטעות שלא שמו לבם לכלות הגבול של כל אחד ואף כי המ"מ כתב ג"כ כן בדבריו אדברי הרמב"ם ה"ט היינו משום דהרמב"ם כ' האי דינא בריש הלכות שכני' ושם איירי גם בהיזק ראייה משא"כ הטור והמחבר שכבר כתבו דין דהיזק ראייה והבדילו בסי' קנ"ז ע"ש ועפ"ר (ועמ"ש בסמוך בס"ט דלא משמע קצת כן):

יגיע לפחות שבהן כו' פי' אם היו הרבה מהשותפין בחצר או בשדה ולא' יש בו חלק קטן כולם מעכבים מלחלק בשביל האחד שאין בו כשיעור:

חוץ מד' אמות של הפתחי' כו' לקמן בר"ס קע"ב יתבאר משפט דד' אמות שלפני הפתחים שנותנין לכל פתח הבתים:

וכל גינה שאין בה כדי זריעת חצי קב כו'. כן הוא במ"מ וכתבו הטור לקמן בסי' רי"ח וכאן השמיטו ועיין פרישה שם כתבתי טעמו משום דאין בזריע' חצי קב כדי עבודת יום לפועל והטור לא נקט אלא שיעור דח"ל דתלו חלוקתן בגמ' בשיעור עבודת פועל ליום ע"ש:

עד שיהא בו כדי חרישת יום לזה כו' משום דאין פועל נשכר לפחות מיום אחד ואם אין מגיע לחלקו לכדי פעולת יום א' אזי יפסיד שצריך לשלם לפועל בעד יום שלם אבל אם מגיע חלקו לכדי פעולת יום וחצי חולקין אע"פ שאין מגיע לכדי פעולת ב' ימים דפועל נשכר לזה ועפ"ר:

הב' שיש להן כדי חלוק' נוטלי' חלקן כו' (הג"ה וכתב מהר"ם בתשוב' דחדר הוי כדי חלוק' אפי' אין לכל א' ד"א דחדר אינו עשוי אלא להצניע חפצי' כמו תיב' בעלמא והמרדכי פרק המוכר פירו' כתב וז"ל דחדר שיש בו י' אמות על י' אמות אז יש לראובן שיש בו רביע כדי חלוק' אף לדברי ר"י דס"ל דחלוקת הבית הוה ד' על ו' והאמות אין לו למדוד לפי מדת העולם מה שקורין אמות אלא לפי אמות שבתלמוד כ"ד גודלין לאמה עכ"ל) ה"ט כיון דמסתמא ניחא לב' האחרים שלא ליטול כל א' חלקו כי אין בו כשיעור משא"כ כשהוא יחד דיכולין להשתמש בו כל א' בזמנו שיקבעו ביניהן או ישכרוהו יחד ויחלקו שכירתו (וכמ"ש הטור והמחבר בסמוך ס"ח) לא הזקיקו להשאר עמהן להני דיש להו כדי חלוקה אבל אם היה מבקש א' מהני דאין בו כדי חלוקה ליטול ג"כ חלקו ונותן טעם לדבריו דצריך לו לשטוח בו פירות או לצורפו לשדה אחר שיש לו סמוך לזה היו שומעין לו דיכול לומר להן מה ראית להזקיקני להשאר משותף עמו יותר מכם וצריכין לעשות פשרה ביניהן או להשאר כולן בשותפות משום הרביעי דלא ישאר בו כדי חלוקה ומ"ה מסיק וכתב דדוקא אם אמר א' מהן ליטול חלקו כדי לבטל חלוק' הוא דאין שומעין לו וק"ל:

יכול חבירו לכופו לחלוק ל' הטור ס"ג אינו כן אלא ז"ל אם הוא בענין שאם הי' בו שיעור חלוקה היו צריכים ליתן לו אותו שאצל המצר שלו כגון דאיתנהו תרוייהו אחד מצרא עתה נמי יכול לכופו ולחלוק עכ"ל וכתבתי בפריש' דבכמה גוונים א"צ ליתן לו אותו שאצל מצר שלו וכמ"ש הטור והמחבר בסי' קע"ד והמחבר קיצר וסתם וכ' שאם ישלו שדה אצלו יכול לכופו משום דפסק כהרמב"ם בר"ס קע"ד דס"ל דעל הרוב צריך ליתן לו חלקו הסמוך למצרו ועי"ל דס"ל דשאני הכא דכיון דלהאח' יש בו כדי חלוק' ומצדו יכול לחלוק אלא בשביל אותו שאין לו כשיעור הזקיקוהו להשאר משותף כדי שלא יופסד מחלקו וכיון שיכול לצרפו עם שדיהו שבצדו לא הזקיקוהו להשאר שותף עמו והטור לראייה בעלמא נקט הא שבאם הוא בענין שאם היה בו כדי חלוק' כו' הנ"ל:

או לא ימצא במה יקנה. פי' שאין לו במה לקנות:

עשאן האב לשכור כו' כן הוא לשון הגמ' וכ' הטור עליו בסי"ב ז"ל י"א שהכל תלוי בדעת האב כו' וכסתם משמעות ל' הגמ' ור"י פי' שאינו תלוי בדעת האב שאפי' עשאן לעצמו אם ימצא שוכר אין העשיר יכול למחות בעני מלהשכירו וכן אפי' אם עשאן לשכור אם אין מוצאין שוכר להשכירן לו אומר עשיר לעני קח לך עבדי' ורחוץ כו' ולפיר"י א"ל מ"ש בגמ' עשאן האב לשכור היינו אם הם גדולים שראויין להשכיר ומסתמא ימצאו שוכרי' לשוכרו וההיפך בקטנים והמחבר נקט ל' הרמב"ם שהוא מל' הגמ' ובדריש' כתבתי דעת המ"מ ודעת הב"י והכ"מ שמפרשים דעת הרמב"ם בזה ע"ש:

והרי העשיר אומר לעני קח כו'. דוקא בעני דאינו ראוי לו כלל א"ל הכי העשיר אבל אם שניהם עשירים ואין נוח להן להשתמש יחד ואין אחד מהם רוצה לומר גוד או אגוד הרי הן משתמשין בו לזמנים מחולקין או משכירים אותו לאחרי' כמ"ש הטור והמחבר בס"ח.

או מוכר לאחרים כו' האי תיבת "מוכר קאי אתיב' "הריני כאלו אמר מכור לי והריני לוה וקונ' לעצמי או מכור לי והריני מוכר כולו יחד לאחרי' וכ"ש שהרשות בידו למכור חלקו לעשיר אחר שיעמוד במקום העני להיות משותף עם אחיו העשיר בהמרחץ או בהבית הבד להשתמש בו יחד או לזמנים גם לומר אח"כ גוד או אגוד ואפי' לפי הי"א כו' דכתב מור"ם דאינו יכול לומר גוד או אגוד כשאין לו מעות היינו דוקא מתחלה שאין העני יכול לומר מכור לי כולו כי אמכרנו לאחרים אבל להעמיד אחר במקומו בחציו יכול לעמוד ולאחר שיעמוד במקומו יכול ג"כ לומר גוד או אגוד וכן הוכחתי בפרישה ע"ש:

כשאין לו מעות רק צריך למכור חלקו כצ"ל וז"ל הטור בשם הרא"ש שאין זה גוד או אגוד כיון שאין לו מעות לקנות משלו וכו' דלא אמרינן גוד או אגוד אלא כשאומר אקנה חלקך לתשמישי ולא כשאומר אגוד הכל ע"י מכירה ואתן לך חצי הדמים כדי שימכר חלקו יותר ביוקר כו' "עד אלא ימכר חלקו במה שיוכל עכ"ל וכן כוונת מור"ם כאן במ"ש דלא אמרינן גוד או אגוד כשאין לו מעות להחזיקו לנפשו רק שבא לומר גוד או אגוד כולו כאשר אמכרנו ואתן לך חלקך אלא חלקו לבד בידו למכרו ואם אין לו מי שירצה לקנות חלקו יפסיד בעוניו אבל ודאי כשיכול ללות מאחרים ולקנות ולהחזיקו לנפשו בזה ליכא מאן דפליג דיכול לומר אגוד על ידי הלואה.

