בית או חצר איך נותנים ד״א ודין - שולחן ערוך חושן משפט סימן קע״ב

חצר המתחלקת כו' עיין בתשו' ן' לב כלל ט"ו סי' פ"ח:

ויש אומרים דה"ה אם חלק נכסיו על פיו כו' והב"ח הוכיח דגם ר"י הלוי מודה בזה והאריך להוכיח כן מסוגיא פ"ק דסוכה ע"ש:

אבל שנים שקנו או שירשו כו' עיין בסמ"ע ס"ק ד' עד והרא"ש מוקי לה דההוא דאחין כו' מיירי דחלקו בשומא והעלה אחד לחבירו כו' ונ"ל להגיה שלא בשומ' ולא העלה נ"ל ודוק וע"ל סי' קע"ג ס"ג ועיין בהרא"ש ויש לדחוק בלא שום הג"ה דה"ק דההיא דאחי' כו' מיירי בהעל' ומ"מ אין להם חלונות זע"ז [כי א"צ] כ"כ חלונות כמו שצריך לד"א א"צ שיש לו חלונו' ממקום אחר ע"ש אבל בר"ה של פתחים ושל כרם צריך יותר ולכך בהעלה יש לו ודוק:

הזבל של חצר כו' עיין בסמ"ע ס"ק ך' עד ולא כע"ש שפי' הריש' בזבל שמזבל בו שדותיהן ואכסניא דסיפא פי' מהשהמלך מטיל על בני החצר כו' ואני אומר דיפה כוון הע"ש בזה דפי' ודבריו הם ממש דברי רש"י בש"ס דפי' זבל שבחצר אחלוקת זבל ואפ"ה פי' באכסני' שהוא להוצאות בני מלך ולהכי השמיט בע"ש תיבת אבל בכוון ויותר י"ל דאף הרמב"ם ותוס' שמפרשים דפי' אכסניא היא אהוצאת בני המלך מ"מ ס"ל דרישא דברייתא בזבל שבחצר פירושו הוא מחלוק' זבלים לזבל שדותיהן ולשון אבל שכתב הרמב"ם וטור אינו דקדוק כלל שיהיו מפרשים לדבר והפוכו וראיה לזה שכל הפוסקים המפורסמים לא הביאו פי' אחר נגד פי' רש"י בזבל שבחצר כ"א בפי' אכסניא הביאו ב' פירושים גם התוס' שמפרשים פי' אחר על אכסניא ולא כתבו פי' אחר על זבל מוכח דס"ל כפי' רש"י בזה ודוק וצ"ע לדינא בהוצאות זבלים ועיין באגודה ובחדושי אגודה:

שכל פתח צריך לפניו ד' אמות כו'. היינו כדי לפרק משאו וכמ"ש המחבר בס"ס שלפני זה משום דאינו יכול לכנוס עם חמורו לתוך הבית וצריך לפרק משאו מעל חמורו בהד"א שלפני פתח הבית:

כדי שיהיה לו ד' על ד' פי' לפרק משאו וכמ"ש וזולת זה צריך להיות לכל בעל הבית ד"א על ד"א בחצר לצורך תשמישו כשירצה לכפותו לחלוק וכן כ' הטור בס"ס זה אלא שלא איירי הטור והמחבר בכאן בדין כפייה לחלוק אלא ללמדינו בא שצריך ליתן לכל פתח ד"א ושיש יתרון חצר לזה שיש לו פתחים הרבה לביתו מלזה שאין לו אלא פתח אחד לביתו:

שקנו מההפקר כו' ואח"כ הקיפו כו'. דקדק וכתב אח"כ הקיפו דאע"ג שהקיפו אח"כ ביחד החצר סביב בית' מ"מ כבר זכו כל א' לפני ביתו כפי פתחיו שפתח אבל הקיפו קודם שבנו אז בשעת הקפה שהקיפו יחד זכו בשוה ותו לאו כל כמיניה לזכות יותר בפתחיו שפתח ועפ"ר מ"ש עוד מזה:

אבל שנים שקנו או שירשו כו'. בפרישה כתבתי דחלקו בזה כדי ליישב הא דאמרי' האחין שחלקו אין להם דרך ולא חלון ולא סולמות ולא אמת המים זע"ז לכך כתבו דההיא איירי בירשו בנכסי אביהן וכאן איירי בזכו מן ההפקר ובטור נראה דרש"י חילק בענין אחר וכ' דהכא מיירי דחלק ראובן נכסיו לב' בניו על פיו כו' וכמ"ש מור"ם ז"ל בהג"ה משא"כ בירושה דעלמא והרא"ש מוקי לה דההוא דאחין כו' מיירי דחלקו בשומא והעלה א' לחבירו בדמים וכמ"ש המחבר בסעיף שאחר זה ולית פלוגתא בהני אוקימתא אלא מר אמר חדא כו' וק"ל:

כששני הבתים שווים כו' ה"ה כשאינם שווים ולא חלקוהו בשומא ועילוי אלא אורחא דמילתא כ' הטור והמחבר ועפ"ר:

ואותו שהגיע לחלקו הבית שיש בו שני פתחים נתן כו' ה"ה אם הבית שיש בו פתח א' עדיף מהבית שיש בו שני פתחי' והוא נתן לבית של ב' פתחים העודף זכה ג"כ בעל ב' פתחים לכל פתח ד"א דאמרי' דאלולי זה הי' צריך ליתן לו עודף יותר ובפרישה כתבתי די"ל דלרבות' נקט הטור והמחבר דאותו שיש לו שני פתחים נותן העודף דה"א כיון דהעלה סתם ולא הזכיר שבשביל הב' פחחים מעלה לו לא היה דעתו עליהן קמ"ל וכ"ש אם בעל פתח א' העל' לבעל ב' פתחים דשם אין ריעותא כלל במה דלא הזכיר בעלוייו שיש לה שני פתחים דמה לו להזכיר טובתו של השני וק"ל:

בכלל זה העילוי כו' פי' אע"ג דעלו סתם ולא הזכירו הד"א:

ואם יחד לו פתח כו' הטעם דהנשארים נחשבים לו כסתומין ולא יפתחו לעולם כיון שיש לו פתח א' פתוח ואינו דומה למ"ש המחבר בסמוך בס"ז בבית סתום דיש לו ד"א (ודין זה ודין דהתם שניהן הן מדברי הרמב"ם בפ"ב דשכנים) דשם כיון דאין לו פתח כלל אמרי' דודאי סופו להפתח אם לא שפרץ פצימיו:

אם אפשר להכנס בתוכו במשאו. פי' דסמוכה על עמודים ואין לה מחיצה לעכב החמור מלכנס שם ולאפוקי ממקצת אכסדראות דיש להן מחיצות נמוכות סביב מכל צדדיו אלא שאינן מגיעות לתקרת האכסדרה:

אין לה ד"א פי' אין להם ליתן לפתחו ד"א כמו שנותנין לפתח הבית דטעמא מאי אמרו רבנן דנותנין ד"א משום פירוק משאו והיינו דוקא בבית משום דסתם בית אין יכולין להכניס בו החמור לפרק משאו ובאכסדרה זו יכול לכנוס שם ואפילו אם אין האכסדרה רחבה ד"א אין מוסיפין עליה מהחצר להשלימה לד' דלא עדיף אכסדרה מבית דאינו רחב ד"א שכ' הטור והמחבר בסמוך ס"ח דאין נותנין לפתחו ד' אמות אבל אם אכסדרה עומדת לפני פתח הבית צריכין ליתן לפתח הבית ד' אמות אלא שרחבה של אכסדרה העומדת לפני פתח הבית עולה במנין אותן ד' אמות כיון דיכולין להכניס שם החמור בזה מסיק מור"ם דאמרי' מה שחסר רחבה של אכסדרה מד"א דמשלים ליה מהחצר ומצרפין יחד ועולות לד"א דצריכין ליתן לפתח הבית וכך כתב הטור בשם ר"י ומה שכתב ראשונה בדברי המחבר הן כפירש"י וכך כ' הטור בשמו ועפ"ר:

בית שער כו' פירש"י דהוא כמין בית קטן אצל בית גדול ופעמים עוברים עליו לכנס לגדול וכתב הטור שפי' זה עיקר אבל בית שער ממש שעוברין בתוכו כשנכנסין לחצר אף שהוא של אחד מהן מכל מקום אינו ראוי לתשמיש כיון שהכל עוברים שם ואין נותנין לו ד' אמות ועפ"ר:

או מרפסת. ז"ל הטור בא"ח ר"ס שע"ה מרפסת הוא דרך לעליות הפתוחות לה ועומדת בחצר ועולין לה בסולם כו' ע"ש וכן פירש"י:

לול של תרנגולים פרש"י בית קטן שמגדלין בה תרנגולים ויש לו פתח לחצר:

אין לה ד"א ל' הגמ' טעמא מאי דנותנין ד"א משום פרוק משא וכאן דאין בו אלא תרנגולים תרנגול מטפס ועולה דרך ראש הכותל ועייל להלול:

בין שקירויו לפנים. פי' אז פשיטא דאין נותנין לו ד"א דבמקום שאין מקורה אין מן הדרך להניח שם כלום ופנוי הוא שם לפרק המשא אלא אפי' אם הקרוי הוא לחוץ לצד הפתח אפ"ה כיון דחציו השני הוא מגולה ופנוי מהכלים אפשר לפרק ולהניח משאו מיד שם רש"י ע"פ הגמ':

בית סתום כו'. פי' שסתמו פתחה אפ"ה אמרי' היום או מחר יפתחנה אם לא דפרץ פצימיו של הפתח דאז בטלה תורת הפתח לגמרי ועמ"ש בס"ג:

מאחר שהיה שם פתח מתחלה. פי' והיה לו בודאי חלק בחצר לכניסה ויציאה ובפריצת פצימיו לא סילק אלא פירוק משאו שלפני הפתח וחלקו שבחצר אין לו שייכות לפתח הבית שנאמר שבסילוק הפתח יבוטל חלקו בחצר:

בית שאין לו ד"א על ד"א כו'. דאז אין תורת בית תשמיש עליו ליתן לפתחו ד"א לפרק בו משאו:

עד פתח הבית הזה חולקין פי' לאפוקי אם היה בביתו ד"א על ד"א דאין יכול לכפותו לחלוק החצר אא"כ יש לו ד"א בחצר זולת הד"א שלפני הפתח וכמ"ש לעיל וכ"כ בטור בהדיא בס"ס זה ע"ש:

הזבל של חצר כו' אבל אכסניא כו' כל המחבר הוא לשון הרמב"ם ועפ"ר ודרישה שם הוכחתי מל' אבל אכסניא כו' דכתבו דס"ל דפי' אכסניא הוא מה שצריך ליתן להם פיזור למזונותיהם והשתא הוה שפיר דבר והפוכו עם הזבל הנזכר בגמר' דס"ל דפירושו הוא הוצאות פינוי הזבל מהחצר (אם אינן מבקשין להיות נדרס בחצר לעשות ממנה אשפה לזבל בו שדותיהן) והוא נגבה לפי הבתים לפי שדרך הפתחים משליכין אותו שם אבל ההוצאה שגובין לצורך האכסניא למזונותיהן אינו לפי הפתחים אלא לפי הדרים שם והבאתי כמה ראיות שפירשו כן הרמב"ם והטור וגם כתבתי שם די"מ אכסניא הוא הזבל שמניחין שם אכסניא של מלך שעוקרין דירתן ממקום שהיתה להם חנייה ומפורש בהרי"ף והרא"ש דל"ד זבל בהמות אלא ה"ה חביות של חרס ושמריהן דאותן הדברים נחלקין לפי בני אדם הדרים שם ולפי שגם הוצאות אכסניא היתה לפי בני אדם הדרים שם ומינה דכמו דחביות ושמריהן נוח להן לבני החצר להתחלק בו דומיא לזה מיירי הזבל דרישא ודסיפ' והיינו לאחר שנעשה אשפה וכמ"ש ולפי פי' זה צריכין לפרש מ"ש ברישא הזבל של החצר מתחלק לפי פתחים דאינו ר"ל הוצאו' הזבל אלא ר"ל הזבל שנעשה ממנו אשפה לאחר שנדרם בחצר ונוחה לבני אדם לזבל בו שדותיהן הוא מתחלק לפי הפתחים אבל זבל של אשפה והחביות שמניחין הבני חיילות חולקין לפי בני אדם והוא ג"כ דבר והיפוכו ומ"ה לא נקט אלא זבל של אכסני' דומיא דרישא וה"ה חביות ושמריהן כמ"ש הרי"ף והרא"ש ובזה נתבארו דברי מור"ם ז"ל מ"ש בהג"ה דמ"ש פי' הזבל שמניחין בחצר הוא כפי' השני ור"ל זבל הנעשה אשפה שמניחין בני האכסניא לאחר שעקרו מהן חנייתן ומ"ש אחר זה די"א אכסניא שצריכין לתת להן אכסניא ר"ל שצריכין ליתן להן מזונותיהן ולפי זה מ"ש ברישא הזבל של חצר מתחלק לפי הפתחים ר"ל הוצאת הזבל לפינוי ונקוי החצר והיינו כשלא נעשה מהן אשפה וכמ"ש ולשני הפירושים הסיפא עם הרישא דבר והיפוכו הוא וכל' אבל אכסניא שכתב ולאפוקי אם נפרש דבל' אכסניא ר"ל החניות שנותנין לאכסניא של מלך בבתיהן דאינו דבר היפוכו עם הרישא ודו"ק ולא כע"ש שפי' הרישא בזבל שמזבל בו שדותיהן ואכסניא דסיפא פירש מה שהמלך מטיל על בני החצר דאף אם נאמר דר"ל דמטילין עליהן ליתן חניות אכתי אינו דבר והפוכו עם הרישא ונראה דמ"ה חיסר בע"ש שם תיבת אבל בלשונו ואינו נכון אלא כמ"ש ודוק בדרישה מ"ש עוד מזה:

[ס"א בד"א בשנים שקנו מן ההפקר כו']. בב"י כתב לכאורה נראה דר"י הלוי לא פי' כן אלא אפלוגתא דרב הונא ור"ח כו' ואח"כ כתב אבל מדברי הרמב"ם כו' ואפשר כו' כל זה תמוה מאוד דברור הוא דרבי יוחנן ס"ל ממש כר"ח ור"י מיירי בין בהפקר בין בירושה דקנייה כל חד בדינא דהיינו שאין א' כופה את חבירו לחלוק אא"כ יש לו בהפקר ד"א לכל פתח מה שזכה מצד פתחים וכפי מ"ש רבינו ס"ס זה ואם הוא בירושה וקנייה צריך שיהיה עכ"פ ד"א לפתח א' וכן בהפקר בפתחיהן שוות ואע"פ שגם חבירו יקח מ"מ הוא מעכב החלוקה עד שיהיו לשניהם כך וב"י העתיק בסמוך סיום דברי הר"י מגא"ש ולפניו אויר שיש בו ד' על ד' הוא ט"ס וצ"ל ד' על ח' וכן הוא בהדיא במ"מ ואין כאן שום חילוק דעת בין הרמב"ם לשאר פוסקים דלכ"ע מתפרשין דברי ר' יוחנן בין בהפקר בין בירושה וקנייה כמ"ש וגם הקושיא שמקשה ב"י אינה קשה כלל לפי מ"ש דר' יוחנן לא נחית כלל לפרש דין פתחים מה שיש להם דבא לומר דכל א' מעכב החלוקה עד שיהיה לכל פתח ד"א דהיינו כ"א כדינו בעלמא:

[סעיף ב' ואותו שהגיע] כו'. מ"ש הסמ"ע סק"ו ה"ה אם הבית של פתח ח' כו' לע"ד אומר אף שזהו מדברי ב"י מ"מ אינו מסתבר דק"ל א"כ כי חלקו בלא עילוי אלא שוה בשוה נמי נימא שאילולי סד"א שנוטל הב' היה צריך להוסיף יותר עכנל"ד דלא אמרי' סברא זאת שהוא בכלל העילוי אלא במקום שנותן עילוי בעל הב' פתחים דאמרינן גם זה בכלל נתינת ממונו אבל לא בכלל ניכוי החשבון לאמור שלא היה נותן לו כ"כ:

[כתב רבינו] בסוף הסי' ונראה לחלק כו'. נראה ביאור דבריו דהוקשה לו מ"ש הרא"ש שהביא ב"י נמצא שצריך שיהיה בחצר ו' פעמים ד' על ד' כו' דאי מיירי הרא"ש במקום שיש פסידא דהיינו בהפקר שהיה לבעל ב' פתחים ח' אמות אה"נ דאינו יכול לכופיהו לחלוק ומש"ה השתא דתפיס הרא"ש בשיטת הגאונים שבהפקר דוקא יש לכל פתח ד"א ולא בירושה וקנייה ע"כ לא מצי הרא"ש למנקט ה' פעמים ד' דהיינו בהפקר שם צריך באמת ה' פעמים ד' דאין להפסידו לבעל ב' פתחים אלא ע"כ מיירי בירושה וקנייה דשם לא היה שום מעלה לבעל ב' פתחים על פתח א' כשהיה החצר של שניהם אלא דקמ"ל דע"ד דמ"מ יאמר בעל הב' פתחים עד האידנא היינו משתמשי' בשותפות בחלר משא"כ אם תחלוק דבודאי תחלוק עמו בשוה ואני צריך לכל פתח ד' אמות ע"כ יעכב החלוקה קמ"ל דאין שומעין לו כיון דלית ליה פסידא די לו בד"א ועוד ד' בחצר וה"ה בהפקר היכא שפתחיה' שוות ה"נ דכופהו לחלוק משא"כ בשאין פתחיהן שוות ובהפקר דמעכב החלוקה וזה ביאור ד' רבינו במ"ש ונראה לחלק כו' והרא"ש דמיירי באין פתחיהן שוות מיירי בירושה וקנייה שאז בכ"מ אין הפסד וזהו עיקר כוונת הרא"ש בדברים אלו שהיה לו פשוט במקום שיש הפסד לא יחלוק אלא א"כ לא יהיה לו הפסד דהיינו בהפקר וא' יש לו ב' פתחים וא' פתח א' אין כופיהו לחלוקה עד שיהיה שם ה' פעמים ד' על ד' אלא דבירושה וקני' היה ס"ד לומר כיון דלפתח צריך ד"א ממילא אם יש לא' ב' פתחים וצריך ח' בשביל הפתחים ואף ע"פ שצריך ליתן גם לחבירו כן ממילא ס"ד שצריך שיהיה בחצר כולו ו' פעמים ד' על ד' וכן בהפקר אם פתחיהם שיות דגם בזה אין פסידא זה אינו נכון כיון שעכ"פ אין לו הפסד בחלוקה ע"כ כופה אותו באם יש ד' אמות לפתח א' לחוד ומזה מיירי ר"י הלוי ואין מחלוקת כאן לגמרי רק רבינו מפרש דברי ר"י הלוי והרא"ש דלא כב"י שתמה על רבינו ב' תמיהות וחדא מתורצת בחברתה ע"פ הדרך שכתבנו:

המתחלקת. עיין בתשובת ן' לב כלל ט"ו סי' (פ"ח) [פ"ט]:

אמות. כדי לפרק משאו משום דא"י ליכנס עם חמורו לתוך הבית וצריך לפרק המשא מעל חמורו באותן ד' אמות שלפני פתח הבית. סמ"ע:

ואח"כ. אבל אם הקיפו קודם שבנו אז בשעת הקפה שהקיפו יחד זכו בשוה ותו לאו כל כמיניה לזכות יותר בפתחיו שפתח. שם:

וי"א. והב"ח הוכיח דגם ר"י הלוי מודה בזה והאריך להוכיח כן מסוגיא פ"ק דסוכה ע"ש. ש"ך:

שקנו. כת' הסמ"ע דחלקו בזה כדי ליישב הא דאמרינן האחין שחלקו אין להם דרך ולא חלון ולא סולמות ולא אמת המים זע"ז לכך כתבו דההיא איירי בירשו נכסי אביהן וכאן איירי בזכו מן ההפקר ובטור נרא' דרש"י חילק בענין אחר דהכא מיירי דחלק נכסיו לב' בניו על פיו כו' כמ"ש הרמ"א משא"כ בירושה דעלמא והרא"ש מוקי לה דההיא דאחין כו' מיירי דחלקו בשומא והעלה א' לחבירו בדמים ולית פלוגתא בהני אוקימתות אלא מר אמר חדא כו' עכ"ל ונ"ל להגיה שלא בשומא ולא העלה ודוק וע"ל סי' קע"ג ס"ג ועי' בהרא"ש ויש לדחוק בלא שום הגה"ה דה"ק דההיא דאחים כו' מיירי בהעלה ומ"מ אין להם זע"ז חלונות כ"כ כמו שצריך לד"א א"נ שיש לו חלונות ממקום אחר ע"ש אבל בד"א של פתחים ושל כרם צריך יותר ולכך בהעלה יש לו עכ"ל הש"ך (ועמ"ש הט"ז בזה):

ייחד. דאז הנשארים נחשבין כסתומין ולא יפתחו לעולם כיון שיש לו פתח א' פתוח ול"ד למ"ש בס"ז דבית סתום יש לו ד"א דשם כיון דאין לו פתח כלל אמרינן דודאי סופו להפתח אם לא שפרץ פצימיו. סמ"ע:

להכנס. פירוש דסמוכה על עמודים ואין לה מחיצה לעכב החמור מליכנס שם ולאפוקי ממקצת אכסדראות דיש להן מחיצות נמוכות סביב מכל צדדים אלא שאינן מגיעות לתקרת האכסדרה שם:

קטן. וכתב הטור שפירוש זה עיקר אבל בית שער ממש שעוברין בתוכו כשנכנסין לחצר אף שהוא של אחד מהן מ"מ אינו ראוי לתשמיש כיון שהכל עוברים שם ואין נותנין לו ד' אמות. שם:

אין. לשון הש"ס טעמא מאי נותנין ד' אמות משום פירוק משא וכאן דאין בו אלא תרנגולים תרנגול מטפס ועולה דרך ראש הכותל ועייל להלול. שם:

לפנים. פי' אז פשיטא דאין נותנין לו ד"א דבמקום שאין מקורה אין דרך להניח שם כלום ופנוי הוא לפרק המשא אלא אפי' אם הקירוי הוא לחוץ לצד הפתח אפילו הכי כיון דחציו הב' הוא מגולה ופנוי אפשר לפרק ולהניח משאו מיד שם. רש"י: שם:

אכסניא. בדין זה דזבל שבחצר ואכסניא של מלך רבו הפירושים עיין בסמ"ע ובש"ך שהאריכו בזה ומסיים הש"ך דצ"ע לדינא בהוצאת זבלים וע"ש:

נותן לכל. כר"ח שם:

שכל פתח. ר"ל לאורך החצר:

ואפי' כו'. כאן אומר לרוחב:

וי"א. גם הס' ראשונה מודה לזה וראיה לזה בסוכה ג' ואין האחין והשותפין אלמא גם באחין מיתוקם וכה"ג ובשותפין כנ"ל:

אבל כו' ואפי'. עבה"ג וכן ב' אחין א' נטל שדה כו' דוקא משום דעלו אהדדי. הרא"ש:

בד"א כו'. מהנ"ל ב' אחין ועלו להדדי:

אע"פ שבעוד. כמ"ש בתוספתא וירושלמי הביאם הרא"ש שם:

עתה. כיון דעלו להדדי וע"ש:

וכ"ז מיירי כו' אבל. ר"ל בכה"ג שאמר בס"א אבל שנים שקנו או כו' דא"צ אלא ד"א לכ"א חוץ מהראוי לפתח א' כגון שני אחים צריך בחצר שמנה על שמנה ועברי"מ וברא"ש:

ואם היא. הרא"ש ועבסוף פ"ח דעירובין:

ואם לאו. שם מתבא בית שער כו':

ודוקא. כמ"ש שם דאפשר דעייל כו':

אבל יש. מדקא' אין לו ד"א וה"ט דד"א אינו שלו ובתשמיש כיון שסילק הוו מחילה משא"כ בדבר שהוא שלו עד שמקנה לחבירו: (ליקוט) אבל כו'. וכ"כ הרא"ש שם משום דהנך ד"י כו' ע"ש וכ"כ הרמב"ן בחידו' שם עש"ב (ע"כ):

פי'. תוס':

וי"א. רש"י וכ"מ מל' רמב"ם וש"ע. ורי"ף ורא"ש הביאו ב' הלשונות: