טיעונים אלו מוצאים במנהג ביטוי אינטואיטיבי לכיוון העולה מן המקורות, ולכן כתב בעל המאור כי 'הדעות והלבבות מכריעים ומטים לדברי רבי, וכל שכן עם המנהג שהעולם נוהג'. יש כאן טענה חריפה: בעולם של הגלות אין מקום לשמיטת כספים; המנהג ביטל מצווה שממילא לא יכלה להתקיים. ההלכה הגלותית חסרה את הממד החברתי והרדיקלי שהוא מהותי לקיומן של מצוות כאלו; היא נוטה להתמקד בעולם הפרטי, כחלק מתפיסה של חורבן ושל קיום בדיעבד. וכשם שאצל העיטור נשמר זכרה של האוטופיה בארץ ישראל, כך אצל הראב"ד הופכת האוטופיה למידת חסידות.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ה׳, ס״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.