שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ה׳, ס״ד

בצורה דומה יש להבין את תלייתה של שמיטת כספים ביובל בדבריהם של בעל המאור ושל הראב"ד. ראשונים אלו קוראים את דרשת רבי התולה את השמיטה ביובל בצורה קיצונית יותר מכפי שהובאה בגמרא: השמיטה אינה מתקיימת ללא יובל לא רק מדאורייתא אלא אף מדרבנן, שכן היובל והשמיטה הם מכלול אחד בלתי ניתן להפרדה. משמעות הדבר היא ששמיטת כספים שייכת לעולמו של היובל, עולם של הלכות חברתיות רדיקליות התלויות בקיומו של ממד ציבורי וממלכתי. הלכות אלו התקיימו מן התורה לתקופה קצרה, ולאחר מכן נהגו מדרבנן בימי בית שני; אך לאחר החורבן איבדו הלכות אלו את הקשרן הציבורי, וכעת לא שייך לקיימן אפילו מדרבנן. בהקשר זה יש להבין גם את הזיקה בין שמיטת כספים לבין בתי הדין בדעת בעל המאור: בתי הדין הם שייריה האחרונים של הממלכתיות שעדיין התקיימו בתחילת הגלות; כאשר אלו בטלו, בטלה אִתם גם שמיטת הכספים.