גנות המסתפקות ממעין אחד - שולחן ערוך חושן משפט סימן ק״ע

משקין על הסדר כו' ע' בסמ"ע ס"ק ב' עד והא דמ"ש המחבר בני נהר משקין על הסדר ר"ל כשאמת המים מושכת על פני השדות ומשקין ממנה דרך הליכתה כו' וכך פי' רש"י ותוס' וכ"כ ברמזים ובר' ירוחם נל"א ודלא כב"ח בפי' דברי הטור ורמב"ם ודוק וגם קושית הש"ס מדלא מוקי בדמיזל מוכח כן ומ"ש הב"ח ע"ז הוא תמוה דא"כ גם לתי' קשה דיותר יש סברא במהלכת ע"פ בורו שישתה עילאי ברישא מבדמיזל ודוק:

מתקנות עם העליונה דכ"ז שלא מתוקן כראוי מקום מרוצת המים לא יוכלו לבא המים למטה ונמצא שתיקון העליון הוא טובה להתחתון ממנה משא"כ תיקון התחתון הוא רעה לעליון דכשאינו מתוקן מרוצת המים שלפני התחתון ממנה ישארו המים עומדים לפני העליון ויכול להשקות ממנו שדיהו ולמלאות ממנו בורו טפי וההיפך הוא בצינור שמהלך בתוכן מים שפוכין חוץ לחצירות וכמ"ש המחבר לעיל סי' קס"א והטור כתבו שם וגם בסי' זה ע"ש:

משקין על הסדר עפ"ר שם ביארתי לשון הטור וממנו יתפרשו ג"כ לשון המחבר שהעתיק בקיצור ל' הרמב"ם והוא דמ"ש המחבר בני נהר משקין על הסדר ר"ל כשאמת המים מושכת על פני השדות ומשקין ממנה דרך הליכת' כולן משקין על הסדר ואין התחתון יכול למחות בעליון שלא למלאות ממנו להשקות שדהו עד שישקה הוא תחלה אף אם הוא נהר שדרכו שכלה המים בדליות העליונים על הסדר קודם שירד למטה אבל העליון אין לו להקפיד על התחתון כמ"ש בסמוך ומ"ש רצה א' כך עד כל המתגבר זכה בגמ' פליגי ביה רב ושמואל שרב אמר שתתאי ישתו ברישא ע"י סכירה דאמרי' לעליונים הנהר כפשוטו ילך ואין לכם דין לסכרו עד שהשקנו אנחנו שדותינו ע"י סכירה (כי לעליונים אין מזיק סכירת התחתונים מאחר שכבר הלך ועבר המים מע"פ שדותיהן וסכירת העליונים מזיק לתחתונים ממנו מ"ה מצי לעכב עליהו מלסכרו) ושמואל סבר דאין התחתונים יכולין לעכב על העליונים משום דיש להן זכות וטענה דהן מקורבין להמשכת המים ובא סמוך להן תחלה דקודם קודם זכה ומפני שיש סברא לכאן ולכאן פסק' הגמ' כל דאלים גבר ומל' הטו' והרמב"ם והמחבר שכתבו כל המתגבר כו' משמע דאם גברו האמצעיים יכולין למחות בעליונים מלסכרו וגם לא יניחו לירד המים לתחתון עד שישקו שדיהן תחלה ואע"ג דבין לרב בין לשמואל העליונים או התחתונים יש להן זכות וטענ' יותר מהאמצעים וכנ"ל מ"מ כיון דלא איפסקא הלכתא כמאן יכול האמצע להטעות ולדחות העליונים באמרו דהל' כרב דהתחתון הוא קודם וממילא גם זכותו דהאמצעי יותר מהעליון ולתחתון יכול לדחות באמרו דהלכה בשמואל וכיון דאיפסקא הלכתא כל דאלים גבר ס"ל דיוכל להטעותן נמי דמה לי גבורת היד ומה לי גבורה בהטעם וטענה כי אף דבגמ' איתא דאביי אמר לרב שימי כבי תרי עבדת לי ולא נהנה מהפירות ס"ל להרמב"ם ורבינו דלמדת חסידות עבדה ולא כהתוס' שכתבו שמן הדין לא רצה להנות ועפ"ר מ"ש עוד מזה:

והנהר מושך בו ע"פ הלוכו. כ"כ הטור ועד"ר שם כתבתי שמדברי הרי"ף והרמב"ם לא משמע הכי אלא אפי' אם עברה בצד הבור יכולין למשכו לבורו ולמלאות תחלה מפני דרכי שלום והמחבר נמשך אחריהן וכבר ביאר הראב"ד והמ"מ והב"י דבריהן אבל בפשוטו של הגמרא לא משמע הכי וכמו שכתבתי בדרישה ומ"ה נראה דהגי' מור"ם וכ' אדברי המחבר והנהר מושך בו ע"פ הלוכו אבל מ"מ קשה דלא הל"ל כן לפרש בו דברי המחבר אלא הל"ל כן בלשון י"א וע' שם בע"ש שדבריו מעורבבין ומוטעים ואינם מובני' לי מ"ש בסעיף זה ודו"ק:

[ס"ב משקין על הסדר] קשה דהא בגמרא איתא במיזל כ"ע לא פליגי כ"פ במסכר כו' ופירש"י שאם אינם סוכרי' את הנהר אלא דולין והולכין והנהר מושך כפשוטו כולי עלמא לא פליגי שכל הרוצה לדלות ידלה והתו' ביארו יותר אפי' אם הנהר פוסק כל הרוצה לדלות ידלה כיון שנהר מושך כפשוטו ומלשון רבינו משמע שהראשון הוא קודם ומעכב כל האחרים מלדלות וכן קשה על הר"ן שכתב במיזל כולי עלמא לא פליגי דשתי עילאי ותו דברמזים פסק רבינו בהדיא אמה המושכת על פני השדה אין האחד יכול לעכב על חבירו מלהשקות כשבא להשקות ביחד ונראה דכוונת רבינו והר"ן דבזה אין כח באחרונים למחות שלא ידלו הראשונים אלא נהרא כפשוטו ניזל ויש להם רשות לדלות תחלה ואה"נ אם רוצה האחרון לילך ולדלות ולהוליך המים לשדהו הרשות בידו אלא שאין דרך בכך לדלות קודם שמושך הנהר על פני שדהו וקא משמע לן בזה אף אם על ידי שדולה הראשון תחלה כדרכו אפשר שיפסקו המים מכל מקום אין לו רשות למחות לראשון וזהו כוונת רבינו שכתב שמשקים על הסדר ואין האחרונים יכולים למחות כנ"ל:

[ע"ש ובור שהוא קרוב כו'] רבינו מסיים בלשון זה ימלא בורו ואין צריך לסתום פי בורו מפני דרכי שלום משמע מן הדין צריך לסתום וקשה הא קיימא לן בסמוך כל דאלים גבר נראה דהא כל דאלים גבר היינו עד כדי צרכו כמ"ש רבינו עד שישקה תחלה אבל כאן מיירי שממלא בגומא אפי' ביותר מכדי צרכו עכשיו וזה מפני דרכי שלום ולפ"ז גם רבינו סבירא ליה כההוא י"א שהביא רמ"א דדוקא בבור שהיה קודם לאמה כיון שרוצה למלאות יותר מכדי צרכו אבל בכדי צרכו לחוד פשיטא שיכול לחפור אף לכתחילה כדי להמשיך המים כנלע"ד ברור:

הסדר. ר"ל כשאמת המים מושכת ע"פ השדות ומשקין ממנה דרך הליכתה כולן משקין על הסדר ואין התחתון יכול למחות בעליון שלא למלאות ממנה להשקות שדהו עד שישקה הוא תחלה אף אם הוא נהר שדרכו שיכלו המים בדליית העליונים על הסדר קודם שירד למטה אבל העליון אין לו להקפיד על התחתון עכ"ל הסמ"ע (ועמ"ש הט"ז בזה):

משקין על הסדר. שם בדמזיל כו'. ופי' הר"ן כ"ע ל"פ דעילאי שתי ברישא וכ"מ פשט לי' דגמ' כ"ע ל"פ מ' דאחד מודה לחבירו כמ"ש בכ"מ דלא כפרש"י ותוס' שם וכ"ה לשון הרמב"ם וטור דלא כסמ"ע וש"ך ומה שלא תי' בגמ' בדמיזל משום הקושיא מאי למימרא וערש"י ד"ה ואשקי כו':

רצה א' כו'. ר"ל בשנים שרוצין להשקות אבל כולם אם באין ממ"נ מיצעי לא זכי כמ"ש שם ועתוס' שם ד"ה כבי כו' וז"ש רצה א' כו' ואחר כו' דלא כסמ"ע:

והנהר. שם דאל"כ כל דאלים גבר כנ"ל:

וי"א. כפי' באמה המהלכת שאח"כ בא האמה דאל"כ עשו עילאי שלא כדין שחפרו ועבה"ג: