שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ה׳, ס״ו

באותו אופן ניתן להבין את המחלוקת בין ראשונים אלו לתלמידי הרמב"ן, שהתעקשו על קיום השמיטה מדרבנן, כמחלוקת על אופייה של מצוות דרבנן זו. מה המשמעות של קיום השמיטה מדרבנן כזכר? האם היא מאבדת בכך את ההקשר החברתי המקורי, והופכת למעשה סמלי המתקיים רק בתחומו של הפרט? נראה שכך תפס אותה הרמב"ן, שכתב שהלל עקף את השמיטה באמצעות פרוזבול ולא באמצעות תנאי כדי שכתיבת הפרוזבול תשמש לזיכרון. כמצווה כזו יכולה שמיטת כספים להמשיך ולנהוג גם בגלות. לעומת זאת, חכמי פרובנס סוברים כי המצווה דרבנן תוקנה כאן כעין דאורייתא, וגם ה'זכר' שומר כאן על אופייה המקורי של המצווה. כיוון שכך, לא ניתן לקיים את שמיטת הכספים גם מדרבנן, לאחר שהחורבן ביטל את שרידי הממלכתיות האחרונים.