ידחוק העשיר את העני כו'. פי' כשלא ימצא אחר להעמיד במקומו כי ברוב הפעמים אין א' מן השוק רוצה להכניס נפשו בריב ומדון בדברים שבין איש לאחיו כזה:

או חנות או בית שא"א להם לדור יחד שכל א' יפסיד לחבירו במחייתו:

ודוקא בד' אמות הצריכים לכל פתח כו'. מקור דין זה יתבאר בר"ס קע"ב ע"ש:

אם האחד יש לו שני שלישים פי' ואין בהשליש שיעור שראוי להשתמש בו לבדו ואם ידורו שניהן יחד בכולו יפסיד בעל שני שלישים שישתמש בו בכולו כמו שהוא משתמש בכולו והרי אין לו בו אלא שליש (וכ"כ בטור ס"ט עפ"ר) וקאי אמ"ש בסעיף שלפני זה שאין שום א' רוצה בחלוקה דגוד או אגוד מ"ה תקנו שיטילו ב' גורלות כו' והגורל הוא על מי שישתמש בראשונה בעל השנה הא' או בעל השני שנים וכ"כ הטור בס"י:

שהרי אומר לו בכל יום אני רוצה להשתמש ל' הטור שכשם שאינו יכול להפקיע שיסתלק ממנו לגמרי כך אינו יכול להפקיעו ממנו אפי' שעה אחת:

חולקין אותו בימים ימים ל"ד אלא ר"ל לזמנים וכנ"ל ועמ"ש בסעיף שאחר זה בישוב דברי המחבר:

דלא שייך ביה חלוק' בדבר השכור לזמן כו' כן הוא ל' הטור בשם הרא"ש בס"ס שי"ו ובס"ס זה כ' הטור על ל' הרמב"ם שהוא כל' המחבר שבכאן ז"ל ותימא היאך יחלוקו במחיצ' דבר שאינו שלהן אלא בשכירות עכ"ל ומכאן משמע דסתם חלוק' הנזכר בפוסקים מיירי במחיצ' וזהו דלא כמ"ש בפרישה ובסמ"ע בר"ס ז' מיהו בלא"ה כדי של"ת דברי המחבר אהדדי דכאן סתם וכ' כהרמב"ם דאם יש בו דין חלוק' חולקין ובס"ס שי"ו ס"ב סתם וכ' כדברי הרא"ש דאין חולקין בדבר הנשכר להן לזמן וצ"ל דהמחבר דהקדים כאן שדה לחצר שכתב אחד השוכר מקצת שדה או חצר משמע ליה דמיירי בחצר דומי' דשדה דלית ביה היזק ראיי' ומיירו כאן בחלוקה בלא מחיצה ולקמן סי' שי"ו דאיירי בבית וסתם בית יש בו משום היזק ראיה וצריך לחלק במחיצות בזה קמ"ל דאין לחלוק במחיצות דבר הנשכר והטור מביא כאן ל' הרמב"ם שכתב א' ששכר מקצת חצר או שדה כו' ומדהקדים לחצר משמע דאיירי מסתם חצר דיש בו היזק ראיי' מ"ה קמתמה על הרמב"ם ומור"ם דכתב כאן ובס"ס שי"ו דיש חולקין היינו לפי נוסח' הרמב"ם שהביא הטור דהקדים חצר ומשמע דס"ל להרמב"ם דאפי' במחיצ' חולקין וכמ"ש ודוק ועמ"ש עוד מזה לקמן בסי' שי"ו בדריש' ובסמ"ע:

א"י לכופו. הטור מסיים וכ' ז"ל או אני אקח את הגדול לפי שויה בדמים ואתה הקטן אין שומעין לו עכ"ל וה"ט דיכול לומר אין לי דמים לקנות בהן יתרון דחלק הגדול ולקבל ממך היתרון וליקח לחלקי חלק הקטן דבר שאינו ראוי לתשמישי איני רוצה ודוקא בגוד או אגוד הכל הוא דשומעין דאז אומר לו אם אין לך מעות לקנות בהן הכל הריני נותן לך מעות בעד כל חלקך וע"ז סיימו הטור והמחבר וכתבו דאם נותן לו הברירה וא"ל טול אתה החלק הגדול בשויו ויהיה לך דבר הראויה לתשמיש ותן לי היתרון או אני אקחנו ואתן לך היתרון ואם אינך חפץ בחלק הקטן הריני קונה ממך הכל כ"ע מודים דשומעין לו כיון דנותן לו הברירה שיקח דבר הראוי לתשמישו או דמי כל חלקו ודוק:

איני רוצה לקבל מתנה משום דכתיב ושונא מתנות יחיה והחולקין בזה דכתב ר"ל דחולקין במתנה לחוד וס"לדבהא דחבירו נותן לו לטובת עצמו דניחא ליה בחלוקה ע"ז לא קאי הקרא:

חצר שיש בו שבעה אמות כו' זה מיירי בחצר שאין צריך לבתים כגון חצר שאחורי הבתים וכמו שנתבאר לעיל ס"ח:

ואין שמעון רוצה לחלוק דאם שמעון רוצה לחלוק וראובן אינו רוצה פשיטא דשומעין לשמעון כיון דנשאר לראובן בחלקו ד"א שיעור תשמישו:

שאשאר שותף עמך ופי' ונשתמש בו לזמנים זה שיש בו ג' אמות ישתמש בו ג' ימים רצופים והשני יום א' או ישכירוהו ויטול זה מהשכירו' ג' חלקים וזה חלק א':

אפי' בדבר שכולו אינו ראוי כו' ז"ל הטור סי"ז ואם אין בכל החצר אלא ג' אמות כת' הרמב"ן דאית ביה דינא דגוד או אגוד ולא נהירא לי דמצי למימר ליה נהי דהשת' נמי לא חזי לי מ"מ מה שאתה א"ל שאקנה בדמים מה שאין בו כדי תשמישי איני רוצה עכ"ל והמחבר לא הזכיר חצר משום דבחצר בל"ה אינו יכול לו' גוד או איגוד לפי שאינו דבר העומד לעצמו אלא משתמש הוא לבתים וכמ"ש הטור ובהגהות מור"ם ס"ח אלא בחצר שאחורי הבתים או בשאר ענינים שייך פלוגתא הנ"ל וכ"כ נ"י ועפ"ר ודרישה:

ויש חולקין בזה. כבר נתבאר דהטור הוא שחולק מיהו מסיק הטור וכ' בשם הרמ"ה ז"ל ואם אין בו אלא ג"א כיון דלא חזי לתשמיש גמור אלא למשטח בו פירי או כיוצא בו השתא נמי דפלגי מטיא לכל חד וחד שיעור דחזי להכי ופלגין וקרי' ביה שפיר כל שאילו יחלק ישאר שמו עליו עכ"ל אף ע"ג דהטור מייתי ע"ז דברי הרא"ש שחולק היינו דוקא בחצר דלפני הבתים לא שייך ביה לא גוד אגוד ולא חלוקה מטעם הנ"ל אבל בשאר מקומו' נרא' דליכא מאן דפליג אהא דחולקין בו בכה"ג ועפ"ר ודרישה:

לפי שכל א' צריך לשניהן משא"כ אם מלאכתן שוה מיהו אף דמלאכתן שוה אם אין גם בדמיהן שוה איכא פלוגת' אי יכול לכפו' לחבירו שיטול לאיזה שירצה ומי שיקח הטוב יתן לחבירו מאי דביני ביני וכמו שמסיק ג"כ המחבר בסוף סעי' זה:

אין שומעין לו הטור מסיק בטעמו וכ' ז"ל שיאמר בא' מספיק לי שהרי כל א' תשמישו בפני עצמו עכ"ל פי' שאין הא' צריך להשני לסייעו במלאכתו כמו קרקע שיש בו ד"א שאין התשמיש נעשה בו ונגמר בלא כל הד"א וכל כיוצא בו ועד"ר שם כתבתי דנ"ל מוכח מל' רש"י דאם נותן לו הברירה ואו' או טול איזה שתרצה ותן לי הביני ביני או טול שניהן ותן לי דמי חלקי בהן או אני אעשה א' מהן שומעין לו ע"ש:

דהיינו שחולקים א' נגד חבירו אבל פשיטא דאינו יכול לומר גוד שניהן או אגוד שניהן דיאמר באח' סגי ואפי' בזה אחר זה נראה דאינו יכול לו' גוד או אגוד כיון דתשמישן שוה ה"ל כשני בתים שיש להן יחד ואין בשום א' מהן כדי חלוקה דכל א' נוטל א' ואין להשני כח להסתחפו מנחלתו בגוד איגוד:

שיקח א' מהן בלא תוספות דמים. נראה דבהא כ"ע מודים אפי' החולקין דכתב הטור והמחבר בסעיף י' משום דיאמר לו לא ניחא לי במתנה דכתיב ושונא מתנות יחיה שאני הכא דא"ל האידך אי לא ניחא לך במתנה שלם לי היתרון או קח השני דהא גם השני עכ"פ ראוי לתשמישו ואני אתן דמי היתרון או אקבלנו במתנ' ול"ד להא דלעיל דשם יכול לומר לא אקח הקטן דאינו ראוי לתשמישי כלל:

ויש מי שחולק בזה. הטור מסיק בטעמו וכ' משום דיפה ורעה כשני מינים דמי ודקדק המחבר וכ' "בזה משום דבמלאכתן שוה ודמיהן שוה ליכא מאן דפליג:

לזה שאמר לחלוק בית כו' שומעין כו'. הטעם מפורש בטור כדי שלא יפסידו על עצמן בחלוקת כל בית:

וכל שכן אם אין בכל בית כדי חלוקה כו' בע"ש מסיק וכ' ז"ל ולא יוכל האחד לומר גוד או אגוד על שניהן יחד עכ"ל ולי נראה דגם בזה אחר זה לא אמרינן גוד או איגוד בכה"ג אלא חולקין ויהיה לכל א' דירה משא"כ כשיאמר גוד או איגוד דאזי יהיה ביד אחד שניהן ולהשני לא יהיה לו דירה כלל ע"ש:

או פתחים כו' וז"ל ד"מ ס"ט דדוקא באלו החדרים שהיה לכל אחד פתח בפני עצמה פתוחה לר"ה ועל כל אחד מקרי דירה בפני עצמו שייך חלוקה אבל בית שפתח א' פתוחה לר"ה ושאר חדרים כולם פתוחים לבית כולם נקראים דירה אחת ויכולין לומר בכולן בבת אחת גוד או איגוד וכמו שנתבאר עכ"ל:

אבל מדברי הרא"ש בתשובה נראה כו'. עפ"ר שם כתבתי דלא נראה לי כן מדבריו שם בתשובה וכתבה הטור בסימן כ"ח שהרי שם תלהו ברצון הבן דאם לא ירצה להשאר עם האלמנה בהשותפות אזי לאו כל כמיניה לאמר לה גוד כל הבית או אמכרנו כולו ואתן לך החצי אלא בכה"ג הדין עם האלמנה שצריך לחלוק חנות כולו נגד בית ויתן זה לזה הביני ביני אבל אם רוצה להשאר עם האלמנה בשותפות אין האלמנה יכולה לכפותו לזה ועפ"ר מ"ש. עוד מזה ע"ש:

דאין דין גוד או איגוד כו' אבל במשכנתא או כדומה שעתידין לגבות מעותיהן כו' בכלל זה הוא נמי שטר חוב דעתידין לגבות מעותיו דא"א בו גוד או איגוד והוא דלא כמ"ש הטור והמחבר לעיל ס"ס ס"ו סמ"א דשם סתם המחבר וכתב דאמרי' בשט"ח גוד או איגוד ומור"ם לא כתב שם שום דעה החולקים בזה ועמ"ש שם קצת יישוב בזה:

הוי כמו שכירות כו'. עיין בהגד"מ שם כתבתי דמדברי המ"מ מוכח דיש חילוק ביניהן להרמב"ם ודשאני שכירות שהן שכרו ומשלמין ואין הן גובין מעות לבסוף מ"ה לא שייך חלוקה ואמרי' ביה גוד או אגוד ע"ש:

אין שומעין הטור מסיק וכ' בשם הרמ"ה ע"ז ז"ל דאם הנתבע מבקש זמן נותנין לו אע"פ שהתובע רוצה ליתן מעות מיד אבל אם התובע מבקש זמן אין נותנין לו ולא מחייבין הנתבע למיחת האידנ' עמו בדין גוד או אגוד ונ"מ דלמא אדהכי והכי אתרמי ליה לנתבע זוזי למיגד ביה א"נ דלמא ישכח מאן דזבין נחלקו מניה בדמי יתירא א"נ לכי מייתי תובע זוזי אי אמר נתבע תנו לי זמנא דטרחנא אחר זוזי יהבינן ליה זמן מהשתא ולא מתביע' קמיית' מיהו מסיק הרמ"ה וכתב דלא בכל ענין יהבינן ליה זימנ' מהשתא ע"ש בטו' ובפריש' מ"ש בפירושו וכתב עוד דאפי' טעין התובע ואומר לוגדיה הנתבע מהשתא ולבתר שלשים יום ע"מ דאי לא מייתי לי נתבע זוזי תוך ל' יום למיגד בהו דתהוי דידי מעכשיו ולאחר ל' יום דלא צייתינן ליה אפי' שביק מהשתא זוזי בבי דינא אלא אי לא יביא הנתבע מעו' לאחר ל' יום חזר דינו לישאל גוד איגוד כדמעיקרא וכ' עוד ז"ל וכי תבע חד לחברי' בדינא דגוד אגוד אע"פ שנתרצה השני לגוד או לוגדי' לחברי' בסכום שהסכימו עליו יכול התובע לחזו' ולו' איני חפץ לחלוק אלא אשאר כבתחלה בשותפות כ"ז שלא הקנו זה לזה בא' מן הקנינים וכן נתבע יכול לחזור בו מגוד לא גוד או מאגוד לגוד כל זמן שלא הקנה באחד מן הקנינים ומ"ה אי טען הנתבע לא בעינ' למטרח בתר זוזי עד דאוגדיניה ניהלי מעכשיו ולאחר ל' יום (ר"ל ובמשיכה זו אקניהו שלא יוכל לחזור בו התובע) על מנת דאייתי זוזי תוך ל' יום הדין עמו דלמא אזל ומזבן מה שיש לו בזול והדר בו התובע מדינא דגוד אגוד אבל אי לא טען לא טענינן ליה עכ"ל הטור בשם הרמ"ה ומהתימא שהמחבר ומור"ם השמיטו כל הני פרטי דדיני דליכא מאן דפליג עליה ועפ"ר שם דקדקתי דדוקא מגוד לאגוד או להשאר בשותפות הוא דיכול לחזור בו אבל להעלותו בדמים לאמר גוד בסך כזה או אגדנו כזה א"י ע"ש:

בד' אמות של פירוק משא הן הן הד"א שבחצר שלפני כל פתח הבית וכמ"ש הטור והמחבר בר"ס שאחר זה ע"ש:

ולא במה שצריכים ליציאה וביאה פי' במקום שבחצר שנכנסין להבית ויוצאין מהבית שאם יגדנו האחד איך יכנס השני לתוך ביתו:

סעיף ב' כדי שלא יזיקו כו' מה שחלק הסמ"ע על המחבר ופי' דלא מיירי כאן בהיזק ראייה הדין עמו דפשוט הוא בריש בתרא למאן דאמר היזק ראייה לא שמיה היזק שכל מקום זקוק הוא למחיצה עשרה טפחים כדי שיהיה נתפס עליו כגנב ממילא ה"ה בשדה דאין שם שייכות היזק ראיה אלא דמ"ש הסמ"ע דא"צ מחיצה כלל אלא היכר לגבול שלא יטעה להשתמש בגבול חבירו ליתא לע"ד דעכ"פ מחיצה יו"ד טפחים בעינן מטעם דנתפס כגנב וכ"כ המ"מ בריש הלכות שכינים וז"ל במקום שאין היזק ראיה צריך עשרה טפחים מחיצה:

(סעיף ג' כדי חרישת יום) וכו' כתב הסמ"ע דאם דגיע לחלקו כדי פעולת יום ומחצה הפועלים נשכרים לזה ותימא עליו דבגמרא מבואר ההיפוך דפרכינן בגמרא מאי חרישת יום אי יום דחרישה הא יומא דזרעא לא הוי פי' דבשעת הזרע לא לחרוש שכבר נחרשה בשעת חרישה ומה שצריך יום א' לחרישה לא צריך יום ר" לזריעה והיאך ישכור הפועלים ליום הזריעה ואי יום זריעה תרי יומא דחרישה לא הוי פי' שביום וחצי צריך לשכור הפועלים בשעת החרישה קשה על רבינו הא ביום ומחצה לחרישה לא ימצא פועלים ואמאי כתב דחולקים אם יש שם שיעור יום חרישה ומשמע כ"ש אם יש יותר מכדי זה וע"כ נלע"ד דאם מגיע לחלקו כפי שיעור החרישה ליום ומחצה חולקין לענין זה שכל א' נוטל לחלקו שיעור יום א' והמותר הוא בשותפות ולא פרכינן בגמ' הא כ' יומא דזרעא לא הוה אלא כי כייפינן לחלוק בשביל יום א' דחרישה דיגיע לחלק א' וע"ז פריך מה יעשה הוא כשיגיע ימי הזריעה ובמסקנת הגמ' דיומא דחרישה הוי ג"כ יומא דזריעה א"ש דאי מגיע ליום אחד ומחצה דחרישה דעל כל פנים מאי דחזי ליה חולקין והשאר נשאר בשותפות ואז לא יהיה היזק גדול כ"כ במה שישכירו בין שניהם פועל אחד על המותר כמו שיהיה על א' ידהא צריך לשלם לפועל על יום שלם אף על פי שלא יש מלאכה על יום שלם כנלע"ד פשוט:

(סעיף ד' יכול חבירו לכופו) משמע מלשון זה שדברי הרמ"ה בטור מתפרשים שאם יש לראובן קרקע אצל זו של השותפות יכול שמעון לכפות לראובן שיחלוק ובסמ"ע העתיק לשון רבינו ותי' למה לא הביא מ"ש רבינו בשם הרמ"ה אבל נלע"ד פירושן של דברי הרמ"ה בדרך זה דעל מי שהוא רוצה בחלוקה קאמר שאם יש לו שדה אחרת אצל שדה זו של שותפות שאלו היה שם שיעור חלוקה היו צריכים לתת לו חלקו סמוך לשדה שלו והוא בענין שאמרו בסי' קע"ד תרתי שדות אחד נגרא כיון שיש לו זכות זה אמרי' שאנו יודעים ומכירים חלק המגיע לזה וע"כ כופה את חבירו לחלוק אע"ג שאין לחבירו שיעור חלוקה וכההיא דבסמוך דאם היו מכירין את חלקו כופיהו לחלוק אף באין שיעור חלוקה והכי נמי הוה כמכירין כיון שאלו היה שם שיעור חלוקה היו צריכין לתת לו חלקו נמצא הוברר חלקו כנלע"ד ברור בלי שום דוחק:

(סעיף ט' ואם יש בה דין חלוקה כו') הסמ"ע הקשה דברי הש"ע אהדדי מסימן שי"ו ותי' דהתם איירי שיש שם היזק ראיה וליתא דא"כ אמאי כתב שם דאינו יכיל לכופו לחלוק כי כיון שהבית אינו שלהם אינו כופיהו כיון דהלה מזיקו בראיה ובזה נסתר גם דברי מוחז"ל שתי' דהתם לא נתכוין הרא"ש אליו שהוא עצמו יכול לדור דלא מחיצה אלא שרוצה לכפותו לחלוק כדי שיוכל אח"כ להושיב אחר ולאו כל כמיניה לגרום לו הוצאות בשביל זה דקש' גם על זה מהי תיתי לכוף לחלוק באין היזק ראיה ואי מיירי שטוען עכשיו שיש לו היזק ראיה מכאן ואילך אז באמת כופיהו נלע"ד ליישב דברי הש"ע דס"ל בשכירות מקום בשותפות ודאי יתכוונו תחלה שלא יעשה הוצאה לבנות מחיצה במקום שאין קיים להם לעולם אלא כל מי שירצה לבטל היזק ראיה מעליו שלא יעשה הוצאה בחנם וזהו שכתב כאן חולקים דהיינו עיקר החצר ומ"ש סימן שי"ו דאין כופין אותו לחלוק היינו לעשות מחיצה משל שותפין ולפ"ז דברי הש"ע כאן אינם חולקין על הטור שכתב ותימ' היאך יעשה מחיצה כו' דאה"נ דאין כופיהו למחיצה רק שהטור הבין שכופיהו למחיצה ואף שב"י שכתב אין כאן תימא לא ירד לחלוק במ"ש מ"מ בש"ע נתכוין לזה גם הרמ"א לא נתכוין לזה ע"כ כתב דיש חולקין אבל לפי האמת נראה להלכה סברא נכונה כמ"ש דאינו כופיהו בהוצאה לבטלה:

סעיף י"א חוץ מאמה אחת] וזה רוצה עכ"פ ג"א שלו ועפ"ז נרא' ליישב מ"ש רבינו בסעיף ט' [י"ט] תשובה לגאון כו' ודאי ב' חלקי ראובן כו' פי' ששמעון אומר או אגוד הכל או תאגוד הכל וע"ז פסק דב' חלקי ראובן ודאי כבר נסתלקו כי הם שלו לגמרי ובזה נתבטלה טענת שמעון ואין על ראובן אלא להשאיר לו כשיעור שיהיה בצירוף שיעור חצר ועל אותו הצירוף יאמר לו גוד או אגוד דס"ל לגאון כמ"ש רבינו בסמוך דאין גוד או אגוד אלא כשיש שיעור חצר ובזה ניחא מה שהשאיר הב"י בצ"ע וא"ל לפי מ"ש בס"ד דכשיש לו אצל זה שדה א' דאמרינן שהוברר חלקו דשאני הכא דלא הוברר חלק השדה בשום צד אלא עכשיו בא ליטול כל חלקים שלו:

(ע"ש שאשאר שותף בה) כו' בדברי רבינו כתב משתמש ברביע חלקו והכוונה א' דהאחד יטול ג"א והאמה הנותרת תשתמיש לשניהם וקרי לההיא אמה רביע חלקו בצירוף הג"א האחרות ור"ל רביע בחלק שאחה משתמש וא"צ למ"ש כסמ"ע סקי"ט וכ"ז שישתמשו לפי זמנים וקשה לינקוט בכה"ג אם הם שווים בהך ד' אמות יאמר כן אני אטול ג"א ואשתמש בשותפות באמה רביעית ונראה דאם היה להם שוה בשוה לא היה יכולת ביד א' לומר אני אטול עכ"פ ג"א ועל השאר גוד או אגוד דזה יאמר דוקא על הכל גוד או אגוד משא"כ באם יש לזה ד"א יכול לומר לאו כל כמיניה להיותך שוה עמי כי עכ"פ אתה משתמש באמה שלי:

(סעיף י"ג בשניהם כאחד אין שומעין לו) מ"ש הסמ"ע בסקל"א דמוכח מלשון רש"י כו' נראה כונתו מדכתב רש"י לאו גוד או אגוד הוא אי לא א"ל קח את שתיהם או אקח את שתיהם עכ"ל מלשון אי לא משמע דטענת גוד או אגוד תלוי בזה דכשיצטרך לזה טענת קח את שתיהן וכמ"ש הסמ"ע אז מהני טענת גא"ג לענין טענת העילוי וא"כ גם רש"י ס"ל כהרמ"ה בטור וב"י העתיק בלשון רש"י אלא אמר לו קח את שתיהן דמשמע דבזה לא סגי ודלא כהרמ"ה ולעד"נ בכל גווני דא"צ לברירה גדולה כמו שנקט הסמ"ע אלא אפי' אומר טול א' כנגד א' בעילוי או אתה או אני כי מספיק ליה באחד מהן או טול לך שניהם הדין עמו ואע"פ שאינו אומר או אני אקח שתיהן ויש ללמוד זה ממ"ש הטור בשם הר"ר יונה בסט"ו לענין קטן וגדול דיכול לומר גוד או אגוד לענין עילוי רק שצריך שיאמר עוד ואם אין אתה חפץ בקטן אני אקח הכל ה"נ כאן יאמר ואם אין אתה חפץ בא' לבד תקח שתיהן דחד גונא היה דהא בגדול וקטן לא הוה גא"ג כמו בכאן באין תשמישן שווין וכי היכא דמתקן שם מה שקשה כן לנתבע במה שיקח התובע ה"נ מתקן כאן מה שקשה לו במה שהניחו ליקח שתיהן ומ"ש הרמ"ה שאין כאן טענת גא"ג היינו בלא צירוף לזה וא"ל למה כתב הרמ"ה והמחבר אלא אם ירצה כו' ותשאר בשותפות כו' ולק"מ דגוונא דרבותא א' נקט דא"כ ליתן לכשנגדו ב' צדדי הברירה אלא אפי' א' מהן:

[ע"ש בהג"ה מה דביני ביני] זה הוא דעת הרמ"ה דכתב כל מי שיקח המעולה יתן לחבירו דמים וכתב רבינו ע"ז וכ"כ הר"ר יונה אם יש להם עידית וזיבורית יכול לומר טול אתה מן העידית בשומא כדי שווי הזיבורית ומה שישאר מעידית יותר על שווי הזיבורית אני אטלנו אע"פ שאין בו שיעור או אתה תעשה כן עכ"ל משמע מלשון הר"ר יונה דאין די במ"ש כל מי שיקח בעידית יקחנו בתוס' דמים כמ"ש הרמ"ה דס"ל להר"ר יונה שיכול הב' לומר אני חפץ בעידית ואין לי דמים לשלם המותר ואין לסלקני בגא"ג ממה שחפץ אני בו בשביל חסרון דמים שיש לי ע"כ הוכרח לומ' שעכ"פ תוכל ליטול העידית כי אני משלם המותר ולא כתב רבינו וכ"כ הר"ר יונה אלא ששניהם ס"ל דשייך רע וטוב גא"ג דלא כרמב"ן וא"ל למה לא כתב הר"ר יונה כאן דצריך שיאמר אם אינך חפץ בקטן אני אקח הכל כמ"ש הר"ר יונה לעיל הביאו המחבר ס"י דשאני התם שאין בקטן שיעור שדה ואנן בעינן ששני צידי הברירה יהיו נכונים לחבירו משא"כ כאן דיש בקטן שיעור שדה ונראה דכיון דרבים חולקים על הרמב"ן כאן קי"ל כהרמ"ה. ולא כיש מי שחולק שהביא המחבר כאן אך צ"ע לענין שזכרנו שצריך שיקבל תשלומי המותר אף שאין בו כשיעור שיש בזה מחלוקת כמ"ש היאך קי"ל להלכה בזה:

[סעיף י"ד בהג"ה אבל מדברי הרא"ש] כו' יפה תמה עליו הסמ"ע בזה ויש עוד ראיה לזה אלא שאין להאריך ע"כ נלע"ד דיש לפסוק כדיעה הא' שהוא ריב"ש שכתב הך בהדיא:

[ע"ש או כדומה] כו' נראה דרמז בזה לשט"ח וע"ז כ' שעתיד לגבותן לעיל סימן ס"ו ולא כתב רמ"א כלום אדברי המחבר כי סמך על מה שכתב כאן שהוא מקור של הדין גא"ג וא"צ למ"ש הסמ"ע בזה סי' ס"ו:

[סעיף ט"ו ל' יום אין שומעין] כו' בדברי רבינו בשם הרמ"ה האריך בזה וכתב דלנתבע כותבים זמן אלא א"כ היכא דמוכח דמכוין לאשתמוטי דהיינו דלא אמר כך תחלה ורבים מקשים דברי הרמ"ה אהדדי במ"ש תחלה דאם אמר הנתבע גוד אתה כו' אם אמר הנתבע תנו לי זמן כו' אלמא שנותנין לו זמן אע"ג דלא בקש מתחל' שיתנו לו בהמתנה ונראה דדוקא בסיפא דאמר התובע בפי' גא"ג יהבו לי זמן כו' והוא לא השיב כלום מוכח דאישתמוטי בעלמא הוא משא"כ ברישא דאמר מתחלה גא"ג סתם ואמר הנתבע גוד ותן במזומנים כי הוא חפץ יותר בזה ממה שיגוד הוא אפילו בהמתנ' ואמר התובע תמתין לי ל' יום ואז מש"ה לא אמר אני אגוד ותמתין לי המעות כי הוא חפץ יותר לקבל במזומנים כפי מ"ש התובע תחלה אלא שעכשיו בא לשנותו והוא אינו מסכים בשינוי משא"כ בסיפא דא"ל התובע בפי' גא"ג בהמתנה ולא חפץ כלל לקנות במזומנים [בדברי] הרמ"ה שם איתא דלמא אזיל ומזבין בזול פי' שהוא סומך ע"ז ויזלזל למכור נכסיו בזו יותר מדאי ותיבת ליה ט"ס הוא בטור:

שנים. ודעת הר"י הלוי והראב"ד ונ"י בשם רבינו יונה והרא"ה דאין דינא דגוד איגוד בשותפין שקנו. עיין בתשו' מהר"א ששון סי' פ"א. ש"ך:

שירשו. גם הטור כ"כ ומשום דבגוד או איגוד יש דעות שמחלקין בין ירושה לקנייה קמ"ל דבחלוקה הכל מודים דאין חילוק ביניהם. סמ"ע:

לחזור. ואפילו בחלוקת חצר דמדמה הטור בסי' קנ"ז היזקו להיזק קוטרא דלא מהני ביה חזקה ע"ש בס"ט מ"מ קנין מהני ליה וכמ"ש הט"ו בסי' קנ"ה סל"ו עיין שם עכ"ל הסמ"ע ואפילו מחילה בלא קנין מהני וכמ"ש הרמ"א בסי' קנ"ז ס"א בהג"ה והוא מדברי הרא"ש. ש"ך:

בראיה. והסמ"ע כת' דאיירי כאן אף במקומות דלא שייך היזק ראיה דהאי קאי גם אשדה דריש הסי' ולית ביה משום היזק ראיה כמ"ש בסי' קנ"ז ובר"ס קנ"ח ולא איירי הכא אלא מדין חלוקה שיחלוקו וישתמש כל אחד בחלקו המיוחד לו ומה שכת' הטור לשון להבדיל לאו דוקא קאמר שיבדילו במחיצ' אלא שיעשו ביניהם גבול ניכר שלא יבא אחד לשמש בגבול חבירו דאף שהיו מכירין כל אחד חלקו מכל מקום לפעמים היו משתמשים בטעות בגבול שאינו שלו עכ"ל (וכת' הט"ז על זה דמה שפירש דלא מיירי כאן בהיזק ראיה הדין עמו דפשוט הוא בריש ב"ב למ"ד היזק ראיה לאו שמיה היזק מ"מ זקוק הוא למחיצת י' טפחים כדי שיהא נתפס עליו כגנב וממילא ה"ה בשדה דלא שייך שם היזק ראיה אלא מ"ש דא"צ מחיצה כלל אלא היכר לגבול כו' ליתא לע"ד דעכ"פ מחיצה י"ט בעינן כנ"ל וכ"כ המ"מ בריש הלכות שכנים וז"ל במקום שאין היזק ראיה צריך י' טפחים מחיצה ע"כ):

לפחות. פירוש דכולם (מעכבין) [מעוכבים] מלחלק בשביל האחד שאין בו כשיעור. סמ"ע:

יום. משום דאין פועל נשכר לפחות מיום א' ואם אין מגיע לחלקו לכדי פעולת יום אחד אזי יפסיד שצריך לשלם לפועל בעד יום שלם אבל אם מגיע לחלקו כדי פעולת יום ומחצה חולקים אע"פ שאין מגיע כדי פעולת ב' ימים דפועל נשכר לזה עכ"ל הסמ"ע (והט"ז תמה עליו וכת' דבש"ס מבואר ההיפוך כו' ע"ש דדעתו נוטה דאם מגיע לחלקו כפי שיעור המחריש' ליום ומחצה חולקין לענין זה שכל אחד נוטל לחלקו שיעור יום אחד והמותר הוא בשותפות):

לבטל. אבל אם נותן טעם לדבריו שצריך לחלקו לשטוח בו פירות או לצרפו לשדה אחר שיש לו סמוך לזה שומעין לו וצריכין לעשות פשרה ביניהן או להשאר כולן בשותפות. סמ"ע:

לכופו. לשון הטור אינו כן אלא ז"ל אם הוא בענין שאם הי' בו שיעור חלוקה היו צריכין ליתן לו אותו שאצל המצר שלו כגון דאיתנהו תרווייהו אחד מצרא עתה נמי יכול לכופו לחלוק ע"כ ור"ל דבכמה גוונין א"צ ליתן לו אותו שאצל המצר שלו וכמ"ש הט"ו בסי' קע"ד והמחבר קיצר וסתם כאן משום דפסק כהרמב"ם בר"ס קע"ד דעל הרוב צריך ליתן לו חלקו הסמוך למיצרו ועי"ל דס"ל דשאני הכא כיון דלאחד יש בו כדי חלוקה ומצדו יכול לחלוק רק בשביל אותו שאין לו כשיעור הוזקק להשאר משותף וכיון שיכול לצרפו עם שדהו שבצדו אינו זקוק עוד להשתתף עמו עכ"ל (ועמ"ש הט"ז בזה):

וכן. עיין בתשובת רש"ך סי' קכ"ב ס"ג באריכות שהשיג על ת"ה וע"ש עוד בסי' ס"ח מדיני גוד או איגוד ובתשובת מבי"ט ח"ב סי' רע"ב. ש"ך:

לעני. דעשיר י"ל לעני גוד או איגוד אבל עני לעשיר כיון דאיגוד ליכא א"י לומר כן ואם ירצה למכור זה תלוי בפלוגתת הרמב"ם והרא"ש דבסמוך עיין בתשו' ראנ"ח סי' ט"ז. ש"ך:

לאחרים. ר"ל שא"ל מכור לי והריני מוכר כולו יחד לאחרים. סמ"ע:

חלקו. וז"ל הטור בשם הרא"ש דלא אמרי' גוד או איגוד אלא כשאומר אקנה חלקך לתשמישי ולא כשאומר איגוד הכל ע"י מכירה ואתן לך חצי הדמים כדי שימכר חלקו יותר ביוקר כו' אלא ימכור חלקו במה שיוכל ע"כ וכן כונת הרמ"א כאן במ"ש דא"י לו' גוד או איגוד כשאין לו מעות להחזיקו לנפשו רק שבא לומר אגוד כולו כאשר אמכרנו ואתן לך חלקך אלא חלקו לבד בידו למכרו ואם אין לו מי שירצה לקנות חלקו יפסיד בעניו אבל ודאי כשיכול ללות מאחרים ולקנות להחזיקו לנפשו ליכא מאן דפליג די"ל אגוד ע"י הלואה עכ"ל הסמ"ע וכן עיקר ודלא כמו שהבין בא"א דצ"א ע"ב והניחו בתימה ע"ש כי לא דק כלל ועיין בב"ח מ"ש על דעת הרא"ש בתשו' שיש לחלק בין אם יגיע הפסד גדול דיכול להקנות לאחרים ע"ש ודברי הסמ"ע נראין יותר עיין בתשובת מהרשד"ם סי' קנ"ח. ש"ך:

ידחוק. פי' כשלא ימצא אחר לעמוד במקומו שברוב הפעמים אין א' מן השוק רוצה להכניס נפשו בריב ומדון בין איש לאחיו בזה. סמ"ע:

ביחד. שכל א' יפסיד לחבירו במחיתו שם:

בימים. לאו דוק' אלא רוצה לומר לזמנים וכצ"ל. שם:

לקמן. רוצה לומר דשם סתם המחבר כדברי הרא"ש דאין חולקין בדבר הנשכר לזמן וכדי של"ת דברי המחבר אהדדי צ"ל דכאן הקדים שדה לחצר שכתב מקצת שדה או חצר משמע דמיירי בחצר דומיא דשדה דלית ביה היזק ראיה ואיירי בחלוקה בלא מחיצה ולקמן סי' שי"ו דאיירי בבית וסתמו יש בו היזק ראיה וצריך לחלוק במחיצות בזה קמ"ל דבדבר הנשכר אין לחלוק במחיצה ועמ"ש עוד מזה בסי' שי"ו שם עכ"ל הסמ"ע וכת' הש"ך דתירוץ זה אינו נוח לו וע"כ מחלק הוא בין אם רוצה לחלוק משום היזק ראיה פשיטא דכופין ולקמן סי' שי"ו גלי אדעתיה דלא קפיד אהיזק ראיה רק דלא ניחא ליה באינש אחרינא א"י לחלוק באינו שלהם ע' בתשו' מהרשד"ם סי' קנ"ח עכ"ל (גם הט"ז השיג על הסמ"ע בזה וכת' דנ"ל ליישב דברי הש"ע דס"ל בשכירות מקום בשותפות ודאי נתכוונו תחלה שלא יעשו הוצאה לבנות מחיצה במקום שאינו קיים להם לעולם אלא כל מי שירצה לבטל היזק ראיה מעליו יעשה הוצאה בחנם וזהו שכת' כאן חולקין דהיינו עיקר החצר ומ"ש בסי' שי"ו דאין כופין אותו לחלוק היינו לעשות מחיצה משל שותפין כו' ע"ש):

לכופו. דדוקא בגוד או אגוד הכל הוא דשומעין לו אבל בזה י"ל אין לי דמים לקנות בהם יתרון דחלק הגדול וגם ליקח לחלקי חלק הקטן איני רוצה דדבר שאינו ראוי הוא לתשמישי. סמ"ע:

מתנה. דכתיב ושונא מתנות יחי' ומ"ש וי"ח בזו ר"ל במתנה לחוד וס"ל דבהא דחבירו נותן לו לטובת עצמו ע"ז לא קאי הקרא שם:

הכל. כיון דנותן לו הברירה שיקח דבר הראוי לתשמישו או דמי כל חלקו. שם:

חצר. זה מיירי בחצר שא"צ לבתים כגון חצר שאחורי הבתים וכמ"ש בס"ח. שם:

שותף. פי' הסמ"ע דישתמשו בו לזמנים לפי ערך או ישכירוהו ויקחו דמי השכירות לפי חלקם ועיין בש"ך מה שהשיג בדין זה על הב"ח ע"ש ועמ"ש הט"ז לפ' דברי הטור בזה ע"ש:

חולקין. הטור הוא החולק מיהו מסיק בשם הרמ"ה ז"ל אם אין בו ג' אמות כיון דלא חזי לתשמיש גמור אלא למשטח ביה פירי וכיוצא בו השתא נמי דפלגי מטיא לכל חד שיעור דחזי להכי ופלגין וקרינן ביה שפיר כל שאלו יחלק ישאר שמו עליו עכ"ל אע"ג דמייתי ע"ז דברי הרא"ש שחולק היינו דוקא בחצר דלפני הבתים דלא שייך ביה גוד או אגוד ולא חלוקה אבל בשאר מקומות נרא' דליכא מאן דפליג אהא דחולקין בכה"ג. סמ"ע:

אין. הטור מסיק הטעם וז"ל שיאמר בא' מספיק לי שהרי כל א' תשמישו בפ"ע עכ"ל פירוש שאין הא' צריך להשני לסייעו במלאכתו כמו קרקע שיש בו ד"א שאין התשמיש נגמר בלא כל הד"א וכל כיוצא בו ועד"ר שם כתבתי דנ"ל מוכח מדברי רש"י דאם נותן לו הברירה ואומר או טול איזה שתרצה ותן לי הביני ביני או טול שניהן ותן לי דמי חלקי בהן או אעשה אני א' משתים שומעין לו ע"ש. שם:

א'. אבל פשיטא דא"י לומר גוד שניהם או אגוד שניהם דיאמר בא' סגי ואפי' בזה אח"ז נרא' דא"י לומר גוד או אגוד כיון דתשמישן שוה ה"ל כשני בתים ואין בשום א' מהן כדי חלוקה וכ"א נוטל א' ואין להשני כח להסתפחו מנחלתו בגוד כו'. שם:

בלא. נרא' דאפילו החולקים בס"י די"ל לא ניחא לי במתנה מודים בזה דשאני הכא דהאידך א"ל אי לא ניחא לך במתנה שלם לי היתרון או קח השני דעכ"פ ראוי ג"כ לתשמישו ואתן לך דמי היתרון או אקבלנו במתנה משא"כ התם י"ל לא אקח הקטן דאינו ראוי לתשמישי כלל. שם:

בזה. משום דיפה ורעה כשני מינים דמי כ"כ הטור ודקדק המחבר וכתב בזה דאלו במלאכתן ודמיהן שוה ליכא מאן דפליג עכ"ל הסמ"ע (וכת' הט"ז וז"ל ונרא' דכיון דרבים חולקין על הרמב"ן כאן קי"ל כהרמ"ה ודלא כיש מי שחולק שהביא המחבר וע"ש):

בית. נרא' דמ"ה כתב הטור דאין בכל בית כדי חלוקה דאי יש בא' מהן יקיימו בו החלוקה והשאר ישאר בשותפות וא"י לכופו לחלוק כל הבתים בית נגד בית משא"כ אם אין בשום א' מהן כדי חלוקה אז חולקים בתים נגד בתים וצ"ע לדינא ודלא כב"ח עיין בתשובת רש"ך ס"ג סי' קכ"ב. ש"ך:

בתשובה. והסמ"ע כת' דלא נ"ל כן מדבריו בתשובה וכתבה הטור בסכ"ח שהרי שם תלהו ברצון הבן דאם לא ירצה להשאר עם האלמנה בשותפות אזי לאו כל כמיניה לו' לה גוד כל הבית או אמכרנו כולו ואתן לך חצי הדמים אלא בכה"ג הדין עם האלמנה שצריך לחלוק חנות כולו נגד בית ויתנו זה לזה הביני ביני אבל אם רוצה להשאר עם האלמנה בשותפות אין האלמנה יכולה לכפותו לזה עכ"ל (גם הט"ז הסכים עמו בזה) והש"ך כת' דממה שסיים הרא"ש וכל שכן בנדון זה שהעלייה כו' משמע קצת כדעת הרמ"א וק"ל:

כדומה. בכלל זה הוי נמי שט"ח דעתידין לגבות מעותיו דא"א בו גוד או אגוד ודלא כמ"ש הט"ו בס"ס ס"ו דאמרינן בשטר גוד כו' והרמ"א לא כתב שם דעת החולקים בזה ועיין מ"ש שם קצת יישוב לזה עכ"ל הסמ"ע (והט"ז כתב דהרמ"א סמך שם על מ"ש כאן שהוא מקור הדין דגוד או אגוד):

שכירות. ומדברי המ"מ מוכח דיש חילוק ביניהן להרמב"ם דשאני שכירות שהן שכרו ומשלמין ואינן גובין מעות לבסוף מ"ה לא שייך חלוקה ואמרי' ביה גוד או אגוד עכ"ל הסמ"ע ובזה מיושב קושית ב"ה וב"ח ע"ש ודו"ק. ש"ך:

אחד כו'. נלמד ממ"ש שם יג א' מתבי מי שחציו כו' ולרבה בגיטין מא ב' מתני' במשחרר חצי עבד:

או שנים כו'. למד מדברי הגאונים שמחלקין שם י"א ד"א לכל פתח בין קנו וירשי לניתן במתנה והחזיקו מהפקר:

ואם כו'. עבה"ג וכמ"ש בכתובות פ"ג ב' מגופה של קרקע כו' ה"ה כאן. שם. וכמ"ש ב"ב ג' א' שקנו מידו ברוחות:

ראובן ושמעון. כמ"ש בס"ב בד"א כו' ועט"ז שם שאף דבר שאין בו היזק ראיה כופין במחיצה אבל בתשו' הרא"ש כאן כא' כיון דאין כופין צריך להכניס בתוך שלו:

וכן. ע"ש שלמד ממ"ש ך"א ב' עושה חנות כו' ואע"פ שנפחת דמי חנות הראשון אין יכול למחות כיון שעושה בשלו ומסיק דיכול למחות וצ"ע:

בד"א כו'. כ"כ הרי"ף שם ממ"ש ג' א' בשאין דין חלוקה בשקנו ברוחות או שהלך כו' ע"כ חולקין במחיצה וז"ש המ"מ וש"ע כדי שלא כו':

מרובעות. רי"ף שם דבלא"ה לא חזו:

היה כו' דלא. כמ"ש בב"מ קא ב' ואע"ג ששם ל"ה א' אמרו זבנה אורתה כו' ולא אמרי' כן שם אינו רק משום ועשית כו'. שם:

היו כו' וכדי לבטל. כמ"ש בב"ב יב ב' כגון זה כופין כו' וכאן כ"ע מודי. שם:

שלשה כו' אין יכול. שטוען שיתנו לו אבי מצרי שא"א בתקנת חכמים ליתן א' מצרא דלא אמרו שי"ל כן אלא במקום שחבירו רוצה להוציא מידו וליכא פסידא כגון בפ"ק דב"ק ובכתובות כמ"ש ריב"א על מ"ש בב"ק ז' ב' בע"ח דינו בבינונית ואי א"ל כו' ואמאי כיון דמדאורייתא דינו בזיבורית לימא א"א בתקנת חכמים אנא כנ"ל וכן אי"ל מהדרנא שטרא למריה דלא אמרי' ג"כ אלא שאם בא להוציא מידו כמו בטענת אי אפשי וכן אי"ל מה מכר ראשון לשני כו' דזה אינו זכות ואף שרצונו בטלה דעתו. שם:

יש מי. דהטעם דפחות מכן אין ראוי לו וכמ"ש בב"ב קד ב':

יש מי. כמ"ש זה הכלל כו' וכמ"ש בס"ג וכ"ש כאן:

וי"א. כמ"ש שם יג ב' בשני כריכות ותרתי אמהתא דאין חולקין בע"כ:

וכן אם. כמ"ש בב"מ ז' ח' ה"נ דפלגי הא אפסדוה. תשו' מיימוני הנ"ל:

כל שנראה. שם בשלמא טהורה כו' ואע"ג דגם טהורה חזי לרדיא ששוה יותר מנכסתא כמ"ש בב"ק מו א' וע"כ אין החילוק ביניהם בדבר מועט מדפריך שם ונחזי אי דמי כו' ובדבר מועט א"א לומר כן כמ"ש תוס' שם ך"ז א' ד"ה ואיכא. וא"ת ונחזי כו' וי"ל וע"כ א"ל בפחות משתות שהוא מחילה וצ"ל ביותר משתות והוא מסתמא חומש ואפ"ה לא אמרי' אפסדוה:

וכן אם. אבל בלא"ה לא שאפי' בכותל החולקת א"א לשנות מגויל לגזית כמ"ש בריש ב"ב. שם:

ובית שיש כו' חולקין. כמ"ש בב"מ ז' א' ל"צ דמיקרב כו' קמ"ל כו':

ואם כו' מעלין. כמ"ש בב"ב קכב א' ולא נתחלקה אלא כו':

אבל מדעת. שם יא א' במתני':

או בדבר. שם:

אפי' אחר. ממ"ש מעלין אותו בדמים:

אבל אם. שם שאני התם דגוד כו' ומ' שהכל בדעת התובע דכאן אמר גוד איכא כו' וברישא אמר איגוד איכא כו':

והריני לווה כו'. ממ"ש שם מתבי מי כו' ואע"ג שאין לעבד מעות כמ"ש וכותבין שטר וכמ"ש הרמב"ן שם:

וי"א. עסמ"ע:

אמר. עב"מ קיז ב' אין לזה כו':

אמר כ"א. כל ס' זה כ' מדברי רבו הרי"ם ע"ש:

אם היה. שם עשאן לשכר כו':

ויוכל. כמו במכירה:

וכ"מ שיכולים. שם מתבי מי כי'. ואם איתא והרי א"צ לגוד אגוד שהרי עובד לרבו יום כו'. שם וז"ש במתני' עשאן לשכר כו' דלכאורה מלתא דפשיטא אלא לאשמעינן דוקא בכה"ג דל"ל גוד אגוד אבל הרשב"א לא כ' אלא אחלוקת זמנים ע"ש:

ואם אין. כמ"ש שם בכור ופשוט כו' וה"ה לדידן בדבר שא"א גוד אגוד וז"ש ואם האחד יש לו כו'. כמ"ש שם עובד לזה כו':

ואין אדם. כמ"ש בפ"ק דר"ה ות"ק כו' בניסן נמי שכיח קטרי ולכל השנה אגר:

וי"א דבחצר. כמ"ש בתוספתא הביאו הרי"ף ורא"ש שם אין כופין לעשות דלת למבוי כו' הרי מפני פירוק משאו מעכב על כל בני מבוי מלעשות דלת כ"ש בד"א שאמרו מפני פירוק משא כמ"ש הרא"ש בשם תוספתא שיוכל לעכב. רשב"א:

ודוקא כו'. ובזה אצ"ל שזה הכלל דברייתא לא קאי אחצר כמ"ש הרא"ש דאף אחצר קאי חוץ מד"א דבמתני' הד"א שאמרו חוץ מד"א אלו כמ"ש בגמ'. רשב"א שם:

ואם מרחץ. עבה"ג:

וכן כ"ד. ממ"ש בכור ופשוט כו' מ' דבפשוט ופשוט משתמשין שניהם כאחד:

ואם הוא. כנ"ל עובד לזה כו':

לא חלקו. כמ"ש בנדרים מו א' יכול כו':

אחד השוכר כו'. כמ"ש בירושלמי פ"ב דב"ב תני לשכינו יכול לחזור בו משקיבל א"י לחזור בו רשבג"א אף משקיבל א"י לחזור בו ואתיא דרשב"ג כר"מ דאמר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל וה"ה כאן אע"ג שמתחלה שכרו להשתמש ביחד ואע"ג דת"ק פליג על רשב"ג וכן על ר"מ היינו משקבל כמ"ש לשכינו יכול לחזור בו:

וי"ח וס"ל כו'. מטעם הנ"ל וס"ל דכיון ששכרו הוי כאלו קיבל:

אם אין כו'. ובזה אף ת"ק מודה כמ"ש גוד איכא אגוד ליכא וכמ"ש למטה:

ואפי'. כרשב"ג:

וי"ח. כת"ק:

אבל אם כו'. וא"ת שאינך כו' כמ"ש בכולה שומעין לו ה"נ כיון שא"ל לקנות כשיעור ואני רוצה לקנות ג"כ כשיעור ואם אינך חפץ בפחות מכיר הכל ודוקא בכה"ג אבל אם אינו רוצה לקנות הכל אין שומעין דאגוד ליכא שאין פחות חזיא לחבירו. הרא"ש וע"ש:

חצר כו' יכול כו'. ר"ל אם אינו רוצה בכולה לומ' גוד אגוד דבכולה פשיטא די"ל והרי היא כמ"ש טול אתה שיעור ואני פחות ואף רשב"ג ל"פ אלא משום דאמר אי בדמי נו' משא"כ כאן:

דינא. במכ"ש מדבר הראוי שאין שמו עליו בחלוקה:

וי"ח. עבה"ג:

אפי' אם. שהרי הטעם דתרווייהו צריכי כו' שייך בין דמיהם כו'. ב"י:

ואפי' אם יאמר. כ"מ שם מדקאמר לית בהו דינא דג"א ול"ק לית בהו דין חלוקה:

ושני דברים כו' דהיינו כו'. כמ"ש בירושלמי ספ"ק דב"ב א"ר אושעיא כגון תלים וד"ה אבל תלים בתלים חולקין:

וה"ה לאם. מדקא' תלים בתלים מ' דומיא דתלים וד"ה אע"ג שאין דמיהם שוים:

ואין חילוק כו'. עסמ"ע:

ויש מי. כמו טול כשיעור ואני פחות או אני כשיעור כמ"ש בס"י:

שני אחים. עתוס' שם יב ב' ד"ה מעלינן. ותרתי ארעתא כו' והשתא כו':

וכ"ש. כמ"ש בס"ג ושני דברים שתשמישתן כו':

אבל י"א כו'. וכמ"ש בסי"ג דבר שאין כו':

וכ"ש במקום. כמ"ש בס"ה וכן אם רוצים כו':

אבל מדברי. עסמ"ע וכ"כ ט"ז:

מיהו לענין. כמ"ש בס"ו אחד כו':

י"א דאין כו'. דהא במעות אית בהו דין חלוקה הרמב"ן שם:

י"א דלא. עתוס' שם ד"ה ש"מ כו' ועסי' קעה ס"ח ומ"ש שם:

היכא דאין כו'. קדושין מב א' וכפי' הרמב"ם והרא"ש דמיירי בגדולים וקטנים וכמ"ש בסי' רפט ס"א וכ' תוס' שם ד"ה ובוררין דמלשון ובוררין מדקדק ר"י דמ' בלא גורל ועוד הוכיח מדיכולין למחו' ובב"ב קו ב' ז' דע"י גורל א"י למחות וע"ש בתוס' ועסי' קעה ס"ב מש"ש וא"א לומר כפי' ר"ת שם לפי פי' הרמב"ם והרא"ש כנ"ל וש"מ שיד אפוטרופסים כיד יתומים וה"ה בגוד או אגוד:

וי"א דלא. ר"ת שם וכ' דבוררין ע"י גורל ע"ש ובתוס' גיטין לד א' ד"ה וב"ד והוכיח שם מדאמרי' מאי יכולין למחות ברוחות ול"ק בג"א:

לא. כנ"ל ס"ח מהתוספתא: