מצד שני, השילוב של דעת העיטור מעניק למידת חסידות זו אופי מבוסס יותר. בהקשר זה המאירי מצרף את שמיטת כספים לא רק לתרומות ומעשרות כפי שעושה העיטור, אלא גם לקדושת בכור בהמה, למתנות כהונה ולראשית הגז. הוא בונה מערך שלם של מצוות שכולן נהגו אחרי החורבן בסביבות ארץ ישראל, ולאחר מכן בטלו לגמרי. מערך זה הופך את מידת החסידות ממחווה וולונטרית למנהג שיש לו קטגוריות הלכתיות והיגיון פנימי המבוסס על הזיקה שבין שמיטת קרקעות לבין ארץ ישראל.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ה׳, נ״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.