שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ה׳, ס״ג

נפתח בזיקה בין שמיטת כספים לארץ ישראל, אותה ראינו בדברי העיטור והמאירי. כאמור, שמיטת כספים הוקשה אמנם לשמיטת קרקעות, אבל עדיין היא חובת הגוף, ואם כן מדוע יוגבל קיומה רק לארץ ישראל? נראה כי דעה זו ממשיכה את הכיוון אותו ראינו בפרק השני, לפיו הזיקה של שמיטת כספים אינה לקדושת הארץ כשלעצמה אלא למצב ההיסטורי אותו היא מסמלת, מצב של קיום ממלכתי שרק מכוחו מתקיימת שמיטת כספים גם בחו"ל. העיטור והמאירי ממשיכים טענה זו באומרם כי אמנם כאשר קדושת הארץ הייתה קיימת, שמיטת כספים נהגה מכוחה גם בחו"ל, אבל מאז שבטלה עם החורבן, לא שייך לקיים את שמיטת הכספים בחו"ל אפילו כזכר או כמידת חסידות. כשם שלפי הרמב"ן אין טעם לקיים את היובל אפילו כזכר מדרבנן לאחר החורבן, כך לפי דעה זו הזיקה של שמיטת כספים לקיום הממלכתי בארץ הביאה לכך שעם ביטולו היא איבדה את טעמה לגמרי. הזכר שנותר לה הוגבל רק לארץ ישראל, שגם לאחר ביטול הקדושה והממלכתיות ממשיכה לתפקד כמקום בו נשמרת האיכות האוטופית שתתחדש לעתיד לבוא.