שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ה׳, נ״ז

מדוע מצרף המאירי יחד את דעת העיטור והראב"ד, ומצמצם את שמיטת כספים אחר החורבן הן לארץ ישראל וסביבותיה והן למידת חסידות? נראה כי השילוב של דעות אלו מעניק לשמיטת כספים מעמד מורכב. מצד אחד, המאירי לומד מהמקורות שאותם הבאנו לעיל, כפי שלמדו גם הראשונים שקדמו לו, כי האמוראים לא נהגו בשמיטת כספים כבהלכה גמורה: תלמידי רב אשי מסרו פרוזבול בעל פה זה לזה; רבה הצטער על כך ששמט את ההלוואה לאבא בר מרתא, ועל כך כותב המאירי כי 'ודאי אם מדין חיוב היה נוהג לא היה עציב בכך'; ומהגמרא במסכת עבודה זרה ט ע"ב נראה שידיעת מניין שנות השמיטה לא הייתה נפוצה בימי האמוראים, ומכאן שלא כולם נהגו בה.